"הפרטיזנית", סיפור חייה של ויטקה קובנר, מאת ד"ר מירי פרייליך
איזה ספר ואיזו אישה, איזה מקור להשראה. המלצה לוהטת. ויטקה קובנר היתה חלק ממחתרת גטו וילנה, אחר כך פרטיזנית ביער. והספר מגולל את סיפור חייה, בעיקר בשואה ומעט לאחריה. עם התייחסויות שלה לפרשת הסגרתו של ויטנברג. קצת על החיים במחיצת אבא קובנר וגם רוז'ה קורצ'אק, ששלושתם היו בלתי נפרדים החל מתקופת השואה, דרך חייהם בעין-החורש ועד שנת מותם של אבא ורוז'ה (ויטקה חיה עוד רבע מאה אחריהם). הם קראו לעצמם "המולקולה".
הספר עשה לי חשק לקרוא שוב את ספרה של ד"ר שרון גבע, "אל האחות הלא ידועה", גיבורות השואה בישראל.
אחר כך עברתי למשהו שונה לגמרי. בעקבות אירוע שקרה בערב ראש השנה החלטתי לקרוא שוב (לראשונה קראתיו כנראה סביב שנת יציאתו לאור, 2005) את ספרה של שירלי נס ברלין, "חשיבה חיובית כדרך חיים" וחשבתי שהוא ספר מצוין שיתפוס מעתה מקום של קבע על מיטתי, כשסימנתי כמה פסקאות בכתום זוהר. הסתייגויות שלי היא ההתעלמות של תורות הניו אייג' מהמרכיב הפוליטי של חיינו כי לא, לא כל אחת ולא כל אחד יכולים למצוא זמן למדיטציה במהלך היום, או יש להם הכלים הנפשיים והכלכליים לנסות ליישם חשיבה כזאת כדרך חיים. לדעתי זה מחייב פניות כלכלית ופיזית מסוימת. ולזה קשור המימד הפוליטי.
אבל כשאני יודעת את זה, עם ההסתייגויות, חשבתי שזה ספר מצוין ונהניתי ואפילו התחלתי לשנן ממנו משפט מסוים.