שהוא קריאה נעימה לקיץ, לא הרבה יותר מזה
תבשיל שיש בו קמצוץ עילגות מכוונת, קצת פולקולר סרדי, כמובן ניחוח מאכלים סרדיים, קצת פמיניזם, קצת רומן רומנטי ובסוף איזשהו טוויסט עלילתי שמנחם פרי טוען שהופך את הספר לפנינה ספרותית חכמה ועמוקה. אולי. אני לא כל כך אוהבת תעלולים שכאלה אבל אין ספק שהספר מתאים לחודש יולי: הוא קצר וקריא. וגם מספק תיאור היסטורי מרתק של מילנו בשנות ה-60 המוקדמות - חלק שולי בספר - וזה אולי מה שעושה אותו הכי מעניין.
יום אחר כך דווקא חשבתי על הספר בחיבה, היה נעים לקרוא אותו.
ומייד התחלתי את "מזל קטן" של קלאודיה פיניירו, אליו אני צמודה מאז.