מה קוראים בשבת

[Arana]

מה קוראים בשבת

סוף השבוע הגיע ואיתו הגשם המיוחל

אז מה אתם קוראים בשבת חורפית זו

 

[טובה53]

הפסלת / מינט וולטרס

 

[שושנת הכרמל]

לקראת סיום ספר נפלא ומיוחד

"אמא שלנו חיה כאן" / בנימין שבילי.

אימו של הסופר לקתה בנפשה בהיותו ילד ואושפזה. בספר הוא בונה לה "ארמון של מילים" כדבריו.
לשם כתיבת הספר הוא נוסע לרומא שם הוא יכול ל"רומם" את אמו. הוא מבקר בכנסיות - שהמבנה שלהן מזכיר לו רחם. הוא מתבונן בתמונות של מרים הבתולה ובנה, ובתמונות של קדושות אחרות (שכידוע חלקן ראו חזיונות, מסוג הדברים שסביר להניח שהיום היינו מגדירים כלא-שפויים). הוא מזכיר שהן זכו בקדוּשה ואילו היא הפכה "מצורעת".

הספר בנוי משלושה חלקים: כל אחד מוקדש לעונה (פרט לאביב). הפרקים בנויים קטעים, קטעים. הספר נטול כל סימני פיסוק, אך הדבר כמעט אינו מפריע לקריאה . לי פיסוק המשפטים בא באופן טבעי.

לשון הספר פיוטית, הסופר ממש לש את השפה. למשל: "אם חולת רוח קודש", "חלו השמים וכל צבעם" - (משחק על הקידוש ביום ששי בערב, זמן בו התדרדר מצבה של אמו), "שבת מנוֹחה" (שבת - היום בו אמו איבדה סופית של שפיותה ואושפזה). ועוד.

וגם: "השמש קדחה כמו שפעם קדח מוחה של אמי קדחה והזכירה ירוק של ילדות שמהר מאד התייבש ונבל" (עמ' 9)
"לפני חמישים שנה החלה דעתה של אמי להיטרף עליה ופניה נראו שבורות כפני אישה בציור קוביסטי של פיקאסו" (עמ' 109).

אין כמעט עמוד שלא סימנתי לי ממנו כמה ציטוטים. מומלץ

 

[נתנאל6589881]

ממשיך עם סזאר ביריטו של בלזאק

ושאר הספרים לצערי לא סיימתי אף ספר, לא היה לי סבלנות לקורא

 

[roni64]

אני נהנית מ"אל מה שנמוג" מאת נורית גרץ ודבורה גרץ

בתחילת השבוע קראתי את "גשם" מאת מילה קידר, כתוב בכשרון עם ליקויי ספר ביכורים. מעין דיסטופיה על ישראל הסובלת משנתים בצורת, ועל יאיר קוגן, איש מחשבים יליד רוסיה, שסובל מבצורת בחייו הפרטיים.

אחריו קראתי ספר עיון מרתק על משבר ברלין בשנת 1961, שבשיאו הוקמה חומת ברלין. הספר הוא "ברלין 1961" מאת פרדריך קמפ. ניכר שהסופר ערך תחקיר מדוקדק, והתוצאה מרתקת מאוד.

אחר-כך בזבזתי את זמני עם "העטלף" מאת יו נסבו.

האחרון השבוע היה "סוס אחד נכנס לבר" מאת דוד גרוסמן. אמן סטנדאפ שופך את לבו בפני קהל בנתניה, ובפני חבר ילדות, וחושף את הכאב שמאחורי הבדיחות. עצוב מאוד.

שבת שלום

 

[Arana]

אמשיך עם "וודקה ולחם"

הכתיבה של מירה מגן מאוד מוצאת חן בעיני, כל כך חמימה אבל גם לירית.

 

[דניעל]

בדיוק התחלתי את "אחותו של הנגר"

גם של מירה מגן. עצוב...

 

[Arana]

בגלל "אחותו של הנגר" קניתי עוד שני ספרים שלה

זה היה הספר הראשון של מירה מגן שקראתי (הזמנתי איזשהו ספר בבוקנט, והיתה אפשרות לקבל ספר נוסף בעשרים ומשהו ש"ח, וזכרתי ששמעתי המלצה על "אחותו של הנגר" אז הזמנתי אותו). הוא כל כך מצא חן בעיני, עד שבמכירה של איתמר בחוה"מ סוכות קניתי את "וודקה ולחם" ואת "פרפרים בגשם".
&nbsp
"אחותו של הנגר" עצוב מאוד בכמה קטעים, אבל אני חושבת שבסופו של דבר הוא נוטה לאופטימיות, לפחות כך הרגשתי. נהניתי ממנו מאוד.

 

[דניעל]

הוא כל כך מעציב אותי

שאני לא מצליחה להתקדם בו. אני קוראת כמה שורות, עוצרת לחשוב, להרהר, לדמיין... מה שנורא הוא שהרקע של הסיפור לא בדיוני בכלל. כל שנה קורה לפחות מקרה דומה אחד כזה פה בארץ, אם לא יותר.

 

[שיר אחרי הגשם]

אחותו של הנגר ווודקה ולחם

מאוד דומים בעיני.
לא הייתי קוראת אותם ברצף, הייתי שוברת עם ימים יגידו אנה או עיניים כחולות מדי (את פרפרים בגשם לא קראתי. איכשהו, אני אוהבת את הספרים של מירה מגן מימים יגידו אנה והלאה, את המוקדמים יותר שניסיתי לא אהבתי).

 

[KallaGLP]

לא רוצה לשעמם עם חזרה על אותם הספרים...

אבל אעשה זאת בכל זאת

"Flood of Fire" - דווקא קוראת בקצב לא רע יחסית לזמן הפנוי המועט שיש לי וקראתי כבר את החלק הארי של הספר, אבל הוא ארוך מאוד, כך שיש עוד זמן עד שאסיימו. ומצדי גם שלא ייגמר לעולם כי אני מאוד נהנית ממנו.
"סיפור על אהבה וחושך" - מתקדם מאוד בעצלתיים כי יש לי רק דקות ספורות ביום להקדיש לו, אבל בכל זאת זוחל לאט לאט עד שיגיע לקו הסיום. בסך הכל ספר טוב מאוד עם הרבה קסם וחוש הומור, אף על פי שחסרה לו קצת עריכה פה ושם, בעיקר כדי למנוע חזרות על אותם דברים, שלפעמים מעיקות מעט.

 

[נתנאל6589881]

אין לך זמן הא?

אצלי זה בעיה של עצלנות כי אין לי כוח לקרוא ושאני קורא אני מסיים מאה עמודים בשעה כמו אצל להחזיק ביסזאר בריוטו ומאז לא נגעתי כבר שבוע ככה קורה לי בשנה האחרונה וזה מבאס כי חש רשימות ארוכות של ספרי מופת קלאסיקה ולא קורא מעץ כלום ..

 

[KallaGLP]

כן, מאוד עסוקה בתקופה האחרונה

וזה צפוי רק להחמיר. אבל אני משתדלת גם כשאני מאוד עסוקה לקרוא לפחות כמה עמודים ביום.

 

[נתנאל6589881]

גם אני ככה לא כעסוק אלא עצלן

אי אפשר לטעון שאני עסוק כמותך כי יש לי כל הזמן בעולם לקרוא, אני איש עצלן וממעיט לחשוב ולכתוב בעצמי, זה נורא ,אבל ככה אני, אני קורא כיום בעיקר שירה ושומע בעיקר הרצאות על שירה, וגלה שהשירה המודרנית ישראלית כה גרועה שאין למה לצפות,הכל פרובקציה אחת גדולה, אכזבה גדולה, אבל מאמין שהיה גם טוב .

 

[siv30]

אני מתקדמת באופן זחלני

עם "סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" ספר מיותר ומטופש אבל אני במחציתו ואסיים אותו
&nbsp
עוד ספר מיותר שאני קוראת הוא "ארבע ארצות" מאת מתן חרמוני. המבקרים גזרו על הספר הזה שבחים. כנראה שלא קראנו את אותו הספר כי אני ממש לא אוהבת את הספר הזה.
&nbsp
התחלתי את "The Invention of Wings"

 

[אורלנדה]

"עוברת-אורח בדממה", פאביין ורדיה

סיפור מסעה של ורדיה מפרבר של פריז (לאחר לימודים בטולוז) לסצ'ואן שבסין, שם למדה קליגרפיה וציור סיני. מסע שהחלה בו בגיל 20. ספר מרתק שקשה להניח מהיד, גם אם הנושא לאו דווקא קרוב ללבי.
אזהרה: כולל טריגר קשה לפגיעה מינית, שבא בהפתעה.

חוץ מזה קראתי שנית את האוסף הקצרצר והמענג, "משנאה לרחמים", סיפורים קצרים של מיגל דה אונמונו, לקראת קריאת הרומן שלו שתורגם לעברית, "ערפל", כנראה לאחר שאסיים את הספר הנוכחי, שחיכה 4 שנים (חצי שנה אחרונה ממש על המיטה) עד שהגיע הרגע המתאים לקרוא בו.

 

[Arana]

לא התלהבתי מ"ערפל"

הוא התחיל נחמד, ואיפשהו באמצע הפך להיות קצת מוזר ולא מובן לי. הסיפורים הקצרים הם באותו סגנון?

 

[אורלנדה]

לדעתי לא, הם די סולידיים. בדיוק ביום שאחרי קריאתם

התכוונתי להתחיל את "ערפל". ודווקא אז שלפתי את "עוברת אורח בדממה" ונדבקתי. כבר בשבוע שלפני כן, לאחר כמה התחלות במשך כל החודשים האחרונים (וכל מיני דאגות, יהיה רוחני מדי, יהיה לא מובן - אני קוראת אותו בשפת המקור, צרפתית) נתפסתי. ואז דחיתי את ערפל. לשבועות הבאים, אני חושבת. אם כי כמעט אי אפשר לדעת אצלי, לאחרונה סידרתי כל מיני ערימות, על שידה, על ספה, של ספרים קשורים זה לזה, פה ושם קראתי אחד אבל את רובם לא, ואני רוצה לעשות קריאות מעמיקות בנושא יחיד.

ועם כל הכבוד לערימות, אני שוב ושוב נתפסת לספונטניות בתום ספר, ולא יודעת מה יהיה הלאה. אני ממש אוהבת את זה.

הסיפורים הם מיושנים, הם נכתבו בסוף המאה ה-19 ואחר כך בתחילת המאה ה-20, והם חינניים. עוסקים בפילוסופיה, קצת בביקורת פוליטית. אני נהנית לקרוא טקסטים כאלה, השפה הגבוהה קצת, התמימות המסוימת, העיסוק בספרות כחומר-גלם לסיפור, אלה דברים שמה להם ולתקופתנו המהירה, התזזיתית, זו שהכל ניתן בה לפתור בתור 5 דקות. זה מרענן.

 

[אורלנדה]

אשת ברזל, ורדיה. איך שוב ושוב, מגיל צעיר, היא הולכת נגד

נגד בית הספר, נגד אופנה, נגד איסורים פוליטיים. ולמרות הטריגר הקשה - אסון ממש, שקשה להאמין שקרה ובעוד בעיתוי שקרה - כל כך כדאי לקרוא. יצא בהוצאת "אסיה" ורק כיוון שידעתי על כך, קניתי אותו בצרפת. וגם כן, במקרה. הוא עמד על אחד הדוכנים בחנות פסאז', חנות הספרים האהובה עלי עד כה בצרפת, בליון. כמו רבים אחרים בחנות זו, לא היה ספר חדש ולמרות זאת הונח במקום בולט. כמה אני אוהבת שזה קורה בחנויות שם. אני חושבת שההוצאה הישראלית מציגה לפחות עבודה אחת שלה, בעוד הצרפתית היא גרסה בפורמט די קטן ויש בה רק תמונות סטילס בשחור לבן, מסין של שנות ה-80.

ובכלל, כל מי שמתעניינ.ת. בפיתוח עירוני, במה שנקרא אורבניות מקיימת, בקיום תחת כפיפה אחת של מונומנטים היסטוריים, סביבה טבעית, ארכיטקטורה מודרנית, תשומת לב דקדקנית לתחבורה ציבורית, דאגה למרחב שישרת קודם כל הולכי רגל, יצירת מרחבים ירוקים היכן שאפשר, גיוון ארכיטקטוני ואסתטיקה, ליון היא המקום. הרבה יותר מעניינת מפריז במובן זה. כי אינה נתונה בסד השימור שכופה קפיאה על השמרים ואי-יכולת לחידוש.

 

[נתנאל6589881]

קראתי קטעים מהספר ברשת

נראה נחמד דווקא לא שמתי לב שהשפה גבוהה מידי, היא די מלצית אבל לא ארכאית ...