בפועל התחלתי את "ימי הנטישה", בסאני יחכה עוד כמה ימים
התחלתי לקרוא את ספרו, קולח, סיפור של התבגרות, שנה אחת בגימנסיה בפרארה בשנים 1929-1930. משהו הרבה פחות מיידי מקומנצ'יני או מפרנטה, איזשהו ריחוק רגשי, מגדרי, היסטורי, שהופך קריאה קלה יותר. ומושכת.
אבל התחלתי את "ימי הנטישה" בכל זאת. בוקס בבטן. כמו קומנצ'יני מהבחינה הזאת, אבל נושא אחר, כתיבה אחרת. לא בטוח שאני רוצה לעלות על הרכבת הזאת אבל גם לא בטוח שאני כבר יכולה לרדת ממנה...ונראה עד כמה טורינו אכן תהיה דומיננטית בספר, על רחובתיה. בינתיים שלחתי את עצמי לחפש את הרחובות המוזכרים, כי לא הכרתים. לא במרכז התיירותי יותר. אבל אני מחכה להפתעות. אני אוהבת ספרים שמתרחשים ברחובות שאני מכירה.