אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שלום, מישהו בבקשה יכול להסביר
- פותח הנושא miromiro
- פורסם בתאריך
הי לכולם
ראשית, תודה על פתיחת דיון מרתק. מי זכאי ללמוד רפואה משלימה, ללמד רפואה משלימה, לטפל, לקבל תעודה. דיברנו על זה קצת בהקשרים אחרים. אני גם רוצה להודות לניר עמיר על שהצטרף לדיון וענה לשאלות. אם היה לי הזמן והסבלנות הייתי מנסה ליצור קשר עם מנהלי מכללות אחרות על מנת שיחוו את דעתם. דעתי בנושא אמביוולנטית. באופן כללי נראה לי שהדעות לא שונות מאוד. אתחיל בסוף: מכללת תמורות שינתה את מה שכתבה באתר בעקבות מה שנכתב כאן. זה אומר שמי שעומד בראשה, קרא את הדברים והתייחס בזריזות רבה לקביעתך שמה שנכתב שם עלול לפגוע באחרים. הווה אומר - גם האנשים שמלמדים ומנהלים קשובים לרחשי הלב של אחרים. בעיני זה מעיד על צניעות, ויפה שכך. ולעניין עצמו: יצא לי להכיר אם אדם שחווה התעללות מינית בילדות ובשל כך סבל מבעיות נפשיות כל חייו. הוא קיבל קיצבה חודשית וקשה לומר שהוא תפקד. הוא למד באחת המכללות שבחירת המועמדים שלה פחות סלקטיבית מזו שמככבת בשרשור הזה. בכל לבי קיויתי שמנהלי המגמה והמורים מבחינים שיש שם בעיה. לאחר שנה הוא קיבל תעודה והתחיל לטפל. את הסמטוחה שהוא עשה מהלימודים שלו אני לא רוצה לציין, אבל מי שרוצה שיכתוב לי מסר ואני אפרט קצת יותר. הוא המשיך להתפתח בתחום, והחל ללמוד מקצוע טיפולי נוסף. הלימודים עושים לו טוב והוא לראשונה מחייך, מרגיש את עצמו, מודע, קשוב לאחרים. זה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים. אבל בעיני הוא לא כשיר לטפל. זה חוסר אחריות משווע לתת לאדם כזה תעודת מטפל. הכרתי אדם שסבל מבעיה נפשית קשה הצליח להתגבר עליה. הוא למד שיטת טיפול כלשהי, תוך מחשבה שלאור נסיונו הוא יכול לסייע לאחרים להתגבר על אותה בעיה. אבל ההזדהות שלו היתה במקרה הזה מאוד בעייתית. ממה שראיתי, הנזק שלו הוא גרם רב מהתועלת. המכללות צריכות להיות יותר סלקטיביות בבחירת הסטודנטים. חשבתי הרבה על נושא בחירת התלמידים ונתינת התעודות. זה נראה לי בעייתי, אם אחרי שלוש או ארבע שנים, או אפילו שנתיים, אומרים לאדם "תשמע, עברת בהצלחה את המבחנים אבל אנחנו לא יכולים לתת לך תעודה כי יש לך אישיות בעייתית". הוא יטען בצדק שהמכללה הרויחה את שכר הלימוד והונתה אותו. אז למרות שיש הרבה אנשים שהלימודים עושים להם טוב, שעוברים תהליכים מדהימים, וחלקם עושים זאת אך ורק לשם כך ולא בשביל לטפל, זה בעייתי מאוד. מה שאני לא מבינה, ואולי ניר עמיר יסכים להסביר, זה למה חובה שתהיה תעודה בגרות. האם הציונים שהיו לי בגיל 17 בהיסטוריה, מתמטיקה, ספרות ותנ"ך, מעידים על יכולתי כמטפלת? ב"מדיסין" זה גם נחשב תנאי קבלה, אבל לא זכור לי שמישהו הקפיד על כך, ולראייה, סטודנטים רבים שם סיפרו שאין להם תעודת בגרות.
ראשית, תודה על פתיחת דיון מרתק. מי זכאי ללמוד רפואה משלימה, ללמד רפואה משלימה, לטפל, לקבל תעודה. דיברנו על זה קצת בהקשרים אחרים. אני גם רוצה להודות לניר עמיר על שהצטרף לדיון וענה לשאלות. אם היה לי הזמן והסבלנות הייתי מנסה ליצור קשר עם מנהלי מכללות אחרות על מנת שיחוו את דעתם. דעתי בנושא אמביוולנטית. באופן כללי נראה לי שהדעות לא שונות מאוד. אתחיל בסוף: מכללת תמורות שינתה את מה שכתבה באתר בעקבות מה שנכתב כאן. זה אומר שמי שעומד בראשה, קרא את הדברים והתייחס בזריזות רבה לקביעתך שמה שנכתב שם עלול לפגוע באחרים. הווה אומר - גם האנשים שמלמדים ומנהלים קשובים לרחשי הלב של אחרים. בעיני זה מעיד על צניעות, ויפה שכך. ולעניין עצמו: יצא לי להכיר אם אדם שחווה התעללות מינית בילדות ובשל כך סבל מבעיות נפשיות כל חייו. הוא קיבל קיצבה חודשית וקשה לומר שהוא תפקד. הוא למד באחת המכללות שבחירת המועמדים שלה פחות סלקטיבית מזו שמככבת בשרשור הזה. בכל לבי קיויתי שמנהלי המגמה והמורים מבחינים שיש שם בעיה. לאחר שנה הוא קיבל תעודה והתחיל לטפל. את הסמטוחה שהוא עשה מהלימודים שלו אני לא רוצה לציין, אבל מי שרוצה שיכתוב לי מסר ואני אפרט קצת יותר. הוא המשיך להתפתח בתחום, והחל ללמוד מקצוע טיפולי נוסף. הלימודים עושים לו טוב והוא לראשונה מחייך, מרגיש את עצמו, מודע, קשוב לאחרים. זה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים. אבל בעיני הוא לא כשיר לטפל. זה חוסר אחריות משווע לתת לאדם כזה תעודת מטפל. הכרתי אדם שסבל מבעיה נפשית קשה הצליח להתגבר עליה. הוא למד שיטת טיפול כלשהי, תוך מחשבה שלאור נסיונו הוא יכול לסייע לאחרים להתגבר על אותה בעיה. אבל ההזדהות שלו היתה במקרה הזה מאוד בעייתית. ממה שראיתי, הנזק שלו הוא גרם רב מהתועלת. המכללות צריכות להיות יותר סלקטיביות בבחירת הסטודנטים. חשבתי הרבה על נושא בחירת התלמידים ונתינת התעודות. זה נראה לי בעייתי, אם אחרי שלוש או ארבע שנים, או אפילו שנתיים, אומרים לאדם "תשמע, עברת בהצלחה את המבחנים אבל אנחנו לא יכולים לתת לך תעודה כי יש לך אישיות בעייתית". הוא יטען בצדק שהמכללה הרויחה את שכר הלימוד והונתה אותו. אז למרות שיש הרבה אנשים שהלימודים עושים להם טוב, שעוברים תהליכים מדהימים, וחלקם עושים זאת אך ורק לשם כך ולא בשביל לטפל, זה בעייתי מאוד. מה שאני לא מבינה, ואולי ניר עמיר יסכים להסביר, זה למה חובה שתהיה תעודה בגרות. האם הציונים שהיו לי בגיל 17 בהיסטוריה, מתמטיקה, ספרות ותנ"ך, מעידים על יכולתי כמטפלת? ב"מדיסין" זה גם נחשב תנאי קבלה, אבל לא זכור לי שמישהו הקפיד על כך, ולראייה, סטודנטים רבים שם סיפרו שאין להם תעודת בגרות.
מטפל טוב לא פוגע באנשים
פסילה של קבוצת אנשים מסויימת,נידויה מהחברה, והדבקת תווית לא מראה על התנהגות טובה לאנשים, עדיף מטפל שעבר טראומה והוא גם בן אדם טוב, מאשר מטפל שמזלזל בלימודים שאינם בתחומו, או מטפל שרואה את הקבוצה אליה משתייך האדם ולא את האדם עצמו. הוא בעצם שקול למתמטיקאי שכל תרגיל שהוא פותר הוא קובע שהתוצאה היא 12 (כי כולם שייכים לקבוצת התרגילים). לא ניתן להסיק ממקרה של אדם אחד לגבי הכלל.
פסילה של קבוצת אנשים מסויימת,נידויה מהחברה, והדבקת תווית לא מראה על התנהגות טובה לאנשים, עדיף מטפל שעבר טראומה והוא גם בן אדם טוב, מאשר מטפל שמזלזל בלימודים שאינם בתחומו, או מטפל שרואה את הקבוצה אליה משתייך האדם ולא את האדם עצמו. הוא בעצם שקול למתמטיקאי שכל תרגיל שהוא פותר הוא קובע שהתוצאה היא 12 (כי כולם שייכים לקבוצת התרגילים). לא ניתן להסיק ממקרה של אדם אחד לגבי הכלל.
למטפל אחריות X, למכשיר מטפלים - Y?
כמה דברים רלוונטיים: למדתי שנתיים בתמורות, בתחילת שנות ה-90. אני מכיר את דר ניר עמיר ומאוד מעריך אותו כמורה וכאדם. אני מכיר קצת את דרך העבודה של תמורות ומאוד מעריך את הרצינות שניכרה בדרך עבודתם בשנתים בהן למדתי שם. אני לוקח בחשבון שיתכן שדברים השתנו מאז, אבל דיברתי עם אנשים שלמדו שם מאז ולאורך השנים והתרשמתי שדברים לא השתנו לרעה. דבר אחד ברור לי: תמורות לא רק "מכסים אתח התחת", אלא דואגים קודם כל למקצוע הרפואה הסינית והשיאצו, וממכללה לא הייתי מצפה למשהו אחר. אבל אולי כדאי לפתוח לדיון את השאלה, מה בעצם האחריות של מכללה? האם האחריות של מטפל היא אותה האחריות של מי שמכשיר ומסמיך מטפלים, או שהאחריות של מטפל שונה? אני מניח שרוב המשתתפים בדיון אינם מורים לרפואה משלימה. בשנה האחרונה התחלתי ללמד שיאצו בקורס שאני מקווה שתלמידיו יהפכו בבוא הזמן למטפלים, וראיתי שנקודת ההשקפה שלי על הנושא השתנתה. מענין אותי לשמוע מה דעתם של אחרים בנושא: האם לימודי רפואה משלימה הם גם סוג של טיפול, כלומר המכללה היא "מטפל בשיאצו" והתלמיד הוא ,מטופל בשיאצו"? או שמערכת היחסים ביניהם אחרת, ולכן תפקידיהם שונים?
כמה דברים רלוונטיים: למדתי שנתיים בתמורות, בתחילת שנות ה-90. אני מכיר את דר ניר עמיר ומאוד מעריך אותו כמורה וכאדם. אני מכיר קצת את דרך העבודה של תמורות ומאוד מעריך את הרצינות שניכרה בדרך עבודתם בשנתים בהן למדתי שם. אני לוקח בחשבון שיתכן שדברים השתנו מאז, אבל דיברתי עם אנשים שלמדו שם מאז ולאורך השנים והתרשמתי שדברים לא השתנו לרעה. דבר אחד ברור לי: תמורות לא רק "מכסים אתח התחת", אלא דואגים קודם כל למקצוע הרפואה הסינית והשיאצו, וממכללה לא הייתי מצפה למשהו אחר. אבל אולי כדאי לפתוח לדיון את השאלה, מה בעצם האחריות של מכללה? האם האחריות של מטפל היא אותה האחריות של מי שמכשיר ומסמיך מטפלים, או שהאחריות של מטפל שונה? אני מניח שרוב המשתתפים בדיון אינם מורים לרפואה משלימה. בשנה האחרונה התחלתי ללמד שיאצו בקורס שאני מקווה שתלמידיו יהפכו בבוא הזמן למטפלים, וראיתי שנקודת ההשקפה שלי על הנושא השתנתה. מענין אותי לשמוע מה דעתם של אחרים בנושא: האם לימודי רפואה משלימה הם גם סוג של טיפול, כלומר המכללה היא "מטפל בשיאצו" והתלמיד הוא ,מטופל בשיאצו"? או שמערכת היחסים ביניהם אחרת, ולכן תפקידיהם שונים?
מתחברת לדיון משני כיוונים
קודם כל , אני מודה על הדיון המעניין שרק עכשיו הגעתי לקרוא. אז למי שיודע, התחלתי לאחרונה לעבוד במכללה להכשרת מורים, ומעניין שאותה השאלה עלתה גם שם מאותו כיוון: במדינת ישראל אסור לאנשים עם מחלות מסוימות להיות מורים בבית ספר (הוראת משרד החינוך), ונשאלה אצלנו השאלה, האם מותר / הוגן לקבל אותו אדם ללימודים במכללה כאשר אחר כך לא יוכל לעבוד במקצוע, והאם זה התפקיד שלנו לסנן ... מכיוון שני, כמי שלומדת כבר שנים, ונתקלתי גם בכל מיני שרלטנים שעוסקים בתחום, אני חושבת שהנושא מאד לא פשוט 0 מצד אחד התהליך שעובר תלמיד רפואה משלימה, אין כמוהו להתפתחות האישית, מצד שני, הייתי רוצה החמרה בנתינת תעודת המטפל למי שלא ראוי לכך. אבל למכללה פרטית יש קושי לקבל ממישהו את הכסף ואחר כך לא לתת לו תעודה...
קודם כל , אני מודה על הדיון המעניין שרק עכשיו הגעתי לקרוא. אז למי שיודע, התחלתי לאחרונה לעבוד במכללה להכשרת מורים, ומעניין שאותה השאלה עלתה גם שם מאותו כיוון: במדינת ישראל אסור לאנשים עם מחלות מסוימות להיות מורים בבית ספר (הוראת משרד החינוך), ונשאלה אצלנו השאלה, האם מותר / הוגן לקבל אותו אדם ללימודים במכללה כאשר אחר כך לא יוכל לעבוד במקצוע, והאם זה התפקיד שלנו לסנן ... מכיוון שני, כמי שלומדת כבר שנים, ונתקלתי גם בכל מיני שרלטנים שעוסקים בתחום, אני חושבת שהנושא מאד לא פשוט 0 מצד אחד התהליך שעובר תלמיד רפואה משלימה, אין כמוהו להתפתחות האישית, מצד שני, הייתי רוצה החמרה בנתינת תעודת המטפל למי שלא ראוי לכך. אבל למכללה פרטית יש קושי לקבל ממישהו את הכסף ואחר כך לא לתת לו תעודה...
ודווקא במדינה הזו?
עם ההסטוריה שלה, יש עדיין הרבה אנשים ומוסדות שמונעים מקבוצה מסויימת מלהביע את דעתה, לחנך, ללמד, ולהשתלב בחברה (חרם - זו המילה)- ואיפה המורים להסטוריה שיסבירו למה זה רע?. אני בטוחה שיש בקבוצה זו הרבה אנשים משכילים וטובים שפשוט מונעים מהם את הביטוי ואת ההשפעה על החברה בטענה שהם חולי נפש/מחלות מסויימות. האחריות למעשיו של אדם היא שלו בלבד: לא של מנהל המכללה, לא של משרד החינוך ולא של הרופא. אדם שלקח על עצמו משימה הוא ורק הוא אחראי לתוצאות. נשאלת השאלה: אם משרד החינוך או מנהל המכללה לוקחים את האחריות האם בכל פעם שתהיה פגיעה לאחר נתינת התעודה (למי שעל פי טענתם אינו חולה "נפש") הם יהיו מוכנים לשאת בתוצאות ובאחריות? (לפי כמות בני הנוער האלימים-לא נראה שיש לקיחת אחריות) אם אדם מסכן את הזולת יש דרכים משפטיות להתמודד עם זה ואם אינו מסכן אסור להטיל עליו חרם/תווית-צריך לתת לו לחיות לפי הבנתו. ולגבי רפואה משלימה - אם היא לא מסודרת ומאורגנת, ופסיכיאטר היה שומע את התאוריה הזו ממישהו בודד - האבחנה היתה - מחלת נפש, והתאוריה לעולם לא היתה נשמעת.
עם ההסטוריה שלה, יש עדיין הרבה אנשים ומוסדות שמונעים מקבוצה מסויימת מלהביע את דעתה, לחנך, ללמד, ולהשתלב בחברה (חרם - זו המילה)- ואיפה המורים להסטוריה שיסבירו למה זה רע?. אני בטוחה שיש בקבוצה זו הרבה אנשים משכילים וטובים שפשוט מונעים מהם את הביטוי ואת ההשפעה על החברה בטענה שהם חולי נפש/מחלות מסויימות. האחריות למעשיו של אדם היא שלו בלבד: לא של מנהל המכללה, לא של משרד החינוך ולא של הרופא. אדם שלקח על עצמו משימה הוא ורק הוא אחראי לתוצאות. נשאלת השאלה: אם משרד החינוך או מנהל המכללה לוקחים את האחריות האם בכל פעם שתהיה פגיעה לאחר נתינת התעודה (למי שעל פי טענתם אינו חולה "נפש") הם יהיו מוכנים לשאת בתוצאות ובאחריות? (לפי כמות בני הנוער האלימים-לא נראה שיש לקיחת אחריות) אם אדם מסכן את הזולת יש דרכים משפטיות להתמודד עם זה ואם אינו מסכן אסור להטיל עליו חרם/תווית-צריך לתת לו לחיות לפי הבנתו. ולגבי רפואה משלימה - אם היא לא מסודרת ומאורגנת, ופסיכיאטר היה שומע את התאוריה הזו ממישהו בודד - האבחנה היתה - מחלת נפש, והתאוריה לעולם לא היתה נשמעת.
זו באמת היתה ההחלטה במכללה
לקבל, אם הוא עובר את ועדת הקבלה, אבל לידע אותו על כך שיכולה להיות בעיה בעתיד. ולגבי רפואה משלימה (וגם חינוך): אני חושבת שטובת הילד שיכול להפגע וטובת המטופל שיכול להפגע חשובה מדי מכדי לסכנה על עקרון של שויון "מכני". צר לי, אבל אני לא רואה בזה חרם ולא אפליה. אם בכלל, אז צריך להחמיר את הכללים ולהוסיף עוד מגבלות, כאשר יש אפשרות לקבל אישור מיוחד למי שנמצא בטיפול, ויכול להוכיח כי כבר אין בו סכנה לא למטופלים ולא לעצמו. האם זה קשה לאותו אדם? האם זה פוגע? כן. אבל אם אותו אדם היה חושב על טובת הכלל היה מבין שזה הכרח ומקבל זאת ברוח טובה ולא כאפליה.
לקבל, אם הוא עובר את ועדת הקבלה, אבל לידע אותו על כך שיכולה להיות בעיה בעתיד. ולגבי רפואה משלימה (וגם חינוך): אני חושבת שטובת הילד שיכול להפגע וטובת המטופל שיכול להפגע חשובה מדי מכדי לסכנה על עקרון של שויון "מכני". צר לי, אבל אני לא רואה בזה חרם ולא אפליה. אם בכלל, אז צריך להחמיר את הכללים ולהוסיף עוד מגבלות, כאשר יש אפשרות לקבל אישור מיוחד למי שנמצא בטיפול, ויכול להוכיח כי כבר אין בו סכנה לא למטופלים ולא לעצמו. האם זה קשה לאותו אדם? האם זה פוגע? כן. אבל אם אותו אדם היה חושב על טובת הכלל היה מבין שזה הכרח ומקבל זאת ברוח טובה ולא כאפליה.
miss taltul jones
New member
את מדברת כאילו
כל חולה נפש הוא מסוכן לציבור או לעצמו. זו הכללה שמגיעה מחוסר ידע. חבל שאין לי באחוזים מדוייקים, והייתי רוצה להגיד 50 50. אבל הכרתי חולי נפש ואני יודעת על עצמי, רבים לא מזיקים לאף אחד, אלא ניזוקים ע"י המוסד הפסיכיאטרי וע"י החברה שעושה עליהם חרם ומוציאה אותם מתוכה.
כל חולה נפש הוא מסוכן לציבור או לעצמו. זו הכללה שמגיעה מחוסר ידע. חבל שאין לי באחוזים מדוייקים, והייתי רוצה להגיד 50 50. אבל הכרתי חולי נפש ואני יודעת על עצמי, רבים לא מזיקים לאף אחד, אלא ניזוקים ע"י המוסד הפסיכיאטרי וע"י החברה שעושה עליהם חרם ומוציאה אותם מתוכה.
האם "בעיות ראיה" = עיוורון, תמיד?
לעיוור לא הייתי נותן ללמוד נהיגה, ללא יוצא מן הכלל. לגבי אנשים עם "בעיות ראיה", הייתי מפנה לאופטומטריסט לבדוק. האם מישהו חושב שזה בלתי-הגיוני? בתמורות לא מקבלים אנשים שעברו התקף פסיכוטי, וניר עמיר הדגיש מספר פעמים שזה לא כולל את כל מי שאי-פעם טופל ע"י פסיכיאטר; נראה לי שאיש לא יחשוב למנוע מאישה שעברה דיכאון אחרי לידה להיות מטפלת בשיאצו. כן נראה לי שיש להבדיל בין לימוד אמנות ריפוי, כלומר הכשרת מטפלים, לבין טיפול מעשי באותה האמנות; מטרות עבודה אחרות, ולכן דרכי הפעולה שונות. אם יגיע אלי אדם שעבר התקף פסיכוטי לקבל טיפול לא תהיה לי בעיה לטפל בו, אבל לתת לאדם כזה לטפל באחרים תהיה לי בעיה. דיברתי עם מורה מחנכת, שבכיתתה יש תלמיד שבאופן קבוע מטריד מינית תלמידים ותלמידות בבית הספר. המקרה ידוע, הילד בטיפול קבוע אבל ללא התקדמות ניכרת, תלמידי הכיתה כבר מכירים אותו ויודעים להיזהר ולכן הוא מטריד תלמידים מכיתות אחרות ומתמקד בכאלה שיפחדו להעיד נגדו, ועכשיו צריך לצאת לטיול שנתי. של כל השכבה. ובלילה ישנים באוהלים, בשטח, בחושך. המורה איתה דיברתי החליטה לא להוציא את הנער הזה לטיול, בטענה שאינה יכולה להשגיח עליו בתנאים האמורים, ואינה מוכנה לקחת על עצמה את האחריות למה שהנער יעשה. רבים מתוך מנגנון בית הספר טענו נגדה שהיא מתאכזרת לילד, והיא ענתה שאם אחד מהטוענים נגדה מוכן לקחת את האחריות ל עצמו , ולצאת לטיול כדי להשגיח על הילד במשרה מלאה, מרגע העליה לאוטובוס ועד לחזרה הביתה - אין בעיה, הילד יוצא. אבל כל עוד האחריות עליה, והיא צריכה להשגיח על שלושים תלמידים, היא לא מוכנה להוציא לטיול נער שידוע ומוכר לכל כמטריד מיני סדרתי. לא קם מתנדב להשגיח על הנער, והוא לא יצא לטיול. לאותה המורה ברור שאין כמעט נער שמעולם לא עשה שום דבר שיכול להתפרש כהטרדה מינית - הרי 90% מתהליכי החיזור הרגילים הם סוג של הטרדה מינית. אבל יש הבדל בין מי שהטריד מינית נער/ה אחד/ת כחלק מתהליך חיזור, ומאז הפסיק, למי שמטריד מינית באופן קבוע, בלי להתייחס לבקשות להפסיק, נערים ונערות חלשים ממנו שאינם יכולים להתגונן, ולמרות שהוא בטיפול ולמרות הבטחות שלא לחזור על כך - עושה זאת שוב ושוב. האם הייתם מקבלים נער כזה ללמוד שיאצו במכללה שלכם? האם הייתם מקבלים אותו כתלמיד בכיתה שלכם? או בכיתה של הבן/ת שלכם?
לעיוור לא הייתי נותן ללמוד נהיגה, ללא יוצא מן הכלל. לגבי אנשים עם "בעיות ראיה", הייתי מפנה לאופטומטריסט לבדוק. האם מישהו חושב שזה בלתי-הגיוני? בתמורות לא מקבלים אנשים שעברו התקף פסיכוטי, וניר עמיר הדגיש מספר פעמים שזה לא כולל את כל מי שאי-פעם טופל ע"י פסיכיאטר; נראה לי שאיש לא יחשוב למנוע מאישה שעברה דיכאון אחרי לידה להיות מטפלת בשיאצו. כן נראה לי שיש להבדיל בין לימוד אמנות ריפוי, כלומר הכשרת מטפלים, לבין טיפול מעשי באותה האמנות; מטרות עבודה אחרות, ולכן דרכי הפעולה שונות. אם יגיע אלי אדם שעבר התקף פסיכוטי לקבל טיפול לא תהיה לי בעיה לטפל בו, אבל לתת לאדם כזה לטפל באחרים תהיה לי בעיה. דיברתי עם מורה מחנכת, שבכיתתה יש תלמיד שבאופן קבוע מטריד מינית תלמידים ותלמידות בבית הספר. המקרה ידוע, הילד בטיפול קבוע אבל ללא התקדמות ניכרת, תלמידי הכיתה כבר מכירים אותו ויודעים להיזהר ולכן הוא מטריד תלמידים מכיתות אחרות ומתמקד בכאלה שיפחדו להעיד נגדו, ועכשיו צריך לצאת לטיול שנתי. של כל השכבה. ובלילה ישנים באוהלים, בשטח, בחושך. המורה איתה דיברתי החליטה לא להוציא את הנער הזה לטיול, בטענה שאינה יכולה להשגיח עליו בתנאים האמורים, ואינה מוכנה לקחת על עצמה את האחריות למה שהנער יעשה. רבים מתוך מנגנון בית הספר טענו נגדה שהיא מתאכזרת לילד, והיא ענתה שאם אחד מהטוענים נגדה מוכן לקחת את האחריות ל עצמו , ולצאת לטיול כדי להשגיח על הילד במשרה מלאה, מרגע העליה לאוטובוס ועד לחזרה הביתה - אין בעיה, הילד יוצא. אבל כל עוד האחריות עליה, והיא צריכה להשגיח על שלושים תלמידים, היא לא מוכנה להוציא לטיול נער שידוע ומוכר לכל כמטריד מיני סדרתי. לא קם מתנדב להשגיח על הנער, והוא לא יצא לטיול. לאותה המורה ברור שאין כמעט נער שמעולם לא עשה שום דבר שיכול להתפרש כהטרדה מינית - הרי 90% מתהליכי החיזור הרגילים הם סוג של הטרדה מינית. אבל יש הבדל בין מי שהטריד מינית נער/ה אחד/ת כחלק מתהליך חיזור, ומאז הפסיק, למי שמטריד מינית באופן קבוע, בלי להתייחס לבקשות להפסיק, נערים ונערות חלשים ממנו שאינם יכולים להתגונן, ולמרות שהוא בטיפול ולמרות הבטחות שלא לחזור על כך - עושה זאת שוב ושוב. האם הייתם מקבלים נער כזה ללמוד שיאצו במכללה שלכם? האם הייתם מקבלים אותו כתלמיד בכיתה שלכם? או בכיתה של הבן/ת שלכם?
שאלה לדוד
כיצד היית נוהג במקרה הבא: אדם (ואני מדבר על דוגמה קונקרטית) שעבר 3 ארועים פסיכוטיים ב-6 שנים ומאז מטופל בתרופות, משולב בחברה, עובד, לומד וכבר 7 שנים ללא שום התקף. האם היית פוסל אל הסף כמו שמציע ניר או בודק את המקרה לגופו לפני החלטה? (עקביות בנטילת תרופות, עקביות בטיפול פסיכותרפיסטי, ראיון אישי שתערוך לו, תחושה....)
כיצד היית נוהג במקרה הבא: אדם (ואני מדבר על דוגמה קונקרטית) שעבר 3 ארועים פסיכוטיים ב-6 שנים ומאז מטופל בתרופות, משולב בחברה, עובד, לומד וכבר 7 שנים ללא שום התקף. האם היית פוסל אל הסף כמו שמציע ניר או בודק את המקרה לגופו לפני החלטה? (עקביות בנטילת תרופות, עקביות בטיפול פסיכותרפיסטי, ראיון אישי שתערוך לו, תחושה....)
במקרה האישי שלי, כמעט פוסל. למה?
כי אני לא פסיכולוג ואין לי הכשרה מסודרת במעקב אחרי אנשים כאלה, ואני לא מוכן לקחת סיכון כזה. אז אם האיש מוכן לקשר אותי עם המטפלים בו, שיהיו שותפים למעקב אחרי התקדמותו לא רק בקורס שאני מעביר אלא בחיים בכלל, אהיה מוכן לשקול את זה; אם לא, בשום אופן. במקרה של תמורות, מכללה שכמה מראשיה רופאים ויש להם אמצעים - גם אישיים, גם מקצועיים - לנהל מעקב כזה, אני מניח שאפשר להיות יותר גמיש.
כי אני לא פסיכולוג ואין לי הכשרה מסודרת במעקב אחרי אנשים כאלה, ואני לא מוכן לקחת סיכון כזה. אז אם האיש מוכן לקשר אותי עם המטפלים בו, שיהיו שותפים למעקב אחרי התקדמותו לא רק בקורס שאני מעביר אלא בחיים בכלל, אהיה מוכן לשקול את זה; אם לא, בשום אופן. במקרה של תמורות, מכללה שכמה מראשיה רופאים ויש להם אמצעים - גם אישיים, גם מקצועיים - לנהל מעקב כזה, אני מניח שאפשר להיות יותר גמיש.
הלואי שכך יהיה
ובתמורות יאמצו את הגישה "הגמישה"- היינו כל מקרה לגופו אחרת... טוב על זה יש כאן שירשור שלם אין טעם ל"מחזר" בכל אופן, יהיה לי קל יותר "לכבד" מוסד המאבחן את האדם בעל הסמפטומים ולא את הסימפטומים שיעור טוב לנו, המדגישים ע"ג הפורום את הטיפול באדם (האינדיוידואל) ולא בסימפטום
ובתמורות יאמצו את הגישה "הגמישה"- היינו כל מקרה לגופו אחרת... טוב על זה יש כאן שירשור שלם אין טעם ל"מחזר" בכל אופן, יהיה לי קל יותר "לכבד" מוסד המאבחן את האדם בעל הסמפטומים ולא את הסימפטומים שיעור טוב לנו, המדגישים ע"ג הפורום את הטיפול באדם (האינדיוידואל) ולא בסימפטום
לקיחת אחריות
שני דברים קצרים: א - את ממליצה לאדם לקחת את האחריות בעצמו. ומה אם מצבו אינו מאפשר זאת. הרי כך נוכל להשלות אותו ולהוליך אותו שולל זמן ממושך לפני שיגלה זאת. ב - פסיכיאטריה לעולם לא שוללת רפואה משלימה כמו שהיא לא שוללת, להבדיל, אמונה דתית. כל עיון בספר פסיכיאטריה בסיסי מראה זאת בקריטריונים.
שני דברים קצרים: א - את ממליצה לאדם לקחת את האחריות בעצמו. ומה אם מצבו אינו מאפשר זאת. הרי כך נוכל להשלות אותו ולהוליך אותו שולל זמן ממושך לפני שיגלה זאת. ב - פסיכיאטריה לעולם לא שוללת רפואה משלימה כמו שהיא לא שוללת, להבדיל, אמונה דתית. כל עיון בספר פסיכיאטריה בסיסי מראה זאת בקריטריונים.
לקיחת אחריות2
א. באילו מקרים מותר לאדם אחד לקחת אחריות על אדם אחר? אם פסיכיאטר מצביע על אדם שאינו מזיק לסביבה, ויש בו את הרצון ללמוד, וטוען שבגלל שעבר דרך המערכת הפסיכיאטרית הוא אינו כשר ללימודים (רפואה משלימה במקרה זה), אני אישית בתור אדם לא הייתי מונעת ממנו לימודים ולא הייתי לוקחת את גורלו של אדם זה בידי. שהרי מה שאני חושבת שטוב לאותו אדם יכול גם להתברר בסופו של דבר כמזיק לאותו אדם. רק במקרים כמו שציינת בהם יש סכנה מוחשית וקיימת: למשל שולח ידיים (אגב: בבתי חולים הם נוגעים חופשי בחולות, אבל הן חולות "נפש" אז לאף אחד לא אכפת) כמובן שבמקרה זה יש להגן על המטופל. הטענה לגבי תנאי הקבלה באתר היא האפלייה שנעשתה כלפי קבוצה מסויימת. אם ניקח דוגמא מקבילה כדי להבין את הטענה: יש עדה X, אני טוענת שכל מי ששייך לעדה זו מסוכן לציבור ולא מתאים להיות מטפל. אחת המכללות לרפואה משלימה כותבת שמי ששייך לעדה X לא יוכל ללמוד במכללה. ומצ"ב קישור המפרט בין השאר שמות של אנשים מהעדה שרצחו/ פשעו. מצד אחד יש כאן אפלייה, מצד שני אם המכללה תבטל את התנאי כל פעם שמישהו מעדה X ימעד יבואו אליה בטענות. ב. פסיכיאטריה לא שוללת שום דבר כל עוד זה מאורגן ומסודר (קוראים לזה "נורמה"). אם היה רק בן אדם אחד שמאמין ברפואה משלימה, וטוען שיש לו עוד דרכים לרפא, הפסיכיאטר היה מגדיר זאת כאי שפיות. ג. ישנם הרבה אנשים שלא מתאימים להיות מטפלים (כולל אני), בדיוק כמו שהם לא מתאימים להיות זמרי אופרה, הרי אם מישהו לא מתאים למקצוע הוא גם לא ישקיע זמן בלימוד.
א. באילו מקרים מותר לאדם אחד לקחת אחריות על אדם אחר? אם פסיכיאטר מצביע על אדם שאינו מזיק לסביבה, ויש בו את הרצון ללמוד, וטוען שבגלל שעבר דרך המערכת הפסיכיאטרית הוא אינו כשר ללימודים (רפואה משלימה במקרה זה), אני אישית בתור אדם לא הייתי מונעת ממנו לימודים ולא הייתי לוקחת את גורלו של אדם זה בידי. שהרי מה שאני חושבת שטוב לאותו אדם יכול גם להתברר בסופו של דבר כמזיק לאותו אדם. רק במקרים כמו שציינת בהם יש סכנה מוחשית וקיימת: למשל שולח ידיים (אגב: בבתי חולים הם נוגעים חופשי בחולות, אבל הן חולות "נפש" אז לאף אחד לא אכפת) כמובן שבמקרה זה יש להגן על המטופל. הטענה לגבי תנאי הקבלה באתר היא האפלייה שנעשתה כלפי קבוצה מסויימת. אם ניקח דוגמא מקבילה כדי להבין את הטענה: יש עדה X, אני טוענת שכל מי ששייך לעדה זו מסוכן לציבור ולא מתאים להיות מטפל. אחת המכללות לרפואה משלימה כותבת שמי ששייך לעדה X לא יוכל ללמוד במכללה. ומצ"ב קישור המפרט בין השאר שמות של אנשים מהעדה שרצחו/ פשעו. מצד אחד יש כאן אפלייה, מצד שני אם המכללה תבטל את התנאי כל פעם שמישהו מעדה X ימעד יבואו אליה בטענות. ב. פסיכיאטריה לא שוללת שום דבר כל עוד זה מאורגן ומסודר (קוראים לזה "נורמה"). אם היה רק בן אדם אחד שמאמין ברפואה משלימה, וטוען שיש לו עוד דרכים לרפא, הפסיכיאטר היה מגדיר זאת כאי שפיות. ג. ישנם הרבה אנשים שלא מתאימים להיות מטפלים (כולל אני), בדיוק כמו שהם לא מתאימים להיות זמרי אופרה, הרי אם מישהו לא מתאים למקצוע הוא גם לא ישקיע זמן בלימוד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.