וכמה מילים על החינוך

[יחפהבפארק11]

וכמה מילים על החינוך

https://www.facebook.com/feedsgurui...htyMZtTly4HON3tntbFavI4TH2BHcB2Xk&pnref=story

השביתה הסתיימה.
כתבינו לענייני חינוך מדווח שהשביתה הסתיימה

אני לא יודעת מה הבחור הזה לקח לפני השידור, אבל יש לי הרגשה שהוא לא ידע שהוא בשידור בכלל... איכשלאיהיה קשה היה לי להתאפק ולא לפרוץ בצחוק סוער...
העיקר שהשביתה הסתיימה וכך אני אוכל ללכת ללמוד מחר

לא יודעת אם סיפרתי לכם,
אבל אני לומדת ספרות, היסטוריה, סוציולוגיה, ופסיכולוגיה של הספורט.
בין היתר יהיו לנו גם שיעורים בחינוך גופני, ביולוגיה ועוד...
אני הכי נהנית משיעורי הספרות (המשוררים המזרחים החדשים) וההיסטוריה (על הסיבות לעליית הנאציזם) וכמובן מהאינטראקציה עם התלמידים והמורים הצעירים.

אז בוקר נפלא שיהיה לנו,
השביתה הסתיימה

 

[אחותו של שקספיר]

או כמה מילים על כתב חינוך מסטול מהתחת

 

[יחפהבפארק11]

את יודעת כמה פעמים צפיתי בזה?

פשוט לא האמנתי שזה אמיתי.
חיפשתי וחיפשתי איפה הקטצ' ובסוף הגעתי למסקנה, שהטמבל לא הבין שהוא בשידור וחשב שהוא משוחח איתה לבד. אי אפשר להסביר את הדבר הזה בשום צורה אחרת. קשה לי להאמין שהוא לקח משהו לפני השידור

 

[אחותו של שקספיר]

ברור שהוא לא הבין שהוא בשידור-אבל זה הקטע כאן יצא צנון

 

[יחפהבפארק11]

לגמרי צנון

 

[יחפהבפארק11]

אחר צהריים טובים וכמה מילים על 'האם הרומנטיקה מתה'?

והנה היום בעידן שבו רעידות אדמה גדולות ורעידות משנה מרעידות אותנו ואפילו צונאמי שוטף אותנו, מצאתי מאמר של בחור שאני מאוד אוהבת לקרוא אותו, והוא עושה חשבון נפש עם עצמו ועם העולם הווירטואלי.
https://mekomit.co.il/הרומנטיקה-מתה-אולי-זה-דבר-טוב-וגם-געגו/

"הרומנטיקה מתה, אומרים הדינוזאורים. עוד לא מפנימים שלא מדובר בתנועה אקראית של אבן קטנה, אלא ברעידת אדמה של ממש. הרומנטיקה מתה, אומרים השמרנים. כמצופה מהם, הם ממשיכים להתנגד לשינוי גם אחרי שהוא כבר קרה (בעולמות הדתיים, ניזכר, עוד נלחמים בתנועת ההשכלה. אני משוכנע שיש מקומות בעולם שבהם האיסור על קניבליזם עדיין מתקבל ברטינה).
אבל זו רעידת אדמה, ויחסי הכוחות בין גברים לנשים בשום מקום כבר לא יהיו מה שהיו קודם. לצד השינוי בפרקטיקה ובנורמה של הנעשה במקומות עבודה ולימודים ובילוי, בהקשר של יחסי גברים ונשים נעשה גם שינוי של ממש באופן שבו אנחנו מספרים לעצמנו את הסיפור של עצמנו. אנחנו כתרבות ואנחנו כפרטים בתוכה.
הגוף הוא נקודת המבט
כשאישה מספרת על מקרה שאירע לה לפני עשור או שניים או שלושה, או אתמול בבוקר, המעשה הזה הוא לא רק הגדרה מחודשת של הלגיטימי והלא לגיטימי. ההתוודות הפומבית הזו, חציית מחסום הבושה, מחזירה לנשים כוח גם באחד המובנים התרבותיים החשובים ביותר: מי מספר את הסיפור (קודם לכן: גברים בלבד, עכשיו גם נשים), ועל מה הסיפור (קודם: הצלחה גברית. עכשיו: עולם פסיכולוגי שלם ורחב של פגיעה, עיבוד והתמודדות)."

והיה שם קטע שמדבר אליי מאוד:
"שיחה, כדי שתהיה מענגת, צריכה שהות להתפתח ולצמוח: שיפוטיות הורגת אותה באיבה. תחושה של קהל מטשטשת את תחושת האותנטיות של עצמנו, והצורך לצאת טובים ונכונים מנצח כל מורכבות טבעית. באופן הזה כל מה שמעניין בבני אדם – ההסכמה לתעות יחד – הולך לאיבוד. הצנזורה המיידית (שיכולה להתבטא גם בהרעפת מחמאות מוגזמות ואהבת פלסטיק), המשחק האינסופי של אישוש ואישור, כל אלה הופכים את האינטרנט, כלומר הרשתות החברתיות, למקום שבו האינטליגנציה והרגש האנושיים קצת הולכים למות.
אני כמעט לא זוכר את עצמי בעולם נטול סמארטפונים, שלא לדבר על נטול אינטרנט. התודעה הבוגרת שלי קיבלה את צורתה בעולם הוירטואלי באופן כמעט מלא. זה נכון שהעולם הוירטואלי של עשור אחורה, או שני עשורים אחורה, היה שונה מאוד מזה הנוכחי, והייתה בו סקרנות ותחושת גילוי וחדווה שנעלמו כמעט לגמרי (או לפחות בשבילי. אולי יש מי שעדיין חשים אותה)"

אז איפה אתם מוצאים את עצמכם בקטע הזה?
אני מרגישה שאני מתחילה לפתח יחסי שנאה-אהבה-דחיה והתמכרות לדבר הזה שנקרא רשתות חברתיות.
אני מתגעגעת לשיחות האלו פנים אל פנים עם כוס קפה וסיגריה, שיחה שבה אפשר להבין למה התכוון המספר ואין צורך לקרוא אותו חמש פעמים כדי להבין למה הוא התכוון ומאידך אני יכולה להגיד את אשר על ליבי ולא לחטוף תוך שניה בומבה על הראש כי לא הבינו מה רציתי להגיד כי אולי לא התנסחתי ברור מספיק...
פעם הייתי יושבת באירוע כלשהו עם אנשים סביבי כשכולם מרותקים זה לדבריו של זה, והיום לצערי אין דברים כאלו. בכל אירוע שנפגשים, כולם ללא יוצא מן הכלל שקועים בתוך הניידים ונותנים זה לזה בראש או מלייקקים אחד לשני עד מוות.

יש בי געגוע לימים בלי הניידים
ואני יודעת שלא נוכל לחיות יום אחד בלי הניידים.
ועצם הידיעה הזאת מדכאה נורא.
המחשבה על ההתמכרות הזאת שאין לה סדנת גמילה.


ערב נפלא לכולם

 

[חביף]

התחלתי לקרוא את הקטע הארוך, המתיש

והלא מעניין או מקורי במיוחד.
ראשית, הכותב והצגתו את עצמו בצד, עוררו בי פרצי צחוק, כל פלצן שיודע להחזיק עט הפך ל"פילוסוף-היסטוריון-סוצילוג" העיקר שהוא "שייך תל אביב, שייך כל מקום.." והעברית הקלוקלת מוצגת כאיזו "השתטות חביבה ומתוקה " , פיכס.
אחר כך פסקה אחר פסקה הוא טוחן את המובן מאליו, ואינו רואה את מה שאינו מובן מאליו, למשל המשך אפליית נשים והתגברותה עקב ה- METOO , והכוונה לנשים חלשות, שקופות, אלו שיש להן הרבה מה להפסיד, וחייהן כעת הן חיי הטרדה בלתי פוסקים.

 

[חביף]

החברות שלי ואני ממשיכים להתנשק ולהתלטף

בחדר המורים. אני ממשיך להחמיא על בגדים יפים הן על "גזרה נאה" ומשמינה שלי.
METOO לא תקף במקומות בהם לא מתקיים ניצול מיני.

 

[אחותו של שקספיר]

איזה סלט של נושאים

אני ממש מתקשה להתייחס למשהו ספציפי.
הוא קופץ מעניין לעניין.
משלב לשוני לא אחיד.
פרפרזות והיגדים עמומים.
בקיצור- קשה לקרוא
ועוד יותר ---לא בטוחה שהוא מחדש (לי) משהו בהגיגיו.

לסוגיה שהעלת הרשתות החברתיות- סוגיה אחרת לגמרי
מהבליל של רומנטיקה מתה /או לא וכל הגברים בחליפות ונשים מתעלפות ענוגות.
אפשר לחשוב שנעלמו השיחות פנים אל פנים?
אפשר לחשוב שבכל פגישה עם חברים כולם יושבים בתוך הסלולארי?
קצת מוגזם.
ההחלטה שלך (נו) איזה מקום את נותנת לרשתות החברתיות בחיים שלך,עד כמה את מתמכרת או לא.
פטנט קטן- פשוט להשאיר את הסלולארי בנפרד ממך משעה מסוימת ביממה. הוא לא יתגעגע ואת תתרגלי

 

[יחפהבפארק11]

גם אני בחרתי משהו מתוך הסלט והתמקדתי בו

אני אוהבת לקרוא אותו. אז נכון שהוא מתפזר ונכון שהוא לא ממוקד
אבל אני מאוד נהנית ממנו כי בתחושה שלי אני מבינה מה הוא רוצה להגיד לי.
בכל אופן, בנוגע לנייד
אני בבית מרבית היום ואין לי שום צורך בו וכמעט ולא משתמשת בו.
אבל כשיוצאים לאיזה אירוע, אז כל האנשים סביב אותו השולחן עסוקים בנייד שלהם.
לא ניתן כמעט לפתח שיחה נורמאלית מבלי שהאיש או האישה שאת/ה משוחח/ת איתו יציץ כל רגע בנייד...
ולרשתות החברתיות, כרגע, יש מקום מכובד בחיי. אבל אני עובדת על זה. חושבת איך להתנתק מהן מבלי להרגיש

כלומר, היה לי יותר קל להפסיק לעשן מאשר
להפסיק לכתוב בפורום.

 

[שחום נאה37]

אני עשיתי את הניסוי

לצערי התמכרתי לרוטר סקופים ולחדשות מכל פיפס בעולם,אימי התמכרה לטלויזיה ,וכשמתנקים מהכול יש שקט מסביב ..
רשתות חברתיות בשבילי זה רק קידום ולקבל ולתתת ,מעטים הם החברי נפש הטובים ביותר וטוב שכך,לא בא לי או רוצה להיות כוכב ההמון..
אני עדיין סמוך ובטוח שממש לא בריא לאדם באשר הוא כל המידע מסביב...

 

[חביף]

עשו לה מתיחה חבל"ז

 

[זאדק הערס הפולני]

"בעל הבית השתגע"

)) יש לי סרטון חדש ביוטיוב זה אמנם באנגלית (מנסה להישמע בינלאומי בשביל לפנות לקהל הרחב יותר בשאר העולם

) אבל זה שווה צפייה ולו רק בגלל השיר המצחיק

אני מספר שם על הצורך בהליכה לרופא שיניים (ועל החוסר רצון לעשות זאת ...)

עוד יום יומיים אני מקווה להעלות סרטון "המשך" שיספר על מה שקרה אצל הרופא שיניים (ויכלול עוד שיר חדש כמובן

)

 

[יחפהבפארק11]

צהריים טובים עם רגע של קולטורה ושירה

והיום במסגרת שיעור ספרות למדנו על שני שירים,
האחד של מירי בן שמחון/ נערה מן הקטמונים
והשני של מאיר ויזלטיר/ נערה מירושלים.

לא. מעולם לא קראתי קודם לכן את מירי בן שמחון. אפילו לא שמעתי עליה. בזמני לא לימדו אותה בשיעורי ספרות יחד עם ביאליק וטשרניחובסקי. אך היום ממרומי גילי ושנותיי, אני קוראת לראשונה את נערה מן הקטמונים ולמרות שלא גדלתי בקטמונים, אני הרגשתי את השיר הזה על בשרי. כאילו והוא נכתב עליי ואפילו לאחי הגדול קוראים בשם של אחיה (בשיר). ופתאום אני מבינה את כוחה של השירה המזרחית המודרנית והאותנטית שמצליחה לחדור אליי כמו נכתבה עליי.
אני לא מביאה לכאן את השיר, זאת לא בעיה לגגל ולקרוא אותו. הוא ארוך מאוד.
בד בבד באותו השיעור למדנו על שירו של ויזלטיר אשר היה לו איזה רומן קצרצר או סתם סטוץ עם מירי בן שמחון והוא כתב עליה את השיר - נערה מירושלים.
השיר שלו הרבה יותר כבד ומורכב וגם בשיר הזה הרגשתי כמו דה ז'ה וו. כל כך מוכר היה לי הפרצוף המתנשא של המשורר שמביט עליי מלמעלה, ובית אחד אהבתי הכי מכולם:
"פרועים וקשים היו (נעוריה) בשיכונים ממערב לירושלים,
יחפה ודלה על הגבעות ושונאת את העולם"

וואו. כל כך אני.
למזלי, גורלי שפר עליי ואני עדיין בחיים שלא כמו המשוררת מירי בן שמחון שנהרגה צעירה בתאונת דרכים.

ובסופו של יום, קיבלתי מחמאות גדולות מהמורה לספרות
על השיר 'תמונה בשחור לבן' שפירסמתי כאן בדיוק לפני שבוע.
זה אכן מחמם את הלב לקבל הכרה גם בלי לבקש.

 

[אחותו של שקספיר]

מירי בן שמחון-בשבילך

לא שמעתי עליה עד סוכות האחרון, אני חושבת, שהיה סרט עליה בטלוויזיה.
לא ראיתי אותו (זיפזפתי והגעתי לקראת הסוף) שמרתי לי לראות בהזדמנות
והינה בשבילך

 

[יחפהבפארק11]

תודה לך יקירה

ראיתי את הסרט עכשיו. מרתק. שמעתי על הסרט אבל לא ידעתי מי זאת ולא טרחתי לראות. אחרי שלמדתי קצת אודותיה ונחשפתי לשיריה, פתאום הרגשתי כל כך קרובה אליה והסוף הטראגי שלה כואב כל כך...

 

[ndia555]

לימים הואשמה מירי בן שמחון בהטרדתו של מאיר ויזלטיר

אושפזה עקב מחלת נפש.
משוררת מופתית, דמות טרגית.

 

[יחפהבפארק11]

אכן דמות טרגית

אני לומדת יום בשבוע
וחוזרת הבייתה עמוסה רגשית
כמו רימון מלא תלוי על עץ...

 

[עמלץ הפלדה]

ברבי, החלו לייצר בובות של מוסלמיות ? ראיתי באינסטגרם של

אשלי גרהטם

 

[יחפהבפארק11]

מי זאת אשלי גרהטם? מאיפה אתה מוצא אותן?