אמש בסינימטק
ראיתי את הסרט אחד משלנו, בנוכחות הבמאי, אורי ברבש
שלמרבה צערי, דיבר מעט מאוד, כמה דקות, על האיכות של העותק הדיגיטלי המשחוזר, ועל הרלוונטיות של הסרט, גם היום. (נכון, ונכון מאוד), ועל עוד כמה דברים, שמפאת ההמנעות שלנו לדבר פוליטיקה כאן אני לא אחזור עליהם.
אני חושבת שזה אחד הסרטים הטובים שנעשו אצלנו, בגלל שהדברים לא מוצגים באור מוחלט או החלטי, ויש המון מקום לפרשנות, ובגלל הדרך בה הסרט מעורר דיון בנושאים שהם המהות שלנו כאן בארץ הזאת.
אני לא זוכרת איך הגבתי לסרט בזמנו. אני מניחה שהטרטורים של החיילים בטירונות נראו לי פחות זוועתיים. באותם הימים הסביבה החברתית שלי היתה מורכבת מצנחנים (גם התחתנתי עם אחד כזה) ולוחמים אחרים, והסיפורים האלה היו חלק מהיום יום, ולמען האמת, הם היו מספרים אותם עם חיוך ואפילו נוסטלגיה.
הסרט הוקרן בפסיטיבל חיפה ובסינימטק, ואני מאוד מקווה שיציג גם בבתי קולנוע מסחריים
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5342435,00.html
ראיתי את הסרט אחד משלנו, בנוכחות הבמאי, אורי ברבש
שלמרבה צערי, דיבר מעט מאוד, כמה דקות, על האיכות של העותק הדיגיטלי המשחוזר, ועל הרלוונטיות של הסרט, גם היום. (נכון, ונכון מאוד), ועל עוד כמה דברים, שמפאת ההמנעות שלנו לדבר פוליטיקה כאן אני לא אחזור עליהם.
אני חושבת שזה אחד הסרטים הטובים שנעשו אצלנו, בגלל שהדברים לא מוצגים באור מוחלט או החלטי, ויש המון מקום לפרשנות, ובגלל הדרך בה הסרט מעורר דיון בנושאים שהם המהות שלנו כאן בארץ הזאת.
אני לא זוכרת איך הגבתי לסרט בזמנו. אני מניחה שהטרטורים של החיילים בטירונות נראו לי פחות זוועתיים. באותם הימים הסביבה החברתית שלי היתה מורכבת מצנחנים (גם התחתנתי עם אחד כזה) ולוחמים אחרים, והסיפורים האלה היו חלק מהיום יום, ולמען האמת, הם היו מספרים אותם עם חיוך ואפילו נוסטלגיה.
הסרט הוקרן בפסיטיבל חיפה ובסינימטק, ואני מאוד מקווה שיציג גם בבתי קולנוע מסחריים
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5342435,00.html