אמש בסינימטק

צליליתה

New member
אמש בסינימטק

ראיתי את הסרט אחד משלנו, בנוכחות הבמאי, אורי ברבש

שלמרבה צערי, דיבר מעט מאוד, כמה דקות, על האיכות של העותק הדיגיטלי המשחוזר, ועל הרלוונטיות של הסרט, גם היום. (נכון, ונכון מאוד), ועל עוד כמה דברים, שמפאת ההמנעות שלנו לדבר פוליטיקה כאן אני לא אחזור עליהם.

אני חושבת שזה אחד הסרטים הטובים שנעשו אצלנו, בגלל שהדברים לא מוצגים באור מוחלט או החלטי, ויש המון מקום לפרשנות, ובגלל הדרך בה הסרט מעורר דיון בנושאים שהם המהות שלנו כאן בארץ הזאת.

אני לא זוכרת איך הגבתי לסרט בזמנו. אני מניחה שהטרטורים של החיילים בטירונות נראו לי פחות זוועתיים. באותם הימים הסביבה החברתית שלי היתה מורכבת מצנחנים (גם התחתנתי עם אחד כזה) ולוחמים אחרים, והסיפורים האלה היו חלק מהיום יום, ולמען האמת, הם היו מספרים אותם עם חיוך ואפילו נוסטלגיה.

הסרט הוקרן בפסיטיבל חיפה ובסינימטק, ואני מאוד מקווה שיציג גם בבתי קולנוע מסחריים

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5342435,00.html
 
זה באמת היה סרט מטלטל, מיותר מסיבה אחת


הנושא היה ונשאר רלוונטי ושנוי במחלוקת. מפתיע לקרוא שהוא הופק בזמנו בסיוע דובר צה"ל.

אני זוכר שפגשתי בטיסה את שאול מזרחי, 'המוות הלבן', והתרגשתי מאוד כי הייתי בטוח שלפני הכוכב הישראלי-הוליוודי הבא. גם דליה שימקו, במיוחד אחרי "נועה בת 17" נראתה הבטחה גדולה, ושרון אלכסנדר...

בכתבה שהבאת אלון אבוטבול מספר במה כרוכה קריירה בהוליווד. צריך שם יותר מרק כשרון: הרשים אותי המשפט שלו, "יצא שישנתי במכונית בהמתנה לתפקיד. זו עשייה מאוד בודדה, סיזיפית." לא לכל אחד יש את זה, וכשרון מדהים כמו של אבוטבול לא מספיק לבדו.

תודה שהבאת את זה לכאן.

 

קלייטון.ש

Well-known member
פעם אחת בלבד יצא לי להיות עד לטרטור

בטירונות עמדנו כל המחלקה בשורה בשטח אימונים, ומולנו עמדו המפקדים עם הגב אלינו. אחד החיילים נכנס בו שד או שהיה לו חוש הומור מפותח מדי לגילו, ופתאום הוא קרא "אש!". המפקדים הסתובבו ושאלו מי צעק אש, החייל הודה, וביממה הבאה התעללו בו ברציפות עם תרגילים למיניהם.
אני התרשמתי שהוא קיבל את עונשו בהבנה ושרד את הטרטור היטב. לדעתי חלופה לעונש שקיבל היתה צריכה להיות אפילו מאסר, ושם הוא לא היה מרגיש יותר טוב.
 
היה איתי בטירונות חייל שנשבר ובכה ולא היה מוכן לצאת מהמיטה

במשך כמה ימים, אם אני זוכר נכון. הסמל מחלקה טען שהוא מעמיד פנים ויום אחד נכנס אליו לאוהל והגביר עליו לחצים בצעקות וטרטורים עד שהחייל קם והתחיל להתאמן כמו כולם. שנים אחרי זה שאלתי את עצמי מה עלה בגורלו בהמשך שירותו. יתכן שהמ''כ צדק, אבל איך אפשר לקחת אחריות כזו, את זה אני לא מבין.
 

diday

Member
היה אתנו בגרעין אחד שיצא לקורס מ"כים

אחד המפקדים שם התעלל בו עד שנשבר, אבל לגמרי.
שוחרר מהצבא על סעיף נפשי ואף אחד לא דאג לו בהמשך.
בא לבקר אותנו בקיבוץ, היה מפחיד לראות אותו ולראות את החרדה ששלטה בו.
&nbsp
30 שנה אחרי פגשתי אותו. נראה והתנהג בסדר, אבל המשקעים ודאי נשארו.
 
עם איזה מטען אישי ותפיסת עולם יגיע מ''כ אל החיילים שלו -

ובמיוחד אם הם עוד רק טירונים - אחרי שעבר בעצמו התעללויות כאלה בקורס מ''כים? מדריכים כאלה נעשים אחראים לחיילים שעוברים סבל קשה אפילו בלי להכיר אותם.
 

סופהו1

New member
איך אפשר באמת?

איתך היה חייל שלבסוף קם והתחיל להתאמן.
אני מכירה מקרה אחר, טרגי ביותר.
בסופו של טרטור, החייל התאבד.
(מתקשר גם לפוסט השני- לאיזו דרגת סבל (נפשי/פיסי) מגיע אדם שמחליט לשלוח יד בנפשו.)
&nbsp
 

קלייטון.ש

Well-known member
ילד בן 19 צריך להתמודד עם קשיים נפשיים של ילד בן 18

מה אנחנו יודעים על אחריות בגיל 19? הרי הצבא ברובו מורכב מאנשים חסרי נסיון בחיים.
 
זה נכון, אבל חיילים מתבגרים בשנה הראשונה שלהם בצבא הרבה יותר

מאשר בשנים קודמות, ואחרי קורס מפקדים הם אמורים להתבגר עוד הרבה מעבר לכך. אמורים, כן?
 

קלייטון.ש

Well-known member
לא יודע, אני מדבר עם בני 19 ואפילו בני 24

והם נראים לי אינפנטילים למדי. אינטליגנטים, חכמים, נבונים, אבל ילדותיים.
מצד שני אולי אני מזדקן מהר מדי.
 

ruven7

Active member
זה הסרט לפני 20 שנה בערך?

על חקירה שעורך קצין מ"צ ביחידה שמפקדה היה איתו בטירונות?
זה מה שאני זוכר.
האמת,אם הייתי רואה היום הייתי מן הסתם מתרשם פחות.
 

ruven7

Active member
איזו מקריות מוזרה

1989 היתה שנה בה קרה הרבה בעולם כולל סרטים שהתפרסמו,בצדק או שלא..
כשהארי פגש את סאלי (יומרני ומשעמם)
סינמה פרדיסו-מעולה
בחזרה לעתיד 2
כף רגלי השמאלית

בעולם-אסון האקסון ואלדז,הפלת חומת ברלין.
 
למעלה