ידעתם שיש דבר כזה אסתמה תורשתית?

[שילה1]

אני-התמזל מזלי:גרה בעיר ממש במשהו

כמו צימר.נהנית מכל רגע,משקט,אויר טוב(בדרך כלל),לא נראית וכף לי.

 

[אורי גפני]

ראיתי פעם תכנית על גברים אירופאיים שנישאו לנשים תאילנדיות

ועברו לחיות איתן בכפר שלהן. אני לא יכול לשכוח כמה הם נראו לי משועממים, ורק לא הצלחתי לפענח אם מתחת לזה הם זכו לשלווה של חייהם - או לעצב ובדידות גדולים.

כל כך קל להשקיף מנתניה ולהגיד הו, איזה חיים נפלאים ושלווים שם, בחיק הטבע בסוף העולם... אבל יהודית רביץ כבר שרה על זה שיר מפורסם.

ואולי גם פינק פלויד.

 

[prizman]

יש לך את השיר של יהודית רביץ?

לא חושב שהוא זכור לי. לא נזכר בינתיים לפחות.
אישית אני מכיר רק מעט אירופאים שעברו לגור בכפרים תאילנדים.
קשה להגיד שזה היה נסיון מוצלח. רובם חזרו לעיר כזו או אחרת,
עם השאר אני כבר לא בקשר.
הרוב יותר דומים לי, המחשבה על הכפר מרתקת, בת הזוג כן בנתה בית שם,
אבל הסיכוי שמישהו מאיתנו יחיה שם הוא אפסי.
אז יש בכפר בית יפהפה אבל כנראה שאף אחד לא יגור בו אף פעם.

 

[אורי גפני]

"קול התן מן הואדי וכובד הפרי בבוסתן...

...דברים שרואים משם לא רואים מכאן."

ידעתי שישר תיזכר... אבל ביקשת? קבל רגע של נוסטלגיה:

 

[diday]

זה לא רק השעמום, זה גם הפחד מהשקט

הייתי בכמה קיבוצים בזמן השירות הצבאי. חלק כחייל בבט"ש וחלק בשל"ת.
כהגיעו חיילי מילואים מגוש דן שגרו בקרבת כביש סואן, במקום שיהנו לרגע מהשקט נכנסו למצוקה. במיוחד בשבת.
אני, שכל כך נהנתי מהשקט, מהאפשרות לשכב בשדה, לעצום את העיניים ולהקשיב לעולם לא ממוכן, לא הצלחתי להבין את זה.

 

[אורי גפני]

מסכים איתך לא ב-100% אלא ב-110%

אחרי הרבה שנים של עבודה ובילוי ברעש נעשיתי אוהב גדול של השקט.

לפני עשרים שנה נאמר לי בתהליך רוחני מרתק שזה הדבר שאני רוצה וצריך יותר מכל, ורק כשפרשתי מהעבודה ושיניתי לגמרי את סגנון החיים שלי נוכחתי כמה זה היה אז ונשאר גם היום נכון.