הלכתי על זה (כלומר ישבתי על זה)
התיישבתי על הספה, עצמתי את העיניים.
בדקה-שתיים, ככה, עברתי כמה שלבים, מסתבר.
תחילה משהו בי ניסה "פשוט להיות". כמה שניות של שלווה, שהפכו למעין רעש, שחשפו את מה שתמיד נמצא, משם יכולתי להרשות לרעש להיות.
רגע... לפני שאני שולח את ההודעה... אני רוצה לנסות שוב:
...אוקיי, חזרתי.
מדקה-שתיים נוספות, משמעותיות ביותר.
פשוט, כשהתחלתי לכתוב את ההודעה הזאת, צדו עיני שוב את:
"לשים לב להיותנו
לקיומנו
ולנוח בתוך זה"
מההנחיות המקורית.
והלכתי על זה (כלומר, ישבתי).
הפעם נחתי באופן עמוק יותר.
"העצמי המדומה" התפתל בתוך תודעתי.
תחושות חדשות בגוף נחשפו.
אגש עכשיו לפעם שלישית, הפעם בלי לתעד...