אין אחדות באדם

[נציב המים]

האם חלוקה לתפקודים איננה "ניתוח"?

נראה לי שאולי צורות ההתבוננות שלנו בעצמנו שונות זו מזו.
התבוננות צלולה, אצלי לפחות, אינה כוללת בהכרח מתן שמות ותיאורים לדברים.
מהדוגמה שלך נראה כי ה"תפקודים" הם בעצם שחקנים בסיפור שאתה מספר לעצמך.
במקום לספר על שחקן אחד - אותו "אני" מדומה שדיברת עליו בהתחלה, אתה מספר את הסיפור על ארבעה שחקנים - ארבעת התפקודים.
לתחושתי, אין הרבה הבדל בין לומר "נהניתי" לבין "התפקוד הרגשי נהנה", זו סמנטיקה.
בסופו של דבר, נוצר בך רגש של הנאה, ואם נמצאת בתשומת לב באותו הרגע, יכלת להתבונן בו עולה ומתפתח.
הסיפור הנוסף על המרכז הרגשי הוא דרך שכלית/סיפורית/מחשבתית לתאר את התהליך לעצמך.
מעניין לבחון מניין מגיע התיאור הזה, והאם ניתן פשוט להתבונן בהנאה מבלי לספר עליה את הסיפור הזה?
יכול להיות שלא ניתן, ושלכל התבוננות נלווית גם מחשבה כזו. אבל אולי הסיווג הזה הוא עוד מחשבה חולפת, שמקורה אולי באיזה סט אמונות ורעיונות על צורת התבוננות נכונה.
יכול להיות שהאמונות האלה עוזרות לנו להתבונן באופן מדויק יותר, אבל אין זה אומר שהן "פטורות" מהתבוננות בעצמן.
חג שמח ומהנה!

 

[Mist2]

דוגמה קטנה להתבוננות

טיילתי בחברת אנשים שאני מכיר, באזור הדרום, ומאוד נהניתי מהטיול ומהליכה.
כאשר נעצרנו למנוחה, התלוננתי שאני רוצה להמשיך בטיול.
משהיא מהקבוצה, אמרה, אם אתה כל כך נהנה, למה שלא תמשיך בינתיים לבד.
זה נשמע לי ממש רעיון טוב, והמשכתי ללכת לבד, אבל לאחר פחות מחצי קילומטר לא הצלחתי להמשיך וחזרתי חזרה.
&nbsp
אז מה קרה כאן?
על מה אני יכול להתבונן ללא החלוקה לתפקודים, ועל מה עם החלוקה.

 

[בן טל-שחר]

"מדוע ההיכרות הזו חייבת להתבצע דרך ה'קטגוריות' האלה

של התפקודים השונים?"

היא לא חייבת.
אבל זה יכול לעזור להתבוננות (אפילו מאד מאד).
או להפריע (אפילו מאד).
תלוי איך משתמשים בזה.

 

[נציב המים]

איך משתמשים בזה, אם כך

מדבריו של מיסט הבנתי כי "התבוננות נכונה" צריכה להתבסס על הידע הזה.
ניסיתי להבין מדוע הידע הזה "נדרש" לכך.
כשניסיתי לעשות זאת בעצמי (אולי באופן "שגוי"), גיליתי כאמור שזה מוסיף תנועה מחשבתית בדיעבד, אך לא הרגשתי כי אני רואה את הדבר באופן צלול או "אמיתי" יותר.
לאמיתו של דבר, הרגשתי כי ברגע ה"סיווג" הזה אני מפסיק את ההתבוננות על הדבר עצמו, ועובר להתבונן על מבנה מדומיין המכונה "תפקוד רגשי", ובמקום להתבונן בתנועה הרגשית, אני מנסה לפרש ולתאר את פעולת התפקוד, ולייצר איזה "סט מאפיינים" לגביו.
בעצם, נראה לי שהכיוון הוא בכלל הפוך למה שמיסט תיאר - קודם כל מתרחשת ראייה של הדבר, ואז מופיע הסיווג הזה כתגובה מחשבתית/הסברית לראייה הזו.
ללא הראייה הראשונית, אין בכלל מה לסווג, אך אם היא כבר התרחשה, הסיווג רק הסיט ממנה את תשומת הלב.

 

[בן טל-שחר]

שאלה ממש מצויינת.

אולם נחוצה הדרכה כדי להשיב עליה.
ממישהו שנמצא לידך, שמדריך אותך; לא באופן חד-פעמי, אלא כתהליך מתמשך.
למעשה, אתה הוא זה שמשיב עליה, בעזרת התנסויותיך וההכוונות שאתה מקבל.
מפני שזוהי מיומנות; ולא תשובה מילולית.
חלק מהמיומנות הזאת עוברת דרך השימוש במלים/מחשבות כבפוינטר המצביע על משהו אחר.
ממש כמו התפקוד של המלה "זה", שמצביעה על דבר מה מחוצה לה ולא על עצמה.
חלק מהעזרה שהחלוקה לתפקודים השונים מספקת, היא שמתחילים להבחין בהם. הם כה שונים זה מזה. מחשבה ורגש, לדוגמה, הם דברים כה שונים. אין זוהי חלוקה מנטלית או תיאורטית, אלא נסיון להפנות תשומת לב חיה לדברים מסויימים במכונה האנושית המופלאה, ממש כמו השימוש במלה "זה... זה... זה...". להצליח לראותם ממש, למרות שהם מהירים מאד או קשים לזיהוי או חמקמקים או מטעים. כשראיה נכנסת למקומות כאלה, התהליכים משתנים ומתאפשרת ראיה חדשה וחוזר חלילה. כמובן שאנשים יכולים בקלות לעבד את המידע מחשבתית ולהפוך את זה לתיאוריה, ההופכת את ההתבוננות למדומיינת עוד יותר מכפי שהיתה קודם. זה יהיה, כמובן, ההיפך מלמידה. כאשר ההתבוננות אמיתית, אזי המודעות הישירה לתפקודים האלה, כמו גם לדברים רבים אחרים שהמדריך מפנה בהדרגה את תשומת לב המתבונן אליהם (ממש כמו מדריך תיירים), יוצרת בהדרגה התבוננות חשופה ומשוחררת, שמפוגגת את כל הדמיונות הקודמים על מה שצריך או אמור להיות שם (כלומר, עושה את ההיפך מאשר לטעת הנחות מוקדמות לגבי מה שאמור להיות שם).
כשמדריך עובד עם מישהו, הוא יודע מתי הבנאדם שקוע בדמיונותיו ומתי הוא מתבונן באמת (יש אינדיקציות רבות לכך) והוא מפדבק ומנחה עד שהתוצאה מושגת (עם כל אדם זוהי דרך אחרת) והבנאדם מתבונן באמת... ואז אפשר לתת לו אתגרים חדשים, המעדנים את התבוננותו עוד יותר ומאפשרים לה להיות אמיתית יותר, מקיפה יותר, דמיונית פחות, עמוקה יותר, רציפה יותר, משוחררת יותר, חודרת יותר, טבעית יותר וכן הלאה; וכשהיא משתדרגת, אפשר שוב לתת לה אתגרים חדשים ומשדרגים וחוזר חלילה.
דוגמה לעזרה נוספת שמספקת הפניית תשומת הלב לתפקודים השונים שמתרחשים כאן עכשיו היא הפחתת ההזדהות איתם. לרבים מאיתנו יש נטיה להזדהות עם תת-תת-תפקוד כלשהו, ספציפי, שמבחינתנו הוא-הוא "האני האמיתי" שלנו. אצל כל אחד מאיתנו זהו תת-תת-תפקוד אחר ש"נושא בתיק" הזה. יש לכך השפעות מגוונות ומעניינות. למידת המערכת שלנו כפי שהיא, בעזרת התבוננותנו הישירה (מדריך טוב לא מגלה למודרך מה הוא עתיד לראות... זוהי אמנות), משחררת אותנו בהדרגה גם מ"האני המזוייף" המסויים הזה ומרשה לאותו תת-תת-תפקוד אומלל, ש"חטף" מאיתנו את התיק הבלתי-אפשרי הנ"ל, לחזור לבצע את עבודתו ללא ההפרעה של ההזדהות שלנו איתה.
ויש עוד מתנות רבות במפות האלה, כאשר משתמשים בהן בצורה נכונה ולא מתבלבלים בינן לבין המציאות.
מה אתה מבקש ממני כאן עכשיו, בעצם? בסיוע ערוץ התכתובת המוגבל והנהדר הזה? שאנסה לשפוך אור בכלליות על התהליך? או לכוון ל...?

 

[נציב המים]

תודה, זו תשובה נהדרת.

 

[בן טל-שחר]

תודה, זו קריאה נהדרת.

 

[Mist2]

איך מתחילים, לאן ממשיכים, ולאן נירצה להגיע?

שלוש נקודות חשובות שבלעדיהן לא ניתן להתקדם לשום מקום.
&nbsp
הנקודה הראשונה: אנו צריכים להבין היכן אנו נמצאים על המפה.
הנקודה השנייה: לאן אנו רוצים להגיע.
הנקודה השלישית: אילו כלים עומדים לרשותנו, היכולים לעזור לנו להבין את מקומנו ומצבנו הנוכחי, ואילו כלים עומדים לרשותנו היכולים לעזור לנו להגיע לנקודה השנייה, היעד.
&nbsp
כרגע אני אתייחס לנקודה הראשונה.
חוץ מהמקרים בהם האדם סתם רוצה להרשים או להרגיש מיוחד, או לנסות לשפר את איכות חייו,
הוא יתחיל בעבודה עצמית (״רוחנית״) כאשר הוא יהיה מעוניין בשינוי אמתי במצב תודעתו.
כלומר האדם מבין ורואה שבמצבו הנוכחי הוא רק עבד להשפעות חיצוניות (ועוד גורמים), ואין לו כל שליטה על ״המכונה שלו״.
עד כה הוא הצליח לספר לעצמו שוב ושוב שקרים המבטיחים לו שהוא אדון לעצמו, שיש לו רצון, שהוא מחליט, שהוא מודע ועוד...
אבל מדי פעם, משהוא נסדק והוא מצליח להבחין בעד אותו סדק, בשקרים הרבים שהוא מספר לעצמו ובמצבו האמתי.
בהתחלה הוא מצליח להתעלם, אך הדבר חוזר על עצמו, והוא כבר מצליח לאסוף מספיק התבוננויות ואינו יכול להמשיך להתעלם.
&nbsp
המצב הזה ממקם אותו בצורה מאוד גסה על המפה, אך זה לא מספיק, הוא צריך להכיר את עצמו לעומק, ולהבין בדיוק מי הוא, ומה החלקים המרכיבים אותו כדי לדעת במדוייק היכן על המפה הוא ממוקם.
לא רק כדי למנוע סטיות במסלולו בעתיד, אלא גם כאשר יתחיל הוא לנוע אל נקודת היעד שלו, יבחין במהרה שבכל צעד קדימה הוא צועד 2 אחורה. ישנם גורמים המפריעים ומקשים על התקדמותו.
כדי להבין מה בדיוק מפריע, וכיצד ניתן לטפל בהפרעות אלה על הדרך, הוא חייב ללמוד ולדעת את עצמו.
&nbsp
"בכל עניין ועניין עלינו לפרק את השלם המורכב לחלקיו הבלתי מורכבים – אלה חלקיו הקטנים ביותר."
אריסטו
&nbsp
"הסיבה הראשונה לעבדותו הפנימית של האדם היא בורותו, ומעל לכל, בורותו לגבי עצמו. ללא ידיעת עצמו, ללא הבנה של עבודת המכונה שלו ותפקודיה, אין האדם יכול להיות חופשי, אין בידו לשלוט בעצמו, והוא ישאר תמיד עבד וכלי-משחק בידי הכוחות הפועלים עליו. "זו הסיבה שבכל התורות העתיקות היתה התביעה הראשונה, בראשיתה של הדרך לשחרור: 'דע את עצמך'."
&nbsp
ג. א. גורדייף

 

[רועי החושב]

וטוב שכך!

אילו היתה אחדות לאדם הוא היה מקריב דברים רבים בשביל מטרה.
אבל מכיוון שיש בו קונפליקטים ופערים ודיסוננסים, דברים רבים נותרים חיים בו.
האדם הוא אוסף של אורגניזמים פנימיים שחיים יחדיו, איכשהו.
אחדות באדם כמוה כדיקטטורה במדינה, כשם שהמדינה הרודנית מדכאת קבוצות מסויימות לטובת קבוצה נבחרת כך אחדות באדם מדכאת יצרים מסויימים לטובת יצרים אחרים.
זו שיטת הממשל הגרועה ביותר מכל השיטות וזו הנפש הגרועה ביותר מכל הנפשות.
אין טעם באחדות אלא יש טעם במנגנון שמאפשר ליצרים לפתור ביניהם את המחלוקות בלי נזק, ממש כפי שיש טעם בשלטון חוק במדינה מכיוון שהוא מאפשר לבני אדם לפתור ביניהם מחלוקות בלי אלימות.
אחדות- היא דבר רע לחברה. חברה בריאה זקוקה לגיוון ולריבוי דעות ואמונות. רק חברה טוטליטארית שהיא התגלמות הרשע שואפת לאחדות. רק נפש מרושעת שואפת לאחדות. גורדייף היה רשע. תורתו היא תורת רשע וכל תלמידיו מונעים ע"י יצר הרע, היצר הרודני, להדביר את כל היצרים, לדכא את החיים על שלל התגלמויותיהם וה"אני" שלהם ולהפוך למונוטונים, אפלים, ובקיצור לרשעים גמורים.
הרשע רואה שדה מלא פרחים ורוצה להשמידם, להחליפם במשהו "מועיל" כמו שדה חקלאי. הוא לא יכול לסבול את הטבע, את הבר, את השפע, את הביזבוז הנהדר. הוא מוכרח להפוך את החיים לאפורים, לשטוחים, למועילים.
ריבוי ה"אני" הוא השפע הטבעי של האישיות. האישיות הטבעית היא פלסטית, דינמית. הרעיון להפוך אותה לאחידה משמעותו סירוס הדינמיות הזו, הפיכתה ל"אישיות מוסרית" אימפוטנטית, עבד לעקרונות, עבד לצו המוסכמות החברתיות הקרוי "תודעה". אחדות היא עבדות, תודעה אינה אור אלא סירוס ומצפון הוא אליל שקר.
&nbsp

 

[ינוקא1]

יש הבדל בין "אחדות" לבין "אחידות".

האחדות היא מבורכת - אחדות היא יצירה של תמונה אחת הרמונית מתוך ריבוי הגוונים והדעות.
האחידות איננה מבורכת.

 

[רועי החושב]

זו הבחנה סמנטית קלושה ובעיקר לא קשורה לנושא

אם היית קורא משהו אחר חוץ מדון חואן היית יודע שגורדייף דיבר על אבולוציה של התודעה כהשתלטות של "אני" אחד על כל שאר ה"אני". מדובר ברודנות פנימית וזו האחדות שהוא מכוון אליה ללא ספק.
מושג ה"דרך" אצלו הוא בהתאם לרמת האדם- דרך מוטורית/רגשית/שכלית וכ"ו בה לדוגמא רגש אחד קונה שליטה על שאר הרגשות. לדוגמא רגש של אהבת אלוהים משתלט על כל העולם הרגשי ומדביר רגשות שאינם מתאימים לו.
כל זה הוא בפירוש עריצות פנימית וממש לא מה שהיית רוצה, כנראה, לדמיין.
זה ממש לא "מידתי" ואין שם איזושהי דרך אמצע. זה הדבר הכי לא הרמוני והכי לא אמצעי שיש. זה מרשם לכת שמגדלת פנאטים.
ובכלל- זו עבודת אלילים לכל דבר, כאשר משליטים ערך אחד עליון על כל שאר הערכים. אצל אדם הרמוני כל הערכים הם יחסיים.
&nbsp

 

[Mist2]

אפילו לא קרוב

אין לך ממש מושג על מה גורדייף דיבר.
כניראה שלא מספיק לקרוא ספר או קטעים מספר, או ללקט כל מני ידיעות על...
&nbsp
אתה מזכיר לי ספר שקראתי לפני המון שנים ״התודעה הדרכים להתפתחותה, של אחת לילי רוזנפלד.
היא חילקה את הספר לפרקים וכל פרק עוסק בשיטה אחרת.
אז ישנו גם פרק על גורדייף, וחוץ מההבלים הרבים המצביעים על חוסר הבנה אחד גדול, היא הכניסה שורה שממש הפילה אותי מהכיסא: ״הוא (גורדייף) ממליץ לאכול מהצומח, ובתוספת ללעוס מסטיק אחרי האוכל...״
&nbsp
זה פחות או יותר, רמת הבנתך את דבריו של גורדייף.
&nbsp
קצת צניעות, דבר על מה שאתה באמת מבין.

 

[רועי החושב]

צפוי

אני מכיר את הודעותיך שהן כולן קופי פייסט של אוספנסקי. לא חידשת לי שום דבר אי פעם ומעולם לא למדתי ממך משהו. אין לך שום מחשבה מקורית משלך ואתה בטוח שאתה מיטיב להבין את אוספנסקי ושו"ת בגלל שאתה מתרגל את הטכניקה הגרועה שהם מציעים.
כל פעם שאני אומר משהו כנגד הסמכויות המוחלטות שלך אוספנסקי וגורדייף התגובה השגורה שלך היא שאני לא מבין את דבריהם או את דבריך ומעולם, אבל מעולם (!) לא טרחת להסביר מה בדיוק לא הבנתי. אין לך שום תוכן, אתה ריק. אני לא מאמין שאתה מבין משהו מהציטוטים השבלוניים שאתה מביא ואני לא רואה אצלך שום יכולת, אפילו קלושה, לחשיבה ביקורתית על הציטוטים האלו.
מבחינתי אתה רק מכונת ציטוטים נטולת דעת של אוספנסקי ומדי פעם אני מגיב לציטוטים שלו (ולא לך, כי אין לך שום דעה משלך). אני משתמש בהודעות שלך כדי לענות לאוספסנקי וגורדייף אבל האמת היא שאין לי שום דבר להגיד לך ודעתך מעניינת אותי כקליפת השום.

 

[Mist2]

יש מצב שאתה צודק לגבי

זה עדיין לא משנה את העובדה שאין לך שמץ של מושג, ואינך מבין מאומה ממה שנאמר.
&nbsp
להסביר לך, ללמד אותך?
אל תגזים....

 

[רועי החושב]

אתה כ"כ מת להיות "מורה"

אומרים לך שלא לומדים ממך כלום, שההודעות שלך חסרות נימוק והסבר, ואתה מפרש את זה כאילו אתה מורה חכם ומואר שמבקשים את עצתו, מינימום זן מאסטר.
בואנה צא מהאגוטריפ המטומטם שלך ילד. לנמק את הבולשיט שלך זה לא לעשות טובה לאף אחד חוץ מלעצמך. אתה פשוט בלוע בתוך הטירוף שלך ואף אחד לא יכול לתקשר איתך. אין לטירוף שלך חלונות ואין קו טלפון. הגיע הזמן שתיתן דין וחשבון על השטויות שיוצאות לך מהפה, בשביל עצמך ורק בשביל עצמך. מטורף.

 

[Mist2]

להיות מורה זה הדבר הפשוט ביותר

כל אחד יכול להחליט שהוא יכול ללמד, לארגן לו קבוצה קטנה ו...
כלומר, אם הייתי רוצה בכך, לא הייתי מחפש את הדבר כאן.
&nbsp
מה שכן, שוב לא הבנת דבר וחצי דבר ממה שאמרתי.
ואתה לא מבין דבר וחצי דבר כיוון שאתה יודע הכל.
אתה מכיר ובדקת הכל, והבנת הכל.
אתה יודע מה מצבו של כל אחד ומה מצבי ובאיזו רמת טרוף אני נימצא.
בקיצור אתה יודע.
זו הסיבה שרשמתי; להסביר לך, ללמד אותך?
זה בלתי אפשרי...
&nbsp
חוץ מזה אני ממליץ לך למדוד את לחץ הדם שלך, אתה מתחיל להדאיג אותי...

 

[רועי החושב]

אתה פשוט לא יכול לקבל ביקורת

אין שום בסיס שעליו אתה יכול לדרוש מהדוברים איתך לקבל איזשהו שיפוט שאתה מביע.
אין שום סימוכין לדבריך, כלום. אם דורשים ממך לנמק- אז אתה רואה בזה תלמידים שבאים למורה. אתה חי בשיגעון גדלות חביבי. אילו היית מנסה להיות "מורה" אף אחד לא היה מקשיב לך כי אין לך שום דבר חשוב או מעניין להגיד וכשאתה נתקל בביקורת הקטנה ביותר אתה לא מסוגל לענות לעניין אלא תמיד אומר שלא הבינו אותך.
לי זה לא אכפת, כאמור, ואני רק משתמש מדי פעם בהודעות שלך כדי להתווכח עם הציטוטים של אוספנסקי.
בעצם אכפת לי- מפריע לי שאתה משעמם ואפור כל כך ובלוע בתוך החרא של כת גורדייף הנאלחת. מרחם עליך ועל סוגך. מכיר עוד מסוגך שנפלו לתוך הזיוני שכל של הדרך הרביעית ואלו תמיד אנשים תקועים ודיספונקציונלים שהעיסוק בתכנים האלו רק תוקע להם את החיים המבוזבזים שלהם עוד יותר. אין מצב שמישהו שטוב לו בחיים יתעסק בשטויות האלו ברצינות, פשוט אין מצב. כל העוסק בתכנים האלו עוסק בבריחה מהמציאות.
הנה לך ניסוי מעניין על עצמך כדי לאמת או לשלול את דברי- מה אכפת לך לנסות? רוצה? הפסק לעסוק בתכנים הללו למשך זמן נתון, נאמר שלושה חודשים, ותראה כיצד החיים שלך משתפרים דרסטית ביחס ישיר לכך שתזנח את האובססייה הזו עם "הדרך הרביעית".
אני מבטיח לך שדברים שהיו תקועים בחיים שלך יתחילו לזוז ושתתחיל לקדם דברים שלא קידמת קודם לכן. נסה ותראה. זנח את האידאל להשתנות למישהו אחר, "מודע", או "מואר" או "ער" או אפילו למישהו שמבין לעומק את החרא שכתוב בספרים המטורללים של גורדייף ואוספנסקי, בגוד באידאלים האלו לאורך זמן ובצורה מוחלטת, פשוט הנח לכל העניין ושלול אותו לחלוטין, ואז תראה איך החיים חוזרים אליך. אתה זומבי, חבר.

 

[Mist2]

כמה יצא?

 

[רועי החושב]

נסה ותגלה לבד

הדבר הכי טוב בשטויות של גורדייף ואוספנסקי הוא שבתור מושא אובססיית החיפוש הרוחני קל לנטוש אותן.
תאר לעצמך שהיית בתוך עולם דתי עם מסגרות הרבה יותר נוקשות כמו מנזר או ישיבה- היו לך הרבה יותר דברים שכובלים אותך באותה סביבה דתית.
אמנם יש שאיתרע מזלם להיכנס לאיזושהי קבוצה או כת שמזוהה עם הזרם הזה ואז יש גורמים כמו לחץ חברתי ותלות פסיכולוגית באנשים, אבל בגדול אין יותר מדי פרות קדושות לשחוט כדי לצאת מסט האמונות האלו (וזה גם חיסרון מסויים, כי מהפרות הקדושות עושים ת'המבורגרים הטעימים, כמו שאמר אוסקר ווילד).

 

[Mist2]

כמה יצא הלחץ דם שלך?