אם את לא חשה עכשיו את כפות הרגליים
זו לא בהכרח מחשבה שתלטנית. לא זה מה שנכתב.
האם עכשיו, תוך כדי קריאת מלים אלה, את יכולה לחוש את כפות רגלייך?
או לחלופין, את הגוף כולו?
כדי לדעת זאת, יש לנסות.
הדבר יכול לרמוז על מה שקורא עכשיו את הטקסט הזה.
אם אינך יכולה אפילו לנסות זאת - אז מי או מה קורא/ת עכשיו?
אם את מצליחה לנסות זאת ברצינות - זוהי כבר הוויה יוצאת דופן, יחסית למרבית הקוראים.
אם את מצליחה לנסות וגם מבחינה בכך שאינך מצליחה לגמרי (לחוש את כפות הרגליים ברצף ולהמשיך לקרוא ברצף, בעת ובעונה אחת), את בכלל במצב טוב. במקרה כזה, אפשר לנסות לקרוא שוב את ההודעה הפותחת את השרשור, לאט לאט...
אם משהו לא מובן, אשמח לנסות להסביר.
אך קריטי לקרוא את ההודעות האלה לאט... בסבלנות... ולהשתמש תוך כדי הקריאה בסימני הפיסוק (לעצור לרגע אחרי כל נקודה... ולהרף אחרי כל פסיק).
כדאי גם לוודא שיש ביכולתך לעצור לכל פרק זמן דרוש, תוך כדי הקריאה, אחרת "תוכנת הקריאה" שניתנה לך בעבר בולעת את המלים ולא משאירה לך מרווח להיות, להבין, להרגיש, עם עצמך. לכן, הטריק הבסיסי, לפעמים, הוא לוודא שאת אכן מסוגלת לעצור בכל נקודה מבוקשת בטקסט, לנשום... לעכל... ולהמשיך. באם יכולת זו קיימת, אין צורך לעצור בדרך כלל; באם יכולת זו איננה קיימת, הקריאה מדומה יחסית... ואפשר לנסות לעצור רק בכדי לגלות שלא מצליחים לעצור ושהיכולת הזאת לא קיימת באותה קריאה.
אולי כדאי להקריא אותן לעצמך בקול; לפעמים זה יכול לעזור, להבהיר ולחסוך כל מיני.
זו לא בהכרח מחשבה שתלטנית. לא זה מה שנכתב.
האם עכשיו, תוך כדי קריאת מלים אלה, את יכולה לחוש את כפות רגלייך?
או לחלופין, את הגוף כולו?
כדי לדעת זאת, יש לנסות.
הדבר יכול לרמוז על מה שקורא עכשיו את הטקסט הזה.
אם אינך יכולה אפילו לנסות זאת - אז מי או מה קורא/ת עכשיו?
אם את מצליחה לנסות זאת ברצינות - זוהי כבר הוויה יוצאת דופן, יחסית למרבית הקוראים.
אם את מצליחה לנסות וגם מבחינה בכך שאינך מצליחה לגמרי (לחוש את כפות הרגליים ברצף ולהמשיך לקרוא ברצף, בעת ובעונה אחת), את בכלל במצב טוב. במקרה כזה, אפשר לנסות לקרוא שוב את ההודעה הפותחת את השרשור, לאט לאט...
אם משהו לא מובן, אשמח לנסות להסביר.
אך קריטי לקרוא את ההודעות האלה לאט... בסבלנות... ולהשתמש תוך כדי הקריאה בסימני הפיסוק (לעצור לרגע אחרי כל נקודה... ולהרף אחרי כל פסיק).
כדאי גם לוודא שיש ביכולתך לעצור לכל פרק זמן דרוש, תוך כדי הקריאה, אחרת "תוכנת הקריאה" שניתנה לך בעבר בולעת את המלים ולא משאירה לך מרווח להיות, להבין, להרגיש, עם עצמך. לכן, הטריק הבסיסי, לפעמים, הוא לוודא שאת אכן מסוגלת לעצור בכל נקודה מבוקשת בטקסט, לנשום... לעכל... ולהמשיך. באם יכולת זו קיימת, אין צורך לעצור בדרך כלל; באם יכולת זו איננה קיימת, הקריאה מדומה יחסית... ואפשר לנסות לעצור רק בכדי לגלות שלא מצליחים לעצור ושהיכולת הזאת לא קיימת באותה קריאה.
אולי כדאי להקריא אותן לעצמך בקול; לפעמים זה יכול לעזור, להבהיר ולחסוך כל מיני.
