הבנה והסכמה
רובינו נוהגים לחשוב שידע והבנה הם היינו הך; אם אני יודע את מה שאתה יודע, אזי אני מבין אותך.
אם הרעיון לא מוכר לי, אבל בכללותו הוא נשמע הגיוני, גם אז אני יכול להבין אותך.
לאומת זאת אם הרעיון לא מוכר ולא הגיוני (מבחינתי) אזי אני לא מבין.
כמובן, שכאשר מדובר על השוואת ידע והיגיון, יכול להיווצר מצב בו, אני מבין אדם אחר, אך לא מסכים איתו.
לאמתו של דבר, הבנה היא דבר מה מורכב יותר.
ההבנה נוצרת ע"י שני מרכיבים נוספים: המרכיב הראשון הוא ידע ספציפי, והמרכיב השני הוא ההוויה.
רק אחרי שהאדם נחשף לידע ומצליח ליישם אותו, לחיות אותו, להתנסות בו פרקטית ולא רק תאורטית, רק אז מתחילה להיווצר הבנה.
אנו יכולים, בעזרתו של השכל "להבין" בצורות מעוותות, רעיונות שונים.
כמובן שלא מדובר כאן בהבנה, אלא בהאחזותו של ההשכל בחלקי אותו רעיון הנשמעים הגיוניים או מוכרים.
אך ישנם רעיונות רבים, כה זרים לשכל, עד שאינו מסוגל להתמודד עמם כלל.
אחד מאותם רעיונות לגבי, היה: "אדם המבין רעיון מסוים בצורה אמתית לא יכול שלא להסכים עמו".
לא הצלחתי להבין רעיון זה בצורה שכלית, ולא משנה כיצד ומהיכן ניסיתי לגשת אליו.
הרי זה כה ברור, שאני יכול להבין מישהו או משהו ובאותה המידה לא להסכים איתו.
ההבנה האמתית נוצרה רק אחרי שהתנסיתי בכך כמה פעמים.
אני זוכר שבפעם הראשונה החוויה הייתה חזקה במיוחד.
האזנתי לדיברי אדם אחר, שדיבר על רעיון כלשהו הקשור לעבודת האדם על עצמו,
החוויה שלו, ההתנסות שלו והמסקנות שלו באותו נושא היו זהות לשלי.
באותו רגע ההבנה הייתה מלאה.
לא יכולתי שלא להסכים איתו, אף על פי שברקע זמזמו קולות שהמליצו על סתירות ואי הגיון.
אך ההבנה הייתה שייכת למישהו אחר, לא ברמת השכל בלבד.
באותן השניות, נזכרתי באותו רעיון, שלא ניתן שלא להסכים עם מי או מה שאנו מבינים.
לא יכולתי למצוא בו שוב חוסר הגיון או זרות, אותו רעיון נהפך באותו רגע לרעיון שלי, ולא עוד דבריו של מישהו אחר.
רובינו נוהגים לחשוב שידע והבנה הם היינו הך; אם אני יודע את מה שאתה יודע, אזי אני מבין אותך.
אם הרעיון לא מוכר לי, אבל בכללותו הוא נשמע הגיוני, גם אז אני יכול להבין אותך.
לאומת זאת אם הרעיון לא מוכר ולא הגיוני (מבחינתי) אזי אני לא מבין.
כמובן, שכאשר מדובר על השוואת ידע והיגיון, יכול להיווצר מצב בו, אני מבין אדם אחר, אך לא מסכים איתו.
לאמתו של דבר, הבנה היא דבר מה מורכב יותר.
ההבנה נוצרת ע"י שני מרכיבים נוספים: המרכיב הראשון הוא ידע ספציפי, והמרכיב השני הוא ההוויה.
רק אחרי שהאדם נחשף לידע ומצליח ליישם אותו, לחיות אותו, להתנסות בו פרקטית ולא רק תאורטית, רק אז מתחילה להיווצר הבנה.
אנו יכולים, בעזרתו של השכל "להבין" בצורות מעוותות, רעיונות שונים.
כמובן שלא מדובר כאן בהבנה, אלא בהאחזותו של ההשכל בחלקי אותו רעיון הנשמעים הגיוניים או מוכרים.
אך ישנם רעיונות רבים, כה זרים לשכל, עד שאינו מסוגל להתמודד עמם כלל.
אחד מאותם רעיונות לגבי, היה: "אדם המבין רעיון מסוים בצורה אמתית לא יכול שלא להסכים עמו".
לא הצלחתי להבין רעיון זה בצורה שכלית, ולא משנה כיצד ומהיכן ניסיתי לגשת אליו.
הרי זה כה ברור, שאני יכול להבין מישהו או משהו ובאותה המידה לא להסכים איתו.
ההבנה האמתית נוצרה רק אחרי שהתנסיתי בכך כמה פעמים.
אני זוכר שבפעם הראשונה החוויה הייתה חזקה במיוחד.
האזנתי לדיברי אדם אחר, שדיבר על רעיון כלשהו הקשור לעבודת האדם על עצמו,
החוויה שלו, ההתנסות שלו והמסקנות שלו באותו נושא היו זהות לשלי.
באותו רגע ההבנה הייתה מלאה.
לא יכולתי שלא להסכים איתו, אף על פי שברקע זמזמו קולות שהמליצו על סתירות ואי הגיון.
אך ההבנה הייתה שייכת למישהו אחר, לא ברמת השכל בלבד.
באותן השניות, נזכרתי באותו רעיון, שלא ניתן שלא להסכים עם מי או מה שאנו מבינים.
לא יכולתי למצוא בו שוב חוסר הגיון או זרות, אותו רעיון נהפך באותו רגע לרעיון שלי, ולא עוד דבריו של מישהו אחר.
