אני מרגישה כול כך מושפלת
סך הכול היו 2 גברים בחיי.
עם הראשון זה התחיל מכך שהוא לא רצה להתחייב ואמר שרוצה להיות רק יזיזים. אני הסכמתי כי הייתי מאוהבת בו והוא היה הגבר הראשון. אני יודעת שלא הייתי צריכה. הסכמתי וזה התנהל בדיוק ככה. הוא שיחק בי מתי שהתחשק לו (פעם בכמה שבועות) ואני הסכמתי להכול למרות שזה היה ברור שהוא לא רציני. אחרי כמה חודשים כאלו לא יכולתי לשאת את זה. קראתי לו לפגישה כדי להיפרד, אבל השפלתי את עצמי בכיתי ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. אחכ כמה חודשים היה שקט. הוא לא מחק אותי בפייסבוק, אבל לא הגיב לסטטוסים ולפני זה היה מגיב כמעט לכול סטטוס. אני גם הייתי כול כך הרוסה שחודש לא נכנסתי לפייסבוק.
אחכ לא עמדתי בזה ורשמתי לו הודעה. טיאטתי הכול מתחת לשטיח. אמרתי שאני לא אוהבת אותו וכול זה היה סתם דרמה מיותרת. בקיצור - ביטלתי את עצמי מולו. ככה אני מרגישה. הוא אמר סבבה, דיבר קצת. אחכ לא דיבר חשבתי זהו נגמר, נחזור להיות ידידים כמו שהיינו שנים. אחרי כמה זמן הוא דיבר ואיכשהו התקרבנו בשיחות ובסוף הוא אמר שהוא לא יכול להיות רק ידיד שלי והוא רוצה להיות חבר. מפה לשם נהיינו חברים רשמית והייתי ישנה אצלו פעם בשבוע בסוף שבוע. ראיתי שהוא מטורף עליי אבל אחרי זמן קצר הרגשתי ריחוק. הוא היה מבקש ממני לעזוב יותר מוקדם, הוא הפסיק להתלהב ממני. פשוט הרגשתי שהוא לא אוהב אותי יותר. הרגשתי שהוא משפיל אותי. למרות שהוא לא עשה או אמר שום דבר משפיל. בקיצור התחרפנתי וצרחתי עליו בהודעה שאו שהוא משתנה או שזה נגמר. באותו רגע התכוונתי לזה, אבל אחכ התחרטתי. הוא מיד ניצל את ההזדמנות ואמר שזהו זה הסוף, מחק אותי מהפייסבוק, מהסקייפ ומכול מקום. שלחתי לו הודעות, התקשרתי, הייתי היסטרית. הוא לא רצה לדבר איתי. אמר שאצא מחייו.
אחרי כמה זמן שוב היה לי יזיז. לא אהבתי אותו ולא הרגשתי בשלה לקשר. אחרי זמן קצר איתו הוא ניסה לאנוס אותי וניתקתי קשר.
מאז אני פשוט מרגישה ממש מושפלת. שהסכמתי ליזיזות. פעמיים. ובפעם השניה אפילו יזמתי את זה. אני מרגישה זנותית, מלוכלכת, מושפלת, מנוצלת. כאילו זחלתי על הברכיים בשביל הראשון והשני הרגשתי שלפחות הייתי צריכה לבקש תשלום.
מאז מעל שנה אני לא מצליחה ליצור קשר משמעותי עם גברים. אני לעולם לא מתחילה איתם. אם הם מתחילים איתי, ונגיד עונים לאט או מדברים איתי תוך כדי שהם עושים משהו אני אוטומטית מרגישה שהם לא מכבדים אותי. אני בכול דבר מחפשת שיתיחסו אלי כמו מלכה ומתחרטת על כול מידע שאני נותנת להם עליי בשיחה. החלטתי מאז ההשפלה שהיתה לי שאני לא אתן לאף אחד שלא יתיחס אלי כמו מלכה, להיכנס לי לנשמה. וזהו. אני פשוט בטראומה קשה ולא יודעת איך להמשיך. אפשר להגיד שדיי החלטתי לסגור את הרגליים לכול החיים ואני מצתערת שלא נשארתי בתולה. אני מרגישה שלגברים פשוט לא מגיע שניתן להם את עצמינו.
סך הכול היו 2 גברים בחיי.
עם הראשון זה התחיל מכך שהוא לא רצה להתחייב ואמר שרוצה להיות רק יזיזים. אני הסכמתי כי הייתי מאוהבת בו והוא היה הגבר הראשון. אני יודעת שלא הייתי צריכה. הסכמתי וזה התנהל בדיוק ככה. הוא שיחק בי מתי שהתחשק לו (פעם בכמה שבועות) ואני הסכמתי להכול למרות שזה היה ברור שהוא לא רציני. אחרי כמה חודשים כאלו לא יכולתי לשאת את זה. קראתי לו לפגישה כדי להיפרד, אבל השפלתי את עצמי בכיתי ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. אחכ כמה חודשים היה שקט. הוא לא מחק אותי בפייסבוק, אבל לא הגיב לסטטוסים ולפני זה היה מגיב כמעט לכול סטטוס. אני גם הייתי כול כך הרוסה שחודש לא נכנסתי לפייסבוק.
אחכ לא עמדתי בזה ורשמתי לו הודעה. טיאטתי הכול מתחת לשטיח. אמרתי שאני לא אוהבת אותו וכול זה היה סתם דרמה מיותרת. בקיצור - ביטלתי את עצמי מולו. ככה אני מרגישה. הוא אמר סבבה, דיבר קצת. אחכ לא דיבר חשבתי זהו נגמר, נחזור להיות ידידים כמו שהיינו שנים. אחרי כמה זמן הוא דיבר ואיכשהו התקרבנו בשיחות ובסוף הוא אמר שהוא לא יכול להיות רק ידיד שלי והוא רוצה להיות חבר. מפה לשם נהיינו חברים רשמית והייתי ישנה אצלו פעם בשבוע בסוף שבוע. ראיתי שהוא מטורף עליי אבל אחרי זמן קצר הרגשתי ריחוק. הוא היה מבקש ממני לעזוב יותר מוקדם, הוא הפסיק להתלהב ממני. פשוט הרגשתי שהוא לא אוהב אותי יותר. הרגשתי שהוא משפיל אותי. למרות שהוא לא עשה או אמר שום דבר משפיל. בקיצור התחרפנתי וצרחתי עליו בהודעה שאו שהוא משתנה או שזה נגמר. באותו רגע התכוונתי לזה, אבל אחכ התחרטתי. הוא מיד ניצל את ההזדמנות ואמר שזהו זה הסוף, מחק אותי מהפייסבוק, מהסקייפ ומכול מקום. שלחתי לו הודעות, התקשרתי, הייתי היסטרית. הוא לא רצה לדבר איתי. אמר שאצא מחייו.
אחרי כמה זמן שוב היה לי יזיז. לא אהבתי אותו ולא הרגשתי בשלה לקשר. אחרי זמן קצר איתו הוא ניסה לאנוס אותי וניתקתי קשר.
מאז אני פשוט מרגישה ממש מושפלת. שהסכמתי ליזיזות. פעמיים. ובפעם השניה אפילו יזמתי את זה. אני מרגישה זנותית, מלוכלכת, מושפלת, מנוצלת. כאילו זחלתי על הברכיים בשביל הראשון והשני הרגשתי שלפחות הייתי צריכה לבקש תשלום.
מאז מעל שנה אני לא מצליחה ליצור קשר משמעותי עם גברים. אני לעולם לא מתחילה איתם. אם הם מתחילים איתי, ונגיד עונים לאט או מדברים איתי תוך כדי שהם עושים משהו אני אוטומטית מרגישה שהם לא מכבדים אותי. אני בכול דבר מחפשת שיתיחסו אלי כמו מלכה ומתחרטת על כול מידע שאני נותנת להם עליי בשיחה. החלטתי מאז ההשפלה שהיתה לי שאני לא אתן לאף אחד שלא יתיחס אלי כמו מלכה, להיכנס לי לנשמה. וזהו. אני פשוט בטראומה קשה ולא יודעת איך להמשיך. אפשר להגיד שדיי החלטתי לסגור את הרגליים לכול החיים ואני מצתערת שלא נשארתי בתולה. אני מרגישה שלגברים פשוט לא מגיע שניתן להם את עצמינו.
