../images/Emo24.gif מרגש מאוד. אני הייתי שואבת...
אם הייתי יכולה לשאוב מתוכי את העבודה שנכנסת לי לחיים האישיים. היא נמצאת שם כל רגע ורגע ולא מאפשרת לי מרחב תימרון. פעם ידעתי להפריד ביניהן עבודה זה בחוץ ובית זה אחרי. היום, ה"חוצפנית" ממשיכה איתי הבייתה ולא נעצרת בדלת. היא מצליחה להחליש אותי, לגרום לי לנדודי שינה, לסחוט ממני גל של דמעות ולגרום לדפיקות לב לא מומלצות. אז בבקשה עבודה יקרה, אני מאוד אוהבת אותך ואת נותנת לי המון סיפוק ומאפשרת לי ללמוד, להצליח ולהכיר אנשים נפלאים אבל תני לי גם לחיות. להגיע הבייתה ולא לחשוב עליך 24 שעות 7 ימים בשבוע. תני לי להינות מהימים היפים בחוץ, השמש הזורחת, בני המשפחה וגם סרט טוב. תאפשרי לי לעשות עוד דברים מלבד לחשוב עליך ולתת לך להשתלט על כל כולי. יש לי חשש קל שבקצב הזה אני אפסיק לאהוב את מה שאני עושה וגופי לא יעמוד בעומס הרב. בבקשה.. הישאבי החוצה ופני מקום לדברים אחרים.