היי

אנה8492

New member
היי

אשמח לעצה או תגובה ממישהו
אני עוברת שנה ממש קשה. גרתי עד לא מזמן בדירה עם שותפות אחת מהן היתה חברה אחת הטובות שלי אם לא הכי. ביום כלשהוא חל מפנה היא התחילה לזלזל בקשר שלנו, להתעלם ממני, להתחמק או להציק ולעקוץ. הייתי מאוד לבד אף אחד לא דיבר איתי. הבחורה השנייה גם התחילה להיות מגעילה אליי ולזלז בי. החברה הכי טובה שלי לכאורה ממש תפסה ממני מרחק והיינו צמודות נורא. והאמנתי לה, באמת שהאמנתי לה. אבל מסתבר שהיא שיקרה לי ועבדה עליי. גרמה לי לעבור איתן לדירה כעבור חודשים ספורים חל מפנה ואני לא עשיתי שום דבר ולא היא פשוט החליטה להתחיל לעמוד לי על הראש ולא להיות חברה. ניסיתי פעמים ספורות לדבר איתה אבל זה כבר היה אבוד ואני גם הייתי כבר כל כך פגועה.
באותה שנה, רק לפני הריב שסיפרתי נפטרה חברה קרובה של שתינו. היא היתה יותר קרובה אלייה אבל גם אני אהבתי אותה. היא נפטרה בפיתאומיות וכשגיליתי על זה בכיתי בכי נוראי והן ישבו שם הבנות האלה ולא הזילו אף דמעה. אז מה שגורם לי לחשוב שהן החליטו פתאום לריב איתי כי הן הרבה פחות אהבו והעריכו אותי ממנה לכן כשהיא מתה זה נתן להם דירבון לגרום גם לי להפגע ואפילו לעזוב את הדירה. כאילו נקמה על משהו שלא עשיתי.

בנוסף אני חווה משבר משפחתי. אני כבר בנתק חודשים רבים עם אבא שלי, ועכשיו הצטרפו לכך עוד בני משפחה. וכמובן שאני לא מעוניינת להשאר בבית המשפחה לכן אני עוברת לדירה. לבד. זה נוראי ואני חוששת. אף פעם לא גרתי לבד. אני מרגישה נטושה. חוצמזה עברתי חוויות נטישה ארוכה ארוכה ולא בבת אחת כמו עם החברה. ויש לי טראומה ואני לא מסוגלת לתפקד. זה פשוט נוראי

אשמח לעזרה
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
כוחות

אנה יקרה,

אני שומעת כמה שאת כבר עייפה מהמלחמה עם החברות, עם המשפחה, עם הבדידות, מתחושת הבגידה, מהמציאות המייאשת שמלמדת אותך שהחיים הם אתגר מתמשך, בזמן שלך אולי כבר אין כוח...
אני שומעת את הכאב שלך על הקרע החברתי והמשפחתי שמפרק אותך לאט לאט, על שאת מרגישה שנשארת לבד, ושאין לך ברירה אלא להתחיל דרך חדשה לבד, בפעם הראשונה. ואיך אמורים למצוא כוחות, כשאת כבר מרגישה סחוטה, כבויה, חלשה, פגועה?
יקרה, בתוך הקושי והבלגן, בתוך סבך האתגרים, מצאת אומץ לצאת לדרך משלך, את עוברת לגור לבד, בוחרת להתרחק ממה שפוגע בך. יהיה לך מקום משלך ואת תמלאי אותו בחום ואהבה וכוחות חדשים, כמו הכוחות שמצאת בתוכך כשבחרת לצאת לדרך עצמאית.

אם תרצי, את מוזמנת לכתוב לנו בצ'ט, אנחנו זמינים שם מדי יום בין 21:00-00:00, נשמח להיות לצדך, לתת לך כוח ולעזור לך למצוא גם כוחות משלך.
בינתיים, אנחנו איתך, שולחים לך חיזוק מרחוק.


Well, maybe one day I’ll be back on my feet"
And all of this pain will be gone
And maybe it won’t be so hard to be me
And I’ll find out just where I belong
It feels like it’s taking forever
But one day things can get better"
 
למעלה