ההורים שלי... הזהרת חפירה ובילבול

tsufi me

New member
ההורים שלי... הזהרת חפירה ובילבול

אני לא בטוחה שזה המקום להודעה הזאת אבל אני חייבת לשחרר קיטור-אני מתנצלת מראש אם אני פוגעת במשהוא/יא

להורים שלי
רוב הזמן אני כועסת על עצמי ומרגישה שאני שופטת אתכם יותר מידיי, אני משתדלת לעבוד על החלקים האלה אבל כשרגעים דומים לאלה שמתרחשים ביומיים האחרונים קורים- אני מרגישה פתעום שאולי אני לא מגזימה...
וזה כואב כל כך חזק!!!!

אתמול היה לאחד האחיינים שלי יום הולדת, אחותי ביקשה שנישמור עליו לאיזה שעה כדי שהם יוכלו להיתארגן. אתם התרגזתם עלייה; איך היא מעיזה לבקש ממכם עזרה במקום להסתדר לבד,ליידי אמרתם שאתם מיתחרטים על העובדה שאתם גרים ליידה כי היא מנצלת אתכם(שעה של שמירה פעם בשבוע שבה (בואו נהיה כנים) אני שומרת על הקטנטן ואתם לרוב במצב "נוכח". שעה של יום חופש שהיא לוקח ממכם!) .
אתם בכלל מודעים לזה שאיך שהוא "נישמור" תמיד כולל אותי ואת אחד מיכם- אתם בכלל שמים לב שאף פעם לא מדובר עליכם, אלא תמיד עלי עם...
אני לא רוצה לספר לה על התגובה שלכם,הרי התגובה הזאת מיצטרפת להרבה תגובות בסיגנון...וגם אם הפעם אני יכולה להבין אני לא רוצה, כי בפעם הקודמת דובר על זה שאבא מסיע אותי ללימודים בדרך לעבודה שלו(הוא ניכנס לחנייה של העבודה שלו ואני יוצאת ללימודים).
זה תמיד קשור לדברים שאם אתם יכולים אז מצופה ממכם לעשות כהורים- את שמים לב לזה?!
אתפ זוכרים שבתיכון ישנתי אצלה המון כדי לעזור לה כשהקטנטן נולד?!- אני שהייתי בת 16!!!!!! לא אתם, אתם כעסתם כשהיא ביקשה שתבואו לבקר...
אז אני ניפגעת בשם שתיינו היום
פשוט כי זה מעליב
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לשאת את הקשר

שלום צופי יקרה
החוויה שלך מול ההורים שלכן נשמעת כל כך מורכבת, כזו שממלאת אותך בתסכול ומציפה בך רגשות ותחושות מכל הגוונים - כעס, אכזבה, אהבה, שנאה, דאגה, תלות, דחייה, ולפעמים תחושה כזו שאי אפשר איתם יותר, וזו תחושה שלא פשוט לשאת, שיכולה למלא בתחושות אשמה וחרטה לפעמים..
&nbsp
אני מבינה כמה שזה מרגיז אותך ומרגיש לא הוגן, שהם מתרעמים על העבודה ש'הפילו' עליהם, כשהעבודה הזו לבסוף מתגלגלת אלייך בכלל, מעין תחושה כאילו הם מוציאים את עצמם 'קדושים מעונים' מחד, ומאידך לא שמים לב אפילו לתרומה ולחלק שלך. כאילו מצופה מהורים, שבחרו להביא ילדים אל העולם, איזשהי מעורבות מינימלית, שאת מרגישה שחסרה בקשר איתם..
&nbsp
אני גם שומעת, יקירה, שאת כועסת ומאד פגועה על מעין תחושה שההורים לא רוצים להתאמץ בשבילך ובשביל אחותך, לא רוצים לצאת ולו במעט ממעגל הנוחות והלו"ז שלהם, על מנת להקל עליכן, גם אם הדבר לא גורע כמעט כלום מהם. ושאולי אפילו האכזבה שמתעורת אצלך ברגעים האלו, כבר מפסיקה להפתיע אותך..
&nbsp
יקירה, אני מחבקת אותך אל מול התחושות הלא פשוטות האלו, שיכולות להיות וודאי מאד מערערות, ליצור המון מתח, כמו סיר לחץ משחפתי שמאיים להתפקע.. מקווה שימים רגועים יותר יגיעו בקרוב, ושאולי עם הזמן והעבודה המשותפת, תוכלו גם למצוא את המילים אלו לאלו..
 
למעלה