מודעות לסבל

[צא בשאלה]

מודעות לסבל

האדם אינו מודע לסבלו, אלא אם כן הוא יכול להשוות. עיוור "אינו סובל", אם אינו יודע מה זה לראות.
טבעי, שגבר שנימול לפני שהוא זוכר את עצמו, לא יהיה מודע לפגמו ולא יסבול במודע. האם הוא יסבול בכלל?
כשאנחנו מחליטים למול או לא למול, כדאי לשאול את עצמנו את השאלה: האם העיוור מלידה סובל מזה?
אם ניענה שאינו סובל בכלל, נפתחת הדלת למילה...

 

[חדשה31]

ואיך נדע אם הוא סובל מזה?

אדם שאינו עיוור - לעולם לא ידע אם אדם שנולד עיוור או התעוור בינקותו סובל מזה או לא.
לא תוכל לעולם לחוות חוויה של אחר.
הדבר הכי קרוב לזה זה לעבור בעצמך אותו תהליך (מילה ובאותו גיל - לצורך העניין) וגם אז לא תוכל להשוות
כי אתם שני אנשים שונים שמגיבים אחרת לכל מיני דברים.

באופן כללי אני בכלל חושבת שנקודת המוצא של המודעות לסבל ("האם העיוור מלידה" סובל מזה?) אינה נכונה
בהקשר של מילה בינקות וללא בחירת הנימול.
(ואגב - במקרה של המילה זה ממש לא מלידה, כי רוב מוחץ של התינוקות נולדים שלמים.
אתה מתכוון אולי ל"עיוור מינקות"...)
בעיני זו שאלה שלוקחת מונופול על תחושות של אחר - כי לעולם לא תהיה לך את התשובה האמיתית.
אז לכאן או לכאן - כל תשובה שתיתן לעצמך (או שאחרים יתנו לך) ממילא תהיה בגדר השערה בלבד.
ולכן בעיני זו לא שאלה שכדאי לשאול.

השאלה שבעיני כדאי לשאול היא: האם יש לי זכות מונופול על גופו ועל תחושותיו של אדם אחר -
שהוא גם חסר ישע וגם תלוי בי לחלוטין לטוב ולרע.
האם יש לי את הזכות והרשות לערוך בגופו כל שינוי שיתחשק לי - רק כי אני רוצה ויכולה?
(ובלי שום סיבה רפואית קיימת שמצדיקה או מצריכה את השינוי הזה?)
האם יש לי זכות לקחת ממנו איבר שהוא נולד איתו ולשלול ממנו את החופש לוותר עליו מרצונו שלו?

 

[trilliane]

כן|

 

[צא בשאלה]

לא באתי להחליש את העמדה נגד הברית אלא להבין את הצד האחר

נראה לי שכל מקיימי הברית, חילוניים כדתיים, יוצאים מתוך הנחה שהילד לא יסבול בגדול. בקטן - כן, יבכה, אבל סך הכל, בחשבון הסופי, לא יסבול כל החיים. לולא ההנחה הזאת, אף אחד לא היה עושה ברית ומועצת גדולי התורה הייתה מוציאה פסק דין האוסר על ביצוע מילה בזמננו מפני חולשת הגוף.
לכן, כדי לשרש את המנהג האכזרי הזה, אין מנוס מלהפריך את ההנחה הזאת. יש להוכיח, שכל נימול סובל ממילתו, גם כשאינו מודע לכך. איך להוכיח?
בשני דרכים. יש ברפואה ובמדעי ההתנהגות שיטות למדוד סבל של אחרים. נמצאו לסבל ולכאב סימנים גלויים. ונערכים מחקרים כדי לפענח את הסימנים. כך, כל המושג "איכות החיים", המשומש ברפואה, מבוסס על נתונים אובייקטיביים ויכול רופא לקבוע, שאיכות חיי פלוני מבחינה רפואית שונה ממה שפלוני חושב, ולהציע לו טיפול. כך גם יכול פסיכולוג טוב לראות את המצב "האמיתי" של הלקוח. בקיצור, יש לערוך מחקרים ולהודיע עליהם לקהל. זאת דרך מדעית, יבשה ולא כולם בקהל יילכו בה. ויש דרך אחרת. אינטואיטיבית. לשאול את האמא: נניח, אף אחד לא היה עושה את זה ולא צווית ע"י הקב"ה - היית עושה את זה? עם אבא, אם הוא נימול, יותר קשה. אבל גם לאבא יש אינטואיציה. אפשר לשאול אותו: בכלל-בכלל לא מעניין אותך, איך היית מרגיש בתור ערל? או לשאול אותו משהו אחר, להפעיל דמיונו. אבל צריך להזהר מהכאב שיחוש אם תצליחי לעוררו. לאבא זה מקום קשה, נכות מיותרת...

 

[RonspotNL14]

נקודה למחשבה

את הברית עושים כי רוב אלה שעושים אותה לא עושים אותה לעצמם אלא לאדם אחר מבלי שביקש ומבלי ששאלו אותו כי זה הגוף שלו לא שלהם ויותר מזה זה קל יותר לעשות משהו כזה למישהו אחר מבלי שיתנגד לכך מבלי שיגיד מילה בנידון אתה תעשה לעצמך ניתוח ללא צורך או סיבה בבית חולים?אני חושב שהתשובה שלך תהיה לא אין קשר לכל השטויות (וסליחה מראש ) שכתבת כי פסיכולוג לא כורת לך חלק מגופך ללא סיבה מה לעשות

 

[חדשה31]

אני אישית לעולם לא אוכל להבין את הצד האחר

ואני גם לא מנסה.

אני מוצאת בעניין חוסר הגיון והגינות טוטאליים - ולכן לא מוצאת צורך ורצון לבדוק לעומק את ההצדקות לו.
ובפרט - מאחר ותמיד ידעתי שאני עצמי לא אצטרך לעשות זאת, לא עסקתי ב"למה כן".
את החשבונות של אחרים - אני לא עושה.

אבל כצופה מהצד אני יכולה לומר שהדבר היחיד שגובל בהגיוני ביחס למנהג הוא אך ורק הצידוק הדתי -
כי אלוהים אמר. כשמקבלים הוראות מיישות ערטילאית שאין בכלל יכולת להוכיח את קיומה - הכל הולך.
גם השחתת איבר המין.

"אלוהים אמר" או "זה נורא בריא" הן כן סיבות (אף כי לא מוצדקות לטעמי ואפילו מגוחכות - אבל סיבות).
"לא יסבול" זה לא סיבה לעשות משהו.
כי זה יכול להצדיק כל מעשה בגופו של תינוק, לא רק מילה.
אגב, בשורה התחתונה שים לב שההורים לא באמת עוסקים בסבלו של התינוק. (לפחות ככה אני רואה את זה).
מי שעושה דבר כזה ללא הרדמה - הדבר האחרון שמעסיק אותו זה מה התינוק מרגיש, לדעתי.
אולי הם מספרים לעצמם שהתינוק לא סובל, אבל אם זה אכן היה בראש מעייניהם - הם היו עושים את המקסימום
כדי שהוא אכן לא יסבול. (ובימינו יודעים מה לעשות כדי שאדם לא ירגיש כאב).

ככה שאם תוכיח לאנשים האלה באורים ותומים שהתינוק סובל, ואפילו סובל מאוד, ואפילו סובל ימים רבים לאחר המעשה -
אז הם ימצאו הצדקות אחרות לתרץ בהן לחיוב את קיום המילה. (דוגמא: נכון, הוא יסבול מאוד - אבל זה כ"כ בריא שהסבל שווה.
חודש של סבל שווה חיים שלמים של בריאות....)

 

[צא בשאלה]

אם לא נבין אותם, איך נוכל לעצור בידם?

חדשה31, למעשה את מבינה אותם טוב-טוב. את רואה בברור כי הם לא רוצים להתפקח, לא רוצים לדעת יותר. זה באמת פספסתי, כאשר בחנתי את יחסם. בחנתי את מה שהם יודעים ולא את מה שהם רוצים לדעת. וזה מאד חשוב להבין, כי זה מניע את ידם המסוכנת (עם הסכין).
&nbsp
&nbsp

 

[חדשה31]

ואיך אפשר לפקוח את עיניו של מי שלא רוצה להתפקח?

אכן - אני מבינה היטב את העניין.
יש חוסר רצון מוחלט לוותר על המנהג ויש עידוד פעיל (לדעתי) של גורמים שהם לא האדם הפרטי
שדואגים שזה מה שאנשים ירצו.

וכמו שאומרים: אלוהים לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו.

אני חושבת שאדם שלא מעוניין לפקוח עיניים - אין שום סיכוי שבעולם לשכנעו לוותר על כזה מנהג.
כך שלנסות לדבר אל אנשים כאלה זה משול ללחימה בטחנות רוח.
כלומר - גם אם אבין אותם, זה לא יעזור לי: לא אוכל לעצור בידם.

אני חושבת שהדרך היחידה היא:
א. להפסיק למול בעצמך. (את זה שנינו עשינו).
ב. לדבר אל ועם אנשים שאיכשהוא כן פתוחים לרעיון.

בנוסף, אני חושבת ששיטת העדר עובדת בשני הכיוונים ולא תמיד היא כזו רעה.
(לפחות לא כשעדר נוהג בצורה שאני חושבת שהיא הדבר הנכון לעשות, או לא לעשות)

כלומר: במדינה בה הרוב לא מלים - זה ימשוך גם אנשים שהיו מלים במדינה אחרת - לויתור על מילה, ולהפך.
אני חושבת שהאנשים שמלים כיום כי כולם עושים וכלום לא יזיז אותם מזה (כי זה בנשמתם לא להיות "חריגים")
באותה קלות היו מצטרפים ללא מלים לו היו חיים במדינה בה הרוב לא מל. אז מה ש"ישכנע" אותם אלו לא טיעונים הגיוניים ומציאותיים -
אלא רק העובדה שמסה קריטית (הרוב) לא מלה את בניה....

וזה נכון גם ברמה היותר גלובלית של כל העולם.
כלומר - אם ברוב העולם יפסיקו לחתוך וזה יהפוך למנהג מגונה ומשוקץ, בהחלט יש סיכוי שזה יחלחל גם למדינות בהן המנהג מושרש ביותר.
ומאחר וזה התהליך שקורה לגבי מילה (כל מילה שהיא - מילת נשים או גברים) במדינות שהן נותנות טון בעולם,
אני חושבת שבסופו של דבר זה מנהג שיהפוך לאקזוטי, זניח ואפילו לא חוקי ברוב העולם.
אבל זה לא יקרה מחר, לצערי.

(מקווה שזה לא יצא מבולבל מדי. אין לי מצב רוח להגהה ועריכה...)

 

[trilliane]

 

[חדשה31]

פתאום ראיתי שטעיתי:

אתה לא מציין את "לא יסבול" כסיבה אלא כהצדקת המעשה.

ובכל מקרה, כפי שציינתי: לו תוכיח מעבר לכל ספק שמילה גורמת לסבל בל יתואר -
הם ימצאו הצדקה חדשה, וסיפורים חדשים לספר לעצמם....

 

[MotheRonit]

בלת"ק: מי שמאמין עושה *למרות* הסבל

הוא לא צריך שום צידוק. המטרה (כפי שהם תופסים אותה) עולה על כל כאב (או פגם) שנוצר, ואלו בטלים (זניחים) לעומת קיום המצווה.

 

[צא בשאלה]

לגבי דתיים זה לא כ"כ נכון, לדעתי

שהרבי פעמים נדחו מצוות מפני נזק שנתגלה. למשל, דוגמא קטנה, בקיצור ש"ע נדחתה המצווה להתעורר כארי לעבודת הבורא, משום ש"מזיק הדבר ללב". מה שכתבת, מתאים אולי יותר לחילוניים ר"ל...

 

[shaharBeatles]

אני יכול להעיד רק על עצמי

שלקחתי מאוד קשה את עניין ברית המילה שנעשתה בי בגיל 8 ימים
מאז שהתחלתי לקרוא על זה מגיל 16 ועד שנות ה-20.
אני לא היחיד, יש כאן אנשים שגם לא לקחו את זה בקלות כאן בפורום (אני לא זוכר את שמם,
אבל אם אתה מעוניין אני בטוח שיענו לך על זה).
אני חושב שהכיוון של המחקרים והמדע לבדו לא יקחו אותנו רחוק, אם נרצה או לא לברית מילה יש יתרונות
רפואיים (לצד החסרונות!) וזו סך הכל "נכות" לא כל-כך משמעותית שאפשר לחיות איתה חיים נהדרים.
קיימים כבר מחקרים טובים שברית מילה פוגעת בהנאה ויכולה לגרום לסיבוכים, עדיין יחסית לניתוחים אחרים זה דיי "שטויות".
מה שצריך לשים עליו דגש זה זכות האדם לגופו וזה שאין הצדקה טובה לביצוע מילה בתינוקות (חובת ההוכחה עליהם ולא עלינו).

 

[צא בשאלה]

תודה על עדותך החשובה. האם תוכל עוד לדייק,

מה בדיוק לקחת מאד קשה בעניין ברית המילה שנעשתה בך.