התלבטות: האם ליזום שיחה עם הילד על נושא המילה

התלבטות: האם ליזום שיחה עם הילד על נושא המילה

בני השלם בן 5, ולפני כמה ימים כשהיינו באמבטיה הוא אמר פתאום "יש לי בולבול גדול ושמן".
זה נשמע לי כמו משהו שאמרו לו וניסיתי לברר איתו אם קרה משהו בגן, ואם מישהו חדר לו לפרטיות או נכנס לו לשירותים (לא ממש הצלחתי להבין ממנו אם זה קרה או לא, בגדול אני יודעת שמקפידים על פרטיות בגן אבל אי אפשר לדעת).
יש לציין שהוא אכן מאובזר יחסית... במיוחד יחסית לילדים חתוכים שאצלם זה די חבוי ובקושי רואים משהו.
הוא לא שאל אותי אף פעם על ההבדלים בינו לבין ילדים אחרים בתחום הבולבול (במסגרות קודמות כשהיה קטן יותר הוא לא היה השלם היחיד, היום אני כבר לא יודעת), ולכן אני תוהה אם כדאי להעלות את זה בעצמי.
הוא לא נוטה לשתף ולספר לנו דברים, ולכן בהחלט יתכן שזה יעלה מתישהו, שיתעוררו אצלו שאלות ואנחנו לא נדע.
אשמח לשמוע מניסיונכם ודעתכם... האם כדאי ליזום שיחה ולהסביר לו את עניין המילה או פשוט להתעלם מזה?
 
אני חושבת שזה הגיל שאני דיברתי עם הילד על זה.

לני כן (כמו שכבר סיפרתי כאן בעבר, אבל אחזור בפירוט) הוא היה קטן מדי כדי שאוכל לומר לו את האמת המזעזעת : יש ילדים שחותכים להם חתיכה מהבולבול. הוא ילד מאד עדין (היום באופן טבעי כבר פחות אבל בגיל 5 הוא עוד היה) ולא רציתי שידע שזה עולמנו, בני האנוש.

בגיל 5 - כשהוא כבר היה מתרחץ עם חברים, כשהבין שאני הולכת לפעמים בימי שישי למפגשי קה"ל, כשכתבות התפרסמו בעיתונים עם תמונתי ובכלל.... כשהגיע העת הסברתי לו מה זה ברית מילה ושלו לא עשינו.

חשוב לי להגיד (ואני מציעה גם לך) שאמרתי על זה בקצרה ולא הזכרתי שזה :"כואב" או "הטלת מום" או כל מיני מפחידנים. הראיתי לו בספר אנטומיה (שהוא מאד מאד אהב והיה מסתכל בו ממילא) שיש פה איבר כמו שלו יש, קוראים לו עורלה וציינתי שיש הרבה ילדים בארץ, אפילו רוב הילדים, שכשהם היו קטנים הורידו להם את העורלה. לשאלותיו אמרתי : שזה כמו ניתוח קטן שעושה רופא והוא שם משהו שלא יכאב. אמרתי גם שאני ואבא שלו החלטנו שלו אנחנו לא חותכים כלום מהגוף והוא כבר היה מאד מאד מרוצה (נו, יש לו רכושנות טבעית על הגוף שלו ואת העורלה הוא חיבב אז במיוחד
)

לשאלתו למה לילדים אחרים כן חתכו אמרתי שזה ציווי שכתוב בתורה (הוא הכיר אז את התורה , הדת ומה זה מצוות וכו' - בכלל הוא מאד התעניין אז בדתות וביהדות במיוחד) ופעם לפני הרבה שנים הרבה אנשים היו דתיים ועשו את זה כי הם חושבים שאלוהים אמר להם לעשות את זה וכיום יש כבר הרבה חילוניים שלא מאמינים שיש אלוהים אבל הם עושים את זה כי פשוט זה הפך להיות מנהג ויש אנשים שלא עלה בדעתם שאפשר לא לעשות . יש גם אנשים שפוחדים שאנשים אחרים במשפחה יכעסו עליהם וכו'.

הוא שמח מאד שאנחנו (הוריו) "לא פחדנו ממישהו אחר" ושאנחנו גם לא מאמינים שאלוהים אמר לנו לעשות כזה דבר.

נקודות חשובות הן :

* לא אמרתי לו אף פעם שהוא "לא כמו כולם" ובכלל אני לא משתמשת בבית במילה "כולם" לצורך חינוך, הרתעה, אכיפה או השלמה עם גזירה כלשהי. אין מצב וזה לא קשור לברית מילה. אני לא אומרת לילד שהוא חיייב ללכת לטיול שנתי "כי כולם הולכים ואחר כך יהיה לו חבל שהוא הפסיד" אני לא אומרת ש"כולם הולכים לישון בתשע וחצי" - גם לא כשזה משרת אותי במידה כזו או אחרת. לדעתי כהורה, הנזק של "כולם-עושים" גדול בהרבה מכל תועלת אפשרית.

* לא גיניתי את "אלה שעושים" ולא האדרתי אותנו בתור "הורים טובים יותר" או "הורים שרוצים בטובתו" משום שזה גורר בהכרח את המחשבה שהורים אחרים לא רוצים בטובתו של הילד או שאנחנו טובים ממישהו אחר בזה. זו פשוט לא דעתי. כן ציינתי שאחרים "עוד לא חשבו על זה" או ש"הם מאמינים שאלוהים ואנחנו לא" או ש"יש אנשנם שעושים מה שכולם, אבל אנחנו לא אכפת לנו מה 'כולם עושים' " וכולי. כלומר לא שללתי את האנשים שעושים ברית מילה (הילד שלי נתקל ברבים כאלה ובגיל צעיר כל כך זה לא נראה לי לטובתו לחשוב שקרובי משפחה וחברים קרובים ואהובים הם פחות טובים בהורות שלהם.

* לא הסברתי מה עושים בברית מילה, דם וכל מיני פלסטיקה. ברור שהפעולה כואבת כי זה חלק מהגוף אבל לא חייבים לומר כמה.

* לא אמרתי על "שלמות הגוף" וכל מיני ניו אייג' כי אני לא חושבת ששלמות הגוף היא ערך עליון (ואם חס וחלילה הוא יצטרך לוותר על איזה איבר פעם? הוא עדיין יהיה שלם ומושלם בעיני :) וכך גם בעיניו, לפחות כילד). כן אמרתי על "לכל אחד יש זכות בלעדית על הגוף שלו ולדעתי אסור אפילו להורים להוריד לילד חתיכה מהגוף בלי רשות" - זה דבר חינוכי בעיני , חשוב גם מבחינה רגשית ושימש אותי גם בגילאים מאוחרים יותר כדי לחזק אותו מפני מצב שמישהו ינסה (לא קרה!
זה רק להתגוננות מראש) לגעת בו נגד רצונו או לנצל אותו באופן אחר. (לאו דווקא מיני, אבל כמובן גם את זה יש לי בראש)
 
תודה על התגובה המושקעת!!

מזדהה איתך מאוד בעניין ה"כולם".
אצלנו אין ספר אנטומיה שמופיעה בו עורלה... (אולי אאמץ את הרעיון). זה אומר שאני צריכה להעלות את הנושא יש מאין ולכן קצת מוזר לי לעשות את זה.
אבל כנראה שצריך.
שוב, המון תודה!
 
ספר עם עורלה


יכול להיות שהספר הזה לא מתאים לכם מבחינת הגיל אבל אני ממליצה עליו באופן כללי (לא רק בגלל שמופיעה בו עורלה
)

אם מישהו מכיר עוד ספרים לילדים בעברית שמופיעה בהם עורלה אנא שרשרו לכאן
 

trilliane

Well-known member
מנהל
נקודות חשובות ומצוינות אחת אחת!


נהניתי מאוד לקרוא את ההסבר שלך, רגיש, עדין וענייני.
 
גם עם הבן שלי שוחחתי באותו הגיל

אחותו שגדולה ממנו בשנתיים וחצי יזמה (כי היא שמה לב להבדלים בינו לאבא וגם כי היא ביקשה הסברים על תערוכות שבהן אני מאיישת דוכן ושנושאות את הכותרת"מוותרים על ברית מילה").
החלטתי שזאת הזדמנות טובה לדבר על זה.
חשוב היה לי לזרום עם השאלות שלהם ולא להכביד כי מה שנראה לנו נורא הכרחי, לא תמיד מעניין אותם ואין בזה צורך.
אני קישרתי לו את המושג "ברית" אותו הילדים שומעים סביבם לעורלה - זה היה חדש לו.
אני הדגשתי את האקט כ"הסרה" ולא כ"חיתוך" או משהו תוקפני יותר ולמרות זאת הוא הסיק מכך ישר שמדובר בכאב וריחם על אבא שלו.
אני חושבת שזה עזר לו מאד לאהוב את עצמו ולהתחבר לעצמו ולהרגיש שהוא לא מוכן לוותר על שום דבר ושטוב שלא לקחו לו בלי רשותו.
זה עזר לילדים שלי בכלל להבין שיש להם זכויות ושאני ילחם על כך וזה גם חיזק אותם והבנות הגדולות אמרו שהן גאות בי על כך.
השיחה הסתיימה די מהר כי הוא איבד עיניין.
אבל מכוון שהנושא כבר נפתח היה לו יותר קל לפתוח אותו שוב כשהיתה לו אחרי כמה חודשים שאלה/הערה .
אני חושבת שחשוב שהילדים יבינו שיש פתיחות להרבה נושאים...גם כאלו שרק מזכירים אותם או מציינים אותם, כדי שלהבא כאמור אם יהיה צורך תהיה כבר דלת פתוחה.
בהצלחה!
 
למעלה