אורים כהורים
New member
חברה שלי וקולגה למקצוע העלתה פוסט מקסים לפייסבוק שבו סיפרה על מה שהילדים שלה לימדו אותה באופן שהיה חדש ולא מוכר לה לפני האימהות.
היא נתנה דוגמא פשוטה בנושא של ציור, שהיא הייתה רגילה שציור מציירים על דף נייר או משהו דומה, אבל בזכות הילדים שלה היא נפתחה לרעיונות ויצירתיות חדשים ולמדה שציור הוא גם יכול להיות מה שאנחנו קוראים לו - קישקוש.
הוא יכול להתקיים על קירות, על חלונות, על שולחנות, הוא יכול להיות עם הידיים או עם חלקי גוף שונים במריחה על משטח קשיח או על הריצפה ועוד מלא דוגמאות.
אני חושבת שמה שהיא התכוונה אליו בעצם הוא שהילדים שלה לימדו אותה גמישות
חשבתי לעצמי מה אני למדתי כאימא כאישה וכאדם מהילד שלי ובזכות האימהות וישר עלתה לי התשובה - הקשבה. למדתי להקשיב על באמת ולהתמסר להקשבה הזו שזה לדעתי לפעמים קצת מאתגר, גם פיסית לנוכח היומיום העמוס ובעיקר רגשית, כי זה דורש ממני להכיל גם דברים שלא תמיד קל לפגוש בהם, אצלו אבל גם אצלי, וגם לעשות דברים באופן שונה, באופן שלוקח בחשבון, גם אם רק כהבנה, את זווית הראייה שלו.
אבל בסופו של יום זה מרגש אותי מאוד לימוד ההקשבה הזאת שמתאפשר לי בזכות האימהות ובמיוחד בזכות היותו של בני מי שהוא - עשיר בגוונים כל כך רבים של רגשות, מחשבות, רצונות, רגישויות שהם עולם שלם וכל כך ייחודי ושונה ממני, אבל גם מאוד דומה.
זה מרגש אותי כי עם הזמן הבנתי ששם בדיוק אני רוצה להיות וזה מה שאני שואפת אליו באימהות שלי - הקשבה אמיתית.
אז זה מה שאני למדתי מהילד שלי.
מה אתם למדתם מהילדים שלכם? כל דבר. לא חייב להיות כזה משתפך כמו שלי
