השבוע שעבר- על זריקות, בירוקרטיה, התמוטטות ותקווה
תקציר הפרקים הקודמים:
ביום חמישי שעבר נפגשנו סוף סוף עם בר חווה ששלח אותנו לדרך חדשה. אבן דרך ראשונה הייתה בדיקות דם מקיפות ביום ראשון. לשם כך אצתי רצתי ביום שישי לרופאה תורנית במרפאת האם שלי להשלמת הפנית בדיקת הדם.
בפרק הנוכחי- מזרק חדש, זוועות הבירוקרטיה, אדישות ואטימות בקופת חולים, רופאה שטן ואחות מלאך ובדיקות דם מדהימות.
ביום ראשון לאחר בדיקות הדם התבקשתי להתחיל להזריק אורגלוטראן. וביום שני כבר התייצבתי בקופת חולים לבקש מחדש הפניה לבדיקות הדם (חלק מהבדיקות יש לי מתחדשות וחלק לא).
הפקידה בקופת החולים אמרה שרק רופא יכול לתת הפניה לבדיקה ואני התעקשתי שקופת החולים יכולה למצוא פתרון יותר טוב מאשר לדרוש ממני לחכות כל יומיים בתור עם אנשים חולים.
בדיעבד אולי לא הייתי צריכה להתעקש כל כך...
בסוף סיכמנו שאשאיר מכתב לרופא המשפחה שלי. יצאתי מהמרפאה טובת לב ואופטימית.
ואז התחיל השבוע להסתבך... הבנתי דרך הפורום שאני מזריקה את האורגלוטראן לא נכון וביום שלישי בבוקר התישבתי להזריק בבטן.
החזקתי את המזרק ביד והדבר שהכי חששתי ממנו קרה, המזרק דקר אותי, כאב חד הופיע בבטן, היד משכה את המזרק אחורה וטיפת דם קטנה הופיעה.
חוץ מדקירה קטנטנה הנזק העיקרי היה שבשניה אחת כל הביטחון העצמי שלי התנפץ. לא הצלחתי להביא את עצמי בכלל לחשוב על נסיון חדש.
את לא צריכה להתייסר, אמרתי לעצמי, בשביל זה יש את מרפאת הנשים.
זרקתי את המזרק לשקית המזרקים המשומשים, לקחתי חדש ונסעתי למרפאה.
שהגעתי מהר מאוד הבנתי שהגעתי באמצע ביקורת. שניגשתי לאחות ואמרתי שאני לא מצליחה להזריק לבד היא מיד שאלה באסרטיביות אם יש לי הפניה ברורה מהרופא למתן זריקה. לא, אין לי... אז אנחנו לא יכולות לעזור לך היא חרצה והמשיכה להביט בי ללא מילה נוספת. ניסיתי להראות חסרת אונים, אבל היא לא התרשמה ואחרי כמה דקות של שתיקה לקחתי את הדברים והלכתי.
תחושה של חוסר אונים חדרה לעצמותי, אבל סירבתי להכנע בקלות. נכנסתי לאוטו ונסעתי למרפאת האם שלי, לקחתי תור לאחות וחיכיתי לנס.
לאחר כמה דקות פגשתי אחות מלאך. הסברתי בקול שבור שאני צריכה להזריק אורגלוטראן ושאני מפחדת. היא מיד הרגיעה אותי ומיד אמרה שהיא תזריק לי ושאני לא צריכה לדאוג ושהכל יהיה בסדר. סיפרתי לה את כל סיפור הבטן לעומת ירך והיא אמרה שגם שירך זה בסדר. היא נתנה לי ביטחון והזרקתי לידה בירך מאושרת.
בערב קיבלתי תשובה מבר חווה שקבעה- ירך בסדר, בטן מצויין.
יום רביעי, בעלי מתחיל לעבוד מאוחר ולכן היה פנוי בבוקר לשבת לידי ולעודד. אבל כל העידוד והאהבה שלו לא הצליחו להניע את היד עם המזרק לכיוון הבטן. הכל בסדר, הוא אמר בקולו המרגיע. בואי נחזור ליפה האחות בקופת חולים.
חזרתי ליפה. רגע לפני שנכנסתי עברתי במזכירות לוודא שהכל בסדר עם הזמנת בדיקות הדם למחר בבוקר. כמובן ששום דבר לא קרה. הרופא היה חולה, אף אחד לא החליף אותו, ומה את רוצה מאיתנו יש לנו המון מטופלים ומעט רופאים.
באמצע הוויכוח יפה התפנתה, סיפרתי לה שקיבלתי הנחיה להזרקה בבטן, אבל איבדתי את הביטחון.
היא חייכה, ואמרה אין בעיה בואי נזריק יחד.
לקחה אותי לחדר ריק ושם היא החזיקה את ידי על המזרק והראתה לי כיצד להזריק שוב מחדש. כמעט חיבקתי אותה שיצאתי.
חזרתי לריב עם מנהלת המרפאה. שוב דרשתי שימצאו פתרון שלא מצריך אותי לחכות בתור עם חולי שפעת. המנהלת רשמה לבסוף את הבדיקות הנחוצות על דף והבטיחה שתסדר עד לסגירת המרפאה ב-13:00.
חזרתי הביתה במצב רוח טוב. ב-12:30 נכנסתי לאתר הכללית וגיליתי ששום דבר לא קרה. התקשרתי עצבנית למרפאה כדי לגלות שהמנהלת הלכה כבר הבייתה. הפקידה שדיברתי איתה זכרה אותי ואמרה שתבדוק ואחרי חמש דקות התקשרה והעבירה לי רופאה (בדיעבד זה אותה רופאה תורנית שפגשתי ביום שישי). ״כבוד״ הרופאה אמרה שהיא לא מבינה מה אני רוצה, הרי עשיתי כבר את הבדיקות ביום ראשון, נכון אמרתי, המומחה ביקש שוב. ואז הרופאה אמרה לי את הבלתי יאומן: ״את לא צריכה לעשות את זה שוב, אלא בדיקות שלא משתנות״. מה??? שאלתי, זה מה שהרופא ביקש. תראי לי הפניה ביקשה הרופאה. ואני לקחתי את ההפניה של בר חווה רצתי במדרגות וטסתי באוטו לקופת חולים.
12:50 נכנסתי למרפאה. הרופאה כבר נעלה את הדלת ונתנה לי תדפיס של הבדיקות שכבר יש לי. הנה ההפניה אמרתי. ״את לא צריכה את הבדיקות האלו, הדפסתי לך מה שאת צריכה״ כך אמרה הרופאה ופנתה לצאת מהמרפאה. עמדתי המומה וכל התסכול של השבוע החולף התפוצץ בי. זרקתי את כל מה שהחזקתי ביד ופרצתי בצעקות שבר. אני זוכרת פקידה שבאה בריצה ואת הרופאה מסבירה שאני סתם עושה רוח ושאני מבקשת דברים לא הגיוניים, אבל לא ממש הייתי מחוברת למציאות במשך כמה דקות.
הרופאה הלכה, הפקידה חזרה לעבודה. גררתי אלי את הטלפון והתקשרתי לבעלי. את בדרך הביתה הוא שאל, לא, אמרתי, אני שוכבת ובוכה על רצפת קופת חולים ליד הדלת של הרופאה. בואי הבייתה הוא פקד עלי, נמצא פתרון. מחיתי את הדמעות והרמתי את עצמי מהרצפה. בדיעבד אני לא נרגעת מהעובדה שאף אחד, אף אחד לא בא לעזור לי. לא הציעו לי כוס מים, לא הרגיעו אותי, כלום. הייתי אוויר.
בדרך לאוטו התקשרתי למוקד זימון תורים. אני צריכה תור דחוף לרופא נשים אמרתי. היום, לא משנה איפה. תבוא. ב-17:10 , מצאו לי תור במרפאה סמוכה למקום מגורי.
ב- 17:10 נכנסתי לרופא נשים ב-17:12 יצאתי עם כל הבדיקות שרציתי.
הבטחתי לעצמי שלא להתקרב יותר לרופאה שטן ולא לתת לעצמי להתפרק ככה יותר. להכל יש פתרון וזה לא שווה.
ובסוף?
התשובות ביום חמישי היו מהממות. נכון, לא בדקתי ביום השלישי למחזור, אבל עדיין, לראות FSH של 7 (שבע!!!!!) היה ממש מרגש.
קיבלתי הנחיות חדשות ואנחנו מחכים עכשיו למחזור ומקווים שהפרופיל ישאר ברמה כזו.
והכי מקומם, זוכרים את הבדיקות שלא משתנות ואין צורך לעשות פעמיים בשבוע. אז מצאו בעיה (קטנה) בבלוטת התריס ובר חווה שלח אותי להתייעצות דחופה אצל רופא אנדוקרינולוגי.
כך שרופאה שטן התגלתה כלא אנושית וגם כלא מקצועית.
אגב, מההדרכה של יפה יצאתי מחוזקת מאוד ומאז אני מזריקה כמו גדולה לבטן ללא בעיה.
כך נגמר לו שבוע של רכבת הרים.
מקווה שהשבוע יהיה פחות סוער.
מאלחת לכולנו יום אהבה פורה ושבוע של בשורות טובות.
משי
תקציר הפרקים הקודמים:
ביום חמישי שעבר נפגשנו סוף סוף עם בר חווה ששלח אותנו לדרך חדשה. אבן דרך ראשונה הייתה בדיקות דם מקיפות ביום ראשון. לשם כך אצתי רצתי ביום שישי לרופאה תורנית במרפאת האם שלי להשלמת הפנית בדיקת הדם.
בפרק הנוכחי- מזרק חדש, זוועות הבירוקרטיה, אדישות ואטימות בקופת חולים, רופאה שטן ואחות מלאך ובדיקות דם מדהימות.
ביום ראשון לאחר בדיקות הדם התבקשתי להתחיל להזריק אורגלוטראן. וביום שני כבר התייצבתי בקופת חולים לבקש מחדש הפניה לבדיקות הדם (חלק מהבדיקות יש לי מתחדשות וחלק לא).
הפקידה בקופת החולים אמרה שרק רופא יכול לתת הפניה לבדיקה ואני התעקשתי שקופת החולים יכולה למצוא פתרון יותר טוב מאשר לדרוש ממני לחכות כל יומיים בתור עם אנשים חולים.
בדיעבד אולי לא הייתי צריכה להתעקש כל כך...
בסוף סיכמנו שאשאיר מכתב לרופא המשפחה שלי. יצאתי מהמרפאה טובת לב ואופטימית.
ואז התחיל השבוע להסתבך... הבנתי דרך הפורום שאני מזריקה את האורגלוטראן לא נכון וביום שלישי בבוקר התישבתי להזריק בבטן.
החזקתי את המזרק ביד והדבר שהכי חששתי ממנו קרה, המזרק דקר אותי, כאב חד הופיע בבטן, היד משכה את המזרק אחורה וטיפת דם קטנה הופיעה.
חוץ מדקירה קטנטנה הנזק העיקרי היה שבשניה אחת כל הביטחון העצמי שלי התנפץ. לא הצלחתי להביא את עצמי בכלל לחשוב על נסיון חדש.
את לא צריכה להתייסר, אמרתי לעצמי, בשביל זה יש את מרפאת הנשים.
זרקתי את המזרק לשקית המזרקים המשומשים, לקחתי חדש ונסעתי למרפאה.
שהגעתי מהר מאוד הבנתי שהגעתי באמצע ביקורת. שניגשתי לאחות ואמרתי שאני לא מצליחה להזריק לבד היא מיד שאלה באסרטיביות אם יש לי הפניה ברורה מהרופא למתן זריקה. לא, אין לי... אז אנחנו לא יכולות לעזור לך היא חרצה והמשיכה להביט בי ללא מילה נוספת. ניסיתי להראות חסרת אונים, אבל היא לא התרשמה ואחרי כמה דקות של שתיקה לקחתי את הדברים והלכתי.
תחושה של חוסר אונים חדרה לעצמותי, אבל סירבתי להכנע בקלות. נכנסתי לאוטו ונסעתי למרפאת האם שלי, לקחתי תור לאחות וחיכיתי לנס.
לאחר כמה דקות פגשתי אחות מלאך. הסברתי בקול שבור שאני צריכה להזריק אורגלוטראן ושאני מפחדת. היא מיד הרגיעה אותי ומיד אמרה שהיא תזריק לי ושאני לא צריכה לדאוג ושהכל יהיה בסדר. סיפרתי לה את כל סיפור הבטן לעומת ירך והיא אמרה שגם שירך זה בסדר. היא נתנה לי ביטחון והזרקתי לידה בירך מאושרת.
בערב קיבלתי תשובה מבר חווה שקבעה- ירך בסדר, בטן מצויין.
יום רביעי, בעלי מתחיל לעבוד מאוחר ולכן היה פנוי בבוקר לשבת לידי ולעודד. אבל כל העידוד והאהבה שלו לא הצליחו להניע את היד עם המזרק לכיוון הבטן. הכל בסדר, הוא אמר בקולו המרגיע. בואי נחזור ליפה האחות בקופת חולים.
חזרתי ליפה. רגע לפני שנכנסתי עברתי במזכירות לוודא שהכל בסדר עם הזמנת בדיקות הדם למחר בבוקר. כמובן ששום דבר לא קרה. הרופא היה חולה, אף אחד לא החליף אותו, ומה את רוצה מאיתנו יש לנו המון מטופלים ומעט רופאים.
באמצע הוויכוח יפה התפנתה, סיפרתי לה שקיבלתי הנחיה להזרקה בבטן, אבל איבדתי את הביטחון.
היא חייכה, ואמרה אין בעיה בואי נזריק יחד.
לקחה אותי לחדר ריק ושם היא החזיקה את ידי על המזרק והראתה לי כיצד להזריק שוב מחדש. כמעט חיבקתי אותה שיצאתי.
חזרתי לריב עם מנהלת המרפאה. שוב דרשתי שימצאו פתרון שלא מצריך אותי לחכות בתור עם חולי שפעת. המנהלת רשמה לבסוף את הבדיקות הנחוצות על דף והבטיחה שתסדר עד לסגירת המרפאה ב-13:00.
חזרתי הביתה במצב רוח טוב. ב-12:30 נכנסתי לאתר הכללית וגיליתי ששום דבר לא קרה. התקשרתי עצבנית למרפאה כדי לגלות שהמנהלת הלכה כבר הבייתה. הפקידה שדיברתי איתה זכרה אותי ואמרה שתבדוק ואחרי חמש דקות התקשרה והעבירה לי רופאה (בדיעבד זה אותה רופאה תורנית שפגשתי ביום שישי). ״כבוד״ הרופאה אמרה שהיא לא מבינה מה אני רוצה, הרי עשיתי כבר את הבדיקות ביום ראשון, נכון אמרתי, המומחה ביקש שוב. ואז הרופאה אמרה לי את הבלתי יאומן: ״את לא צריכה לעשות את זה שוב, אלא בדיקות שלא משתנות״. מה??? שאלתי, זה מה שהרופא ביקש. תראי לי הפניה ביקשה הרופאה. ואני לקחתי את ההפניה של בר חווה רצתי במדרגות וטסתי באוטו לקופת חולים.
12:50 נכנסתי למרפאה. הרופאה כבר נעלה את הדלת ונתנה לי תדפיס של הבדיקות שכבר יש לי. הנה ההפניה אמרתי. ״את לא צריכה את הבדיקות האלו, הדפסתי לך מה שאת צריכה״ כך אמרה הרופאה ופנתה לצאת מהמרפאה. עמדתי המומה וכל התסכול של השבוע החולף התפוצץ בי. זרקתי את כל מה שהחזקתי ביד ופרצתי בצעקות שבר. אני זוכרת פקידה שבאה בריצה ואת הרופאה מסבירה שאני סתם עושה רוח ושאני מבקשת דברים לא הגיוניים, אבל לא ממש הייתי מחוברת למציאות במשך כמה דקות.
הרופאה הלכה, הפקידה חזרה לעבודה. גררתי אלי את הטלפון והתקשרתי לבעלי. את בדרך הביתה הוא שאל, לא, אמרתי, אני שוכבת ובוכה על רצפת קופת חולים ליד הדלת של הרופאה. בואי הבייתה הוא פקד עלי, נמצא פתרון. מחיתי את הדמעות והרמתי את עצמי מהרצפה. בדיעבד אני לא נרגעת מהעובדה שאף אחד, אף אחד לא בא לעזור לי. לא הציעו לי כוס מים, לא הרגיעו אותי, כלום. הייתי אוויר.
בדרך לאוטו התקשרתי למוקד זימון תורים. אני צריכה תור דחוף לרופא נשים אמרתי. היום, לא משנה איפה. תבוא. ב-17:10 , מצאו לי תור במרפאה סמוכה למקום מגורי.
ב- 17:10 נכנסתי לרופא נשים ב-17:12 יצאתי עם כל הבדיקות שרציתי.
הבטחתי לעצמי שלא להתקרב יותר לרופאה שטן ולא לתת לעצמי להתפרק ככה יותר. להכל יש פתרון וזה לא שווה.
ובסוף?
התשובות ביום חמישי היו מהממות. נכון, לא בדקתי ביום השלישי למחזור, אבל עדיין, לראות FSH של 7 (שבע!!!!!) היה ממש מרגש.
קיבלתי הנחיות חדשות ואנחנו מחכים עכשיו למחזור ומקווים שהפרופיל ישאר ברמה כזו.
והכי מקומם, זוכרים את הבדיקות שלא משתנות ואין צורך לעשות פעמיים בשבוע. אז מצאו בעיה (קטנה) בבלוטת התריס ובר חווה שלח אותי להתייעצות דחופה אצל רופא אנדוקרינולוגי.
כך שרופאה שטן התגלתה כלא אנושית וגם כלא מקצועית.
אגב, מההדרכה של יפה יצאתי מחוזקת מאוד ומאז אני מזריקה כמו גדולה לבטן ללא בעיה.
כך נגמר לו שבוע של רכבת הרים.
מקווה שהשבוע יהיה פחות סוער.
מאלחת לכולנו יום אהבה פורה ושבוע של בשורות טובות.
משי
