כל זמן שאנו כבולים להרגלי חשיבה מסויימים, עולם כמנהגו נוהג, בדרך הטבע. ברגע שמתחילה להגיח תובנה חדשה של היקום, החומר, הגוף, ההוויה האמיתיחת שלנו, הוא עשוי להתגלות מחדש.
המגיד ממזריטש מגדיר באופן מדויק מהי אותה תובנה חדשה, אותה "מהפכה שכלית", שמסוגלת לחולל את כל הניסים - להבין ולהשיג מאוד שאין אלא אלוהות: "אם רוצה האדם לעשות הכנה שתשרה עליו אלוהות, אזי עיקר הכל, שיבין וישיג מאוד שאין בו אלא האלוהות המחיה ובלעדיה הוא אפס ממש" הכל אלוהות ובלעדיה הכל אפס ובטל. אין כלל מציאות חומרית אלא הכל מציאות אלוהית. תובנה זו היא ההכנה היחידה הדרושה להשראת אלוהות, להפיכתך ליצור אלוהי, לאיש פלא. במדרגה זו הכל בטל לאלוהות, הגוף בטל לגמרי לנשמה וייתכן לגלות בעולם דרך טבע חדשה. כפי שאומר הנביא ישעיהו, "כי תעבור במים - אתך אני, ובנהרות - לא ישטפוך. כי תלך במו אש - לא תיכווה, ולהבה לא תבער בך".
(הבנה שלי אישית מזה - שזה אומר שאם נבין שאנחנו אלוהים ושאנחנו נמצאים בהוויה אלוהית כל הזמן למעשה כל מה שנעשה לא יפגע בנו אם נאמין שזה לא יפגע וכאן האמונה וההבנה השכלית היא שקובעת)
רבי זעירא היה נוהג לבדוק את עומק ההשגה שלו באלוהות על גופו. אולי השכל והלב הבינו אך כדי שהשגה זו תהיה שלמה היא צריכה לפעם בכל הגוף, בכל תא. הוא השתמש בגופו כמין מכשיר בדיקה לבחון את מידת הביטול שלו לאלוהות. כאשר חרך את שוקיו הוא ידע שעדיין נותר בו מישהו החושב בדרך הישנה. השכל הישן אומר שלא ייתכן שגוף בשר יהלך באש ולא ייכווה, זהו מצב מוזר, ללא ספק. אם אתה לגמרי משוכנע שהכל אלוהות המציאות תוכיח לך על בשרך שאתה צודק. אם אינך משוכנע בכך, לא לגמרי, המציאות תשוב ותוכיח לך על בשרך שאתה צודק.
דומה שמציאות זו רק משקפת לך, כמו בראי ממורט, את מה שאתה באמת חושב. אתה עשוי לחשוב שהשלכת את השכל הישן שלך אך הגוף שלך יתקן חיש את הטעות הזו ויראה לך שהשכל הישן עדיין מסתתר שם, עמוק, ומכתיב את ראיית המציאות שלו. הגוף אינו יודע לשקר. הוא דובר אתך בשפה ברורה לגמרי של עונג וכאב, חיים ומוות, אם רק תחפוץ לחוש ולהתבונן.
מתוך הספר "מבשרי אחזה אלוה"
מאת - אריה יעקב לייב.