עיכוב קבורת אמו של סרבן גט

[עופר בן אברהם]

אליבא דירמיהו ודיחזקאל זה דווקא לא ראוי

ירמיהו התייחס לאמירה שהייתה מקובלת בזמנו וניבא שתיעלם בעתיד: “הנה ימים באים... בימים ההם [כלומר באותם ימים שיבואו, עב"א] לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, כי אם איש בעוונו ימות, כל האדם האוכל הבוסר, תקהינה שיניו" (ירמיהו לא, כו - כט).
ואישש יחזקאל: “מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל, לאמור: אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה? חי אני, נאום אדונָי ה', אם יהיה לכם עוד משול המשל בישראל. הן כל הנפשות לי הֵנָּה, כנפש האב וכנפש הבן לי הֵנָּה. הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל יח, ב - ד).

 

[עוד יוסף פנדריך]

עיכוב קבורת אמו של סרבן גט

הרב הראשי אסר לאחרונה על קבורת אמו של סרבן גט עד שהלה יתרצה לתת גט לאשתו. בלי להכנס לשאלה מה הצידוק ההלכתי לצעד המזעזע הזה, ברור שהוא לא חוקי.

לבתי הדין הרבניים יש סמכות טבועה לאכוף את החלטותיהם אך סמכות זאת אינה בלתי מוגבלת וכפופה לזכויות האדם. כך למשל מותר לפי הדין העברי להלקות בשוטים אשה שמסרבת לקבל גט, אבל לא יעלה על הדעת לעשות זאת.

עיכוב קבורה כאמצעי להשיג גט, הוא כל כך מזעזע, כל כך פרימיטי שאתה עומד נפעם ומשתומם ומסרב להאמין. אין זה משנה מה גודל סבלה של האישה העגונה. יש דברים שלא עושים.

 

[קלייטון.ש]

הלחץ של ארגוני הנשים בעניין העגונות עוזר

הנה בעקבות הלחץ של ארגוני הנשים ההנהגה החרדית מנסה להביא לשחרור נשים מעגינותן. והולכת תוך כך מדחי אל דחי. מתייחסים לבעל מעגן יותר גרוע משהיו מתייחסים אליו לו ממש הרג את אשתו.
אבל המהלך האחרון שהבאת הוא לא רק פרימיטיבי ואכן מזעזע. הוא אדיוטי. שהרי אם הרב הראשי לא מפריע לו שגופה לא מובאת לקבורה, למה שהבן של המנוחה יפריע לו? אם הרב הראשי חושב שזה בסדר להלין את המת, אז למה שנתווכח איתו? שילין את המת על פי הבנתו ההלכתית העליונה, ויביא את המתה לקבורה על פי אותה הבנה, וכולנו נקבל את הדין.

 

[עופר בן אברהם]

איני מבין את ההיגיון שבכפיית גט

מה הטעם להעניק לבעל זכות בלעדית לגרש את אישתו ובמקביל להסמיך את בית הדין להטיל עליו עיצומים כדי לאלץ אותו לגרשה בנסיבות מסוימות?
לא יותר פשוט לשנות את ההלכה ולקבוע, שבאותן נסיבות חריגות יהא בית הדין מוסמך להתיר את הנישואין גם בלי גט מהבעל?

 

[מט חנק]

השאלה אם אפשרי לשנות את ההלכה

כי ההתייחסות של ספר כריתות מופיעה כבר בתורה. ואז יגידו לך שזה משהו מאורייתא ולא ניתן לשנותו (בדיוק כמו עניין המעשר שיבול הולך לאיבוד ).

על פי הדת (לפחות מדתיים שאני שמעתי) נישואין יוצרים קשר מקודש בין שני אנשים ואין לנו התר לנתק אותו, אלא אם מתקיימים עילות לכך.
אני לגמרי מסכים איתך שהמצב בו לבעל זכות בלעדית לגרש את אשתו, ומצד שני לתת לבית הדין הרבני אפילו לגזור עליו מאסר בפועל (אני לא מכיר אף מדינה דמוקרטית שמכניסה לכלא על דברים כאלה) רק שיאמר "רוצה אני" הוא פרדוקסלי.

אל תחפש הגיון בדת, כי אין כזה. אבל אפשר לחפש הגיון בחוקי המדינה. עצם העובדה שלא ניתן להנשא בחתונה שאינה דתית היא מצב של כפייה מיותרת.