אפרט
אישרו לאמר שלי סיוע, התקשרה עו"ד אמא שמחה כמה שנים כבר לא ראיתי חיוך על פניה, דיברה איתה ואמר שלי אמרה לה מתי ניפגש , ענתה אין צורך תשלחי לי פרוטוקול ועוד כמה מסמכים אחרונים וזהו, אמי חשבה שזה רק בשביל לדעת מה קורה בגדול חשבה,,, אמי דאגה שישלחו מהביטוח הלאומי את כלן החומר לסיוע ואפילו פנתה למנהל הסניף כי בהתחלה אמרו לי ממשרדי הסיוע שהתיק לא הגיע , אמי כל הזמן שאלה לבסןף פנתה למנהל הסניף ברמת גן איש מקסים כך היא מתארת אותו רגיש א5יכפתי מדבר בגובה העיניים ולא פעם הושיבה אותי לכתוב מכתב על השרות גם לכמה פקידות שם..ם בקיצור כל הזמן שלחה עותק מהתביעה הגעתי הוצאתי לה מהמחשב ישבה לקרוא תיקנו שוב ושוב ביקה להיפגש ונאמר לה אין צורך זו רק התחלה,,,
הגיעה לדיון השופטת אמרה שאין חומר רק מעט מסמך מהעיריה, אימי הייתה בשוק גם כשדיברה איתה לאחר מכן אמרה לה לא נכון השופטת לא אמרה , גם אימי וגם אבי שמעו את השופטת,,, עו"ד גם אמרה יתנו אבל לא יותר מ 60 65 אני שואל למה מראש את אומרת כמה יתנו בעיני זה הזוי,,, גם היא התחילה לצעוק על אמא שלי , לא את לא מבינה היא אומרת לה יתנו לך 100 אחוז רצינו להחזיר את התיק והחזרנו אחר כך אמא שלי שאלה אותה למה לא דיברת על גובה הנכות הרי המצב הרבה יותר גרוע, אמרה לה לי כתוב רק על האי כושר,,, לקחתי את החומר לעו"ד שעשה לי טובה רק תסתכל והתחשב הגעתי מהבסיס ואמר חבל היא הייתה צריכה לדאוג לאמך ולא לסגור תיק, בנתיים נתפלל אבל לא ניתן לערר על גובה הנכות,, היו עוד כמה דברים אבל זה לא למחשב