פנינה לפרשת שבוע /ויחי 12

פנינה לפרשת שבוע /ויחי 12

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר: מִי אֵלֶּה?
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלוֹהִים בָּזֶה.
וַיֹּאמַר: קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם.
וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזוֹקֶן, לא יוּכַל לִרְאוֹת.
וַיַּגֵּשׁ אוֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. (בראשית מח, ח-י)


יעקב אבינו, לפני מותו, בעודו מתקשה לראות,
חיבק את נכדיו אפרים ומנשה, בניו של יוסף.
על יצחק אבינו מספרת התורה, שלאחר שהתעוור אמר ליעקב בנו:
"גשה נא ושקה לי בני" (תולדות כז, כו).
כשאדם בריא, הוא מתקשר עם האחר בעזרת עיניו,
אבל משאובד לו חוש הראייה, ההתקשרות היא באמצעות מגע גופני.
אם יעצמו הבריות לעתים את עיניהם, הם יראו פחות את מגרעות חבריהם,
ואז יתקרבו אליהם ויביעו את אהבתם לא רק במבט חם, אלא גם בחיבוק עז
(האידנ"א)

 
למעלה