כיתן הוא שריד עתיק
עם הקמת המדינה והרצון לפזר את האוכלוסיה כדי ליישב את הארץ, היה צורך גם במקורות פרנסה.
השליטים באותם ימים, מפא"י החליטו להקים מפעלים שגם אם לא יהיו ריווחיים, יתנו פרנסה לתושבים, ולאט לאט הישוב יתפתח ואם המפעל לא יתקדם, אפשר יהיה לסגור אותו כיוון שכבר קמה מערכת תעסוקה ענפה בישוב.
כך קמה כיתן, ומפעלי הסוכר בדימונה ועוד רבים אחרים שהיום כבר לא נותר מהם דבר.
היום, מי שיש לו עסק, אם הוא לא מניב רווחים כמו שצריך, הוא סוגר אותו במקום להפסיד כסף. האידאולוגיה נגמרה מזמן, ואם המדינה רוצה שמפעלים כאלו ימשיכו לעבוד, שתספסד אותם. אבל המדינה לא מוכנה כבר לספסד והמצב הוא של פיטורין וסגירה.
אפשר לזכור כל מיני מפעלים מפורסמים שנסגרו , החל ממפעלי סלק סוכר בעפולה שהפכו לטחנת קמח, ועד מפעל הלאומי ציוני "אתא" (אריגים תוצרת ארצנו) שנסגר.
