אנחנו חזרנו מטיול גדול לתאילנד ../images/Emo42.gif
עם צליאקית בת 3.5 ואלו הטיפים שלנו לתכנון הטיול, וגם קצת על מהלך הטיול עצמו
קודם כל לעלות על האינטרנט ולעשות מחקר על המקום אליו נוסעים, כדי להכיר את מנהגי האכילה ביעד על מנת להתארגן בהתאם. יש מקומות שנהוג לאכול לחם בארוחת בוקר, למשל אירופה וארה"ב ויש מקומות בהם יש תחליפים לארוחת בוקר כמו בתאילנד, שם נהוג לאכול יוגרטים, קערת אורז ופירות אקזוטים.
אחרי שמכירים קצת את מנהגי המקום, להכין רשימת שאלות, ואז לחפש באינטרנט אנשים שהיו שם ויש להם צליאק, כדי לקבל מהם טיפים על הביקור. איפה יש אוכל נ"ג, מה נהוג להגיד למלצר במסעדה, האם יש מאכלים מסויימים שכדי להמנע מהם כי לא ידוע עם יש בהם גלוטן, אילו ממתקים מותר, וכו'.
במחקר שלנו גילנו שיש כרטיס מיוחד לכל ארץ לבריאי צלאיק, שכתוב בשפת המקום, ובו הסבר על צאליק ומה מותר. הדפסנו אותו ב 4 העתקים וניילנו, עותק לאימא, לאבא, לרומי, ולסבתא. הכרטיס היה איתנו כל הטיול, והתפלאנו לגלות שזה לא רק אינפורמטיבי למלצרים אלא גם מתחיל שיחות נהדר בין אנשים נוספים שמטיילים, וככה יצרנו קשרים לא צפויים אך מהנים ויעלים מאוד (למשל זוג אוסטרלי הסביר לנו שלפעמים מוסיפים סויה לכל מיני רטבים, ולא אומרים את זה ללקוחות, ולפי הידיעות שלנו על צפון תאילנד לא נהוג לבשל עם רוטב סויה)
כדי ללמוד מילים חשובות בשפה המקומית: צלאיק, אסור, קמח, גלוטן. מאוד עוזר במסעדות
כל הזמן לדבר ולשתף את הילד בתכנון ולהרגיע חששות שאולי יש לו. אנחנו שיתפנו את רומי בהכנות לטיול שלנו, הסברנו לה שאולי לא נכיר חלק מהמאכלים, שתמיד יהיה לה אוכל, שגם אם לא יהיה אוכל שהיא מכירה, נטעם ביחד ונגלה מאכלים חדשים
אח"כ ישבנו ביחד איתה ותכננו תפריט צלאיקי למסע. האוכל יכול להמעך / להתקלקל עד שמגיעים ליעד, ושימורים מאוד כבדים בתיק, וגם לא כדי לקנות הכל מהכל, ובסוף הרוב לא יאכל. אנחנו בדקנו את הרגלי האכילה של רומי, וגילנו שהיא אוהבת לאכול פרוסת לחם עם גבינה בבוקר ובערב, ולכן החלטנו שלמשך שלושה שבועות בתאילנד, נקח איתנו 3 כיכרות של לחם נ"ג של בראל (ואנחנו מצטערים שלא לקחנו גם ביסקוויטים נ"ג לנשנושים)
אם אתם מטיילים עם חברים / משפחה, לשאול אותם אם הם מוכנים לשים במזוודה שלהם אוכל נ"ג עבורכם. במקרה שימערך, יפתח, ישפך, תאבד המזוודה, יהיה לכם לפחות חלק מהאוכל שהכנתם מראש.
בטיול עצמו - להכנס לסופר / מכולת מקומית, ולבדוק אילו מאכלים אפשר לקנות ולאכול במלון ובנסיעות. גילנו למשל שבתאילנד יש 7/11 שזו רשת של פיצוציות/כולבו/סופר שכונתי, ומוכרים שם גם אורז לבן מאודה טרי. אנחנו אכלנו כל יום ארוחת צהריים במלון שלנו, שהורכבה מטונה, ירקות טריים, אורז לבן מאודה ופירות. נהנו מאוד גם מחטיף דמוי ביסלי שעשוי מתירס.
בטיול עצמו לזרום. הלחם נמעך, הילד לא אהב את המנה, הוא טעם בטעות משהו לא מוכר..... לא לעשות עיניין, לא לכעוס או להכנס ללחץ. תמיד יהיה מה לאכול, תמיד יהיה משהו שישמח לעזור לתיירים, ואם חס וחלילה יש גם תופעות לוואי, אז עושים יום הפסקה ונחים, כי זה גם חלק מאורך החיים הצליאקי, ולפעמים זה גם משפר את הטיול
הכי חשוב - לא לתת לצלאיק (או כל אלרגייה או בעיה אחרת עם אוכל) למנוע מכם לנסוע ולטייל בעולם הנפלא שלנו. יש כל כך הרבה מקומות מעניינים ומאכלים שאין בהם אפילו טיפת גלוטן, שחבל לתת לפחד ולחששות למנוע מכם לנסוע ולהכיר מקומות נפלאים.
