ראיון עם אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור "כאן"
זאת הייתה אמורה להיות שנת הניצחון של אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי. מאז קיץ 2016 היו נתונים הוא והגוף בהקמה שבראשותו תחת גלים-גלים של מתקפות מעוררות השתאות וחסרות תקדים שהוביל האיש החזק במדינה, ראש הממשלה נתניהו. באמצע מאי 2017, כשהמים החלו לרדת והסערה שככה, התברר שקובלנץ - בניגוד לתחזיות של מיטב הפרשנים וגם של חלק מהאנשים הקרובים לו ביותר - עדיין עומד.
אלא שהמציאות, כדרכה, אפורה הרבה יותר. התאגיד נמצא בחיינו כבר יותר משמונה חודשים ואיכשהו, באופן מעט אירוני, נדמה שהשם שניתן לו ועדיין לא ממש תפס בציבור, כאילו הומצא מראש כדי להצביע על ההישג העיקרי שהוא יכול לזקוף לזכותו. הוא אכן כאן.
לגבי כל היתר, קובלנץ אמנם לא עבר לצד של נתניהו, אבל ממש כמוהו גם הוא צריך להתמודד כעת עם לא מעט "חמוצים". ועכשיו, כבר לא מדובר רק במי שמגיעים מהאזורים הצפויים והנוחים לביטול של מאוכזבי רשות השידור או כלבי התקיפה של ראש הממשלה.
"כשישבנו פה בחדר שלי ב-10 במאי, חמישה ימים לפני יום התחילה, אמרתי (לאנשים שלי) 'חכו ותראו מה הולך לקרות עכשיו: מיום שני, יום העלייה, כל אוהבינו, וכל אלה שחיבבו אותנו - זה הולך להיגמר'", מתייחס קובלנץ לביקורת שסופג התאגיד בימים אלה. "הם יסבירו למה אנחנו גרועים ויספרו לנו כל תקלה. מעולל חבוט וחמדמד שאין שום מחיר בלהגן עליו הפכנו למתחרה. מתחרה על תשומת לב, ועד לפיצול (של ערוץ 2, בנובמבר) גם היינו מתחרה משמעותי על רייטינג, ואנחנו נחזור להיות מתחרה משמעותי על רייטינג. זה דבר שקורה, זה ברור, וגם צפינו אותו מראש".
אז בוא נתחיל באמת מעניין הרייטינג, שכרגע, בטח מאז הפיצול, הוא נמוך מאוד.
"לפני הפיצול הייתה מגמה מאוד מעודדת שכאן 11 - בניגוד לערוץ 10 וערוץ 2 שהיו בירידה - היה בעלייה. עצם העלייה נתנה לנו אינדיקציה שמה שאנחנו עושים הוא כנראה בכיוון הנכון. בא הפיצול והוריד את המספרים. הייתה השקעה מאוד מאסיבית של הערוצים המסחריים בקמפיינים, השקעה אסטרונומית בלוח שידורים, שלא תוכל להיות לאורך זמן. בערוץ 10 ויתרו על ברייקים כדי להעלות רייטינג. הניסיון להשוות את כאן לרשת וקשת וערוץ 10 הוא לא נכון, וזה משחק קצת לא הוגן כי התכנים שהמתחרים כרגע מעלים על המסך הם הרבה יותר יקרים ממה שהם יוכלו אי פעם לעמוד בו".
אז מה, אתם מחכים לנפילה שלהם?
"לא, ממש לא. אנחנו בניגוד לערוצים מסחריים לא נמדדים רק ברייטינג, אבל שוב, אני לא מתחמק מהעובדה שהרייטינג שלנו בטלוויזיה כרגע הוא רחוק מלהשביע רצון. מצד שני, יש לנו את הסבלנות והיכולת לבחון את עצמנו ולא להגיב בפאניקה לכל תנודה שמגיעה בשעה 9:00 בבוקר כשהפיפל מיטר שר את דברו. אנחנו לא אדישים, אבל אנחנו לא מאוד מתרגשים מהרייטינג הנמדד בטלוויזיה".
אז במקום להתמודד ברייטינג ולהצליח שם אתם אומרים שבעצם הרצפה הזאת עקומה?
"ממש לא. אני מעולם לא טענתי שהוועדה למדרוג לא עושה את עבודתה נאמנה. בניגוד לאנשים אחרים שטענו שהפיפל מיטר לא מודד נכון, כאן מעולם לא התלוננה על הדבר הזה. אני אומר בפירוש שהרייטינג הנמדד שלנו בטלוויזיה רחוק מלהשביע רצון. אנחנו נשתפר שם".
ועדיין, התחושה היא שאתם מנסים להעביר את הדיון למישור של החשיפה לתכנים בדיגיטל. בשביל לעשות אתר אינטרנט, אפילו אם הוא כולל תוכני וידיאו מאוד מושקעים, אתה לא צריך את כל התקציב העצום הזה.
"רוב התקציב שלנו הולך להפקות מקור. התאגיד הוציא מאז הקמתו 325 מיליון שקל להפקות מקור - סם חיים לתעשיית התוכן בארץ. זה עוד פרמטר שגם על פיו צריך לבחון את התאגיד, בטח יחסית למה שאירע ברשות השידור. יש עכשיו 16 דרמות בהפקה, 61 סרטים דוקומנטריים, אלה דברים שלוקח להם זמן. אז לבודד עכשיו את הביצועים שלנו לפי הרייטינג הנמדד בנקודת זמן ספציפית זה לא רלוונטי".
תוך כמה זמן כן יהיה רלוונטי מבחינתך להתייחס לנתונים שלכם?
"זה תהליך של שלוש שנים לפחות עד שהמספרים בטלוויזיה יתייצבו שוב. בדיגיטל וברדיו אנחנו כבר מצוינים, בטלוויזיה אתה יכול לבחון כל ערוץ שקם בעולם ולראות מה היה הזמן שלקח לו (להתבסס). זה משהו מובנה".
תחום החדשות עדיין לא פתור
אז קובלנץ מבקש עוד זמן ויותר סבלנות, אבל הפוליטיקאים עדיין לא ויתרו לגמרי - מדי כמה שבועות או חודשים אנחנו שומעים על יוזמה חצי פרטית לפגוע בתאגיד או לגדוע את תקציבו - וברקע עדיין מחכה אותו חוק, שאושר בשלוש קריאות בכנסת והוקפא בינתיים על ידי בג"ץ, שקובע כי תחום החדשות והאקטואליה יופקע מידי תאגיד כאן. גם פה העובדה שבינתיים נתוני הרייטינג של התאגיד "אינם משביעי רצון", אם לצטט את קובלנץ, לכל הפחות מספקת תחמושת וכסות עניינית גם למי שמעוניינים לפגוע בו מסיבות אחרות.
"איני משפטן ואין לי יכולת להעריך במודל הסתברותי מה יחליט בג"ץ", מתייחס קובלנץ לעניין החוק שנגדו עתרו בתאגיד, "על פי מקורות יודעי דבר הסיכויים שהפיצול הזה יתקיים הצטמצמו מאוד".
ולגבי כל היתר?
"תראה, כנראה שבאופן מסוים תאגיד שידור ציבורי יצטרך תמיד לחיות על חרבו. קיים היה ותמיד יהיה מתח מובנה בין שידור ציבורי לבין השלטון. זה לא משנה מי נמצא בשידור הציבורי ומי בשלטון. גם באנגליה, כולנו כל כך מעריכים את ה-BBC, אבל הלחצים שהשלטון הפעיל על הגוף הזה במרוצת השנים היו מאסיביים. זה לנצח יהיה".
אומרים המבקרים שלכם, למשל בערוצים המתחרים: יש כאן חטיבת חדשות עם תקציב גדול, 160 מיליון שקל בשנה, ולא ראינו עד עכשיו איזושהי השפעה משמעותית שלה. לא הביאו תחקיר גדול. כישלון.
"אני חושב שקושי אחד מובנה, שאנשים בכלל לא מצליחים להתחיל להבין אותו, זה להקים את חטיבת החדשות הזאת, שרוב עובדיה הגיעו ב-15 במאי (יום תחילת השידורים). דבר שני, אני מאוד-מאוד סקרן לראות את מנכ"לי 'החדשות' וחדשות 10 - שאגב עושים עבודה מעולה, אין הרבה חברות ברמה כזאת בעולם - מתמודדים עם העובדה שהם לא באמת יכולים לבחור את העובדים שלהם".
אתה מדבר על זה שנכפה עליכם שרוב העובדים יהיו מרשות השידור?
"גם. וגם על סד הזמנים שבו היינו צריכים לעשות זאת. זה תהליך שלוקח זמן, אבל אני חושב שכן היו הישגים עיתונאיים, ואני חושב שהפרגון של גופי תקשורת אחרים בפולו-אפים לתאגיד הוא פחות לעומת הפרגון לכלי תקשורת אחרים".
אז לכם מפרגנים פחות מלכלי תקשורת אחרים עם פולו-אפים?
"אני חושב שכן. כן. ושוב גם שם אני חושב שאנחנו עושים אחלה עבודה וגם שם נשתפר".
אפשר להניח למשל שבחדשות 10 לא אהבו את זה שלקחתם להם כמה וכמה בכירים בתחום החדשות.
"כל גוף תקשורת חדש שקם התמודד עם אותה סיטואציה, וכל גופי התקשורת שהיו קיימים נאלצו לתרום להקמת הגוף החדש. כשערוץ 10 קם הוא לא יבא עיתונאים מסלובניה ומטורקיה. אתה מקים ארגון תקשורת אז אתה באופן טבעי תפנה לשדה שבו אנשי המקצוע הטובים ביותר נמצאים. גם כשערוץ 2 קם זה קרה, גם כשערוץ 10 קם זה קרה, וזה בסדר גמור, צריך להיות קצת יותר ספורטיביים".
שיירת מתפטרים
קצת קשה לפענח אותו, את קובלנץ. האם באמת היה משוכנע שהתאגיד יקום גם ברגעים שבהם כולם האמינו שבמקרה הטוב מה שייוותר בידיו יהיה גוף נכה נטול חדשות ואקטואליה? ("אני אדם מאוד אנליטי, אבל הפעם הייתה לי כל הזמן הרגשה שזה יקרה ושזה הייעוד שלי, ממש במונחים כאלה", הוא אומר על אותם ימים); עד כמה באמת מציקה לו הביקורת שמוטחת בו על הישגי התאגיד והעקיצות של טובי הלב בברנז'ה? איזה מין מנהל הוא ומה גרם לכך שלא פחות מחמישה סמנכ"לים שנבחרו על ידו, וכיהנו תחתיו, עזבו את התאגיד תוך זמן קצר, בחלק מהמקרים עוד לפני שהתאגיד החל לשדר.
הוא בן 50, גרוש פלוס שתי בנות, גדל בירושלים וכיום מתגורר בת"א. עד לאחרונה היה בן זוגה של אלונה בר-און, יו"ר הדירקטוריון של העיתון שאתם קוראים כעת, ובעלת "גלובס" בשותפות שווה עם ענת אגמון.
אין ספק שעומדות לו לא מעט זכויות והצלחות שממקמות אותו בשורה הראשונה של אנשי התקשורת בארץ. השינוי שחולל בשנות ה-90 בגלגלצ, עד היום תחנת הרדיו הפופולרית ביותר בישראל, ייזכר לו כנראה לנצח, יחד עם הצירופים "פלייליסט" ו"סוף שבוע רגוע". ב-2011 מונה למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית המנומנמת, וגם שם נהנה פועלו מקונצנזוס די נדיר בכל הנוגע לשיפור בכמות ואיכות התכנים שהצליח לייצר. בין לבין היו לו אפיזודות בשוק הפרטי - בערוץ 10, קשת ורדיו 99FM, חלקן אולי מוצלחות פחות, אבל בטח לא כאלה שבהן עמד במרכזו של אירוע שעלול להסתיים בכישלון.
מאז הקמת התאגיד עזבו אותו תוך זמן קצר לא מעט סמנכ"לים ועובדים בכירים בהם סמנכ"לית החדשות, שלומית אברהם גלוברזון, סמנכ"לית התוכניות דינה לניר, סמנכ"ל הטכנולוגיה אודי הכהן, וסמנכ"ל הרדיו שמעון אלקבץ.
"היו עזיבות מסיבות ומסוגים שונים, ולא נכון לגבש את כולם כדי תיזה אחת. אני רוצה להגיד משהו יותר כללי בהקשר הזה: אירוע ההקמה של השידור הציבורי הוא מקרה מאוד לא סטנדרטי, הוא ממש לא מתאים לכל אחד. וכמו שבתוכן אנחנו בוחרים הרבה פעמים דברים נורא מוצלחים ולפעמים בוחרים דברים פחות מוצלחים, המשימה היא בכל נקודת זמן לבחור את האנשים הכי טובים שאתה יכול, ואם צריך אז גם לעשות שינויים תוך כדי".
עשית טעויות בבחירת אנשים?
"אני לא ח
זאת הייתה אמורה להיות שנת הניצחון של אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי. מאז קיץ 2016 היו נתונים הוא והגוף בהקמה שבראשותו תחת גלים-גלים של מתקפות מעוררות השתאות וחסרות תקדים שהוביל האיש החזק במדינה, ראש הממשלה נתניהו. באמצע מאי 2017, כשהמים החלו לרדת והסערה שככה, התברר שקובלנץ - בניגוד לתחזיות של מיטב הפרשנים וגם של חלק מהאנשים הקרובים לו ביותר - עדיין עומד.
אלא שהמציאות, כדרכה, אפורה הרבה יותר. התאגיד נמצא בחיינו כבר יותר משמונה חודשים ואיכשהו, באופן מעט אירוני, נדמה שהשם שניתן לו ועדיין לא ממש תפס בציבור, כאילו הומצא מראש כדי להצביע על ההישג העיקרי שהוא יכול לזקוף לזכותו. הוא אכן כאן.
לגבי כל היתר, קובלנץ אמנם לא עבר לצד של נתניהו, אבל ממש כמוהו גם הוא צריך להתמודד כעת עם לא מעט "חמוצים". ועכשיו, כבר לא מדובר רק במי שמגיעים מהאזורים הצפויים והנוחים לביטול של מאוכזבי רשות השידור או כלבי התקיפה של ראש הממשלה.
"כשישבנו פה בחדר שלי ב-10 במאי, חמישה ימים לפני יום התחילה, אמרתי (לאנשים שלי) 'חכו ותראו מה הולך לקרות עכשיו: מיום שני, יום העלייה, כל אוהבינו, וכל אלה שחיבבו אותנו - זה הולך להיגמר'", מתייחס קובלנץ לביקורת שסופג התאגיד בימים אלה. "הם יסבירו למה אנחנו גרועים ויספרו לנו כל תקלה. מעולל חבוט וחמדמד שאין שום מחיר בלהגן עליו הפכנו למתחרה. מתחרה על תשומת לב, ועד לפיצול (של ערוץ 2, בנובמבר) גם היינו מתחרה משמעותי על רייטינג, ואנחנו נחזור להיות מתחרה משמעותי על רייטינג. זה דבר שקורה, זה ברור, וגם צפינו אותו מראש".
אז בוא נתחיל באמת מעניין הרייטינג, שכרגע, בטח מאז הפיצול, הוא נמוך מאוד.
"לפני הפיצול הייתה מגמה מאוד מעודדת שכאן 11 - בניגוד לערוץ 10 וערוץ 2 שהיו בירידה - היה בעלייה. עצם העלייה נתנה לנו אינדיקציה שמה שאנחנו עושים הוא כנראה בכיוון הנכון. בא הפיצול והוריד את המספרים. הייתה השקעה מאוד מאסיבית של הערוצים המסחריים בקמפיינים, השקעה אסטרונומית בלוח שידורים, שלא תוכל להיות לאורך זמן. בערוץ 10 ויתרו על ברייקים כדי להעלות רייטינג. הניסיון להשוות את כאן לרשת וקשת וערוץ 10 הוא לא נכון, וזה משחק קצת לא הוגן כי התכנים שהמתחרים כרגע מעלים על המסך הם הרבה יותר יקרים ממה שהם יוכלו אי פעם לעמוד בו".
אז מה, אתם מחכים לנפילה שלהם?
"לא, ממש לא. אנחנו בניגוד לערוצים מסחריים לא נמדדים רק ברייטינג, אבל שוב, אני לא מתחמק מהעובדה שהרייטינג שלנו בטלוויזיה כרגע הוא רחוק מלהשביע רצון. מצד שני, יש לנו את הסבלנות והיכולת לבחון את עצמנו ולא להגיב בפאניקה לכל תנודה שמגיעה בשעה 9:00 בבוקר כשהפיפל מיטר שר את דברו. אנחנו לא אדישים, אבל אנחנו לא מאוד מתרגשים מהרייטינג הנמדד בטלוויזיה".
אז במקום להתמודד ברייטינג ולהצליח שם אתם אומרים שבעצם הרצפה הזאת עקומה?
"ממש לא. אני מעולם לא טענתי שהוועדה למדרוג לא עושה את עבודתה נאמנה. בניגוד לאנשים אחרים שטענו שהפיפל מיטר לא מודד נכון, כאן מעולם לא התלוננה על הדבר הזה. אני אומר בפירוש שהרייטינג הנמדד שלנו בטלוויזיה רחוק מלהשביע רצון. אנחנו נשתפר שם".
ועדיין, התחושה היא שאתם מנסים להעביר את הדיון למישור של החשיפה לתכנים בדיגיטל. בשביל לעשות אתר אינטרנט, אפילו אם הוא כולל תוכני וידיאו מאוד מושקעים, אתה לא צריך את כל התקציב העצום הזה.
"רוב התקציב שלנו הולך להפקות מקור. התאגיד הוציא מאז הקמתו 325 מיליון שקל להפקות מקור - סם חיים לתעשיית התוכן בארץ. זה עוד פרמטר שגם על פיו צריך לבחון את התאגיד, בטח יחסית למה שאירע ברשות השידור. יש עכשיו 16 דרמות בהפקה, 61 סרטים דוקומנטריים, אלה דברים שלוקח להם זמן. אז לבודד עכשיו את הביצועים שלנו לפי הרייטינג הנמדד בנקודת זמן ספציפית זה לא רלוונטי".
תוך כמה זמן כן יהיה רלוונטי מבחינתך להתייחס לנתונים שלכם?
"זה תהליך של שלוש שנים לפחות עד שהמספרים בטלוויזיה יתייצבו שוב. בדיגיטל וברדיו אנחנו כבר מצוינים, בטלוויזיה אתה יכול לבחון כל ערוץ שקם בעולם ולראות מה היה הזמן שלקח לו (להתבסס). זה משהו מובנה".
תחום החדשות עדיין לא פתור
אז קובלנץ מבקש עוד זמן ויותר סבלנות, אבל הפוליטיקאים עדיין לא ויתרו לגמרי - מדי כמה שבועות או חודשים אנחנו שומעים על יוזמה חצי פרטית לפגוע בתאגיד או לגדוע את תקציבו - וברקע עדיין מחכה אותו חוק, שאושר בשלוש קריאות בכנסת והוקפא בינתיים על ידי בג"ץ, שקובע כי תחום החדשות והאקטואליה יופקע מידי תאגיד כאן. גם פה העובדה שבינתיים נתוני הרייטינג של התאגיד "אינם משביעי רצון", אם לצטט את קובלנץ, לכל הפחות מספקת תחמושת וכסות עניינית גם למי שמעוניינים לפגוע בו מסיבות אחרות.
"איני משפטן ואין לי יכולת להעריך במודל הסתברותי מה יחליט בג"ץ", מתייחס קובלנץ לעניין החוק שנגדו עתרו בתאגיד, "על פי מקורות יודעי דבר הסיכויים שהפיצול הזה יתקיים הצטמצמו מאוד".
ולגבי כל היתר?
"תראה, כנראה שבאופן מסוים תאגיד שידור ציבורי יצטרך תמיד לחיות על חרבו. קיים היה ותמיד יהיה מתח מובנה בין שידור ציבורי לבין השלטון. זה לא משנה מי נמצא בשידור הציבורי ומי בשלטון. גם באנגליה, כולנו כל כך מעריכים את ה-BBC, אבל הלחצים שהשלטון הפעיל על הגוף הזה במרוצת השנים היו מאסיביים. זה לנצח יהיה".
אומרים המבקרים שלכם, למשל בערוצים המתחרים: יש כאן חטיבת חדשות עם תקציב גדול, 160 מיליון שקל בשנה, ולא ראינו עד עכשיו איזושהי השפעה משמעותית שלה. לא הביאו תחקיר גדול. כישלון.
"אני חושב שקושי אחד מובנה, שאנשים בכלל לא מצליחים להתחיל להבין אותו, זה להקים את חטיבת החדשות הזאת, שרוב עובדיה הגיעו ב-15 במאי (יום תחילת השידורים). דבר שני, אני מאוד-מאוד סקרן לראות את מנכ"לי 'החדשות' וחדשות 10 - שאגב עושים עבודה מעולה, אין הרבה חברות ברמה כזאת בעולם - מתמודדים עם העובדה שהם לא באמת יכולים לבחור את העובדים שלהם".
אתה מדבר על זה שנכפה עליכם שרוב העובדים יהיו מרשות השידור?
"גם. וגם על סד הזמנים שבו היינו צריכים לעשות זאת. זה תהליך שלוקח זמן, אבל אני חושב שכן היו הישגים עיתונאיים, ואני חושב שהפרגון של גופי תקשורת אחרים בפולו-אפים לתאגיד הוא פחות לעומת הפרגון לכלי תקשורת אחרים".
אז לכם מפרגנים פחות מלכלי תקשורת אחרים עם פולו-אפים?
"אני חושב שכן. כן. ושוב גם שם אני חושב שאנחנו עושים אחלה עבודה וגם שם נשתפר".
אפשר להניח למשל שבחדשות 10 לא אהבו את זה שלקחתם להם כמה וכמה בכירים בתחום החדשות.
"כל גוף תקשורת חדש שקם התמודד עם אותה סיטואציה, וכל גופי התקשורת שהיו קיימים נאלצו לתרום להקמת הגוף החדש. כשערוץ 10 קם הוא לא יבא עיתונאים מסלובניה ומטורקיה. אתה מקים ארגון תקשורת אז אתה באופן טבעי תפנה לשדה שבו אנשי המקצוע הטובים ביותר נמצאים. גם כשערוץ 2 קם זה קרה, גם כשערוץ 10 קם זה קרה, וזה בסדר גמור, צריך להיות קצת יותר ספורטיביים".
שיירת מתפטרים
קצת קשה לפענח אותו, את קובלנץ. האם באמת היה משוכנע שהתאגיד יקום גם ברגעים שבהם כולם האמינו שבמקרה הטוב מה שייוותר בידיו יהיה גוף נכה נטול חדשות ואקטואליה? ("אני אדם מאוד אנליטי, אבל הפעם הייתה לי כל הזמן הרגשה שזה יקרה ושזה הייעוד שלי, ממש במונחים כאלה", הוא אומר על אותם ימים); עד כמה באמת מציקה לו הביקורת שמוטחת בו על הישגי התאגיד והעקיצות של טובי הלב בברנז'ה? איזה מין מנהל הוא ומה גרם לכך שלא פחות מחמישה סמנכ"לים שנבחרו על ידו, וכיהנו תחתיו, עזבו את התאגיד תוך זמן קצר, בחלק מהמקרים עוד לפני שהתאגיד החל לשדר.
הוא בן 50, גרוש פלוס שתי בנות, גדל בירושלים וכיום מתגורר בת"א. עד לאחרונה היה בן זוגה של אלונה בר-און, יו"ר הדירקטוריון של העיתון שאתם קוראים כעת, ובעלת "גלובס" בשותפות שווה עם ענת אגמון.
אין ספק שעומדות לו לא מעט זכויות והצלחות שממקמות אותו בשורה הראשונה של אנשי התקשורת בארץ. השינוי שחולל בשנות ה-90 בגלגלצ, עד היום תחנת הרדיו הפופולרית ביותר בישראל, ייזכר לו כנראה לנצח, יחד עם הצירופים "פלייליסט" ו"סוף שבוע רגוע". ב-2011 מונה למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית המנומנמת, וגם שם נהנה פועלו מקונצנזוס די נדיר בכל הנוגע לשיפור בכמות ואיכות התכנים שהצליח לייצר. בין לבין היו לו אפיזודות בשוק הפרטי - בערוץ 10, קשת ורדיו 99FM, חלקן אולי מוצלחות פחות, אבל בטח לא כאלה שבהן עמד במרכזו של אירוע שעלול להסתיים בכישלון.
מאז הקמת התאגיד עזבו אותו תוך זמן קצר לא מעט סמנכ"לים ועובדים בכירים בהם סמנכ"לית החדשות, שלומית אברהם גלוברזון, סמנכ"לית התוכניות דינה לניר, סמנכ"ל הטכנולוגיה אודי הכהן, וסמנכ"ל הרדיו שמעון אלקבץ.
"היו עזיבות מסיבות ומסוגים שונים, ולא נכון לגבש את כולם כדי תיזה אחת. אני רוצה להגיד משהו יותר כללי בהקשר הזה: אירוע ההקמה של השידור הציבורי הוא מקרה מאוד לא סטנדרטי, הוא ממש לא מתאים לכל אחד. וכמו שבתוכן אנחנו בוחרים הרבה פעמים דברים נורא מוצלחים ולפעמים בוחרים דברים פחות מוצלחים, המשימה היא בכל נקודת זמן לבחור את האנשים הכי טובים שאתה יכול, ואם צריך אז גם לעשות שינויים תוך כדי".
עשית טעויות בבחירת אנשים?
"אני לא ח