שורש תנייני - מתי נוצר לראשונה?

[ישראלי75]

שורש תנייני - מתי נוצר לראשונה?

רובנו מכירים את יצירת השורשים התנייניים מן הדורות האחרונים:
משכון - שורש ש-כ-נ> מ-ש-כ-נ; אבטחה - שורש ב-ט-ח>לאבטח; מקום - שורש ק-ו-מ> למקם; תפקיד (פ-ק-ד) לתפקד ;
תנועה (נ-ו-ע) - להתניע וכן תרועה (ר-ו-ע) - להתריע.. נראה שכל אלה נוצרו בעשורים האחרונים.
אבל בדקתי וגיליתי שהפועל ת-ר-מ, שהנו כידוע, שורש תנייני שנוצר תוך תיווך משם העצם "תרומה" (שורש ר-ו-מ), מופיע כבר בלשון חכמים באופן תדיר.
ומה שמפליא אותי הוא העובדה שבמקום להשתמש ב"הרים תרומה", ישנו שימוש דווקא בשורש ת-ר-מ.
האם השימוש הזה חריג או שמא הוא די שכיח בל"ח, ואני פשוט לא ידעתי?

 

[איתי שלר]

מבין השורשים שציינת

תר"ע, משכ"ן ותר"ם מקורם בלשון חכמים, כמו גם תח"ל, נמ"ך ועוד.
וכמדומני שיש גם מעט שורשים תנייניים במקרא.

 

[ישראלי75]

כלומר, תופעת השורשים התנייניים

קדומה כל כך, ועד תקופת המקרא מגעת? זה מעניין, אבל תודה שבדורנו הייתה עדנה לא רגילה לתופעה הזאת.
האם תוכל לשלוף כמה שורשים תנייניים שנפוצים במקרא?
ליל מנוחה וצרור תודות לך, איתי.

 

[איתי שלר]

שורשים

שורשים תנייניים לא כל כך נפוצים במקרא. אני זוכר שיש, אך לא עולים בדעתי דוגמאות כרגע (מלבד- גוגל מעלה את תא"ב שאולי התפתח מאב"ה).

ייתכן שאפשר להחשיב גם את המקרים הבאים כשורשים תנייניים, אך נראה שלא לכך התכוונת:
1. שרידים של בניינים קדומים (השתחווה - חו"י, תְּתַחֲרֶה - חר"י, שאפשר לראות בשי"ן הבניין, ובתי"ו הבניין, בהתאמה, חלק משורש חדש).
2. הרחבה של שרשים מגזרת הכפולים (גל"ל-גלג"ל).
3. נדידה מגזרת ע"ו לגזרת ע"ע (נו"ד - נד"ד, שאולי אירעה דרך הבניין הכפולים שבהם העיצור האחרון מוכפל בגזרת ע"ו).

 

[יאקים2]

תודה על מאמציך ועל השתדלותך, איתי.

לצערי, איני סבור שהדוגמות שהבאת מעלות שורשים תנייניים, שמעצם הגדרתם נוצרים
אגב תיווך עם שם, שעיצור לא שורשי בו הופך להיות שורשי בשורש החדש (התנייני).
כל זה, למעט ת-א-ב, שלטענתך ולטענת מילונאים הנו התפתחות (גלגול) מן השורש המקורי א-ב-ה/י.
אבל גם זה אינו ודאי, כי עובדה שבמקרא (אם כי מדובר בתהלים המאוחר) מופיע הפועל תָּאַב.

 

[יאקים2]

תוספת מסקנתית:

מכל הנאמר לעיל, אני יכול להגיע למסקנה, ששורש תנייני רואה אור לראשונה בלשון חכמים.

 

[חוכך בדעתו 2]

מאמרון יפה מאתר השפה העברית, שתוכנו משיק לסוגיה דידן.

.
https://www.safa-ivrit.org/writers/etsion/short.php

 

[trilliane]

מעניין, תודה!

 

[יאקים2]

חן-חן לך על ההפניה למאמר.

אכן, הוא מעניין, אך עיקריו מוכרים למי שמצויים בוויכוח בין נמוֹך לנמוּך.
אלא מאי, לעניין סוגיית השורש התנייני, מושא סוגייתנו דלעיל, אין תשובה מן המקרא להיקרותו של השורש
התנייני במקרא. שהרי השימוש הלשוני "הנמיך, מונמך" הם יצירי לשון חז"ל, וכבר הבנו שבלשון חכמים תופעה זו די שכיחה.

 

[miromiro]

ידוע שלאינואיט....

 

[miromiro]

אגב זה רק מיתוס.

 

[איתי שלר]

ראשית,

שורש תנייני בדרך כלל נוצר בתיווך שם, אך הוא יכול להיווצר גם בתיווך פועל כשחלק מעיצורי הבניין מתפרשים כעיצורים שורשיים.
שנית, אינך יכול להגיע למסקנה ששורש תנייני לא קיים במקרא, רק משום שאיני זוכר דוגמא לכך.

 

[יאקים2]

ראשית, לגבי "השתחווה" איני רואה כלל

איך הגעת לכך שמדובר בשורש תנייני. לעומת זאת, אם קיים שם עצם תחרות, ששורשו ח-ר-ה/י,
וממנו ישנו פועל התחרה, ומן השם צהזה נוצר הפועל "לתחר" = להתחרות, או אז מדובר בשורש תנייני.
ובדומה לכך בדיוק, מן השם "תרבות", ששורשו ר-ב-ה/י (ובערבית משמעותו לגדל {לדים, גם במשמעות לחנך אותם}),
נוצר שורש תנייני ת-ר-ב-ת, שבו שתי התי"ו אינן שורשיות כלל.
שנית, העובדה שאינך זוכר שורש תנייני במקרא, אינה אומרת דבר לגבי היקרותו בטקסט המקראי..
אשר על כן אשמח אם מישהו אחר יאיר את עינינו בנקודה זו.

 

[איתי שלר]

השתחוויה

כפי שכבר הוזכר כאן בעבר, ננגזר מהשורש חו"י והשי"ן היא תחילית הבניין, אבל היא נתפסה כחלק מהשורש.
ולמה לא לראות בכך שורש תנייני? כפי שכבר ציינתי, שורש תנייני יכול להיגזר גם מפועל.
כך גם נדידות השורשים בין ע"ו וע"ע או בין ל"י וע"ע וכן פי"צ אפשר לראות בהם שורשים תניינים (אם לא נקבל את ההשערה שמקורם בשורש דו-עיצורי), שהרי משקל המילה גם לזיהוי חדש של עיצורי השורש (שורש נצ"ב נתפס כיצ"ב, שורש מש"ש נתפס כמו"ש שהרי בבניינים הכבדים העיצור האחרון מכופל בשניהם), וכן דנו כאן בעבר על מילת ההשתקה "הס" שאפשר שנתפסה כציווי מקוצר מגזרת ל"י, וכך נגזר ממנה השורש הס"י (ומה שורשה המקורי? האם הו"ס או אולי לא היה לה שורש בכלל? קשה לדעת).

ברור שבלשון חכמים השורש התנייני מובהק יותר ושכיח הרבה יותר.

 

[יאקים2]

עד כמה שידיעתי מגעת,ממ

מה שאתה מכנה "נדידת שורשים" אינו מקובל כשורש תנייני; לגבי השתחווה, אני מכיר את התאוריה שך קיומו של בניין אסתפעל בערבית,
וייתכן שגם יש לו שרידים בעברית, אבל איני רואה בזה תנייניות.

 

[חוכך בדעתו 2]

וכי השתחוויה אינה מהשורש ש-ח-י (או בצורתו העממית ש-ח-ה)?

 

[איתי שלר]

כנראה לא.

בארמית "אחוי קידה קמיה" מילולית: הראה קידה לפניו, כלומר קד.
וכך גם המילה "השתחווה" משורש חו"י, והשי"ן - תחילית הבניין (דומני שטריליאן כתבה כאן ביתר אריכות בעניין בעבר).

 

[חוכך בדעתו 2]

נראה לי שיש דעות לכאן ולכאן, והכף נוטה דווקא לכיוון ש-ח-י.

הנה ציטוט שהוא קטע מהתייחסות של טריליאן:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1072&MessageId=168004113#168004620
..................................................................................
ובאשר ל'השתחווה', לא הצלחתי למצוא התייחסות אצל בלאו (אולי היא קבורה אי שם) אבל מ"צ קדרי מביא את הפועל תחת השורש שחה בבניין התפעל (מילון העברית המקראית, עמ' 1073) ומציין בו גם את הצורה "וישתחו" המקבילה במשמעותה ל"השתחוו". אולי זו צורה מקוצרת, אבל מעניין לציין שהסיומת xוּ קיימת כאן גם בנקבה:
וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת-דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִּפֹּל לְאַפֵּי דָוִד עַל-פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ (שמואל א כה כג)
וַתָּקָם וַתִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי (שמואל א כה מא)
וַתִּקֹּד בַּת-שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה-לָּךְ (מלכים א א טז)
וַתִּפֹּל עַל-פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה (רות ב י)
ויש עוד.
זו השערה לגמרי באוויר, אבל האם ייתכן שזו הייתה אמורה להיות בכלל וי"ו עיצורית ולא שורוק?

כמו כן הוא מציין בהערות: על גזירת "השתחווה" מ-חוה בבניין st (בדומה לאסתפעל בערבית) ר' פנטון, לשוננו מד, 268–280.
לצערי אין לי גיליונות של 'לשוננו'. עם זאת חשוב לזכור (והדברים מופיעים גם בקישור לדברי האקדמיה) כי שורש שח"י קרוב גם לשורש שח"ח ולשו"ח, אז אולי היו כאן כל מיני חילופי גזרות ומעברים ובכלל...
.........................................................................................................................................

כמו כן הן ברב מילים, הן באבן שושן, הן בברקלי - ש-ח-י.
בספיר יש אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך: שחוי/ה.

 

[איתי שלר]

אם

אם השורש הוא שח"י, הרי שהפועל שקול במשקל מוזר- מין ייזוג שורשים, ותערובת של שח"ו ושח"י.
אמנם מצאנו פה ושם מיזוגי שורשים חריגים ("נפלאתה אהבתך לי"), אך בכל זאת זו נקודת חולשה של ההשערה.
גם העובדה שכמעט כל הפעלים שביסודם היו בעלי שורש ל"ו עברו השמטת הוי"ו (גא"ו-גא"ה), מעוררת שאלה, האם דווקא כאן יש חריג ,שבו נשארה משום מה הוי"ו החותמת את השורש?

אגב, מהמילונים החדשים אי אפשר להביא ראייה, שהרי אין בניין השתפעל בימינו, ולכן אינם יכולים להשמיט את השי"ן מהשורש.

 

[יאקים2]

אכן, ישנה גרסה כזאת...

או אז מדובר בבניין התפעל, ומשום מה השתחה הפך להשתחווה...