הפעם האחרונה היתה בפברואר 2004 בנחל דישון כשקודם נצפה בגמלא
מי שצפה בו בפעם האחרונה לפני 12 שנה הוא גם מי שגילה אותו עכשיו-ערן בנקר.
לפני זה אאל״ט היתה תצפית בסוף שנות התשעים .
עד לסוף שנות השמונים (או אף תחילת התשעים ) הוא קינן בארץ .בעשור האחרון כמקנן היו ידועים רק שני זוגות במדבר יהודה .
משנות התשעים נצפה בארץ רק כמזדמן /משוטט .לא מדובר בחריפה אלא בשיטוט של פרטים שבאים אלינו ממקומות לא מאוד רחוקים יחסית , כמו תורכיה -מהטאורוס ומזרחה לאנטי-טאורוס , הקצ׳קר ,אל ארמניה והקווקז הגבוה .
כמעט תמיד פרטים צעירים ,״שאין עליהם חובות משפחה״ והם משוטטים להם ,כמו תרמילאים אחרי הצבא ,בסביבה הקרובה והרחוקה. הפרס הוא מין יציב ביסודו ,האוכלוסיות הנ״ל מצפון לישראל נמצאות בסביבה אלפינית קרה מאוד ומושלגת בחורף .זו הסיבה שאותם פרטים צעירים מגיעים אלינו דווקא בחורף -כי אם כבר לצאת לטיול עדיף לעשות זאת בזמן שממילא הרבה פחות נעים להיות בבית ..
מן הסתם לא נערך מעקב או טבוע של אותם פרטים משוטטים שהגיעו כאמור לא יותר מ3 פעמים ,אאל״ט , לארץ, על כן קשה לדעת מהיכן בדיוק מגיעים הפרטים המשוטטים הללו לארץ .
אין ספק שהאוכלסיה העולמית של המין הזה ,בוודאי זו שמצפון לנו ,נמצאת בסיכון והולכת ומתמעטת . זו הסיבה לנדירות הופעתם של הפרסים בארץ , פעם ב10 שנים או יותר ולעולם לא יותר מפרט אחד .
לעומת הפרס ,העוזניה השחורה היא מין שמגיעים ממנו הרבה יותר פרטים בקביעות כל חורף לארץ . בדיוק כמו אצל הפרס ,מדובר בפרטים צעירים משוטטים בחורף . בניגוד לפרס ,נראה שאוכלוסיות העוזנייה נמצאות במצב הרבה יותר טוב באיזורי המוצא שממנו הן מגיעות אלינו ,בניחוש פרטי ולא מבוסס שלי -תורכיה ,כי זה גם המקום הקרוב יותר יחסית לארץ . דורות של רדיפת הפרס (כחוטף טלאים ואולי אף ״תינוקות״) והתהילה שבה יזכה את מחסליו כשלל מפוחלץ - הביאו אותו למצב קשה מאוד שם .
