לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
96099,609 עוקבים אודות עסקים

פורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
0
המשך >>

לצפיה ב-'הבריחה לשום מקום /2017'
הבריחה לשום מקום /2017
19/02/2018 | 21:41
3
עמלה עינת כתבה 
איורים:אבי כץ הוצאת הקיבוץ המאוחד 
והאגודה לטיפוח חברה ותרבות,תיעוד ומחקר.
/2017  
"הבריחה לשום מקום",הוא סיפורם של שני בני דודים שנולדו בתימן ובהיותם צעירים נלקחו ממשפחותיהם ובידיעתם.
הראשון מבין השנים היה מאיר.מאיר בן יחיד,נלקח מבית הוריו והועבר לקנדה לישיבה חרדית אשכנזית,את הוריו "פיתו"בכסף. 
שמעון הגיע לארץ בעזרת שליחי הסוכנות,הוא יצא מרצון מתימן,וביוזמתו.באותה עת האנטישמיות הרימה ראש,הפחד שלט,ותקוה לשינוי לא נראתה.שמעון הועבר אף הוא לישיבה אשכנזית בארץ.
 בני הדודים מאיר ושמעון נקלטו בישיבות,מאיר בקנדה,ולאחריו שמעון בארץ,
שניהם חשו בדידות,וניכור.מצבם הפיסי והנפשי היה ירוד וברע.צבעם הגופני השחום בלט בין  גלי התלמידים הבהירים.היחס כלפיהם מצד המלמדים  היה נוקשה,מחמיר,ואלים.מצד התלמידים זכו מאיר והן שמעון לבוז, דחיה ,וריחוק..השנים כול אחד במקומו סבלו אלימות מילולית קשה.לכול אחד מהם היו הרהורי בריחה.כול אחד מהם התגעגע למגע היד של האם החמה והמרגיעה.שיטות הלימוד,דרך הלימוד,ההוראות וחוקי הישיבה היו שונים מאוד מהמוכר,הידוע,ותחושת הביחד.לשאת את הסבל היה קשה ביותר.    
הבדלים היו.
 מאיר עובר ומתגלגל בקנדה מישיבה לישיבה כואב,דואב מהיחס וההשפלה וחוסר האיכפתיות.גורלו ידע הרבה ירידות ומעט עליות,אבל מזלו שפר עליו והוא התקדם לבסוף באחד מבתי הספר ששם נקלט.היחס וההתחשבות והתמיכה נתנו בו כוחות,באחת הפך לתלמיד מוערך ובעל השגים.בבוא הזמן  נלקח לתפקיד מסוים וערכי.
לעומתו לשמעון שחי בארץ,כן היתה משפחה שהצליחה להעלות מתימן,אב אם ושתי אחיות,אך האב התעקש לגבי בנו שילמד בישיבת האשכנזית,וגילה כלפיו יד קשה.ומכיוון שכך על חיי הסבל של בנו בישיבה נמנע מלשמוע,נמנע מלהגיב,דרישות היו .
שמעון החליט לא עוד ומהישיבה ברח.   
לאן ברח,שמעון,לאן התגלגל?כיצד ניצל ? בספר 
שבו
צוהר נפתח  אל חיי יהודי תימן מנהגים ותרבות. 
מסופר על המאבק בין החרדים החיים בקנדה לחרדים החיים בארץ. 
על שיטת הלימוד הנוקשה בישיבה תוך גילויי השפלה והתעמרות  לשונה ,לזר
'אם אין אני לי מי לי'החלטות ותוצאות של מאיר בקנדה ושמעון בארץ .
והמפגש בינהם.
נקודות אור בחייהם.
ממליצה   מענין ,צובט ,לקוח מהמציאות.  
       
לצפיה ב-'מסכה '
מסכה
18/02/2018 | 19:51
25
11
 "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת  אלוהים  מעשה ידי חרש ושם בסתר .וענו כול העם ואמרו אמן "
דברים כ"ז פסוק ט"ו 
חזרתי לנושא המסכה,איך ולמה דוקא מסכות בפורים ?
הרי המסכה תועבת אלוהים הכיצד ?
וכך הקפתי  בראשונה,את המסכה בפרושים שונים שעליהן קראתי וציינתי לעצמי 
מסתירה- מבדילה - משקרת  מכסה -ממסכת - מערפלת .
גם למילה מסקרה יש קשר למסכה מפני שהמסקרה מיפה מעניקה חיוניות ,אך באותה מידה מסתירה את המראה הטבעי. 
ורשמתי לעצמי על תפקידה בתרבות העמים כמעניקה כוח,גם כוח על טבעי  שליטה ועוצמה ,
בתרבות יון הקדומה -המסכה איפשרה להעביר קולות,קול מביע .אותו קול שמסיבות שונות  לא יכול היה האדם לומר,להביע, למחות ללוא המסכה .
ומה לגבי השאלה בה פתחתי,מנהג המסכות. התשובה מאחד מחומרי הקריאה 
בהם עיינתי היתה 
לאות הזדהות עם אסתר בימי האחשוורוש,אותה אסתר  שלא הגידה למלך את מוצאה,הסתירה את זהותה. והיא זו שהצילה את העם מגורל מר.
"ואתם  כיתבו על היהודים כטוב בעינכם בשם המלך " פסוק 8 פרק ו' מדברי אחשוורוש אל אסתר ומרדכי .
ומאז בפורים אנו עוטים מסכות לא כדי להסתתר,אלא כדי להיחשף .
 
על קצה המזלג.....
.
אתם מוזמנים להמשיך את הנושא, מזויות שונות ..  
 
 
 
לצפיה ב-'מסכות בספרים '
מסכות בספרים
18/02/2018 | 20:47
16
12
מזמינה לפעילות
מסכות בספרים בשירים ובסיפורים . 
לצפיה ב-'נשף מסכות מאת: עודד בורלא / אייר: דיויד הול / הוצאת עם עובד '
נשף מסכות מאת: עודד בורלא / אייר: דיויד הול / הוצאת עם עובד
18/02/2018 | 20:54
3
 
הסופר האהוב עודד בורלא מזמין את החיות לחגוג את חג פורים בנשף מסכות מיוחד. כל החיות מתחפשות: השפן – לברבור סגול, הקיפוד – לסוס ירוק, והעורב -לחמור. איך ייתכן שדווקא השועל זוכה בפרס על התחפושת היפה ביותר?
 
פרק מהתכנית "עודד בורלא מספר", אוקטובר 1973,  והפעם סיפורים שעודד אוהב במיוחד: הנקודה שאבדה, נשף מסכות, ופתאום באו למוחי רעיונות. הומר והועלה לצפייה במסגרת פרויקט הדיגיטציה של ארכיון הטלוויזיה החינוכית.
 
הסיפור נשף מסכות בדקה 4.29 https://www.youtube.com/watch?v=Hgv7gyyaIs0
 
 
לצפיה ב-'הנסיכה בשחור '
הנסיכה בשחור
18/02/2018 | 20:57
14
4
הנסיכה בשחור . חלק 1-2
של שנון הייל ודין הייל 
איורים :לוין פאם .
בהוצאת כנרת זמורה ביתן /2017  
זהו סיפורה של הנסיכה מגנוליה 
רבים האירועים שגורמים למגנוליה,לעטות על עצמה בגדים
שאינם דומים כלל לבגדי הנסיכה העדינה והמושלמת 
"היא פשטה את שמלתה התפוחה האהובה.היא חלצה את סנדלי הזכוכית שלה .
מתחת לבגדי הנשף היתה לבושה כול כולה בשחור.היא עטתה את המסכה שלה . עכשיו כבר לא היתה הנסיכה מגנוליה.עכשיו היא היתה הנסיכה בשחור."
עמודים 6-7 
 
לצפיה ב-'מסכות/מילים: לוין קיפניס'
מסכות/מילים: לוין קיפניס
18/02/2018 | 21:04
13
4
 
 
הַמְּצִלָּה כְּבָר מְצַלְצֶלֶת
פִּתְחוּ פִּתְחוּ נָא אֶת הַדֶּלֶת
הִנֵּה הוֹלְכוֹת, הִנֵּה בָּאוֹת
הַמַּסֵּכוֹת הַנִּפְלָאוֹת.
 
לִכְבוֹד פּוּרִים בָּנוֹת, בָּנִים
לִשְׂמֹחַ הֵנָּה בָּאנוּ
עִם מַסֵּכוֹת עַל כָּל פָּנִים
אִישׁ לֹא יַכִּיר אוֹתָנוּ
לַ-לַ-לַ-לַ...
 
בָּרֹאשׁ הוֹלֵךְ הָרַעֲשָׁן
בְּקוֹל גָּדוֹל צוֹרֵחַ:
"אָזְנֵי הָמָן, אָזְנֵי הָמָן
תְּנוּ לְכָל אוֹרֵחַ!"
לַ-לַ-לַ-לַ...
 
בָּרוּךְ הַבָּא, בָּרוּךְ הַבָּא
מַה טּוֹב כִּי בָּאתֶם הֵנָּה
שִׁירֵי פּוּרִים יָשִׁירוּ נָא
אָזְנֵי הָמָן נִתֵּנָה.
לַ-לַ-לַ-לַ.
 
לצפיה ב-'לוין קיפניס . חג פורים '
לוין קיפניס . חג פורים
18/02/2018 | 21:17
12
7
חג פורים, חג פורים, 
חג גדול ליהודים! 
מסכות, רעשנים, 
שירים וריקודים! 

הבה נרעישה: 
רש רש רש! 
הבה נרעישה: 
רש רש רש! 
הבה נרעישה: 
רש רש רש! 
ברעשנים! 

חג פורים, חג פורים, 
זה אל זה שולחים מנות. 
מחמדים, ממתקים, 
מגד מיגדנות. 

הבה נרעישה...
 
לצפיה ב-' מסכות: אמור מי אני'
מסכות: אמור מי אני
18/02/2018 | 21:31
11
4
 
מסכות ממלאות תפקיד חשוב בקרנבלים רבים ובתרבויות שונות. המסכה מאפשרות לאדם לעבור מטמורפוזה. עם לבישת המסכה הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג אל מחוזות קיום שונים לחלוטין
יעקב רז   |  צילומים: אייסטוק
 
האדם עורג למציאות חלופית לזו שבה הוא חי. באמצעים שונים ובאירועים שונים כמו קרנבלים, פסטיבלים, הצגות, פולחנים ומסיבות חברתיות, הוא ממציא כלים לחיות ולחוות מציאות חלופית זו. המסכה היא אחד הכלים, שבעזרתם מצליח האדם לחוות באופן המהיר ביותר מציאות חלופית או את הפנים האחרות של זהותו הוא. בפולחנים ובקרנבלים מתירה החברה לאדם, לפחות פעם בשנה, להשתמש בזהויות אחרות, גם כשהן הפוכות, מוזרות, מאיימות, חתרניות, שדיות, מרושעות, שטניות, וכל זאת, בעיקר באמצעות השימוש במסכה.
 
עם זאת מעוררת המסכה גם תחושת אי-אימון. בעברית קשורה המלה בשורשה למלה "מסך". מקורן של המלים האירופיות MASK, MASQUE, MASCHERA (באיטלקית, צרפתית ואנגלית) במלה העברית "מסחרה", שפירושה מסחר, רמאות, ליצנות. המלה מתקשרת גם עם מסקרה – איפור. כל אלה מכוונים לכיסוי, התחזות, רמאות, בקיצור, כל מה שחברה מהוגנת דוחה במסגרת ערכיה המרכזיים. המסכה מתקשרת עם מציאות חלופית, אך לאו דווקא הגונה.
 
בלטינית מסכה היא PERSONA. מקור מלה זו הוא במלים PER-SONO, כלומר, "להישמע דרך", או – "להוליך את הקול". המסכה היא הכלי, שדרכו נשמע קולו של השחקן על במות יוון ורומא העתיקות. מאז, כידוע, הורחבה משמעותה של המלה והיא מתייחסת לא רק למסכה התיאטרונית, אלא לאישיות. הפרסונה, כלומר המסכה, אינה מכסה על האישיות, אלא זהה לה, מגלה אותה.
העניין דומה מאוד בשפה היפנית. המלה OMO או OMOTE פירושה מסכה וגם פנים. פירוש המלה פנים זהה גם ל"אישיות" ול"זהות" של האדם, ומכאן נגזרים ביטויים ביפנית (ובאנגלית) כמו "לשמור פנים", "לאבד פנים" (ובעברית, "להלבין פנים"). גם כאן, כמו בשפה הלטינית, אנו רואים זהות, ולא חציצה, בין האדם למסכה. המסכה היא האופי עצמו, ולא כיסויו. הסוציולוג האיטלקי, אלסנדרו פיזורנו, טוען שמסכה היא מלה נרדפת לאופי. האופי הוא מה שמגלה האדם ביחסיו עם זולתו. כלומר, האופי הוא תפקידו (המסכה) של האדם ברגע מסוים, אך גם זהותו האמיתית באותו רגע.
המסכה מציגה, אם כך, שתי גישות שונות לזהותו של האדם. גישה אחת, מניחה קיומה של אישיות בסיסית מרכזית, שהמסכה – החומרית, או המטאפורית – מכסה עליה באירועים שונים, מסתירה אותה, ואף מרמה את הבריות בהציגה את עצמה כאישיות האמיתית. הפסיכולוג קארל גוסטב יונג, למשל, השתמש במונח "פרסונה" כדי להדגיש את הצורה בה אנשים מתאימים את עצמם לסדר חברתי מסוים, בעודם מסתירים את המיוחד והאינטימי שבהם.
 
גישה שנייה אינה מניחה קיומה של אישיות מרכזית. לפי גישה זו, כל גילוי של האדם הוא זהות אמיתית אחרת. כל חיינו הם גילוי זה או אחר של זהויותינו והמסכה מציגה את ריבוי הזהויות. גישה זו מזכירה את הנחות היסוד של הבודהיזם אשר שולל את מושג העצמיות. למזרח אין בלעדיות על תיאור זה של האדם. גם המערב גדוש בתורות פילוסופיות, פסיכולוגיות ואנתרופולוגיות הטוענות להעדר עצמיות או מתארות את האדם כבעל מספר רב של "עצמי".
 
כוח מאגי
כוחה המאגי של המסכה הוא בלתי מוסבר. מדהים לגלות עד כמה משתנה שפת הגוף ברגע לבישת המסכה. כל מי שלבש מסכה יעיד על האפקט המהיר והמוזר של פעולה זו: אתה נעלם, ומופיע מיד בדמות חדשה, פרועה, משוחררת, שונה, או אף הפוכה משלך. הנה אתה הרשע, הנה אתה הפושע, הנה אתה פחדיך, הנה אתה סיוטיך והנה עברו פחדיך מכל אלה.
 
במאי התיאטרון הצרפתי, ז'אן-לואי בארו, שגילם את דמותו של בפטיסט, הפנטומימאי הבלתי נשכח בסרט "ילדי גן העדן", אמר על המסכה: "מילדותו המוקדמת רוצה האדם למלא תפקידים. להיות מישהו אחר, פירושו לשנות פנים, לאמץ לעצמו את פניו של מישהו אחר… הפעולה של לבישת המסכה של מישהו אחר על פנינו היא קיצונית ומגרה. המסכה מעניקה לנו הבעה מסוימת במרב האינטנסיביות ויחד עם זאת יוצרת תחושה של היעדרות. המסכה מבטאת בו-זמנית את מרב החיים ואת מרב המוות. היא לוקחת מהנראה ומהבלתי-נראה, מהגלוי והאבסולוטי".
 
ילדים כמבוגרים מגיבים בתערובת של רתיעה ומשיכה למסכה. המסכה היא חי ודומם, אורגניזם בעל הבעה וחומר חסר הבעה, חומר חי ומת גם יחד. אנו רוצים לדבר אתה כי היא דומה, אך היא מגיבה בזרות, כמי שאינה דומה. היא המוכר והלא-מוכר בו זמנית.
 
בהיסטוריה של הפולחנים מופיעה המסכה כבר בתקופות פרה-היסטוריות, באירועים שמאניים. במקומות בהם מתקיים השמאניזם עד היום מתבצע הטקס באופן דומה מאוד לזה שהיה מתבצע בעבר. השמאן, אותו אדם היוצר קשר עם עולם הרוחות, הנשמות המתות והאלים, לובש את המסכה של הרוח אותה הוא מבקש להעלות. בלבישת המסכה הוא מייצג תחילה את הרוח, אך ברגע היכנסו לטראנס הוא הופך להיות הרוח עצמה, ואין עוד כל חציצה ביניהם. השאמאן נכנס לאקסטזה, קולו משתנה, גופו משתנה, והוא הופך לישות אחרת. האיש, המוכר לקהל כבן המקום, מתגלה בזהות אחרת לחלוטין, הקהל פוחד ונרתע מקרבתו, אך תומך בו ממרחק בטוח, שכן הוא זקוק לו כשליח הציבור אל העולמות המסוכנים.
 
בהזדמנויות אחרות השתמש האדם במסכה כדי לגלם אירועים של מקום אחר וזמן אחר, כמו למשל ציד שערך לפני שבוע. לא היה זה אקט של הצגה בלבד. בלבישת המסכה היה האדם הופך בעצמו לחיה שהוא צד, או לאויב נגדו הוא נלחם, או לו עצמו בזמן אחר.
 
המסכה מאפשרת לאדם לעבור מטמורפוזה. באמצעות הריקוד ואמצעים פולחניים אחרים, הנעשים תוך לבישת המסכה, הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג, או עף (כך האמונה השמאנית) אל מחוזות קיום שונים לחלוטין: עולם הרוחות, השדים, החיות, האויבים והאלים. באמצעות המסכה הופך האדם לאחד היצורים השוכנים במחוזות אלה ובכך הוא משיג שליטה עליהם. למעשה חווה האדם מציאות מורכבת יותר בזמן לבישת המסכה, הוא משיג זהות כפולה: זהותו שלו ושל הדמות אותה מייצגת המסכה.
 
כאשר הציידים בשבט המאנדים בצפון אמריקה לא הצליחו לצוד את התאו (באפלו), הם היו מקיימים טקס שבו היה מביא כל אדם מאוהלו מסכת תאו בעלת קרניים. אלה היו מסיכות שנשמרו למקרי חירום כגון אלה. עשרה או חמישה עשר רקדנים לובשי מסיכות היו מתחילים את הריקוד, הם היו יוצרים מעגל ומלווים את הרקדן, שרקד במרכז בקולות תופים, נקישות ויללות. כאשר התעייף הרקדן הוא היה משחק באמצעות פנטומימה חיה שנפצעה בחץ. את עורה של "החיה" היו פושטים (בפנטומימה) ו"מבתרים" אותה לחלקים. רקדן אחר, שעמד הכן ומסכת תאו לראשו, תפס את מקומו של הראשון בתוך המעגל. כך נמשך הריקוד יומם ולילה, במשך זמן רב, עד שנראה עדר תאואים בערבה.
 
לומל, שחקר את תפקיד המסכה בתרבויות שונות, מסכם כך את משמעויותיה הפולחניות: "המסכה מורה על שלוש משמעויות עיקריות: שתי משמעויות של הקשר עם האבות הקדומים, וזו של שמירת המסורת – מופיעות באפריקה ובמלזיה. המשמעות השלישית – המסכה כרוח מגינה, מצויה בטקסים של השמאנים בסיביר ובצפון-אמריקה. צירוף של שתי המשמעויות הראשונות, ובמקרים מסוימים אפילו של שלושתן יחד, מופיעים במסיכות אמריקה הדרומית, הודו ואינדונזיה".
 
ניטרליות מלאת הבעה
במשך תקופות ממושכות בתולדות האדם היו המסיכות מעשה האומנות החשוב ביותר. יצירת מסיכות היתה המקור לחלק גדול ומפואר באמנות הקרויה בפינו "פרימיטיבית". לפעמים כיסוי רק חלק מן הפנים, לעתים את כל הפנים ולפעמים את הגוף כולו. המסיכות ייצגו דמויות מפחידות, משעשעות, נעימות, גרוטסקיות, מוכרות, או דמיוניות.
 
בניגוד למקומה של המסכה באמנות המודרנית כאפשרות לבדיקת היחס בין הסמלי לקונקרטי, השימוש במסכה בפולחן מייצג תפישת עולם שבה הטבעי והעל-טבעי, הסמלי והקונקרטי, הם שני פנים של אותו עולם, שניותו של האדם אינה סיבה לדיונים פילוסופיים או פוסט-מודרניסטיים, אלא מציאות מקובלת, אם כי לא פשוטה כל עיקר.
 
גם בעולם החברתי היה למסכה תפקיד מרכזי. נשף המסיכות האירופי היה המקום בו יכול היה האדם לפשוט את זהותו הפרטית, המינית, המעמדית והחברתית, וללבוש זהות כאוות נפשו. ההיתר שנתנה המסכה להתנהגויות אלה ניכר היטב במאות רומאנים, אופרות ושירים, בהם בא לידי ביטוי הקסם המשחרר, הארוטי, הפרוץ והמרדני של המסכה.
 
 
לצפיה ב-'המשך'
המשך
18/02/2018 | 21:34
10
1
בין המסיכות ניתן להבחין בזו בעלת ההבעה, ובזו חסרת ההבעה, הקרויה "ניטרלית". רבים מהיוצרים העוסקים במסיכות, כמו רבים מאלה הצופים בהן – בעולם הפולחן כמו בעולם התיאטרון – מעידים על קסמה המיוחד של המסכה הניטרלית. ההעדר המוחלט, או הכמעט מוחלט של ההבעה, מעניק לה כוח כישוף מיוחד. המסכה הלבנה, חסרת ההבעה, היא הקרובה ביותר לדמות המוות, אך למרבה הפלא, זוהי המסכה רבת ההבעות ביותר. באותה מידה מסכת המוות היא בעלת החיות הגדולה ביותר. המסכה שהוטבעה בה הבעה חזקה – כעס, צחוק גדול, קנאה, כאב – אינה יכולה להביע הרבה יותר מהכעס, הצחוק, או הכאב. לעומתה, המסכה שאין בה דבר, מסוגלת להביע כל רגש שהוא, כל זהות, כל דמות, כל מין, כל מעמד. ריקות ההבעה זהה למלאות ההבעה.
 
בתיאטרון ה"נו" היפני נחשבת מסיכת ה"קו-אומוטה" למסכה היפה והחשובה ביותר. היא מהווה את האתגר הגדול ביותר לשחקן בשל הבעתה המזערית. בכך כוחה הרב. כל מי שצפה בשחקן מיומן, הלובש אותה, מעיד על אפשרויות ההבעה הבלתי-מוגבלות שלה. אם להשתמש לרגע בביטוי בודהיסטי נאמר, שעולם הריק זהה בה לעולם המוחלט, ועולם האחדות זהה לחלוטין לעולם הריבוי. זו, אולי, הסיבה לכך שמקורה של המלה "מעניין" בשפה היפנית (אומושירוי) הוא: מסכה לבנה.
 
___
 
המאמר פורסם במקור בספר "קרנבלים – איים בים השגרה", בהוצאת ספריית "מסע אחר"
 
לצפיה ב-' המלך והמסכה – סיפור עם'
המלך והמסכה – סיפור עם
18/02/2018 | 21:37
9
4
 
( נשמע במקור מאת הגבירה מן האגם – פורום מספרי סיפורים)
 
היה פעם מלך זקן שהיה תמיד כעסן ורגזו. כל מי שחי בממלכה רכש לו כבוד אך סלד ממנו. כולם כיבדו אותו משום שהיה המלך, אבל כשרכב על סוסו בין הערים והכפרים התרחקו ממנו האנשים, ואלה שלא הספיקו לברוח היו קדים בפניו קידה עמוקה כדי שהמלך לא יראה את עיניהם המבוהלות. הוא לא הפסיק לרטון ולהתלונן. אף אחד לא העז לדבר אליו. אפילו לא "בוקר טוב לך אדוני המלך". אחרי זמן, הפך המלך כועס עוד יותר כי ראה שנתיניו שונאים אותו ופוחדים ממנו. לבסוף קרא לקוסם הכי חכם שהיה לו ואמר "נמאס לי מן האופן בו מתייחסים אלי הנתינים שלי. אני מצווה עליך להשתמש בקסם הכי חזק שלך כדי להפוך אותם לאנשים נחמדים יותר". הקוסם חשב שעה ארוכה ואז אמר למלך שהוא מוכן לעזור לו אם ימלא המלך אחר כל ההוראות שיתן לו הקוסם, בלי שום שאלות. הוא שאל את המלך "אתה מסכים? כי אם לא תסכים לא אוכל לעזור לך". המלך הסכים. הקוסם ניגש אל ארון גבוה והוציא משם קופסה אותה פתח בזהירות. בתוך הקופסה הייתה מונחת מסכה שפניה דומות לפני המלך. המלך נדהם! אבל בכל זאת היה הבדל ביניהם. ההבעה של המסכה הייתה חייכנית וידידותית – כמעט קורנת, לא זעפנית כמו פני המלך. המלך כמעט שלא הבחין בהבדל. "היכן השגת מסכה כזו?" שאל. "מה זה משנה מהיכן" ענה הקוסם "זוהי מסכת קסם. עליך לחבוש אותה למשך מאה ימים. זכור, הבטחת!" המלך הבטיח לקוסם והוא היה חייב לקיים. באותו יום, כשרכב המלך על סוסו ברחובות הממלכה, התבוננו בו כמה מן האנשים במבט של הפתעה, משום שמעולם לא ראו לפני כן את המלך שלהם מחייך. אחרי עוד כמה ימים, חייכו אליו חיוך קטן בחזרה. שבוע מאוחר יותר עמד אחד האנשים לפני המלך, חייך ואמר "בוקר טוב לך אדוני המלך". זה מאוד הפתיע את המלך והוא לא ידע מה לומר אבל הוא לא רטן דברים לא יפים. השמועה החלה להתפשט. אמרו שליבו של המלך השתנה. אנשים חיכו לו שיעבור על סוסו, כמה מהם השתחוו מולו ואז חייכו אליו ואפילו נופפו אליו כשחלף על פניהם. אט אט החלו האנשים והמלך להשקיע יותר בממלכה....בבריאות, בחינוך, בכלכלה...והממלכה פרחה וצמחה. המלך אהב את נתיניו והם אהבו אותו. הוא חשש מהיום בו יצטרך להסיר את המסכה, בו כל הקסם יפוג וכולם כולל הוא ישובו לראות את פניו האמתיים הכעוסים והלא נעימים. היום הגיע, הקוסם נכנס לחדר והושיב את המלך מול המראה, המלך חשש מאד, הוא עצם את עיניו הסיר את המסכה וכשפקח אותן שוב הופתע לגלות שפניו מחייכות אליו בדיוק כמו פניה של המסכה.. בפעם הבאה שיצא מן הארמון כדי לבקר את האנשים בממלכה היה ליבו קל ושמח כי ידע שהוא אינו מרמה יותר, אלה היו הפנים שלו באמת. והמלך וכל אנשי הממלכה חיו חיים ארוכים של שמחה.
 
לצפיה ב-'מסכות נעשה מילים: לוין קיפניס לחן: נחום נרדי'
מסכות נעשה מילים: לוין קיפניס לחן: נחום נרדי
18/02/2018 | 21:44
6
2
 
 
נְיָר יָרֹק, צָהֹב, כָּתֹם
נְיָר כָּחֹל, סָגֹל, אָדֹם.
מַסֵּכוֹת נַעֲשֶׂה,
פּוּרִים, פּוּרִים הַיּוֹם!
לַ לַ לַ...
 
בַּמִּסְפָּרַיִם פֹּה נִגְזֹר,
בְּחוּט וָמַחַט כֹּה נִתְפֹּר.
הַמְּלָאכָה רַבָּה,
אַךְ עוֹד הַיּוֹם נִגְמֹר!
לַ לַ לַ...
 
הִנֵּה גָּמַרְנוּ – עֵת לִרְקֹד,
הַמַּסֵּכוֹת יָפוֹת מְאוֹד.
מִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת –
יָבוֹא אֵלַי לִמְדֹּד!
לַ לַ לַ...
 
לצפיה ב-'מסכה (באנגלית: Mask)'
מסכה (באנגלית: Mask)
18/02/2018 | 21:48
5
1
הוא סרט דרמה אמריקני משנת 1985, בכיכובם של שר ואריק סטולץ ובבימויו של פיטר בוגדנוביץ'.
 
הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של הנער רוי ("רוקי") ל. דניס (1961–1978), נער אמריקאי בעל תסמונת Craniodiaphyseal dysplasia (המכונה גם ליוניטיס) הגורמת לעיוות הגולגולת ומראה הפנים. הסרט עוסק בסוגיות חברתיות הנוגעות לקבלת החברה את השונה ואת מאבקה של אם למען שוויון הזכויות וההזדמנויות של בנה שנולד עם תסמונת זו.
 
לצפיה ב-'אמנם לא לנוער...מסיכת המוות האדום'
אמנם לא לנוער...מסיכת המוות האדום
18/02/2018 | 21:59
4
3
 
 
מסכת המוות האדום (באנגלית: Masque of the Red Death) הוא סיפור קצר שנכתב על ידי אדגר אלן פו בשנת 1842.
 
הסיפור מספר על מגפה קטלנית, כשהאדם היחיד החסין ממנה אוסף את כל אנשיו אל ארמונו המבוצר במטרה שלא תגיע אליהם. הסיפור עובד לסרט בכיכובו של וינסנט פרייס בשנת 1964.
 
מגפה מתפשטת בעולם. מגפה הגורמת למי שנדבק בה - והיא מועברת במהירות מאדם לאדם - להתחיל לדמם במהירות, ולמות תוך חצי שעה. אך הנסיך פרוספרו, שנדמה שלמחלה אין השפעה עליו, אוסף את אנשיו ואמצעים שישעשעו אותם בזמן שהותם, ונועל אותם (ואת עצמו) בטירתו. אך לאחר מספר חודשים מתחילים להשתעמם הדיירים, והנסיך מחליט לקיים נשף מסיכות שכמוהו לא נראה, ובו יוכלו המסובים להיכנס גם לחדריו הפרטיים של הנסיך, שאותם תיכנן בעצמו: החדר הראשון צבוע כולו בכחול, הקירות וזכוכית החלון גם יחד; החדר השני ארגמני; השלישי ירוק; הרביעי כתום, החמישי לבן; והשישי סגול. השביעי היה צבוע כולו בשחור, מלבד מסגרת החלון - היא הייתה אדומה מדם. בחדר עמד שעון מטוטלת ענק, שהשמיע בכל שעה עגולה צלצול מחריש אוזניים. האורחים הורשו להתחפש כאוות נפשם, במגבלה אחת - התחפשות למוות האדום אסורה.
 
ביום המסיבה, אליה התכוננו האורחים במשך ימים רבים, צפה הנסיך בהנאה בכל אורחיו המחופשים והחוגגים. אך באמצע המסיבה הופרעה שלוות הנוכחים - הופיע אדם עטוף בתכריכי קבורה, ולובש מסכה המדמה את פניו של אדם שנפל קורבן למוות האדום. הנסיך הזועם ממהר לרדוף אחריו במטרה להורגו, ונעצר בחדר השחור, האחרון. הוא שולף את סכינו ומנסה לתקוף את הפולש, אך נופל מת רגע לאחר מכן. החוגגים מתנפלים על האדם המחופש ומסירים ממנו את המסיכה. באותו רגע הם נופלים ומדממים למוות, מבינים שהמוות האדום עצמו הוא שפלש אל הנשף.
 
פרשנויות
יש הטוענים כי הסיפור מנסה להביע את עניין החיים והמוות - כל חדר צבוע בצבע אחר, המבטא שלב בחיים (החדרים גם מסודרים ממזרח למערב, וידוע שמזרח מזוהה עם התחלה) עד החדר השחור המסמל מוות. גם השעון, שבצלצולו עוצר את החגיגות, מקושר לדימוי של הזמן החולף.[1] המגפה מתבססת באופן עקיף על מגפת הדבר, שנקראה "המוות השחור". גם היא הייתה ידועה בהתפשטותה המהירה והבלתי ניתנת לעצירה, באירופה של ימי הביניים.
 
לצפיה ב-'ספרי באטמן..באטמן 1 - הגיבור בגלימה האפלה בוב קיין /כנרת'
ספרי באטמן..באטמן 1 - הגיבור בגלימה האפלה בוב קיין /כנרת
18/02/2018 | 22:04
3
2
זמורה ביתן
לצפיה ב-'גיחה קצרה לקרנבל המסכות בונציה'
גיחה קצרה לקרנבל המסכות בונציה
18/02/2018 | 22:10
2
5
לצפיה ב-' נשף המסכות Giuseppe Verdi, Un Ballo in maschera'
נשף המסכות Giuseppe Verdi, Un Ballo in maschera
18/02/2018 | 22:27
1
2
 
נשף המסכות (איטלקית: Un ballo in maschera) היא אופרה בשלוש מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי, ללברית מאת אנטוניו סומה. הלברית מבוססת על לברית בשם "גוסטב השלישי" מאת אז'ן סקריב אותה הלחין דניאל אובר בשנת 1833. הבכורה הוצגה בתיאטרון אפולו ברומא ב-17 בפברואר 1859.
 
טעימה קטנה של ההפקה החדשה של האופרה הישראלית  "נשף מסכות" במשכן ינואר 2014
 
לצפיה ב-'זורו (Zorro, בספרדית: שועל) '
זורו (Zorro, בספרדית: שועל)
18/02/2018 | 22:31
4
היא דמות בדיונית בספרות, בסרטי הראינוע והקולנוע, בטלוויזיה ובמשחקי מחשב, שנוצרה לראשונה ב-1919 על ידי סופר הספרות הזולה ג'ונסטון מקולי ופורסמה במגזין סיפורים קצרים שבועי.
 
זורו היא זהותו הסודית של דון דייגו דה לה וגה, אציל ורב סייף בדיוני אשר חי בקליפורניה בזמן השלטון הספרדי. הוא הגן על תושבי קליפורניה מעריצות ושחיתות השלטון הספרדי והצליח בכל פעם מחדש להערים ולשטות ברשויות השלטון.
 
הופעתו של זורו היא לרוב כשהוא עוטה כולו שחור: גלימה שחורה, מסכה שחורה(המכסה את  חצי פרצופו העליון) וכובע רחב שוליים שחור. הנשק האהוב עליו הוא הסיף שלו שאיתו הוא חורט על גופם של אויביו את האות Z. הוא ידוע גם בתור וירטואוז עם שוט הצלפה.
 
דמותו של זורו שימשה השראה לדמויות קומיקס רבות כדוגמת באטמן, והיה אחד מאבות הטיפוס של גיבורי העל. בנוסף לכך,בישראל בשנת 2004 בפסטיגל "לא יאומן כי יסופר" הייתה דמות בשם זורו שאותה שיחק הראל מויאל.
 
לצפיה ב-'סיפור חכם'
סיפור חכם
18/02/2018 | 23:10
2
לצפיה ב-'המלך והמסכה '
המלך והמסכה
19/02/2018 | 07:48
2
את הסיפור הזה צריך לספר לכול מי שירצה לשמוע ,
כדי שיעביר הלאה והלאה,
מתוך כול הכתבות בעיתון ובתיקשורת שקראתי ושמעתי,ממקרים שקורים וקרו ,
טוב שיגיע לאוזנם של :
אנשים בעלי מפתח,אנשים בעלי תפקידים בכירים,מנהלים,
התוצאה לעובדים:יעילות,חיוניות,ועבודה מתוך תחושת הערכה .כנמשל בסיפור
  חבל שלא הכרתי קודם את הסיפור.
תודה יעל ,ישר כוח על ההתמדה.  
לצפיה ב-'מסיכה לפורים ולא רק'
מסיכה לפורים ולא רק
18/02/2018 | 23:09
7
3
 
מ מסיכה היא מסך, מסך המפריד בין העוטה אותה  לבין המסיכה.
סך הכל    השלם -המסיכה והפנים שהיו  ליחידה אחת
ילדים הם מישהם גם ללא מסיכה.
-  כלי-  המסיכה היא כלי להסתרת מידע ושינוי אישיות.
-  היום פורים ,על כולם לעטות מסיכות ולשמוח עם שתי הדמויות
,  הדמות לפני המסיכה  והדמות החדשה עם המסיכה.
אך יש אנשים שכל השנה עוטים מסיכות מכל המינים..
המסיכה משמשת כתחפושת לגיטימית להיות מישהו אחר
אז זה הזמן, עטו מסיכה וצאו לחגוג ולשמוח
 
לצפיה ב-' היום פורים מילים :אוריאל אופק לחן : יוסף הדר'
היום פורים מילים :אוריאל אופק לחן : יוסף הדר
19/02/2018 | 10:02
6
4
 
 
 
הבובות היום שמחות
ועליז הדוב
הם לבשו המסכות
ויצאו לרחוב.
 
הרחוב מלא גדודים
של מסכות וילדים
וכולם שרים שירים
כי היום פורים.
 
מי זה לחצר ניכנס
ופניו הסתיר
זהו ילד מחופש
מי אותו יכיר?
 
החצר כל כך שמחה
לכולם יש מסכה,
וכולם שרים שירים
כי היום פורים.
לצפיה ב-'שיר המסכות עממי מילים: לוין קיפניס לחן: נחום נרדי '
שיר המסכות עממי מילים: לוין קיפניס לחן: נחום נרדי
19/02/2018 | 10:07
5
5
 
 
 
זקן ארוך לי עד ברכיים
שפם ארוך לי אמתיים.
 
היש צוהלת ושמחה
כמוני מסכה חה חה
היש צוהלת ושמחה
כמוני מסכה.
 
קרניים לי קרני התיש
שיניים לי שיני הליש.
 
היש צוהלת ושמחה...
 
מלפני צמה עם סרט
מאחורי זנב תפארת.
 
היש צוהלת ושמחה...
 
לצפיה ב-'מסכות וצללים / נתן רונן '
מסכות וצללים / נתן רונן
19/02/2018 | 15:19
4
4
"החיים האירו פנים לאריק בר נתן. מדירה צרה בשכונת עוני בחיפה, הוא צמח והיה לראש אגף במוסד. במרוצת השנים פיקד על מבצעים נועזים וכבש כל יעד שהציב לעצמו, כמו גם כל אישה שמצאה חן בעיניו. אלא שלפתע הכל השתנה. לתפקיד ראש המוסד מונה אדם שנוטר לו טינה עתיקה, אל חייו נכנסה אישה שונה מכל אלה שהכיר, אוהבת ואולי זוממת. אך הגרוע מכל: בעקבות מבצע חיסול שהשתבש, נשלח בעקבותיו מתנקש מיומן ונחוש, שצץ במקומות הכי פחות צפויים. על פני עלילה נפתלת ורבת תהפוכות מנסה אריק להחזיר לעצמו את השליטה בחייו ולסכל את האיומים המעיבים עליהם. בתוך כך הוא מתוודע אל רבדים באישיותו שנסתרו מעיניו, מגלה את העצמה שבחולשה ובגלוי הלב, לומד מהי אהבת אמת ואת חשיבות הקשר עם ילדיו..."
 
 
לצפיה ב-'מאחורי מסכה, או: כוחה של אישה / לואיזה מיי אלקוט '
מאחורי מסכה, או: כוחה של אישה / לואיזה מיי אלקוט
19/02/2018 | 15:23
3
6
"
העלמה ג'ין מיור מגיעה לבית קובנטרי ללמד את בלה בת השש-עשרה מוזיקה, צרפתית וציור. לאחר שהיא מפגינה את כישוריה לשביעות רצונם של הגברת קובנטרי, הדודנית לוצ'יה והאחים אדוארד וג'רלד, הגברת קובנטרי נאותה להקציב לה שלושים ימי ניסיון כדי לבחון אם ביכולתה לעמוד במשימה החינוכית שהוטלה עליה ולהיות לאומנת החדשה של בתה. העלמה מיור מופנית לחדרה. שם, בחסות הווילונות המוסטים, היא מוזגת לעצמה משקה תוסס מתוך בקבוקון שהיא מוציאה ממטלטליה והוגה בתכניותיה ליום המחרת. לגברת קובנטרי סיפרה שהיא בת תשע-עשרה, אך כשהיא מסירה את האיפור ומתירה את הצמות היא הופכת להיות אישה בת שלושים.
לעיני הקורא נפרשת מזימה מורכבת של רומנטיקה ומרד, תככנות וצניעות, העמדת פנים והושטת יד בעוד ג'ין מנצלת את כישרונותיה ואת הליכותיה כדי לפלס את דרכה אל לב לבו של בית קובנטרי.
הנובלה מאחורי מסכה או: כוחה של אישה פורסמה בשעתה כיצירתו של א"מ ברנרד, שם העט של לואיזה מיי אלקוט, מחברת הקלאסיקה נשים קטנות. הנובלה מציגה פן אחר במכלול יצירתה הספרותית של אלקוט, והיא מובאת כאן לראשונה בעברית, בתרגומה המשובח והקולח של שירלי פינצי-לב ובליווי אחרית דבר מאירת עיניים מאת ד"ר מישל הורוביץ, ראש החוג להוראת האנגלית במכללת לוינסקי לחינוך.
 
על הסופרת
לואיזה מיי אלקוט נולדה בפנסילבניה שבארה"ב בשנת 1832. בנערותה שקעה משפחתה בחובות כבדים, ואלקוט עבדה בעבודות שונות כדי לסייע בפרנסת המשפחה. במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית שימשה אלקוט כאחות, ובתקופה זו פתחה בקריירה ספרותית, והחלה לשלוח סיפורים ושירים לכתבי עת שונים. ספריה הראשונים ראו אור בכמה שמות עט, ביניהם הכינוי "א"מ ברנרד". בתחילה כתבה ספרים קלילים שכונו "רומנים למשרתות" אך עם הזמן החלה לחבר מעשיות רומנטיות משולבות באימה, שבמרכזן נשים חזקות ועצמאיות, שלא כמקובל בנוף הנשי הספרותי של התקופה. ספרה "נשים קטנות"  זכה להצלחה רבה ונחשב לאחד הספרים האהובים ביותר בכל הזמנים."
 
 
לצפיה ב-'וכמובן>>>פנטום האופרה'
וכמובן>>>פנטום האופרה
19/02/2018 | 15:40
1
3
"בספר, פניו של הפנטום מעוותים לגמרי, והוא מזכיר שלד חולני.
 
במחזמר, רק חצי מפניו מעוות, והוא נפוח, חלק ממוחו חשוף ושתי עיניו בצבעים שונים.
 
למרות שבספר הפנטום נוטה לעטות את המסיכה רק במקרים הדורשים זאת, במחזמר הפנטום עוטה אותה כל הזמן ואף נעזר בפאה."
 
 
לצפיה ב-'הייתי בבית האופרה בפריז וראיתי את הפנטום'
הייתי בבית האופרה בפריז וראיתי את הפנטום
19/02/2018 | 16:39
לצפיה ב-',תודה על ההמלצה זה בטח נפלא'
,תודה על ההמלצה זה בטח נפלא
19/02/2018 | 16:24
1
לצפיה ב-'היה היה פילון אחד /אדוארד אוספנסקי/עם עובד'
היה היה פילון אחד /אדוארד אוספנסקי/עם עובד
18/02/2018 | 07:05
1
81
ינואר 2018

מסעו המטורף והמופלא של פילון פילפילון, שיצא לטייל בלי אימא והלך לאיבוד.

את היצירה אודות פילון פילפילון, שיצא לטייל בלי אימא והלך לאיבוד חיבר בחרוזים אדוארד אוספנסקי, סופר הילדים הרוסי הנודע. ההומור המופרע והחום האנושי של אוספנסקי התגלגלו לידיה האוהבות של עינת יקיר ותורגמו לעברית.

הפילפילון ומשפחתו מצאו בית חלומות בידיה של אורה איתן, שיצרה פרשנות חזותית מרהיבה.


'היה היה סיפור פשוט,
אולי בכלל אינו סיפור,
אולי בכלל אינו פשוט,
אותו רציתי לספר...
זוכר אותו מהילדות,
אולי איננו מילדות
אולי איני זוכר בכלל,
חכו-חכו ואֶזָּכֵר...'

פילון סקרן, שהחליט לטייל לבדו מחוץ לבית, גילה חיש מהר שאיבד את דרכו. כשהוא מתיישב חסר אונים על ספסל בגן ומתייפח מבחינה בו חסידה ומציעה את עזרתה, ובסופו של דבר היא מצליחה להחזיר את הפילון האובד לחיק משפחתו. החוויה הבלתי נעימה הועילה לקטנטן; בזכותה למד היכן הוא גר...
זה כל הסיפור. אף כי עניינו בחוויה שכמעט כל ילד מכיר, ואף שלכאורה אינו מחדש ואינו מפתיע, הוא מענג מכל בחינה, מסופר בחן רב, ובזכות דרך הסיפור מצליחות השורות הקצרות להעלות חיוך על פני המאזינים ולעורר בהם הזדהות והתרגשות.
אוספנסקי מותח את סיפורו בין שתי דמויות, אחת פעילה וגלויה והאחרת רק משתמעת מההקשר החוץ-סיפורי ומחוזקת באמצעות סגנון המסירה של הסיפור: בתחילת הסיפור נשמע קולו של המספר בגוף ראשון – אב המספר לבנו הקטן סיפור לפני השינה: 'היה היה סיפור פשוט [...] אותו רציתי לסַפֵּר'. קולו המזוהה של האב חוזר ונשמע רק בכפולה האחרונה: 'אני עצמי זוכר את זה / אבל שכחתי כבר...'. הילד, שקוראים מיומנים מבינים שהוא הנמען של הסיפור, מופיע רק באיוריה של אורה איתן – פעם אחת בתחילת הסיפור ופעם שנייה בסופו. בשני האיורים מציגה אותו המאיירת במיטתו, מכוסה היטב. בתחילת הסיפור עיניו עצומות והוא נראה מנומנם (אם לא ישן ממש), ובסוף הסיפור פניו של הילד מופנים אל הקיר ונראה כשקוע בשינה עמוקה. בכפולה האחרונה נראה באיור גם האב, הלא הוא המספר; שרוע בפישוט איברים על כורסה סמוך למיטת הילד ושקוע בשינה. בידו השמוטה משקפי ראייה ועל הרצפה ספר פתוח.
בתוך המסגרת המנומנמת הזו ובניגוד משעשע לה - מתרחשת ההרפתקה; קטנה ודחוסה ודרמטית. אורה איתן זיהתה את הטון המטושטש בדיבור של האב המספֵּר, הנשמע אותנטי ואמין דווקא משום שאינו זוכר במדויק שום פרט בעלילה: 'אולי סנונית, לא חסידה,/ אולי בכלל ציפור-ילדה, / [...] אולי זה לא היה הכלוב / סליחה, איני זוכר...'. מילת הספק 'אולי' חוזרת בסיפור 24 פעמים! בהתאמה לאווירה המרדימה של סצנות המסגרת בחרה איתן לאייר את הספר בסגנון קולאז' (הֶדְבֵּק); כל הדמויות והזירות באיורי העלילה ובאיורי המסגרת הורכבו ממה שנראה כפיסות בד ופיסות נייר. חלקים מהדמויות, בעיקר פנים וגפיים, הורכבו מפיסות נייר או בד חלקות, ללא הדפס, אך בגדיהן והסביבה שבה הן פועלות הורכבו מפיסות נייר ובד מודפסות וצבעוניות מאוד. שפע ההדפסים המתחלפים מכפולה לכפולה ומדמות לדמות כמו-מרצדים מול פני המאזינים הצעירים, מדמים את המראות שחווה מי שעוצם את עיניו בסביבה מוארת ומעצימים כך את הטשטוש והאופי הלא-ברור של עלילת הסיפור כפי שהיא נמסרת מפי האב המנומנם.

יצירתו של אוספנסקי היא סיפור השכבה נפלא גם בזכות חבירתן של המתרגמת והמאיירת לטקסט שנכתב לפני שנים ובמרחקים. המתרגמת עינת יקיר העמידה גרסה עברית בהירה, מוזיקלית וטבעית לסיפור מלא ספקות, והמאיירת אורה איתן השכילה להציף ולהעצים באיוריה את מה שהטקסט רומז לו.

אדוארד אוספנסקי נולד ב- 1937 בעיר קטנה סמוך למוסקבה. לאחר שהוסמך כמהנדס עסק בכתיבה ובהפקה של סרטי הנפשה, ומילא תפקידים שונים בתסכיתי רדיו ובתכניות טלוויזיה הומוריסטיות, חינוכיות ומוזיקליות לילדים. כותב לילדים ולמבוגרים.

הָיֹה הָיָה פילון אחד מתאים לבני שנתיים-שלוש, ולמבוגרים המתענגים על ספרות טובה לילדים.

http://www.dafdaf.co.il/Details.asp?MenuID=1&SubMe...
לצפיה ב-'"היה היה פילון אחד": בשם התקינות הפוליטית,'
"היה היה פילון אחד": בשם התקינות הפוליטית,
19/02/2018 | 14:12
3
הפליק נהפך לדגדוג
התרגום לספרו של אדוארד אוספנסקי, המתאר בהומור שחור את קורותיו של גור פילים שהחליט לצאת לטיול לבדו, נאמן ברובו למקור הרוסי — עד לסצינת הפגישה המחודשת של הגיבור והוריו, שנפלה קורבן לתקינות פוליטית מופרזת
 
עופרה רודנר 15.02.2018
היה היה פילון אחד שם הסופר/ת: אדוארד אוספנסקי
שם הוצאה: עם עובד
תרגמה מרוסית: עינת יקיר, איורים: אורה איתן, עורכת: דלית לב
 
"היה היה פילון אחד", סיפור קטן ויפה של אדוארד אוספנסקי הרוסי, מספר על "פילון חמוד ולבבי. / אולי היה סתם חזירון / תנין היה, אולי". נדמה שהפילון בעצמו לא יודע מיהו, כי איבד את ביתו: "היה זה ערב אביבי, / אולי בכלל ביום שרבי / לפילפילוני התחשק / בלי אמא לטייל. / אבל פתאום פילון אבד... על ספסל ישב בדד".
 
צריך מידה רבה של הומור שחור כדי לתאר את המקרה של אובדן הבית בליריות משועשעת כזאת. סביר להניח שאוספנסקי, שחגג השנה 80, מכיר את הנושא מקרוב. בשורות החלומיות, המרחפות והשבריריות האלה דחוסות דרמה ואימה. כמו באותם חלומות שבהם מוצא את עצמו החולם זר בהזיותיו שלו, הבית הולך ומיטשטש ואיתו הגן (אולי היה זה "בגן מופלא וענקי, / אולי איננו ענקי", מהרהר המספר, ו"אולי בכלל בגן חיות"). עם היעלמות הבית מתחפפים גם הזיכרון, הרצף, הזהות והאינטימיות.
 
גברת חסידה ("אולי סנונית, לא חסידה. / אולי בכלל ציפור־ילדה / בכל מקרה — ציפור") מציעה עזרה. השניים יוצאים לחפש את ביתו של הפילון בתבנית החוזרת, כמו בריקוד עליז: "'כן, זה הרחוב!... / אולי זה לא היה הרחוב — / אולי רחוב אחר... / כן! זה הכלוב!... / אולי זה לא היה הכלוב, / סליחה, איני זוכר'. / זמן ממושך הלכו השניים, / אולי שנה, או שעתיים, / טיפסו על הר, שחו בים, מדבריות חצו". בקצה המסע ימצא הפילון את אמא ואבא, ואל המפגש המרגש נחזור בהמשך.
 
אוספנסקי, אחד מסופרי הילדים האהובים ביותר ברוסיה, הוא שיצר את "צ'יבורשקה" המפורסם (הסובל אף הוא ממשבר זהות וחוסר בית), שנהפך לקאלט עולמי, בין היתר בזכות סרטוני אנימציה יפהפיים על שמו. "היה היה פילון אחד", כמו סיפורי צ'יבורשקה, הוא אחד המוקדמים שלו.
 
המגמה של הוצאת עם עובד ושל המתרגמת עינת יקיר לתרגם ספרות ילדים רוסית לגיל הרך משמחת כשלעצמה. הראשון בסדרה היה "106 דרוריות חביבות" הנהדר של סמואיל מרשק ודניאיל חארמס, שתרגומו יפה אבל לא מספיק נאמן למקור (ראו מאמרי עליו, מוסף "ספרים", 19.9.2017). אחריו יצא תרגום די נאמן ל"גברת, רכבת וכלבלב" ("בגאז'") של מרשק.
 
בתרגום ל"היה היה פילון אחד" אבד משהו מהפשטות האינטואיטיבית של המקור, אבל הוא בסך הכל נאמן ברובו למקור וגם שומר על יופיו עד הסצינה האחרונה — שם צינזרה יקיר את אוספנסקי. על פי התרגום, "סבתא וגם אבא / או אמא'לה וסבא / נתנו לו ארטיק על מקל, / חלב עם קינמון. / בעדינות ליטפו אותו / אולי הם רק חיבקו אותו / אולי הם דיגדגו אותו, / ודיגדגו המון". ואילו במקור כותב אוספנסקי, בהומור השחור האופייני לו, שאחרי הליטופים חטף הפילון "קצת פשלופא'לה / אולי לא כל כך קצת". פשלופא'לה הם מה שכל ילד הכיר פעם — פליקים, סטירות, מכות בתחת.
 
נראה שהמתרגמת בחרה לרכך את המכה ולהחליף אותה בדגדוגים, בשביל הדור הצעיר והחדש שלא יודע מה זה פליקים של אמא'לה או אבא. חבל, זה מקלקל את הפאנץ' של הסיפור ומפספס לגמרי את הסצינה המשפחתית הטעונה.
 
מעבר לכך, עולות שאלות עקרוניות: אם ספרי הילדים יתנקו מכל הלכלוכים של המאות הקודמות, מה יישאר ואיזה טעם יהיה לזה? האם גם ספרות הילדים הופכת לטבעונית? והאם התקינות הפוליטית והחרדה מצדיקות מחיקה וצנזורה? האם לא כדאי להשאיר כמה ראיות, ולו רק בשביל המקטרגים?
 
מחלקת הצנזורה של התקינות הפוליטית משגשגת בספרות הילדים, מתוך כוונות טובות אך מגושמות בעליל — כאילו ספרים הם כדורי הרגעה או ריטלין שצריך להתאים לקליינט, ומדובר בקליינט כל כך טיפש, שאינו יודע להבדיל בין סיפור למציאות. אם כבר חייבים להביא מרשם מהרופא, הרי שאכזריות ורשעות הן מתכון ידוע לסובלימציה של אגרסיות וחרדות.
 
בינתיים ברוסיה, אוספנסקי בעצמו מתחנן על יצירתו מול חברת האנימציה הוותיקה Soyuzmultfilm, הנמצאת תחת שליטת הממשל הרוסי. מתברר שהחברה (שהפיקה בעבר את סרטוני צ'יבורשקה ואחרים משלו) יצרה לאחרונה סדרה על פי ספריו של אוספנסקי בלי לשתף אותו כלל בתהליך ההפקה. נדלג על הפרטים המשפטיים המפותלים, אוספנסקי נחרד מהרעיון שייגעו לו ביצירה ואף התלונן על כך במכתב פתוח לוולדימיר פוטין. "מר נשיא היקר!" הוא כתב, "גיליתי שלכבוד יום הולדתי ה–80 הכין לי הסטודיו מתנה מעניינת מאוד... אני מוכן לשתף פעולה בכתיבת הסדרה תחת תנאים סבירים של חוזה. לא ייתכן שאין לי שום קול בעניין". הסטודיו השיב, אגב, שכל הטוב זה מגיע "מתוך כבוד ונדיבות לסופר" וגם "הצענו חמישה מיליון רובל (כ–88 אלף דולר) תמורת הזכויות".
 
כל זה מספר משהו על מצבה העדין של ספרות הילדים. גם אם רוסיה היא מקרה נפרד וקיצוני, הזלזול במלאכת הכתיבה לילדים הוא עניין נפוץ בכל מקום ויש לו ביטויים רבים. בהיותה משאב פוטנציאלי מעולה לצורכי תעמולה או מסחר, ספרות הילדים נמצאת תחת איום מתמיד של ניצול מצד בעלי עניין למיניהם. ואם לא די בזה, עכשיו גם מגמות של מחיקה ותקינות פוליטית מאיימות לייבש אותה. זה בעצם קצת אירוני, הפילון של אוספנסקי איבד את הבית, והוא בעצמו לא יודע עד כמה.
 
לצפיה ב-'הערב אירוח בנושא היבטים פסיכולוגיים בהתמודדות עם ילד רגיש'
הערב אירוח בנושא היבטים פסיכולוגיים בהתמודדות עם ילד רגיש
19/02/2018 | 13:54
1
 
הערב בשעה 20:00 נארח בפורום הורים לפעוטות את ד"ר לי בר-יעקב, פסיכולוגית ומדריכת הורות.
באירוח תוכלו להתייעץ על כיצד להתמודד ולגדל ילד רגיש, שחווה את העולם בעוצמה רבה יותר מאשר אחרים.

העלו את שאלותיכם על גבי שרשור האירוח כבר עכשיו!
לצפיה ב-'קלאסיקות במבחן הזמן: "הרוזן ממונטה כריסטו" מאת אלכסנדר דיומא'
קלאסיקות במבחן הזמן: "הרוזן ממונטה כריסטו" מאת אלכסנדר דיומא
18/02/2018 | 12:27
3
לצפיה ב-'ספר ילדים חדש: החתול שלמה רוצה לאכול ועוד סיפורים '
ספר ילדים חדש: החתול שלמה רוצה לאכול ועוד סיפורים
18/02/2018 | 10:14
3
מאת יעל מנור...
12/02/2018
ספר ילדים חדש: החתול שלמה רוצה לאכול ועוד סיפורים ...
בספר הילדים החדש והמקסים החתול שלמה רוצה לאכול ועוד סיפורים, שכתבה יעל מנור ישנם שלושה סיפורים אשר מציאות ודמיון ארוגים בהם, ביצירה ויצירתיות.

יעל מנור מתארת בהומור עדין כיצד נטווים יחסים של קירבה בין דמויות אשר לכאורה אינן "החברות הכי טובות" מטבען (חתולים ועכברים), והן מסייעות זו לזו בעת מצוקה, בשמחה ומכל הלב, הסיפור מאוד מלמד על חברות, על מעשים טובים ואיך טוב לב והושטת עזרה מרחיב את הלב ומשמח מאוד, דרך הקראת הסיפור יכולים גם הילדים וגם המבוגרים לקבל הרבה תובנות, אהבתי מאוד את האיורים המקסימים שאייר רמי מאיקס שמוסיפים הרבה צבע לסיפורים המקסימים והמלמדים שכתבה יעל מנור.

בספר ניכרת אהבתה של המספרת לבעלי חיים באשר הם.


בסיפור הראשון: החתול שלמה רוצה לאכול, נפגוש חתול רעב וזועף הנעזר העכבר טוב לב.

בסיפור השני: מודי החתולה עפה ברוח, נכיר חתולה מצוירת, יפה ומגונדרת, שעפה ברוח. מי יודע לאן...

הסיפור השלישי: מודי החתולה ותומי-כתומי העכבר, מתאר מפגש מרתק ונוגע ללב בין חתולה לעכבר.

על רגישות וחמלה ועל עזרה בעת צרה, כי רעות ואחווה הן תמיד עניין של בחירה!

זה ספרה השני של יעל מנור, ספרה הקודם: "מוצמוץ העכבר הלך לאיבוד" יצא בשנת 2017 בהוצאת סטימצקי.

ספר הילדים: החתול שלמה רוצה לאכול ועוד סיפורים,  מאת:יעל מנור

איורים:רמי מאיקס, הוצאת סטימצקי

כריכה קשה, 47 עמודים, 69 ש"ח

להשיג בחנויות סטימצקי

http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7426521
לצפיה ב-'מסביב לעץ התות '
מסביב לעץ התות
18/02/2018 | 08:35
5
בוקר טוב ,בוקר חורפי ויפה 
 
 
מסביב לעץ התות  
 
לצפיה ב-'סוס, ילד ,מלך '
סוס, ילד ,מלך
17/02/2018 | 09:43
5
הילית בלום,כתבה.
 נועם נדב:אייר 
הספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד/2018 
למעלה באיור בתמונת העטיפה הקדמית,רואים ילד צעיר
עטוף בגלימה מלכותית.זהו המלך ניקנור.ילד נוסף מפשוטי העם הוא 
מיכאל.ולמטה מאויר סוס שחור ענק,סוס מלכותי סוס המלך .ממשתתפי העלילה. 
למלך הצעיר יש בעיה,הוא מפחד מסוסים,נרתע לרכוב,ומתרחק מהאורוות.
הגיע עת התהלוכה הגדולה של הממלכה,על הילד-המלך היה לרכוב על הסוס המלכותי נבנצאל,ולצאת בראש התהלוכה.
מהפחד חלה המלך,נכנס למיטה רועד ומדוכדך.מרחיק כול איש מעליו,ואת סודו 
שומר לעצמו.
רופא היה בארמון שהצליח להתקרב לילד המלך,ושמו קורנס.
רופא קשוב ורגיש הבין את הבעיה,ידע שהזמן קצר,לא יועיל שיכנוע,עידוד או
הבטחות,והחליט לבחון אפשרות אחרת.הוא פנה בבקשה אל ילד האורווה
להציל את כבוד המלך, ולרכב במקומו. 
על השכנוע,ההכנות,המאמץ שעלה למיכאל בבריאותו
בסיפור .
 
  על מלך מפוחד.
על מתן לגטימציה לפחדים.
על דרכים חיוביות,וגישה קשובה כמקום למרחב
 בעת התמודדויות.
על מעגלים שנסגרו:*חיבור מיטיבי של הילד מלך-לסוסו 
 **פתרון מרגש לילד האורווה .
ועוד
על חיי הארמון דרכיו ומנהגיו 
האנשת בעל החיים במקרה זה הסוס
כמקום להבנת בעלי חיים ודרך נכונה להתיחסות.
הכרות עם דמויות נוספות.
 
​ הספר
כתוב בשפה יפה וזורמת.
האיורים מרתקים את העין בצבעים,בפרטים בתנועתיות,באינטראקציה בין הדמויות,ובהשלמת האווירה.
 
הערה :
לי נשארה תחושה מסוימת ולא נעימה מסבלו של נער האורווה מיכאל,
לפני בעת התהלוכה,ואחריה,
אבל התנחמתי בדרך החדשה שאליה יצא . 
 
לצפיה ב-'כטיפות הגשם '
כטיפות הגשם
17/02/2018 | 08:24
1
6
 
כטיפות היורדות משמים והופכות באחת למטר מבורך 
כך גם אתן בנות יקרות:יעל,הזרה,חרצית,שחרזדה,דינה ואשלינג .
משקות אותנו ממעין הספרות ומרוות כול צמא.
שירים מעט כתיבתכן עולה ונפרשת ,שחרזדה ,דינה .
קליסקות  של ספרים מתוך מידע מתמשך של קריאה מביאה לנו אשלינג 
יעל הזרה לא מפסיקות להעלות מגוון  של ספרים חדשים,ובמקביל קישורים רחבי אופקים העוסקים בספרות ספרים ומה שבינהם.
ולבסוף חרצית המפעילה את הפורום,כענן המעודד את הממטרים לרדת 
להרוות, להשקות,את האדמה,ל"צחצח"את האויר .
 
בזכותכן נושמים אנחנו בהנאה את ריח הספרים 
שבת שלום 
"אח איזה חורף "
לצפיה ב-'סוס , ילד , מלך /2018'
סוס , ילד , מלך /2018
17/02/2018 | 09:38
5
 
 הילית בלום,כתבה.
 נועם נדב אייר 
הספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד/2018 
למעלה באיור בתמונת העטיפה הקדמית,רואים ילד צעיר
עטוף בגלימה מלכותית.זהו המלך ניקנור.ילד נוסף מפשוטי העם הוא 
מיכאל.ולמטה מאויר סוס שחור ענק,סוס מלכותי סוס המלך .ממשתתפי העלילה. 
למלך הצעיר יש בעיה,הוא מפחד מסוסים,נרתע לרכוב,ומתרחק מהאורוות.
הגיע עת התהלוכה הגדולה של הממלכה,על הילד-המלך היה לרכוב על הסוס המלכותי נבנצאל,ולצאת בראש התהלוכה.
מהפחד חלה המלך,נכנס למיטה רועד ומדוכדך.מרחיק כול איש מעליו,ואת סודו 
שומר לעצמו.
רופא היה בארמון שהצליח להתקרב לילד המלך,ושמו קורנס.
רופא קשוב ורגיש הבין את הבעיה,ידע שהזמן קצר,לא יועיל שיכנוע,עידוד או
הבטחות,והחליט לבחון אפשרות אחרת.הוא פנה בבקשה אל ילד האורווה
להציל את כבוד המלך, ולרכב במקומו. 
על השכנוע,ההכנות,המאמץ שעלה למיכאל בבריאותו
בסיפור .
 
  על מלך מפוחד.
על מתן לגטימציה לפחדים.
על דרכים חיוביות,וגישה קשובה כמקום למרחב
 בעת התמודדויות.
על מעגלים שנסגרו:*חיבור מיטיבי של הילד מלך-לסוסו 
 **פתרון מרגש לילד האורווה .
ועוד
על חיי הארמון דרכיו ומנהגיו 
האנשת בעל החיים במקרה זה הסוס
כמקום להבנת בעלי חיים ודרך נכונה להתיחסות.
הכרות עם דמויות נוספות.
 
הספר
כתוב בשפה יפה וזורמת.
האיורים מרתקים את העין בצבעים,בפרטים בתנועתיות,באינטראקציה בין הדמויות,ובהשלמת האווירה.
 
הערה :
לי נשארה תחושה מסוימת ולא נעימה מסבלו של נער האורווה מיכאל,
לפני בעת התהלוכה,ואחריה,
אבל התנחמתי בדרך החדשה שאליה יצא . 
לצפיה ב-'ארץ האגדות – עולמות מתנגשים'
ארץ האגדות – עולמות מתנגשים
17/02/2018 | 07:46
1
8
גדי איידלהייט: "אחד הדברים הטובים בקריאת ספרי ילדים הוא שהם מזכירים לך את הילדות שלך. וכשאני קורא את ארץ האגדות, ובפרט את הספר השישי שסופו, מאפשר עידן חדש של סיפורי ארץ האגדות אני נזכר בסדרה שראיתי באדיקות ובהנאה רבה כל חופש גדול: “נערי פלקסטון”, ארבע עונות הסדרה שמתרחשת במהלך מאה שנים מאמצע המאה התשע עשרה ועד לאחר מלחמת העולם השנייה, הציגו בכל דור שני נערים, אחד בן אצולה, ואחד בן העובדים באחוזה שמתחברים למרות הבדלי המעמדות ויוצאים להרפתקאות מטורפות. נעימת הפתיחה והסיום היו לקוחות מהסימפוניה הקלסית של פרוקופייב שנהייתה אחת מהפייבוריטיות שלי.
 
'נערי פלקסטון'  היא סדרת טלוויזיה היסטורית בריטית לילדים, באזור יורקשייר, לאורך זמן של כמעט מאה שנים. הסדרה נעשתה על ידי הטלוויזיה של יורקשייר ושודרה ב- ITV בין 1969 ל -1973 https://www.youtube.com/watch?time_continue=26&v=Zw61GdpvAlc
 
נחזור לארץ האגדות. חובבי הסדרה ישימו לב מיד לצבע הכריכה הבהיר. אולי זה מסמל את שינוי הדור. קונר כבר זקן ויש לו משפחה, אותה אנו פוגשים באקספוזיציה לספר. כן, הוא התחתן עם ברי, יש להם ילדים,  ויש גם שפע מסרים חיוביים (בעיקר בסוף). וקונר גם לא ממש זוכר טוב ובשביל לזכור דברים הוא קורא את הספרים שהוא כתב, סדרת אגדוטופיה, שבאופן חשוד למדי מזכירה את סדרת ארץ האגדות.
קראתי רק את הספר הראשון בסדרה והיה צריך להשלים פערים, בגלל שלא ממש הבנתי מי עשרות הדמויות השונות ומאיפה הן הגיעו. הילדים, חובבי הסדרה, התנדבו להסביר לי בכמה משפטים מה קורה בכל אחד מהספרים הקודמים. עדיין לא הבנתי הכול אבל ניחא, היה מספיק מידע כדי להמשיך בקריאה.
כמובן, ששמחתי מאד לגלות שהעלילה מתרחשת בניו-יורק. מאז שביקרתי בעיר עצומה זו, אני מאוהב בה עד עמקי נשמתי  (לא קראתם את החוויות? תתבישו לכם! תעצרו הכל ולכו לקרוא: וכנית מלאה, חוויות, המלצות ועוד בפוסט “ניו יורק ניו יורק“) וכיאה לספרים, העלילה נפתחת בספריה הציבורית הגדולה במנהטן ובפסלי האריות הכל כך אהובים על אנשי ניו יורק ועל התיירים המבקרים בה (כלומר אני), שהופכים לאמתיים, ומטילים אימה על הציבור! מעולה.
 
העלילה ממשיכה דרך ארץ האגדות והעולם האמתי. כולם מתכוננים לקרב הגדול. מכשפות, פיות, הצבא הספרותי מהפרקים הקודמים, הצבא המדומיין של קונר, והחגיגה מרובה. בינתיים צפרדי נע במראות המקוללות שלמרות שאין אפשרות לצאת ממנה, אנחנו נגלה שדווקא יש, וגם מפלצות אבן מצליחות לצאת מהכישוף. באופן כללי אפשר לחלק את דמויות הספר לשלושה.  טובים באופן מוחלט, רעים באופן מוחלט, וטובים שהוטל עליהם כישוף והם רעים אבל לא באמת.
הילדים (12.5 ו-14) נהנו מאד מהספר, קונר כבר בן 15, כך שבניגוד לספר הראשון בסדרה, בהחלט יש בספר יותר מדי הורמונים של מתבגרים, כפי שהגדירה זו אחת הדמויות עצמן (אמא אווזה), וכל מיני מערכות יחסים שצריכות בירור כזה או אחר. הספר כולו משובץ הומור בכמה רמות, מהדבילי ביותר ועד חידודים מתוחכמים יותר לקרוא המבוגר, ואפילו הוספו כמה הערות שולים. כך או כך, נראה שכמו שעלילת הארץ האגדות אי אז לפני ארבע שנים וחמישה ספרים התחילה בסבתא של אלכס וקונר שנתנה להם את הספר, כך גם עידן אלכס וקונר הסתיים בצורה המאפשרת לאחת הנכדות, להמשיך הלאה את שרשרת האגדות.
סדרת הארץ האגדות, הפכה כבר מזמן ללהיט, והיא אהובה מאד על הקוראים הצעירים ובצדק, וגם המבוגרים יהנו לקרוא אותה. מי יודע אילו חוויות ילדות היא תזכיר לכם?
ארץ האגדות עולמות מתנגשיםארץ האגדות – עולמות מתנגשים
כריס קולפר
מאנגלית: נועה בן פורת
הוצאת אריה ניר ומודן 2018
מגב הספר
הסיוט המפחיד ביותר של אלכס וקונר התגשם. הדמויות מארץ האגדות – גיבורים ונבלים גם יחד – יצאו מעולמותיהם והגיעו אל העולם האמיתי! המכשפה מורינה החלה לבצע את תוכניתה המרושעת והיא מאיימת לכבוש ולהחריב את ניו יורק תחילה ולאחר מכן את העולם כולו!
כאשר קונר חושב שהכול אבוד ושלא יכול להיות גרוע יותר – אלכס נעלמת!
קונר וחבריו ניצבים בפני הקרב החשוב ביותר בחייהם. אך ללא אלכס, קונר אינו יודע כיצד יוכל לגבור על אויביו ולהציל את כל אהוביו. האם יצליח קונר למצוא את אלכס לפני שיהיה מאוחר מדי? והאם יוכלו התאומים להחזיר את שיווי המשקל בין העולם האמיתי לעולם האגדות?
 
 
 
לצפיה ב-'המלצות אנשי "יקום תרבות" לסוף השבוע 17-16 בפברואר 2018:'
המלצות אנשי "יקום תרבות" לסוף השבוע 17-16 בפברואר 2018:
17/02/2018 | 08:00
4
לצפיה ב-'אמירה נוגעת ללב של הנרייטה סאלד... '
אמירה נוגעת ללב של הנרייטה סאלד...
16/02/2018 | 09:37
3
11
 
אלוהים !
תן לנו את הכח לקבל את ילדינו כמו שהם.
תן לנו את החוכמה להגיש להם את העזרה שהם זקוקים לה ,
ולא זו שאנו רוצים להגיש. .
תן לנו את התבונה לחנך אותם ולעצב דמותם
מבלי לגזול את עצמאותם , עצמיותם ואישיותם.
תן לנו את הצניעות להבין שלא הכל אנחנו יודעים טוב מהם , 
ושיש דרכים שונות לעשות אותו דבר,
ולא תמיד הדרך שלנו היא היותר נכונה.
תן לנו את האומץ לעמוד על שלנו בעקשנות 
ובאותו הזמן לשמור תמיד על כבוד האדם.
אלוהים ! עזור לנו לעשות אותם מאושרים.
לצפיה ב-'כמה חוכמה יש באמירה'
כמה חוכמה יש באמירה
16/02/2018 | 12:07
2
2
לצפיה ב-'בכל יום משפחה הייתי מקריאה את הקטע. קוראים לזה'
בכל יום משפחה הייתי מקריאה את הקטע. קוראים לזה
16/02/2018 | 16:17
1
11
 
 
''תפילת ההורים'' וזה באמת מקסים והאמת לא רק ליום המשפחה אלא בכלל.
להדפיס, לניילן ולתלות על המקרר,כך שבכל פעם כשפותחים קוראים. ..כי זה טבעו של האדם, לשכוח....
תודה הזרה
לצפיה ב-'מרגש ונפלא'
מרגש ונפלא
19/02/2018 | 14:42
לצפיה ב-'עוגה לשבת וליום המשפחה'
עוגה לשבת וליום המשפחה
16/02/2018 | 12:06
2
5
עוגה מסוג אחר
טובה לשבוע המשפחה ולכל עת אחרת
 
זו לא חגיגה אם אין בה עוגה,
אך לעוגה צריכים המון מצרכים.
אז בואו נכין עוגה מיוחדת
לא כמו שיש בימי הולדת.
עוגה מסוג אחר, טובה הרבה יותר
עוגה שהיא עולם - עולם פשוט מושלם.

ניקח:
כוס של סבלנות וכוס של סלחנות,
נוסיף:

כוס של רגישות ונערבב בעדינות.

נוסיף עוד:
כוס של אהבה ושתי כוסות שלווה,
רצון לתת עזרה
לכל מי שבצרה.
את הכול ביחד נניח בקלחת,
נבשל על אש גבוהה,


וזו התוצאה:

עוגה מסוג אחר, טובה הרבה יותר.
עוגה שהיא עולם - עולם ממש מושלם.נרשם בבלוג

לצפיה ב-''
16/02/2018 | 17:32
1
1
לצפיה ב-''
17/02/2018 | 07:51
לצפיה ב-'להיות קיפוד / דינה וולוך'
להיות קיפוד / דינה וולוך
16/02/2018 | 00:15
1
8
להיות קיפוד / דינה וולוך
 
בַּכְּבִישׁ עַל-יָד הַגַּן, בַּצַּד,
בְּיוֹם אָבִיב כָּחֹל נֶחְמָד
רָאִינוּ, אִמָּא וַאֲנִי,
קִפּוֹד קָטָן וְדוֹקְרָנִי.
לְדַעְתִּי, קָשֶׁה מְאֹד
לִהְיוֹת דּוֹקֵר כְּמוֹ קִפּוֹד,
כִּי אִם יִרְצֶה חֻלְצָה לִלְבֹּש
וְיַעֲבִיר בָּהּ אֶת הָרֹאשׁ,
הֲרֵי מִיָּד הִיא תִּקָּרַע,
וְזֹאת תִּהְיֶה צָרָה צְרוּרָה!
וְחוּץ מִזֶּה, עָצוּב מְאֹד
לִהְיוֹת דּוֹקֵר כְּמוֹ קִפּוֹד,
כִּי אִם הוּא מְבַקֵּשׁ לִטּוּף 
עַל הַצַּוָּאר אוֹ עַל הַגּוּף,
זֶה לְעוֹלָם לֹא יִתְאַפְשֵׁר,
כִּי כָּל לִטּוּף כָּל-כָּךְ דּוֹקֵר!
אַךְ לִפְעָמִים נֶחְמָד מְאֹד
לִהְיוֹת דּוֹקֵר כְּמוֹ קִפּוֹד.
אִם מִישֶׁהוּ אִתּוֹ יָרִיב,
הוּא אָז יֵדַע גַּם לְהַכְאִיב.
הֲרֵי זֶה בְּוַדַּאי לֹא סוֹד,
שֶהַקּוֹצִים דּוֹקְרִים מְאֹד...
עַכְשָׁיו אֹמַר:"זֹאת לֹא טָעוּת!
לִהְיוֹת קִפּוֹד זֶה לֹא פָּשׁוּט!"
 
 
לצפיה ב-'להיות קיפוד זה לא פשוט..אבל השירים שלך פשוט ..נפלאים '
להיות קיפוד זה לא פשוט..אבל השירים שלך פשוט ..נפלאים
16/02/2018 | 09:06
1
לצפיה ב-'שי צ'רקה לא מפסיק לאתגר את עצמו ואת קוראיו ומשיק ספר שני'
שי צ'רקה לא מפסיק לאתגר את עצמו ואת קוראיו ומשיק ספר שני
15/02/2018 | 21:24
3
6
בסידרת עגנון.




'שי ועגנון הסייף''שי ועגנון הסייף'כתב: ש"י עגנון, צייר: שי צ'רקה. הוצאת שוקן

'שי עגנון והסייף' מתרחש בירושלים של לפני כמעט מאה שנה. הספר נפתח בתעלומת מותו של רבי יהודה הלוי ומתפתח לקרב איתנים בין ספרא לסייפא, בין סופר לסייף. כתב: ש"י עגנון, צייר ביד אומן: שי צ'רקה. קומיקס לנוער ומבוגרים. הוצאת שוקן.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/366393

כשהייתי ילד, בשנות בית הספר היסודי, היה קשה לתפוס אותי בלי חרב ביד, חרב אבירים עשויה משאריות קרשים או סיִף של מוסקטר שחיברתי מחלקי פלסטיק שיוצרו במקור למטרות תמימות לחלוטין. כשכבר הנחתי את החרב, ישבתי לצייר דמויות שגם הן כמעט תמיד אחזו בחרב. לא פלא שכשגיליתי בספר תכריך של סיפורים את הסיפור "הסייף", מיד נשאבתי פנימה, וכמו שקורה לי בעת קריאת כל סיפור של עגנון, ראיתי את הסיפור בתמונות.

http://nuritha.co.il/he/node/55591


לצפיה ב-'שי ועגנון - שלושה סיפורים צייר: שי צ'רקה ש"י עגנון / שוקן'
שי ועגנון - שלושה סיפורים צייר: שי צ'רקה ש"י עגנון / שוקן
15/02/2018 | 21:35
2
6
 
כשאני קורא את סיפוריו של עגנון מצטיירים בדמיוני עולמות, עולמות שמכילים מראות אשר אינם מתוארים במילותיו של עגנון, מראות שפותרים את כתבי החידה בסיפורים. ראיתי את חייו האמיתיים של עגנון משתלבים באגדה מאויב לאוהב;
 
ראיתי מה מתרחש במנהרה המחברת בין הגלות לארץ ישראל במעשה העז, אף שעגנון לא מספר זאת;
 
ראיתי איך נראה עומקו של ארמון שטוח, שצייר גיבור הסיפור האדריכל והקיסר.
 
ראיתי, ורציתי לשתף אתכם, אז ציירתי.
 
 
שי צ'רקה
לצפיה ב-'באותו נושא'
באותו נושא
15/02/2018 | 21:43
1
5
שי ועגנון, שלשה סיפורים / יוסף סאקס, שמואל פאוסט
אדם החושב בתמונות / יוסף סאקס
 
מהדורה מאוירת בקומיקס לסיפורי עגנון משמרת מצד אחד את שפתו וסגנונו ומצד שני מהווה מדרש לכתביו; דורשת סבלנות ופענוח וגם מזמנת היכרות קסומה ומשעשעת
 
שי ועגנון שלושה סיפורים
סיפר ש"י עגנון, צייר שי צ'רקה /שוקן, תשע"ג 2013, 48 עמ'
 
"עגנון הצליח להביע הכול – בדרך לגמרי לגיטימית – בצורה של אדם החושב בתמונות", העיד ידידו גרשם שלום. לפיכך מעניין שכה מעט מסיפורי ש"י עגנון אוירו עד עתה. מנקודת מבט אמנותית, עבודת האילוסטרציה הגדולה ביותר שנעשתה עד כה היא של האמן אביגדור אריכא, עבור חלקים מ"תמול שלשום" שהודפסו תחת השם "כלב חוצות", שָׁם הסופר והאמן עבדו יחד על מנת לאייר את הכלב הדמוני בלק (בבית עגנון נפתחה תערוכה של חריטות, רישומים וציורים אלו בשנת 2010, והודפס קטלוג בשיתוף עם מוזיאון תל־אביב לאמנות). גם הרצל רום, חתנו של זלמן שוקן, הפטרון של עגנון, הפיק מספר ציורי קווים ואלה מוחזרו בהדפסות שונות של סיפורי עגנון בעברית ובתרגום.
אבל רק כעת, 42 שנה לאחר מותו של חתן פרס הנובל, נהפכו סיפוריו של עגנון לספר קומיקס. המאייר וצייר הקומיקס שי צ'רקה הלחים תמונות לשלוש מיצירותיו של עגנון, ואין זה מפתיע שהוא עשה זאת לסיפורים שעשויים למצוא חן במיוחד בעיני ילדים.
 
הרב קוק ובוב דילן
"מעשה העז" הוא כפי הנראה הסיפור הקצר המוכר ביותר של עגנון, וסביר להניח שהינו הראשון שפוגשים ילדים בבית הספר. אגדה זו מספרת על מערה־מנהרה המחברת בין הגלות לארץ ישראל, ועל עז משעשעת ומסכנה שיכולה להוביל בדרך. למעשה, זהו הסיפור הראשון של עגנון שאויר. הוא יצא לאור ב־1925, זמן קצר לאחר חזרתו של עגנון משהייה בת 12 שנים בגרמניה. הסיפור התפרסם בה בעת בשתי הוצאות לאור, ללא שינויי נוסח – בכתב־עת הספרותי "הדים" וכחלק מסדרת חוברות לילדים שאוירו על־ידי האמן הבצלאלי זאב רבן. העובדה שאותו סיפור הוצג גם למבוגרים וגם לילדים מבליטה את המורכבות והעושר של סיפורי עגנון, ובעצם את האופי המדרשי של כתיבתו.
 
בדיוק סביב נקודה זו – עגנון לילדים – מתעורר העניין בגרסתו של צ'רקה, גרפיקאי ומאייר מוכשר הידוע בעיקר בשל סדרתו "בבא", המאיירת אגדות חז"ל וסיפורי תנ"ך. צ'רקה נודע גם בזכות הקריקטורות הפוליטיות שבהן הוא מצליף בכל מגזרי החברה הישראלית. בספרו הנוכחי ניכר עד כמה מאיירים הִנם מטבעם פרשנים. למשל, עגנון איננו מרבה בתיאור המעבר במערה המחברת בין גליציה לגליל, אלא פוטר את עצמו בשלושה משפטים קצרים. זאת משום שהצורך להזיז את העלילה קדימה איננו תובע מילים רבות (בדומה למאורת הארנבת של לואיס קרול, ארון הבגדים של ק"ס לואיס ורציף 9 ושלושה־רבעים של ג'יי קיי רולינג, זהו רק המנגנון המאפשר למספר להעביר את הגיבור מעולמנו לעולם קסום יותר). אך המאייר איננו יכול להסתפק בכך, וצ'רקה משקיע שלושה מתוך שנים־עשר עמודיו של "מעשה העז" לתיאור המעבר במערה. לאורך הדרך אנו רואים אזכורים לבני הצאן בהיסטוריה היהודית, החל מהאיל הנאחז בסבך מעקדת יצחק, דרך השעיר לעזאזל, חד גדיא ועוד. סכין קצבים המשורטטת בדמות היטלר מזכירה לנו את ההובלה של העם היהודי, ובכן, כצאן לטבח.
בעקבות ציוריו של צ'רקה אנו זוכים להציץ במה שמסופר בין השורות אצל עגנון: יש הרבה היסטוריה יהודית במעבר שבין העולם הישן לחדש ובין הגולה לשיבה לארץ ישראל. בצורה זו משמר צ'רקה חלק מדו־המשמעות של הכתוב העגנוני, המכוון בעת ובעונה אחת הן לילדים והן להוריהם. ניכר כי ציוריו של צ'רקה הנם סוג של מדרש על כתבי עגנון, שהם בעצמם זיקוק של ספרות המשנה, התלמוד, המדרש, החסידות וכו', הנוצקים מחדש לתוך תבנית ספרותית מודרנית.
 
הסיפור הידוע השני באוסף (והראשון בסדר הסיפורים) הוא "מאויב לאוהב", המתאר את ניסיונותיו של המספר להתיישב בשכונת תלפיות למרות התנגדותו של "מלך הרוחות", המאיים לנשוב ולנשוף ולמוטט את ביתו. כמעט כל פרשנות על סיפור זה הצביעה על ההשתקפות האוטוביוגרפית של עגנון אל תוך הסיפור, כגון ביזת ביתו השכור בשכונת תלפיות בזמן פרעות תרפ"ט, ולאחר מכן בניית ביתו העומד עד היום ומשמש מוזיאון ומרכז למידה ותרבות. בהמשך לקו פרשני זה, מצייר צ'רקה את המספר בדמות דיוקנו של עגנון עצמו, והבית אינו אלא בית עגנון, אבל, באופן מפתיע, מצויר כפי שהוא כיום, לאחר השיפוץ הנרחב שעבר בשנת 2009 (הקורא הערני ימצא באיורים רמזים לדמויות היסטוריות נוספות – נסו למצוא את הרב קוק, בוריס שץ ובוב דילן!)
 
בעוד שני הסיפורים הראשונים מוכרים באמצעות תוכניות הלימודים, את הסיפור השלישי סביר להניח שילדים – וכל מי שאיננו מעריץ מושבע של עגנון – לא יכיר. זאת משום שצ'רקה אייר פסקה אחת מתוך "עד הנה", רומן מאוחר של עגנון, ואייר אותה כסיפור עצמאי. בסיפור "האדריכל והקיסר" אדריכל זקן מתבקש לבנות לקיסר סיני ארמון חדש, אבל "יצאו שנים ולא נבנה הארמון, שהזקין האדריכל ולא הלך לבו אחר העצים והאבנים". במקום לבנות הוא מצייר תמונה של ארמון על בד ענקי "ועשה בחכמה שכל אחד ואחד רואה בה ארמון ממש". כשהקיסר מגלה שלפניו אינו אלא ציור בלבד הוא מתרגז וצועק "רימית אותי והעמדת צורה מחוקה במקום בניין!". ברגע זה הקיש האדריכל (שמצויר בדמות דיוקנו של עגנון הזקן, שמוכר לנו היטב מן השטר של 50 שקלים) "באצבע על הדלת המצוירת. נפתחה הדלת ונכנס האדריכל ושוב לא יצא משם".
 
אגדתו של עגנון יכולה להתפרש בשני רבדים לפחות. ברובד אחד אנו יכולים להבין את רצונו של כל אמן להימלט אל תוך יצירתו כדרך להימנע מן הלחץ והצורך לרצות את פטרונו ואת ההוצאה לאור שלו. ברובד עמוק יותר, יצירה אמנותית קיימת בעולם אחר, שם היא הופכת ביטוי מוחשי לאידיאל מופשט. לארמונו של האדריכל, שקיים רק בשרטוטים, יש קיום משלו בעולם אפלטוני. ברמה הזו תרכובת המילים והציורים מעסיקה אותנו באופן העמוק ביותר, ודורשת גם תשומת לב רבה מצד הקורא כדי להבין מה באמת קורה על הדף ובין השורות. וכמו שהעיד ארט ספיגלמן, הקומיקסאי המפורסם של "מאוס", על הז'אנר: "נדמה לי שהקומיקס כבר הפך מסמל לבורות לאחת מן המצודות האחרונות של האוריינות. אם יש לקומיקס בעיה כעת, זה שלאנשים כבר אין הסבלנות לפענח את הקומיקס".
 
משיחה ומשיח
חשוב שצ'רקה עמד בפיתוי ולא חידש את השפה הפואטית ולעתים מיושנת של עגנון, ואפילו לא הקל על קוראיו באמצעות הוספת ניקוד לטקסט (שנכתב בכתב ידו המאויר של צ'רקה, ולא בגופן מחשב). חלק מן הדיאלוגים נמסרים בלשונו של צ'רקה בתוך "בועות מחשבה" ובמקרים אחרים המאייר משנה במקצת את הטקסט, אבל למרות זאת לרוב המילים והסגנון הם של עגנון עצמו, כפי שהדברים מופיעים במקור.
המחשבה שקוראים צעירים יקראו את השפה המדרשית של עגנון ולא ייבהלו ממנה מעוררת תקווה. זהו כוחו של האיור – הקוראים ידעו שהמילה המשנאית "משִׁיחה" פירושה חבל, מכיוון שיראו חבל קשור סביב זנבה של העז. השאלה האם יבחינו בהד המילה “משׁיח“, שאליה כיוון עגנון, תלויה יותר במטעני הידע שאותם יביאו איתם אל הטקסט מלכתחילה.
ובכל זאת, מכיוון שצ‘רקה משנה את המילים של עגנון מדי פעם, כדאי היה שההוצאה תוסיף את הטקסט המקורי של הסיפורים כנספח לספר – כל סיפור הינו קצר במיוחד (ללא האיורים), שני עמודים היו מספיקים – ובכך היה הופך הספר לכלי יעיל יותר לשימוש חינוכי, במיוחד ברמת בית הספר היסודי. בכל מקרה, שיתוף פעולה חשוב ומהנה זה בין שי לש“י יכיר לילדים (ולהוריהם) את כתיבתו הנפלאה של עגנון. ברגע שהם ייכנסו אל תוך מנהרה קסומה זו, מובטח שיצאו לדרך אל־חזור.
הרב יוסף סאקס הוא מייסדה של ‘עמותת עתיד‘ לחינוך יהודי, ומרצה בבית עגנון בירושלים
לצפיה ב-'המשך'
המשך
15/02/2018 | 21:50
5
ש"י ושי / שמואל פאוסט
 
איך מנגישים ספרות גדולה לילדים? אפשר לנקד עבורם את הטקסט ולהוסיף פירושים ואיורים צבעוניים, ואפשר לצקת מחדש יצירה המשלבת סיפור בפרשנותו. השוואה בין שני ספרים
 
הספר 'שי ועגנון שלושה סיפורים' אינו הספר הראשון המאויר מאת עגנון המיועד לילדים. ב־1983 יצא בהוצאת שוקן 'ספר האותיות' – שירים לכל אות מאותיות האל"ף־בי"ת, מלווה באיוריו של יוני בן שלום. הספר, שנמצא בעיזבונו של עגנון בכתב ידה של אסתר, רעייתו הטרייה באותו זמן, נכתב כבר ב־1919, להזמנתו של פטרון הסופר שלמה זלמן שוקן, וצוּותה לו המאיירת תום פרויד (אחייניתו של זיגמונד). אך המיזם המקורי המשותף לא ראה אור בסופו של דבר.
 
ספר מאויר מסיפורי עגנון "למבוגרים" יצא לפני שנים מעטות, גם הוא כמובן בהוצאת שוקן: 'קלפת תפוח הזהב', מוער על־ידי שי רודין ומאויר בידי לי קורצווייל (תשס"ט 2008). הדמיון לספר הנוכחי ('שי ועגנון') מפתיע. כותרת המשנה 'שלושה סיפורים' זהה, ואף שני שלישים מהסיפורים הנבחרים זהים: 'מאויב לאוהב' ו'מעשה העז' (ובאותו סדר הופעה). רק הסיפור השלישי השתנה מ'קלפת תפוח הזהב' – סאטירה חברתית־פוליטית (שעוברת מן הסתם מעל לראשם של הילדים) – ל'האדריכל והקיסר' (שגם מסריו, ברובד הגלוי והמופשט כאחד, כמדומה, עלולים להחטיא את קהל היעד). מעט חבל שההוצאה בחרה להוציא לקהל הצעיר שוב את אותם הסיפורים, כאשר אפשר היה להרחיב את היכרותו של קהל זה עם מגוון נוסף מסיפורי עגנון (או חלקי סיפורים) שעשויים היו להתאים לו.
 
מלבד רעיון השילוש המאויר וזהות הסיפורים, הספרים שונים במידה רבה, ומעלים הרהורים על אופי הספרים המתאים לקוראים הצעירים. 'קלפת תפוח הזהב' מביא את סיפורי עגנון כלשונם ובמלואם, תוך ניקודם וביאורם. הביאורים מופיעים כהערות שוליים ממוספרות בשולי כל עמוד, והם מבארים מילים וביטויים מוקשים וארכאיים, מספקים הקשרים היסטוריים וחושפים את ההרמזים המרובים למקורות יהודיים מגוונים. האיורים חביבים ומתארים באופן נאיבי וריאליסטי (עד כמה שאפשר לאייר רוח ועז פלאית באופן ריאליסטי) את הרובד הגלוי של הסיפורים.
 
ב'שי ועגנון' מלקט צ'רקה משפטים נבחרים מתוך הסיפורים, שדי בהם כדי להעביר את לוז הסיפור, ומשבץ אותם במשבצות הקומיקס. הביאור שלו לטקסט אינו מופיע כהערות אלא כאיור, שהוא כמובן מרכז הספר. ואכן, בשונה מאיורי קודמו, איוריו של 'שי ועגנון' הם פרשניים במהותם, כפי שהצביע הרב סאקס במאמרו הנאה, וקורצים קריצות עגנוניות־צ'רקאיות – בעיקר לקוראים המבוגרים (בכך, ובליקוט הטקסטואלי, זו אכן יצירה משותפת של "שי ועגנון").
 
מלבד דמויות ועצמים שונים שצ'רקה שותל כרמזים ברקע האיורים, הוא מוסיף פרשנות מפורשת משלו, שהיא בין היתר היסטורית. למשל, בסיפור 'מאויב לאוהב', כשעגנון כותב משפט סתום כ"לסוף אירעו דברים שלא נתנו לי לחזור לעיר" (עמ' 17), צ'רקה מלווה אותו באיור שבו המון ערבי מוסת (בידי כרוז ממגדל המסגד) יוצא בסכין שלופה לפרוע במתיישבים היהודים. ומלבד עצם השימוש הפרשני בדמותו של עגנון כגיבור סיפוריו, כולל צ'רקה גם עקיצות על חשבון עגנון עצמו. למשל, האיור למשפט "ביתי קטן, אבל מקום יש בביתי לאדם שכמותי שאינו מבקש גדולות" (עמ' 15) מראה את עגנון הצעיר במבע פנים מתחסד ובתנועת גוף שאי אפשר לפרשם אלא כחשיפת ההפך מהצניעות המדומה שהדובר מתקשט בה ברובד הגלוי של דבריו.
 
באשר לביאורי הלשון עבור הילדים, צודק הרב סאקס שכוחם של האיורים רב במתן הסבר ויזואלי פשוט למילים לא מוכרות. אולם יש וההתחכמות הצ'רקאית המשעשעת עלולה לפגוע קלות במאמץ דידקטי זה. למשל, באיור למשפט "שכן בא לברך את שכנו לחנוכת הבית" (עמ' 19), מצויר עגנון בחדרו ולצדו חנוכייה. כך אולי מוחמצת ההזדמנות להכיר לקוראים את מושג החנוכה המקורי, גם ללא זיקה מיידית לשם החג הידוע.
 
נראה ששני הספרים נחלקים לשניים, ובצורה מהופכת, במידת פנייתם לקהל קוראיהם: אופי הטקסט ואופי האיורים. בעוד שהטקסט בספר הקודם מתאים לקוראים מיטיבי־לכת, ואולי בעיקר למוריהם, שיעדיפו לקרוא את הסיפורים במלואם ולהיעזר בביאורים המילוליים, הספר הנוכחי מתאים לקהל רחב הרבה יותר והולם את מידת הקשב המצויה; בה בעת, איוריה התמימים של קורצווייל מתאימים לגיל הרך, בעוד איורי הקומיקס מוסיפים ביאורים, רבדים, רמות פרשנות וקריצות למבינים.
 
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ח שבט תשע"ג, 8.2.2013
 
לצפיה ב-'המשפחה שלי בצבעים'
המשפחה שלי בצבעים
15/02/2018 | 18:29
4
9
משפחה שלי בצבעים .

ישראל היא קיבוץ גלויות והתוצאה היא:
ילדים ונכדים בכל הצבעים
הנכד הבכור שלנו, הוא נער תמיר ,
בלורית  בצבע השמש הזורחת ביום אביב
ועיניים לו טובות ומאירות, כחולות וצלולות הן כעמקי הים,
יש בהם טוהר וטוב לב   המשקיף מעיניו על העולם,
יש בהם חוכמה ובינה של איש מבוגר ונפש של ילד קטן.
זהו אור ילד קסום ומקסים.

יש לי נכדים אדמוניים כמו דוד המלך
עם ובלי נמשים והם כל כך מיוחדים,
לא סתם אומרים שג'ינג'י זה אופי ,
אכן   יש אופי מיוחד והרבה יופי
הם זוהרים ומאירים  כמו השמש.

יש לי נכדה עם שיער בצבע הדבש והיא כל כך שקטה,
רצינית, נבונה ועדינה..
.
יש לי נכדים עם עיניים שחורות, יוקדות ובוערות כמו גחלים לוהטות,
 ויש גם עם עיני שקד חומות.
יש  בעלי שיער שחור,חום , ובצבע נחושת כמו מכרות המלך שלמה
ויש עם צהוב  כמו החיטה הבשלה בשדות.
הנכדים  במשפחה שלנו הם מאד מיוחדים,
כי לכל ילד יש  הורה שבא ממקום אחר בעולם
ולכן הם לא אחידים,
יש מגרמניה ומהונגריה,
מפולניה, ומבולגריה
ממרוקו ומטורקיה  
והמשותף לכולם- סבא וסבתא מהצד האחד, שבאו מעיראק.
נפגשו פה בישראל, הקימו בית לתפארת,
וילדו ילדים קסומים ומקסימים מכל הצבעים .
ממש קיבוץ גלויות.
זאת המשפחה  שלנו מאופיינת  בצבעוניות
בהמון אהבה  ובאחדות

לצפיה ב-''
16/02/2018 | 00:16
לצפיה ב-''
16/02/2018 | 09:07
2
1
לצפיה ב-'הרבה הנאה ואושר עם המשפחה.'
הרבה הנאה ואושר עם המשפחה.
16/02/2018 | 10:35
1
1
לצפיה ב-'תודה חברות ושבת שלום'
תודה חברות ושבת שלום
16/02/2018 | 17:32
לצפיה ב-' ריקוד היום מאוקראינה '
ריקוד היום מאוקראינה
15/02/2018 | 10:55
7
12
לצפיה ב-'"הקיפוד שרצה ללמוד לרקוד" - כרמלה וישניאק'
"הקיפוד שרצה ללמוד לרקוד" - כרמלה וישניאק
15/02/2018 | 11:09
6
8
מ- cafe.themarker: "כרמלה וישניאק, - אשת חינוך, מרצה וסופרת ילדים * עסקה בחינוך לגיל הרך מעל ארבעים שנה והדריכה מאות ילדים, הורים ומחנכים * מה שמעניק לה ידע רב בתחום הפדגוגי * ספרה הראשון עוסק בזכרונותיה של מחנכת, הפותח צוהר לנעשה במוסד גן הילדים *  כרמלה רואה במקצוע החינוך שליחות  שתפקידה עיצוב הדורות הבאים במדינה * אם לא הייתה אשת חינוך הייתה עוסקת בעבודה סוציאלית, בשל נטייתה הטבעית לסייע ולעזור לזולת. * לדבריה של כרמלה  גן הילדים עבר שינויים שבעקבותיהם נוספו מטלות על הצוות  החינוכי, אך יחד עם זה לא הקצו כל המשאבים כדי להתמודד בצורה נאותה איתם *
 
מנסיונה ולאור מה שקורה בשטח, החינוך בגילאי 3 חודשים ועד 3 שנים, פרוץ לחלוטין ונדרש פיקוח מקצועי של גוף מוסמך * אינה מתנגדת לגנים "און ליין" כל עוד זה לא בא על חשבון הזמן של הילדים *
 
כרמלה וישניאק, סבתא לנכדה,ספר ביכוריה "הקיפוד שרצה ללמוד לרקוד" ( הוצאת "אופיר ביכורים). שמציינת : " כתבי היד שלי לילדים עוסקים בנושאים שעניינם על סדר היום בגיל הרך. נושאים שהעסיקו אותי בעבודתי בגני ילדים."
"הצטבר אצלי ידע פדגוגי העוסק בתחום החינוך לגיל הרך וחשבתי לנכון שהוא עשוי לשמש לעזר לאנשי מקצוע. בתחום סיפורי הילדים, מניסיוני  למדתי כי יש צורך בסיפורים העוסקים בדיאלוג ובפתרון בעיות בגיל הרך, מצאתי כי האנשת בעלי חיים יוצרת דינמיקה התורמת רבות להבנתם של הילדים את הסיפור". משתפת כרמלה וישניאק, אשר בימים אלה משיקה את ספרה לילדים "הקיפוד  שרצה ללמוד רקוד" ("אופיר ביכורים").  
 
 
 
כרמלה, 65, נשואה אם לשתיים וסבתא לנכדה, בעלת תואר שני בהתמחות בגיל הרך מאוניברסיטת חיפה, עסקה בחינוך לגיל הרך מעל ארבעים שנה והדריכה מאות ילדים, הורים ומחנכים. בשנות עבודתה הרבות מילאה מגוון תפקידי חינוך והוראה בתחום הגיל הרך. סִפרה  הראשון "זיכרונותיה של מחנכת בגן הילדים" הפגיש את הקורא עם ההוויה החינוכית של גן הילדים וכלל מעקב אחר התאקלמותם של ילדים בגן.
 
 
 
ספרה החדש לילדים  מספר על טנגו, קיפוד קטן וחמוד, אשר רוצה ללמוד לרקוד. הוא מנסה להצטרף בכל פעם לחיה אחרת ולרקוד עמה. למרבה הצער, טנגו  אינו מצליח בשלב זה ללמוד לרקוד, וזאת מפני שהשותפים שלו לריקוד לא מספיק מתחשבים בו. הג'ירפה ארוכת הצוואר והרגליים מסתירה אותו בתנועותיה, הפילה עם החדק הארוך אותו מפילה, הפרפר מתעלם מקיומו, ודווקא הנמלה  הקטנטנה השתדלה ללמד אותו לרקוד. אך לבסוף היא יצאה נפסדת, שכן הציקו והפריעו לה קוציו של הקיפוד לנוע בחופשיות ברחבת המחול, בהמשך מבין הקיפוד כי כדי לרקוד בשניים יש לגלות סובלנות והתחשבות ולהכיר במגבלות האחר.
 
 
 
ידע פדגוגי נרחב הינו כר פורה לספרי הדרכה וספרי ילדים. "כתבתי את הספר זיכרונותיה של מחנכת לגיל הרך-המיועד למחנכות ומחנכים בגיל זה ,כמו כן לכל הורה שיש לו ילד או עתיד להכניס ילד למערכת החינוך הממלכתית. הספר פותח אשנב  רחב  בצורה ישירה ובלתי אמצעית אל הנעשה בתוך מוסד גן הילדים עם מבט על המערך המורכב הזה. תוך שימת דגש על בעיות וקשיים ודרכי התמודדות." אומרת כרמלה.
 
 
 
את ההשראה לספר למבוגרים שאבה מתוך החוויות הרבות שצברה במהלך עבודתה. כתיבת ספר הילדים  הוא תוצר של מפגש עם  מאות ילדים  והכרתם למעלה מ-40 שנה.
 
באמתחתה של כרמלה עוד כתבי יד העוסקים בנושאים שעניינם  על סדר היום בגיל הרך. נושאים שנתקלה בם בהם  בעבודתה בגני ילדים.
 
 
 
החינוך כשליחות. לעסוק בחינוך ובמיוחד עם ילדי הגיל הרך כרמלה רואה כזכות גדולה. ואם לא הייתה עוסקת בחינוך הייתה בוחרת לעסוק בעבודה סוציאלית זאת מתוך רצון לעזור לאחר, לתמוך
 
"יש לי הזכות ללוות מחנכות לגיל הרך בדרכן המקצועית, ולהחדיר בהן את האמונה ביכולות הילד ואת הגאווה המקצועית להוביל למקום ראוי ומתאים יותר. " מציינת כרמלה.
 
 
 
הסתגלות לשינויים במוסד גן הילדים.  מוסד גן הילדים לבש ופשט צורות במהלך השנים. לגננות נוספו מטלות נוספות ורבות, אך לא נוספו להן כל המשאבים הדרושים כדי להשיגם, כך סוברת כרמלה. דבר המקשה על עבודתו של הצוות .  
 
כרמלה :  "מוסד גן הילדים כיום מקיים פעילויות עם בית הספר,  במסגרת תכנית מעברים. גן הילדים אימץ מבית הספר את נושא תכניות לימודים, נושא ההערכה, היעדים, וההישגים המדידים. יש תכניות לימודים שונות כגון: באוריינות לשונית ומתמטית שלהם יעדים מדידים שיש לעמוד בהם. דברים אלו לפני שנים לא היו חלק מתוכנית העבודה של המחנכת לגיל הרך".
 
 
 
על הנושא הזה כתבה כרמלה בספרה הראשון "זיכרונותיה של מחנכת לגיל הרך"."בהתקרבות זו בין שני המוסדות החינוכיים קרי: גני ילדים ובתי הספר לא רק גן הילדים אימץ לחיקו תחומים מבית הספר אלא, גם בית הספר אימץ לחיקו מגן הילדים נושאים כגון: העבודה בקבוצות, הלמידה דרך משחק ובחצרות של ילדי כיתות א-ב  בבתי ספר שונים רואים מתקני חצר כנהוג בגני ילדים, גם חצר פעילה היא למידה מגני הילדים.". כרמלה מוסיפה.
 
 
 
מי יישמור על ילדי הגן ?!.  כל מה שקשור לחינוך במסגרות טרום ממלכתיות [פעוטונים פרטיים} מדאיג מאוד את כרמלה. לדעתה ולאור נסיונה, תחום זה פרוץ חסר הדרכה ופיקוח, אין אחידות קריטריונים, הורים אינם יודעים מה לשאול בבואם לחפש מסגרת עבור ילדיהם, זה המקום היחיד שאפשר לעבוד בו רק עם תעודת לידה, אין צורך בשום הכשרה ואפילו לא המינימלית.
 
כרמלה : "אני חושבת שטוב שהמערכת תיקח אחריות על הגילאים משלושה חודשים ועד שלוש שנים, איך יתכן? בכל מקצוע אחר יש צורך בהכשרה מקצועית. אבל כשמדובר בילדים רכים חסרי ישע שם מותר הכול. איך אפשר להפקיר גלאים אלה? זוהי בכייה לדורות. נזקים של גיל זה באים לביטויי בהמשך."
 
 
 
"גנים "און ליין"- ילדים תחת  מצלמות ושידורים חיים להורים – כל עוד זה לא על חשבון הילדים". כרמלה לא מביעה התנגדות למתן דיווחים מהנעשה בגן "און ליין" להורים כל עוד זה במינון הנכון. לטענתה, כניסת המצלמות לגני הילדים ועדכון ההורים און ליין בשטף הפעילויות הנעשות בשטח הגן לא פעם בא על חשבון זמן מחנך- ילד. ולא זו בלבד גם עלול לפגוע במרקם היחסים שבין ההורים לצוות החינוכי, ההורים בינם לבין עצמם ועוד.
 
 
 
אולם, כאשר מדובר בגנים פרטיים שאין לעובדות הכשרה חינוכית ואין פיקוח והדרכה, סוברת כרמלה שהמצלמות מהוות את הפיקוח. לאור מה שאנחנו שומעים על מעשי התעללות מצד עובדת-מטפלת זה הכרח שאין לגנותו. "איש אינו אוהב לעבוד במקום שבו  באופן קבוע מביטים למעלה מ-70 זוגות עיניים על העובד וכמובן ההתקשרות של ההורים במהלך היום אל הגן בעקבות מה שהם ראו עלול לשבש את סדר היום במוסד החינוכי, לגזול זמן  יקר מחנך –ילד במקום לפעול עם הילדים איש הצוות מנהל את קבוצת וואטס אפ או מגיב להורים וכ"ו ואף לגרום למתחים מיותרים בין ההורים וצוות החינוכי מאחר והורים לעיתים  יכולים לפרש סיטואציה שראו לא בעיניים של איש מקצוע, ולהסיק מסקנות שגויות העלולות להוביל לשיח לא רצוי".
 
 
 
כרמלה מוסיפה : ""בלי ספק לעיתים המצלמות יכולות לשבש התנהלות מסוימת או את תגובות הצוות. אם במקומות אלה היו  לצוות המוסד הדרכה ופיקוח תוך גנית באופן רציף וקבוע לא הייתה הצדקה למצלמות ". זאת ועוד העברת מידע ותמונות און ליין אין בהם  בעיה  אם זה נעשה על ידי אדם נוסף שאינו מצוות המטפלים או אם זה נעשה מיד לאחר יום העבודה ולא תוך כדי, אם זה נעשה און ליין בוודאי מתבקשת השאלה  על חשבון איזה זמן או פעילות זה מתבצע? ומה יכולנו לעשות בזמן זה ולא עשינו? תמיד יש ולעשות את המאזן- לשקול עלות מול תועלת .
 
 
 
חלומות ושאיפות. מעבר לחלום להוציא לאור כתבי יד נוספים, היא שואפת/חולמת   לראות את המסגרות הטרום ממלכתיות תחת  פיקוח מוסמך ומקצועי. קליטת הילדים במערכת מפוקחת ובה צוותים שקיבלו הכשרה  מקצועית מתאימה ואשר יזכו בהדרכה תוך גנית על רצף שנתי ויהיו תחת פיקוח מתאים.
 
&nbs
לצפיה ב-'זה לא קיפוד זו פילה...וכשרוצים לרקוד הכל אפשרי'
זה לא קיפוד זו פילה...וכשרוצים לרקוד הכל אפשרי
15/02/2018 | 15:08
4
6
פילים לא רוקדים בלט/פני מקינלי/מעריב
 
כשהפילה אסמרלדה רצתה להיות רקדנית בלט, אמא לא היתה בטוחה כל כך – אחרי הכל, פילים לא רוקדים בללט. אבל אסמרלדה תמיד משיגה את מה שהיא רוצה, והיא החלה ללמוד בלט. כשהרקדניות הקטנות לומדות להסתחרר על רגל אחת, אסמרלדה מסתבכת עם החדק שלה. וכאשר הן לומדות קפיצות, היא משתטחת ומתהפכת. אבל בסופו של דבר, אסמרלדה מצליחה להוכיח לכלם שכן, פילים כן רוקדים בלט!
 
לצפיה ב-'לרקוד עם עדן /רבקה מגן / הוצאת כתר'
לרקוד עם עדן /רבקה מגן / הוצאת כתר
15/02/2018 | 15:24
3
2
 
לעדן יש חלום. לרקוד. היא אוהבת לרקוד ותמיד רוקדת בזמנה הפנוי. אבל לא ליד אנשים. בחדר שלה סגור לבד מול המראה.
ממליצה.
 
טעימה קטנה תאטרון אורנה פורת בשתוף להקת המחול ענבל
 
לצפיה ב-'אייבי בין מכרחות לרקוד/ אנני ברוז & סופי בלקול/כתר'
אייבי בין מכרחות לרקוד/ אנני ברוז & סופי בלקול/כתר
15/02/2018 | 15:34
2
3
 
אייבי ובין רוצות לרקֹד! רִקוד זה כיף והשתוללות. ככה לפחות הן חושבות, עד שהן מגיעות לחוג הבלט של מדאם ג'וי, שרוצה שהן יעגלו זרועות ויעשו פלייה. אייבי ובין מבינות שהן עשו טעות איומה, אבל כשמאדם ג'וי מודיעה להן שברסיטל החגיגי הן עומדות להיות זוג דיונונים, הן מבינות שהן חיבות לצאת מזה. מיד. וכל האמצעים כשרים
 
לצפיה ב-'הזרה ,ברשותך מוסיפה עוד כתבה לגבי הספר'
הזרה ,ברשותך מוסיפה עוד כתבה לגבי הספר
15/02/2018 | 15:58
1
3
 
הַקִּפּוֹד שֶׁרָצָה לִלְמֹד לִרְקֹד  / כרמלה וישניאק
 
 
טַנְגּוֹ הָיָה קִפּוֹד,
 
שֶׁאָהַב מְאוֹד לִרְקֹד.
 
יָשַׁב, חָשַׁב, חָשַׁב וְחָשַׁב,
 
לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה,
 
לֹא עָצַם אֶת הָעֵינַיִם,
 
רַק חָלַם לִרְקֹד בִּשְׁנַיִם.
 
 
אֲבָל אֵיךְ לִרְקֹד יוּכַל,
 
אִם זֹאת אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל?
 
חִפֵּשׂ וּמָצָא בֵּית סֵפֶר לְרִקּוּדִים,
 
שֶׁבּוֹ לוֹמְדִים בַּעֲלֵי-חַיִּים.
 
"הקיפוד  שרצה לרקוד" מאת כרמלה וישניאק (בהוצאת "אופיר ביכורים")  מספר על טנגו, קיפוד קטן וחמוד, אשר רוצה ללמוד לרקוד. הוא מנסה להצטרף בכל פעם לחיה אחרת ולרקוד עמה. למרבה הצער, טנגו  אינו מצליח בשלב זה ללמוד לרקוד, וזאת מפני שהשותפים שלו לריקוד לא מספיק מתחשבים בו. הג'ירפה ארוכת הצוואר והרגליים מסתירה אותו בתנועותיה, הפילה עם החדק הארוך אותו מפילה, הפרפר מתעלם מקיומו, ודווקא הנמלה  הקטנטנה השתדלה ללמד אותו לרקוד. אך לבסוף היא יצאה נפסדת, שכן הציקו והפריעו לה קוציו של הקיפוד לנוע בחופשיות ברחבת המחול, בהמשך מבין הקיפוד כי כדי לרקוד בשניים יש לגלות סובלנות והתחשבות ולהכיר במגבלות האחר.
 
 
טנגו מבין שהכל "עניין של רצון", ומשתף את שאר החיות בתובנות שקיבל בהתנסות האישית שלו כשרצה בסך הכל לרקוד. "עַל כָּל אֶחָד מֵהָרוֹקְדִים לְהִתְחַשֵּׁב מְעַט בַּשֻּׁתָּפִים. יֵשׁ לִלְמֹד מִכָּל אֶחָד, מָה מַכְאִיב וּמָה נֶחְמָד, אֵיךְ כְּדַאי לְהִזָּהֵר  וּמִמָּה חָשׁוּב לְהִשָּׁמֵר".  מעניין לקרוא האם בסופו של יום למד הקיפוד לרקוד?.
 
 
צריך שניים לטנגו – את זאת לומד על בשרו ועל קוציו הקיפוד שרצה ללמוד לרקוד.
 
ואם החיות בבית הספר לריקודים יצליחו לשתף פעולה ולחולל ביחד,
 
אולי נלמד גם אנחנו לקבל את האחר בלי פחד...
 
כרמלה וישניאק, בעלת תואר שני בהתמחות בגיל הרך מאוניברסיטת חיפה, עסקה בחינוך לגיל הרך מעל ארבעים שנה והדריכה מאות ילדים, הורים ומחנכים. בשנות עבודתה הרבות מילאה מגוון תפקידי חינוך והוראה בתחום הגיל הרך. סִפרה "זיכרונותיה של מחנכת בגן הילדים" הפגיש את הקורא עם ההוויה החינוכית של גן הילדים וכלל מעקב אחר התאקלמותם של ילדים בגן.
 
 
 
האיורים מקסימים.
לצפיה ב-'תודה! '
תודה!
15/02/2018 | 20:45
1
לצפיה ב-'תלוי איך מספרים/ דורית זילברמן '
תלוי איך מספרים/ דורית זילברמן
15/02/2018 | 09:45
1
10
מ'סלונה'- הבלוג של  קרין מילשטיין:
 
"בתה של אנה נעלמה. אמנם רק מאתמול היא לא עונה… אבל היא יודעת שמשהו קרה. בתחנת המשטרה לוקחים ממנה פרטים, אבל היא הבינה שלא משם תגיע עזרתה.
בזמן שהמתינה לתורה, הא פגשה בגבר שגם בתו נעלמה והוא חושש לחייה, מאחר והיא אובדנית. בהבזק של רגע אנה אומרת שהיא ראתה אותה מנסה לקפוץ מהגג. היא לא באמת היתה בטוחה בזה, אבל היא רצתה שתורה יגיע.
מאותו הרגע, חוט חייהם של גבר זה וחייה של אנה נשזרו יחדיו. חוט של אחדות גורל, הבנה, אהבה ותשוקה גדולה.
אבל עיקר סיפורנו, הוא לא סיפור האהבה בין השניים, אלא מערכת היחסים הסבוכה בין אנה לבתה רוני.
כשבתה נעלמת והיא פורצת לדירתה של רוני כדי לנסות ולהבין היכן היא, היא מתחילה אט אט להבין, שהאמא היא הגורו של הילדים שלה. אבל אנה, לא שיערה שהשפעתה על ילדיה כל כך קריטית.
כשרוני היתה קטנה היא היתה משחקת איתה ב”נגיד שאמא מתה”. מה היא חשבה לעצמה? ואחרי שרוני היתה בוכה בכי קורע לב, אנה היתה פותחת לפתע עיני שד מתיישבת כמו נחום- תקום וצוחקת צחוק של מכשפה רעה. למה התעללה כך בבתה? היא לא האמינה שרוני תזכור את זה, אבל התברר שכל פרט נצרב וצרב את נפשה הרכה.
אנה שאמה נפטרה מסרטן כשהיתה ילדה, נותרה בודדה מבלי יכולת להיות שם באמת. ביום שאמה נפטרה היא לא הצליחה להזיל דמעה ולבה הפך לאבן. משהו בתוכה נאטם ונסגר. הפחד מלאבד, מלהישאר לבד, השאיר חותם עמוק בלבה.
אנה הסתירה סודות מילדיה, כדי להגן עליהם. אבל מה שהיא לא הבינה, ששתיקותיה, ריחוקה ופחדיה, השתלטו על מערכת יחסיה עמם. ולאחר הגירושים, ילדיה נסעו לקצה השני של העולם כדי להיות עם אביהם.
כשרוני חזרה ארצה, אנה שחששה מהמריבות החוזרות עם בתה הרחיקה אותה ממנה ומצאה לה דירה משלה. מבלי לדעת ולהבין, עד כמה היא גורמת לבתה לברוח לחבריה כדי לקבל את החום והקרבה שהיו חסרים לה ממנה.
למרות, הריחוק בין השתיים, אנה הצליחה להרגיש את בתה. וכששמעה על אסון הצונאמי, היא הבינה שככל הנראה בתה שם. והיא מחליטה לעשות כל מה שביכולתה להצילה. היא יוצאת למסע ברחבי הודו כדי למצוא אותה, בעזרתו של ערן, אותו הגבר שפגשה בתחנת המשטרה. המסע הופך למסע פנימי, של גילוי והבנה, של עצמה ושל מערכת היחסים שלה עם בתה.
ספר זה מבוסס על אירוע אמיתי שזכה לפרסום בשעתו בכותרות העיתונים ובערוצי הטלוויזיה."
השאלון עם דורית זילברמן, מחברת הספר "תלוי איך מספרים" : https://korebasfarim.com/2017/05/08/%D7%94%D7%A9%D...
 
הספר "תלוי איך מספרים" – סוחף כמו צונאמי: http://hitrashmut.co.il/%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%...
 
 
לצפיה ב-'זה מה שאתה אוכל, אה? מעניין... מ'הארץ' >>>'
זה מה שאתה אוכל, אה? מעניין... מ'הארץ' >>>
15/02/2018 | 09:56
5
הקשר המשוער בין אופי האדם לבין התפריט שהוא מעדיף זוכה לכמה התייחסויות מעניינות בספרה החדש והיפה של מאיה ערד, "המורה לעברית"
רחל טלשיר ל'הארץ': "הזיקה הסבוכה בין תכונות האופי לבין הבחירה בתפריט מסוים זוכה בשנים האחרונות לא רק למחקרים על הקשר בין צמחונות לאיי־קיו או בינה לבין דיכאון, אלא גם לפרויקטים אמנותיים, דוגמת זה של הצלם מארק מנג'יבר, שצילם תכולת מקררים תחת הכותרת "אתה מה שאתה אוכל". לאלה מצטרף, למשל, הניתוח הביקורתי שערך הסוציולוג ד"ר רפי גרוסגליק מאוניברסיטת בן גוריון לתרבות האוכל האורגני. וישנה גם זווית ספרותית לנושא, ובה אתמקד הפעם, דרך ספרה החדש והיפה של מאיה ערד "המורה לעברית", ששלוש הנובלות הכלולות בו חושפות דקויות נוספות בנושא.
 
במרכז הנובלה הראשונה, "המורה לעברית", עומד מפגש מסוכן בין אילנה, מורה ותיקה בקולג' במערב התיכון, לבין פרופסור צעיר לספרות. אילנה משקיעה מחשבה רבה והכנות נמרצות בארוחה שאליה הזמינה אותו. התפריט הקבוע שלה, זה שכולם משבחים, כולל מרק עוף, צלי בקר בשזיפים או עוף בדבש וסויה, תפוחי אדמה או אורז עם טיפת כורכום וזעפרן, סלט חסה, לפתן ועוגה. אבל לקראת הארוחה המתוכננת היא נתקפת חוסר מנוחה שכן ברור לה שכל זה כבר לא מתאים ולא עדכני. צריך להשתדל יותר, ומוטב להתחדש.
 
מאיה ערד. אין תשובות פשוטות: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_640,q_...
כמעט חצי יום היא מבלה בקניות, בהליכה לחנות החדשה והיקרה שמציעה מוצרים אורגניים. למנה עיקרית היא קונה רביולי טריים של תרד וגבינה. מה עוד? "עגבניות עם מוצרלה במקום מרק. לסלט קנתה עלים חדשים, כהים, בשקית פלסטיק מיוחדת עם חורים, שיוכלו לנשום". אבל ביום שישי בצהריים, כמה שעות לפני הארוחה, היא נתקפת חשש: "כלל מספר אחת, לעולם לא לנסות מתכונים חדשים על אורחים. אבל מאוחר מדי, ארוחה אחרת אין לה, וכבר אכלה רביולי כאלה אצל תמר, ראתה בדיוק איך היא מכינה אותם — מה כבר יכול להיות".
 
אצל ערד ההתלבטות באשר לאופי הארוחה הזאת משקף מאבק בין שתי הדמויות בסיפור — שני עולמות שונים ועמדות פוליטיות מנוגדות. המורה אילנה, שהיגרה לפני שנים לארצות הברית, נקלעת, בעקבות המפגש עם הפרופסור הצעיר, למשבר שמטלטל את כל אמונותיה ובסופו של דבר מחייב אותה לנקוט צעדים הרבה יותר קיצוניים מאשר ויתור על מרק לטובת הסלט. המשך הנובלה מדגים עד כמה הדרך לגיהנום רצופה לפעמים כוונות טובות וארוחה מושקעת.
 
גיבורת הנובלה השנייה היא מרים, שבנה היגר לארצות הברית והקים בה משפחה. למרות שאינה ממש מוזמנת היא מבקרת אצל בנה, יורי, ומשפחתו, מחשש שלא תזכה להכיר את הנכד שנולד לה, והביקור הכפוי מנכיח כמה סוגים של ניכור, שחלקם מתרחשים במטבח. הנה למשל מרים מבקשת מכלתה, מיה, לבאר לה מהו מוצר המזון שהיא רואה:
 
"מונג".
 
"סליחה?"
 
"שעועית כזאת".
 
"אה. וזה?"
"עדשים שחורות".
 
"אמא של יורי מקרבת אליה את הצנצנת ובוחנת אותה. 'בארץ אין כאלה'. שוב מיה מתאמצת להתרכז. 'איך את מכינה את זה?' 'מבשלת', מיה אומרת, עיניה במסך ואצבעותיה מקלידות. 'עם מה?' עם מים, מיה עומדת לומר, אבל אמא של יורי מקדימה אותה: 'במרק?' מיה מהנהנת, מביטה במסך. 'ומה זה?' היא מצביעה על אריזת הנייר הצבעונית ליד המחשב של מיה. מיה משתהה רגע. 'רואו פוד בר'. יותר היא לא שואלת".
בהמשך ביקורה מתיידדת מרים עם מלכה, בת דורה, ועם כלתה רוית, שמייצגות דפוסי אוכל מנוגדים, מוכרים לה הרבה יותר, ויחד איתן היא מגיעה למרכול עממי: "בין המעברים עומדים עובדים בחלוקים לבנים וכובעים, מציעים לכל מי שרוצה לטעום. קרקרים עם ממרחים. חטיפי פרי. עוגיות. גבינות. נקניקים. 'אפשר לאכול פה ארוחה שלמה רק מהטעימות', אומרת מלכה. גם היא מרגישה כאילו אכלה ארוחה מלאה, אבל אחרי שרוית משלמת על הקניות שלושתן מתיישבות ליד שולחנות הפלסטיק במבואה ומזמינות לעצמן מהמזנון. נקניקייה גדולה בלחמנייה, כוס שתייה גדולה וגלידה לקינוח. והכל יוצא קצת יותר משלושה דולר. זיל הזול".
 
ובחזרה לארוחות המנוכרות בבית בנה של מרים: "כבר אולי ארבעים רגע הם מבשלים ולא נראה שהאוכל מוכן בקרוב. עוד ועוד הם מתעסקים שם. מיה סוחטת לימונים מוזרים, ירוקים וקטנים, קוצצת כוסברה. יורם חותך עגבניות טריות, מועך אבוקדו. מיה מחממת בתנור פיתות משונות, שטוחות לגמרי. כשהם יושבים סוף־סוף לאכול השולחן מלא בצלוחיות עם אבוקדו, שמנת, מין סלט עגבניות קצוץ דק. מיה מעמידה קערה עם אורז וצלחת עם הפיתות המחוממות. באמצע עומד הסיר עם התבשיל של יורם. 'מה זה?' 'צ'ילי'. 'זה חריף?' 'לא. מיה ואני מוסיפים לנו חריף בצד'. מיה קושרת ליונתן סינור שעליו כתוב 'סבתא אוהבת אותי'. כנראה קיבלו אותו מתנה מאמא שלה. 'טעים מאוד', היא משבחת את האוכל, למרות שהתבשיל מוזר, בטעם לא ברור. 'כל הכבוד, יורם'".
להפוך את הקערה
גם בנובלה השלישית, "Make New Friends", שהיא לטעמי (הספרותי) הטובה שבהן, האוכל הוא זירה טעונה. קשה להמחיש זאת בקצרה, אבל גם כאן עוברת בין השורות השאלה עד כמה סגנון האכילה מעיד על הדמויות, עד כמה הוא קשור ליכולתן להתמודד עם אתגרי החיים. אצל ערד, כותבת חכמה, אין סיכוי לתשובות פשוטות. אבל בסופה של הנובלה השנייה, שהיא צחיחה לגמרי מרחמים ומנחמה, מגיע הרגע שהופך את קערת היחסים על פיה. זה קורה כאשר יורי, הבן המנוכר של מרים, שוכב בחדר זר עם תקרה לבנה עכורה, מוקף צינורות ומכשירים. הוא לא מזהה כלום, לא מבין איך הגיע לכאן. רק דבר אחד הוא כן מבין — מישהי יושבת לידו ושומרת עליו. "'אמא', הוא אומר בשקט כשהוא מזהה את הפנים שלה".
>>>סלט עדשים שחורות. "'טעים מאוד', היא משבחת את האוכל, למרות שהתבשיל מוזר. 'כל הכבוד, יורם' ": https://images.haarets.co.il/image/upload/w_2048,h...
 
לצפיה ב-'לחברות הצוות '
לחברות הצוות
15/02/2018 | 08:33
7
בוקר טוב .
בוקר של יום חמישי
עם שיר עם אפריקאי 
 
מוקדש לכם -שחרזדה , יעל , אשלינג , הזרה , חרצית 
בהערכה 
בוקר טוב גם לך דינה . 
 
"קולילי קולילי קולילי 
קולילי קולילי - יה! 

קולילי קולילי קולילי 
קולילי קולילי - יה! 

ימבו ה, ימבו ה 
קולילי קולילי - יה! 


ימבו ה, ימבו ה "

 
 
לצפיה ב-'האריה שפנים '
האריה שפנים
14/02/2018 | 19:56
2
8
ריצ'ל ברייט
איורים:ג'יים פילד
תירגמה וחרזה:גליה אלוני דגן  
בהוצאת כנפיים וכתר /2018 
יצא לראשונה ב/2015 
ספר מושקע בצורתו החיצונית ובפנימיותו.העלילה המרתקת נותנת  
מקום ומרחב:להבנה,להזדהות,למחשבה.
בערבה מאובקת חי לו אריה,שליט ושולט הדואג לכבודו.צעדיו מהדהדים,שאגתו נשמעת,הכול מפחדים מפניו,יראים עושים את דברו,ומעדיפים להתרחק מפניו.אריה עריץ .
באותו ערבה מתחת לאותו סלע רם משכן האריה.חי עכבר  קטן קט,שקט מאוד ובישן.נחבא אל הכלים,מבוהל עד אימה.חייו קשים בערבה,מפחד מהמלך ומשאגתו הנוראית,מפחד מחיות אחרות הדורכות עליו ללוא רחם.בעלי החיים אינם מרגישים בדריכתם,אבל העכבר חוזר לביתו כשהוא פגיע,כאוב עגום ומדוכדך,כך שנים. 
באחד הימים מחשבה עלתה בו,"לו רק הייתי קצת דומה לו....נאנח העכברון ".
במה? שאל והשיב העכבר לעצמו,תשובה אחת ויחידה בשאגה "מעכשיו אצטרך רק ללמוד איך לשאוג !"
העכבר הבישן והשקט,לא תאמינו עשה מעשה,עוד קודם חשב והעלה בעיות שיצצו,שקל שנית את מעשהו,נחרץ ידע שאין דרך חזרה.דבר לא יעצור בעדו.
 על רגעי המפגש ותגובת האריה שלה לא חיכנו ,על השינוי שחל בעכבר.
ועל המסר הנפלא 
"כן,שניהם למדו שגודל 
לא קובע שום דבר :
כי בכולנו יש, בפנים,
גם אריה וגם עכבר."
ממליצה 
שפה יפה עשירה מחורזת
ובה שזורים:
ניגודים,תחושות רגשות, ומסרים חיובים .
להקשיב ללב ,לשנות ,ולהשתנות .  
האיורים מקסימים .  
 
 
לצפיה ב-'האריה שפנים '
האריה שפנים
14/02/2018 | 20:51
1
4
את הספר בפורום העלתה לראשונה יעל .
 
היום חשפתי את הספר בפני תלמידים 
לשאלת הפער -מדוע בכה האריה כשראה את העכבר ?
ענו הילדים . מעלה שלוש תשובות כלשונן .
*האריה  ראה שמישהו סוף סוף יכול לעמוד מולו ופחד.
 
*האריה הופתע שמישהו בכלל הגיע אליו,הוא בכה כי ראה שהעכבר יכול ללוא כול חשש לעמוד מולו. 
 
*הוא נבהל ולא הבין איך מישהו כול כך קטן מסוגל לעמוד מולו .
 
הספר ענין  מאוד את הילדים הם גילו סקרנות והשתתפות היתה מבורכת .
לצפיה ב-'כפי שכתבתי, אני מאוד אהבתי את הספר ואני חושבת שאפשר לעשות '
כפי שכתבתי, אני מאוד אהבתי את הספר ואני חושבת שאפשר לעשות
14/02/2018 | 23:09
4
 
יופי של עבודה עם הילדים.  האיורים מקסימים. תשובות התלמידים מצביעים על כך, שהם הבינו והיו רגישים מאוד למצב שנוצר. באמת יפה. אהבתי.
לצפיה ב-'קוראים לי הלן קלר הישראלית '
קוראים לי הלן קלר הישראלית
14/02/2018 | 18:44
7
כתבה התפרסמה בידיעות אחרונות על נועה פורת .31/1/2018
נועה פורת סובלת ממגבלות,המגבלות הציבו אבני נגף.לא למגבלות ולא לאבני הנגף נתנה נועה להשתלט על חייה,על העוצמות והרצון. בכתבה של סמדר שיר
הקישור למעלה.  
 
סיפרתי על נועה פורת לתלמידים שאני מבלה איתם פעם בשבוע ,ומנגד הצבתי את ספרה של הלן קלר.
"הסיפור המופלא של הלן קלר "/לורנה א. היקוק .בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים //2010 יצא לראשונה 1958
שוחחנו בעיקר על רגע המפנה בו מורתה המסורה אן סאליבן הצליחה להבהיר לילדה הקטנה הלן את משמעות המילה מים ,וכיצד מאייתים .
"בהתמדה ועקשנות לימדה אן סאליבן את הלר קלר 'לשמוע' באמצעות איות אותיות על כתב ידה,לקרוא ולכתוב בכתב ברייל ופתחה בפניה את העולם "
ציטוט מגב הספר  
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא קניות באינטרנט
אירוח בנושא קניות...
מומחית לקניות ברשת עונה לכם על כל השאלות הנוגעות...
אירוח בנושא קניות באינטרנט
אירוח בנושא קניות...
מומחית לקניות ברשת עונה לכם על כל השאלות הנוגעות...
אירוח בנושא התמודדות ההורים עם ילד רגיש
אירוח בנושא התמודדות...
פסיכולוגית ומדריכת הורים מייעצת ועונה על שאלות...
אירוח בנושא התמודדות ההורים עם ילד רגיש
אירוח בנושא התמודדות...
פסיכולוגית ומדריכת הורים מייעצת ועונה על שאלות...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ