לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תרבות ומוזיקה ברזילאית

Quem nao gosta do samba bom sujeito nao eE ruim da cabeca ou doente do pe"מי שלא אוהב סמבה משהו אצלו לא בסדר. הוא דפוק בראש או שכואבות לו הרגליים"הפורום הזה קם מתוך אהבה גדולה למקצבים הקסומים של ברזיל בפרט ושל דרום אמריקה בכלל: סמבה, בוסה-נובה, באיאו, פוררו, אשה, סלסה, מרנגה... כל אותם מעשי-מרכבה מוזיקליים שמביאים שלוה לנפש ושמחה לגוף.מטרת הפורום היא לאפשר לאנשים שאוהבים את התחום ומתעניינים בו מקום מפגש וירטואלי בו יכולו לחלוק את אהבתם זו עם אחרים, להחליף אינפורמציה, להרחיב את ידיעותיהם או סתם לקשקש אלו עם אלו.אני באה מאהבה. אני לא מתיימרת להיות מומחית גדולה והידע שלי במוזיקה ברזילאית נרכש עם השנים תוך האזנה לעוד ועוד שירים וקריאת חומר בנושא בכל מקום בו יכולתי למצוא אותו.אני מקווה שביחד נלמד ונעשיר את ידיעותינו ובעיקר שיהיה לנו כיף ונעים. אני מבקשת מכולם בכל לשון של בקשה לשמור על התנהגות נאותה, תרבותית וחוקית.

אודות הפורום תרבות ומוזיקה ברזילאית

Quem nao gosta do samba bom sujeito nao eE ruim da cabeca ou doente do pe"מי שלא אוהב סמבה משהו אצלו לא בסדר. הוא דפוק בראש או שכואבות לו הרגליים"הפורום הזה קם מתוך אהבה גדולה למקצבים הקסומים של ברזיל בפרט ושל דרום אמריקה בכלל: סמבה, בוסה-נובה, באיאו, פוררו, אשה, סלסה, מרנגה... כל אותם מעשי-מרכבה מוזיקליים שמביאים שלוה לנפש ושמחה לגוף.מטרת הפורום היא לאפשר לאנשים שאוהבים את התחום ומתעניינים בו מקום מפגש וירטואלי בו יכולו לחלוק את אהבתם זו עם אחרים, להחליף אינפורמציה, להרחיב את ידיעותיהם או סתם לקשקש אלו עם אלו.אני באה מאהבה. אני לא מתיימרת להיות מומחית גדולה והידע שלי במוזיקה ברזילאית נרכש עם השנים תוך האזנה לעוד ועוד שירים וקריאת חומר בנושא בכל מקום בו יכולתי למצוא אותו.אני מקווה שביחד נלמד ונעשיר את ידיעותינו ובעיקר שיהיה לנו כיף ונעים. אני מבקשת מכולם בכל לשון של בקשה לשמור על התנהגות נאותה, תרבותית וחוקית.

``סדר וקידמה`` במבחן המדיניות: טיפול הממשל הפדרלי בברזיל בפער הבין-אזורי

מאת: ג`יבה  פורסם: 28/04/2005  עדכון אחרון: 23/05/2005  
 
"סדר וקידמה" במבחן המדיניות:
טיפול הממשל הפדרלי בברזיל בפער הבין-אזורי

מבוא: היווצרות פער בין-אזורי כתוצר לוואי של פיתוח

אחד הסממנים הבולטים ביותר של מדינות מתפתחות הוא הפער הבין-אזורי. בדרך כלל פער זה הולך וגדל כאשר מדינה מסוימת נמצאת בתחילת תהליך של פיתוח כלכלי ותיעוש, במקביל לעיור גובר. בהמשך, ככל שהפיתוח במדינה מתקרב לשיא וקצב העיור מתחיל להאט בדרך כלל בהתאמה, האזורים הנחשלים יותר במדינה המתפתחת מתחילים להדביק את רמת הפיתוח של האזורים המובילים.
בברזיל הפיתוח נמשך זמן רב והפערים במדינה זו עדיין גדולים. הסיבות לכך רבות, החל מתנאים מרחביים וכלה ביישום לא יעיל של תכניות ופרוייקטים. מאמצע המאה ה-20 לערך החלו בברזיל נסיונות שונים לטפל בבעיית הפער מצד הממשל הפדרלי, במסגרת תכניות רב-שנתיות, הקמת סוכנויות לפיתוח אזורי, פרוייקטים ממוקדים ותמריצים כלכליים שונים.
בעבודה זו אסקור תחילה את הדרכים המקובלות בעולם לטיפול בבעיות של פער בין-אזורי. לאחר מכן ייבחנו ההיבטים השונים של הפער הבין-אזורי בברזיל והסיבות לקיומו. בחלקה המרכזי של העבודה ייבחנו אמצעי המדיניות השונים שננקטו בברזיל לצמצום הפער, מידת הצלחתם והבעיות ביישומם. העבודה סוקרת את הטיפול בבעיה על ציר הזמן, כאשר בכל תקופה ייבחנו האמצעים השונים שננקטו במסגרת התכניות של הממשל וזרועותיו השונות המטפלות בנושא הפיתוח האזורי, על רקע השינויים הפוליטיים והכלכליים בברזיל. לסיום אסקור את התכניות המוצעות כיום וכן רעיונות חדשים לטיפול בבעיה.
המקורות לעבודה זו הם מאמרים ומסמכי מדיניות שונים של מוסדות ממשל. רובם נמצאו באתרי אינטרנט רשמיים של אותם מוסדות, ברזילאים ובינלאומיים.


רקע תאורטי: אמצעים שונים לצמצום פער בין-אזורי

נושא הפערים הבין-אזוריים על פי הגישה הכלכלית הניאו-קלאסית הוא עניין שכוחות השוק יוצרים אך עם הזמן אותם כוחות גם יביאו להיעלמותו תוך איזון הפערים שנוצרו. הגישה הזו גורסת שכאשר קיים אזור מפותח כלכלית שבו יש ביקוש לעובדים ולעומת זאת המשכורות בו גבוהות וכך גם עלויות הקרקע, ולעומתו אזור נחשל מוכה אבטלה ובעל עלויות עבודה וקרקע נמוכות, מנגנון השוק יביא לשני תהליכים: מצד אחד דורשי עבודה מהאזור הנחשל יגיעו לאזור המשגשג וכך תצטמצם האבטלה באזור הנחשל ובעיית הביקוש באזור המפותח תיפתר, ומצד שני חברות ומפעלים יחפשו מיקום באזור הנחשל שבו עלויות עבודה וקרקע נמוכות. כך זרימת הון ועבודה בכיוונים מנוגדים תביא לצמצום הפערים.
אבל הגישה הנ"ל לא עומדת במבחן המציאות במקרים רבים. קיום מונופולים מונע תהליכי שוק חופשי ומצריך התערבות של השלטון. עניין נוסף הוא שהסתמכות על מנגנון השוק היא תובענית מדי עבור אומה. התהליך הוא ממושך וגובה מחיר כלכלי כבד, שלא לדבר על תופעות חברתיות שליליות כגון אבטלה. לכן קיים צורך בהתערבות ממשלתית בצורה של תכנון מרחבי ברמה הלאומית, על מנת להביא לצמצום הפער בזמן הקצר ביותר האפשרי.
הטיפול בבעיית הפער הכלכלי והחברתי בין אזורים שונים במדינות רבות קיבל במהלך השנים צורות שונות, בהתאם לתנאים הייחודיים בכל מקרה ובכל מדינה, כגון אופיים של הפערים, הארגון המרחבי של האוכלוסייה, אופיים של הענפים המובילים, התנאים הגאוגרפיים הייחודיים ואופי השלטון והממשל של אותה מדינה.
סומיק לאל (Lall, 2003) מזהה בשיקולים של מדיניות אזורית שני מרכיבים עיקריים:
1) צדק שיוויוני (Equity) שבמסגרתו מנסים לפתור את בעיית החיסרון היחסי של אותו אזור. החיסרון יכול להיות פנימי ומובנה, כגון תנאים גאוגרפיים קשים, או חיסרון שהוא תורשה של הזנחת אותו אזור בעבר מצד הממשל המרכזי, במקביל לתמיכה באזורים אחרים. המדיניות לטיפול בעניין השיוויוניות עשויה לבוא בצורת עידוד ותמריצים לפיתוח עסקים באותו אזור, שיפור האיכות, המגוון והזמינות של תשומות, או שיפור התשואות באופן ישיר באמצעים פיסקליים שתומכים במוצרים המקומיים.
2) יעילות (Efficiency), מרכיב שמתייחס לכשלי שוק כגורם לפיגור של אזור מסוים. כשלי שוק כאלה עשויים להיגרם משיקולים של יתרונות לגודל וריכוז ענפים מובילים באזורים מרכזיים, סירבול במערכת ההשקעות, בעיות בתיאום ובחלוקת הסמכויות בכל אזור. הטיפול בנושא זה כולל השקעות ציבוריות או סובסידיות למשיכת השקעות פרטיות, ביסוס מוסדי תוך פיתוח התמחות מקצועית וטכנית, ויוזמות לקידום אינטגרציה בין ענפים קרובים או משלימים (שירשור) באשכולות פיתוח.
במסגרת תכנון לאומי אפשר להזכיר מדיניות של פיזור אוכלוסייה או מניעת הגירה מהפריפריה לגלעין על ידי בניית ערים חדשות באזורי ספר ואזורי שוליים של הטריטוריה הלאומית, כפי שנעשה בברה"מ הבולשביקית בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, במסגרת תכניות החומש. אמצעי נוסף הוא פיתוח מערכות התשתית והרחבתן לעבר אותם אזורים מרוחקים על מנת לחזק את הקשר הכלכלי בין המרכז לשוליים, בעיקר ע"י רשתות תחבורה.
במקומות רבים הושם דגש על יתרון יחסי של אזור מסוים מבחינת התנאים הגאוגרפיים ומשאבי הטבע שבו על מנת לקדם ענף כלכלי מסוים שישמש כמנוף לפיתוח האזור כולו. במקרה של ברה"מ ניתן להזכיר את אזורי התעשייה המטלורגית שנבנו במסגרת של קומפלקסים נרחבים מעבר להרי אוראל בחלק האסיאתי של רוסיה, וכן באוקראינה באגן נהר הדון. אחד היתרונות באזורים אלה הוא באינטגרציה הוורטיקלית בין המפעלים השונים כאשר מוצר של מפעל מסוים מהווה את חומר הגלם למוצר של מפעל אחר, וכך משיגים חיסכון בעלויות תובלה. כמו כן ניתן להזכיר ייצור מוצרים משלימים באותו אזור.
במדינות מסוימות התכנון הלאומי בא לטפל בבעיה שנוצרה מתנאים גאוגרפיים, כפי שנעשה בארצות השפלה ובעיקר בהולנד, בתכנון תעלות ניקוז באזור השפכים של נהר הריין, מה שדרש שיתוף פעולה ותיאום בין ערים ומחוזות, כלומר יישויות מנהליות שונות. כך ניתן היה לפתח ולקדם אזורים שללא תכנון מסוג זה היו סובלים משטפונות ונחשלים מבחינה כלכלית.
במקרים רבים הממשל מעודד את פיתוח האזורים הנחשלים ע"י הזרמת הון ומתן מענקים וסיבסוד לעסקים ומפעלים שבוחרים להתמקם בשוליים.
קיימים גם מקרים בהם היוזמה היא על בסיס מקומי, תוך שיתוף פעולה בין הממשל לבין עסקים ויזמים. במסגרת מדיניות לאומית לפיתוח אזורי במדינות שונות באיחוד האירופי הופקדו בידי הממשל המקומי התפקידים הנוגעים לניהול מדיניות הפיתוח, בעוד הממשל המרכזי תורם את המימון ע"י קרנות (Lall, 2003).



התנאים להיווצרות הפער הבין-אזורי בברזיל

ברזיל היא מבחינות רבות תת-יבשת. שטחה מעל 8.5 מיליון קמ"ר והאוכלוסייה שלה מונה מעל 170 מיליון נפש. בהתאם לשטחה, רב השוני במאפייניים המרחביים, החברתיים והתרבותיים של המדינה, ומשום כך גם נוצרו תנאים סוציואקונומיים שונים.
ריקארדו פארט (Farret, 2001) ציין ארבעה מאפיינים ייחודיים לברזיל כמדינה מתפתחת:
1. שטח טריטוריאלי עצום, שגורם לתנאים שונים מבחינת הסובב הפיזי והטבעי, ומבחינת התנאים הסוציואקונומיים והתרבותיים.
2. תהליך עיור דרסטי, כשאחוז הגרים בערים עלה מ-36% ב-1950 ל-82% ב-2000.
3. רמות גבוהות של אי-שיוויון אזורי בהכנסה. המאיון העליון משתכר כמו 50 האחוזים הנמוכים.
4. רמה גבוהה של עוני, בעיקר בערים. הערכה שבברזיל חיים 50 מיליון מתחת לקו העוני.



מבחינה מנהלית ברזיל מחולקת ל-27 יחידות בעלות ממשל משלהן, ביניהן 23 מדינות (Estados), 3 טריטוריות, ומחוז פדרלי של הבירה ברזיליה בו יושבות רשויות הממשל. לפיכך נוצרה מערכת של חלוקת האחריות לתחומים שונים בתכנון העירוני והאזורי בין הרמות השונות של הממשל: הפדרלית, המדינתית (של כל מדינה בפדרציה) והמוניציפלית. מעבר לחלוקה למדינות קיימת חלוקה לאזורי-על (מפה 1) שמהווים יחידות גאוגרפיות גדולות המאחדות כמה מדינות סמוכות ובעלות מאפיינים דומים.
כאשר מדובר בפער הבין-אזורי בברזיל, החלוקה היא בין האזורים המפותחים של הדרום-מזרח (Sudeste) והדרום (Sul) לבין האזורים הנחשלים של הצפון (Norte) וה"נורדסטה", צפון-מזרח (Nordeste), בעוד שאזור-העל החמישי, זה של המרכז-מערב (Centro-Oeste) נמצא כיום באמצע הדרך מבחינת רמת הפיתוח, בין האזורים המפותחים לנחשלים. הפערים הבין-אזוריים שבהם מדובר מתבטאים במדדים כלכליים כגון תוצר גולמי לנפש והכנסה לנפש, במדדים דמוגרפיים כגון תוחלת חיים ותמותת תינוקות, ובמדדים נוספים כגון אחוזי אבטלה ואי-ידיעת קרוא וכתוב.
אחד המדדים לבדיקת אי-שיוויון כלכלי הוא מקדם ג´יני המחושב על פי נתונים של הכנסה לנפש ואוכלוסייה באזורים שונים במדינה הנתונה. בשנת 2000 מדד זה עמד על 0.56 והמאיון העליון השתכר כמו מחציתה הענייה של האוכלוסייה (Farret, 2001, pp. 8).
נתונים נוספים להשוואה בין האזורים בברזיל מוצגים בטבלה 1.

CE S SE NE N מדד/אזור*
1,612 577 927 1,561 3,870 שטח (באלפי קמ"ר)
11,447 24,739 70,758 46,768 12,400 אוכלוסייה (באלפים)
7.1 42.9 76.3 30 3.2 צפיפות לקמ"ר
84.4 77.2 89.3 65.2 62.3 % אוכלוסייה עירונית, 1996
5,681 6,611 7,706 2,603 3,477 הכנסה לנפש** (R$, 1998)
0.848 0.860 0.857 0.608 0.727 HDI – מדד פיתוח אנושי, 1996
7 17 58 13 4 % מהתמ"ג הלאומי, 1998
11.1 8.1 8.1 27.5 11.8 % אי-ידיעת קרוא וכתוב, 1998
24 20 24 54 34 תמותת תינוקות, לכל אלף ולדות חיים, 1999

טבלה 1: נתונים השוואתיים בין אזורי העל בברזיל, 1998
(ע"פ טבלה 1, Lopes Neto, 2001, pp. 32)
* אזורים: N - צפון; NE - צפון-מזרח; SE - דרום-מזרח; S - דרום; CE - מרכז-מערב
** R$ - ריאל, המטבע הברזילאי. בשנת 1998 הערך הממוצע של ריאל היה כ-0.6 US$.

מדד נוסף להערכת פער בין-אזורי הוא מדד ויליאמסון המחשב סטיית תקן משוקללת של ההכנסה הממוצעת בכל אזור במדינה מחולקת בהכנסה הממוצעת הכללית במדינה (ראה טבלה 2).
W * (Yi-Y) ^ 2עבור כל אזור W משקל האוכלוסייה בכל אזור % Pi אוכלוסייה (באלפים) Yi הכנסה חודשית ממוצעת לנפש R$ אזור
353,052 7.47 12,400 3,477 צפון
2,615,220 28.15 46,768 2,603 צפון-מזרח
62 6.89 11,447 5,681 מרכז-מערב
1,799,008 42.60 70,758 7,706 דרום-מזרח
137,226 14.89 24,739 6,611 דרום
4,904,568 100.00 P 166,112 Y 5,651 ברזיל
שורש: 2,214
מדד ויליאמסון עבור ברזיל: 2,214/5,651 = 0.392
טבלה 2: חישוב מדד ויליאמסון לפי אזורי-על בברזיל, 1998.
(ע"פ טבלה 1, Lopes Neto, 2001, pp. 32)

אנו רואים כי המדד גבוה יחסית, כלומר מדובר בפער יחסית גדול. כפי שהוזכר במבוא, המשך תהליך הפיתוח עשוי לצמצם את הפערים הללו, אולם ברזיל נמצאת כבר שנים רבות בתהליך של פיתוח כלכלי והפערים נשארים בעינם, תוך עליות וירידות בתקופות שונות.
יש לציין כי קיימים גורמים שונים אשר עשויים לעכב את צמצום הפערים, כגון פעילות של פירמות רב-לאומיות, ממשלות וגורמי תכנון שלא פועלים בנחישות כדי להקטין את הפערים, ומבנה פוליטי לא יציב אשר מונע יישום תכנון מתואם לטווח ארוך. בברזיל הגורמים הללו גם שיחקו תפקיד במניעת צמצום הפער הבין-אזורי, לצד גורמים נוספים.
מצב זה של פער סוציואקונומי היה קיים מאז החל תהליך הפיתוח הכלכלי בברזיל והוא פועל יוצא של התמורות שחלו בארץ זו מאז ההתיישבות בה. העבדות, שבברזיל הייתה הנרחבת מכל מושבות העולם החדש, יצרה פער בין הגזעים והגבילה מוביליות חברתית גם שנים רבות לאחר ביטולה ב-1888. צאצאי העבדים לא קיבלו את אותן הזדמנויות בתחום ההשכלה שאותן המדינה הייתה אמורה לספק להם (Lopes Neto, 2001). הפערים היו בעלי אופי אזורי גם בשל דפוס ההתיישבות של המהגרים שהגיעו במשך השנים לברזיל. זרמי ההגירה מאירופה: מאיטליה, גרמניה וארצות נוספות, הגיעו בעיקר למרכזים העירוניים של דרום ודרום-מזרח ברזיל וחיזקו את הכלכלה והאוכלוסייה שם. המגמה נמשכה גם לקראת סוף המאה ה-20 עם הגיעם של מהגרים, ברובם צעירים ומשכילים, מארצות המזרח הרחוק החזקות - יפן, קוריאה וטייוואן - לערים הגדולות ובעיקר לסאו פאולו. חלקם אף הגיעו לעמדות מפתח, כגון ראש עיריית קוריטיבה, אולי העיר המפותחת והמתקדמת ביותר בברזיל כיום, שהוא יפני במוצאו.


הטיפול בפער הבין-אזורי לאורך השנים: תכניות, מוסדות ואמצעים

במשך השנים היו כמה אידיאולוגיות עיקריות שהנחו את תכנון הפיתוח בברזיל, בהיבטים של ארגון מרחבי וחברתי. האידיאולוגיה הלאומנית (Nationalist), שבאה לידי ביטוי בשנים 1930-1945 (תקופתו של ז´טוליו ורגאס – (Getulio Vargas, ו-1955-1964, דגלה בקפיטליזם לאומי (National Capitalism) כדרך היחידה לפיתוח חברתי וכלכלי. גישה אחרת לפיתוח מרחבי נבעה מתוך אידיאולוגיה שהתמקדה בפיתוח תלותי (Dependent Development), והונהגה בשנים 1945-1955, ומ-1964 ואילך. מגמה זו הגיעה לשיאה ב-1995 עם הדגשת גישת הגלובליזציה שביקשה לשלב את כלכלת ברזיל בשוק העולמי (Farret, 2001). באופן כללי, התקופה בה העבודה תתמקד מקבילה ל-3 תקופות עיקריות בתולדות הרפובליקה של ברזיל מבחינה פוליטית: תקופת הרפובליקה השנייה 1945-1964, תקופת הדיקטטורה הצבאית 1964-1985, והחזרה לדמוקרטיה מ-1985 ואילך.

ניצני המדיניות הלאומית לפיתוח אזורי בשנות ה-30 וה-40
בשנות ה-30 של המאה ה-20 ניתן לראות את ניצני התכנון האזורי בברזיל עם הפירוק החלקי של האוליגרכיות האזוריות. המדינה החלה להפעיל תשתיות לאומיות כגון מפעלי אנרגיה ופלדה. במקביל לתהליך העיור, החל תהליך של תיעוש שהצריך שינויים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים בברזיל. החלה התמקצעות והתמחות בנושאי תכנון בדרגי הממשל הפדרלי והתגבשה אג´נדה תכנונית. ב-1939 פורסמה "התכנית המיוחדת לעבודות ציבוריות ואכיפת ההגנה הלאומית" לשנים 1939-1946.
לאחר בחירתו של הגנרל אוריקו גספאר דוטרה ((Eurico Gaspar Dutra לנשיא ב-1946 הוחל בחקיקת חוקה אשר הגדירה את הסמכויות של הממשל הפדרלי, המדינות והרשויות המוניציפליות והרשויות המחוקקת, המבצעת והשופטת. כמו כן הוחלט על בחירה ישירה של הנשיא לתקופה של 5 שנים. תחת הנהגתו ב-1948 יצאה לפועל תכנית Salte, שהתמקדה בפיתוח תחומי הבריאות, המזון, התחבורה והאנרגיה, ונוסחה ע"י ועדה משותפת של ברזיל וארה"ב. במובנים רבים היא דמתה ל"תכנית מרשל". החוקה של 1946 גם קבעה כי 3% מהכנסות המסים הפדרליים ב-20 השנים הבאות יושקעו בפיתוח אזור האמזונס. בנוסף הוקמה מועצה לתכנית הייצוב הכלכלי של האמזונס (SPVEA) ב-1953, שתחת הנהגתה הוחל בין השאר בסלילת הכביש מבלם (Belém) בירת מדינת פארה (Pará) ששכנה בשפך האמזונס בצפון ברזיל לכיוון מרכז ברזיל לאורך 2,000 ק"מ (Domask, 1997).


שנות ה-50 והפיתוח המואץ של קוביצ´ק:
תכנית היעדים, הבנק לפיתוח לאומי, הסוכנויות המיוחדות והקמת ברזיליה
כהונתו של ז´וסלינו קוביצ´ק (Juscelino Kubitscheck), בין השנים 1956-1961, לוותה בפיתוח כלכלי מואץ מתוך אמונה כי ברזיל יכולה להפוך למעצמה עולמית. בתקופה זו החלו להתגבש תכניות פיתוח רבות.
בהמשך למגמה שהחלה בתכנית "סולט" ולמען חיזוקה בתחום המוסדי הוקם "הבנק הלאומי לפיתוח כלכלי" BNDE ב-1952 ועוצבה "תכנית היעדים" (Plano de Metas), לשנים 1955-1960. הבנק לפיתוח קם על מנת לשחרר את ברזיל מהתלות במקורות מימון זרים ולאפשר השקעות בכבישים, מסילות ברזל, נמלים, אנרגיה ותעשייה כבדה. הבנק העניק הלוואות בעיקר לפרוייקטים של אנרגיה ותחבורה. אחד הפרוייקטים הגדולים שנתמכו אז ע"י BNDE היה הפעלת השלב הראשון והגעה לייצור של 120 מגה-וואט בתחנת הכוח טרס מאריאס (Três Marias) שבמדינת מינאס ז´ראיס (Minas Gerais) בשנת 1957, וזאת במסגרת השאיפה להגיע לייצור של 5,000 מגה-וואט בשנת 1960. בתחום התחבורה, הבנק עזר לחברת הרכבות לשפר את קווי רכבות המשא והנוסעים מריו דה ז´נירו לסאו פאולו ולבלו הוריזונטה (Belo Horizonte) (BNDES, 2002).
"תכנית היעדים" התבססה על ההנחה כי אספקת התשתיות הבסיסיות למגזרי כלכלה עם תפוקה נמוכה (אנרגיה, תחבורה ומזון) תניע את פיתוח המגזר היצרני כאשר המדינה תהיה מעורבת ישירות בקידום הייצור והענקת תמריצים באמצעות ה-BNDE (Farret, 2001).
בתקופת קוביצ´ק הממשל הפדרלי החל לשחק תפקיד מרכזי בפיתוח ובעיקר בענפי כלכלה שלא משכו השקעות מגורמים פרטיים. גישה זו התבטאה בפרוייקטים שונים לפיתוח תשתיות לאומיות: סלילת דרכים, הקמת תחנות כוח הידרואלקטרי וחיזוק התעשיות לייצור פלדה, ברזל, נפט ופחם.
ההתמקדות בהיבט האזורי של המדיניות המרחבית באה לידי ביטוי ממוסד בפעם הראשונה ב-1959 עם הקמת סוכנות ראשונה לפיתוח אזורי, "המועצה המפקחת לפיתוח הנורדסטה" (Sudene), והקמתה של הבירה החדשה ברזיליה בפנים המדינה (Interior) וחיבורה לדרך שהגיעה מבלם. בעוד Sudene הוקמה כדי לצמצם את הפער הבין-אזורי בתחומי תעסוקה והכנסה, ברזיליה הוקמה כדי להמריץ את הפיתוח באינטריור וניצול המשאבים הטבעיים באזור זה, תוך הגדלת השוק המקומי, שעד אז התרכז באזורי החוף סביב המרכזים העירוניים הגדולים (Farret, 2001).
ברזיליה שחזון הקמתה הותווה כבר בחוקה הראשונה של ברזיל ב-1891, "מוקמה" ברמה המרכזית (Planalto Central) של ברזיל, בין "החצר האחורית" של מדינות הדרום-מזרח סאו פאולו ומינאס ז´ראיס לבין מישורי אגן האמזונס. מיקומה גם הביא ליצירת רשת רדיאלית של דרכים המגיעות אליה מכל רחבי ברזיל ואמורות לשפר את האינטגרציה המרחבית. לנגד עיניו של הממשל הפדרלי עמדה גם הכוונה למשוך התיישבות ולהמשיך במגמת פיזור האוכלוסייה. הריבונות של ברזיל על חלקים נרחבים משטחה הייתה חלשה מבחינת נוכחות מוסדות המדינה ומעורבותם באזורים אלה מבחינה כלכלית וחברתית. הממשל לא רצה להזניח אזורים אלה שבהם קיים פוטנציאל רב להתערבות של אינטרסים זרים.

שנות ה-60 וביסוס השלטון הצבאי:
פרוייקטים לאומיים בתמיכה חיצונית ו"הנס הכלכלי"
בתקופת כהונתו של ז´ואו גולארט (João Goulart) בשנים 1961-1964 הממשל הפדרלי הגביר את הקו הלאומני שהוחל בכהונתו של קוביצ´ק, ואף הפנה את הגב לתמיכה ממקורות זרים כמו הבנק העולמי או כל התערבות כלכלית חיצונית (Domask, 1997). אולם בתחילת שנות ה-60 האינפלציה גדלה, בין השאר כתוצאה מיישום "תכנית היעדים", והכלכלה הברזילאית נקלעה למשבר עמוק. משבר זה, יחד עם מדיניות פופוליסטית וסימנים מחשידים להתקרבות הממשל לגוש הסוציאליסטי (Domask, 1997) גרם לתסיסה חברתית ופוליטית שהגיעה לשיאה בהפיכה צבאית בתמיכת ארה"ב ב-1964 ולשלטון הגנרלים שנמשך עד 1985.
על זוועות הדיקטטורה אין צורך להכביר במילים במסגרת עבודה זו, אולם במידה מסוימת תקופה זו הייתה יציבה בכך שהשלטון היה יכול לקדם מדיניות פיתוח ללא הפרעות או חוסר יציבות שלטונית. אולם לממשל לא הייתה היכולת האדמיניסטרטיבית ליישם בעצמו את המדיניות הכלכלית השאפתנית שלו (Domask, 1997).
בתקופת ביסוס השלטון הצבאי עם כהונתו של המרשל הומברטו דה אלנקאר קסטלו בראנקו (Humberto de Alencar Castelo Branco) באמצע שנות ה-60, לצד תמיכה מוגברת של ארה"ב ומוסדות בינלאומיים, נוסדו גופים נוספים לפיתוח אזורי. כהמשך להקמת Sudene עבור הנורדסטה, הוקמה Sudam, "המועצה המפקחת לפיתוח הצפון והאמזונס" ב-1966 והחליפה את SPVEA במסגרת "מבצע אמזוניה" שנועד לעודד את ההתיישבות והפיתוח באמזונס וכלל גם סלילת דרכים ארוכות. כמו כן הוקמו סוכנויות Sudesul לפיתוח הדרום המתועש ו-Suframa לפיתוח אזור הסחר החופשי במנאוס (Manaus), בירת מדינת אמזונס (Amazonas). עם הרפורמה המנהלית ב-1967 כל הסוכנויות האזוריות הפכו לחלק ממשרד הפנים. המועצות של הצפון, הנורדסטה ומנאוס נתמכו ע"י תמריצים וסובסידיות. עלות התפעול של אזור הסחר החופשי במנאוס לעומת התועלת בו העלתה לא פעם ספק לגבי כדאיות קיומו, אך הפרוייקט נתפש בקרב הממסד הצבאי כבעל חשיבות גאופוליטית (Lopes Neto, 2001).
בנוסף הקים הממשל ב-1964 את הבנק הלאומי לדיור Banco Nacional de Habitação - BNH, אשר הפעיל את מערכת הדיור הפיננסית שנתמכה בעזרת קרן פנסיה וקרנות חיסכון והלוואות שניתנו לרוכשי דירות. בנק הדיור שימש גם למטרות כלכליות וחברתיות, ע"י פיתוח ענף הבנייה עתיר העבודה, וגם לצרכי תעמולה פוליטית של הממשל (Farret, 2001).
במסגרת מדיניות הביזור ובמטרה ליצור קשרים ישירים עם השלטון המקומי וגורמים עסקיים ברשויות המקומיות, הבנק לפיתוח BNDE פתח ב-1964 משרדים אזוריים בסאו פאולו וברסיפה, בנוסף למשרד המרכזי שנועד לעבור לברזיליה. פתיחת המשרדים האזוריים הקלה על הטיפול בבקשות להלוואות ועל הכרת הבעיות, הצרכים והפוטנציאל לגידול בכל אזור. הוקם גם משרד בשגרירות ברזיל בוושינגטון שנועד להקל על יצירת קשר עם סוכנויות בינלאומיות (BNDES, 2002).
המדיניות בשנות ה-60 וה-70 בנוגע לנורדסטה הנחשל כללה פיתוח ענפי תעשייה מסורתית, תוך התמקדות במרכזי ייצור עצמאיים שימשכו פיתוח בסביבתם. הדגש הושם על תעשיות בעלות פוטנציאל ליצירת דינמיקה של שגשוג, כגון מטלורגיה, מיכון, ציוד חשמלי ומוצרי נייר. במקביל הונהגו גם תמריצים פיסקליים ומימון ישיר בצורה של קרקעות ותשתיות לתעשייה, אם כי פעולות אלה לא הביאו לשינוי מבני של הכלכלה האזורית (Lall, 2003). בכך אנו מקבלים דוגמה לפיתוח התלותי שהוזכר קודם לכן ובעצם מנציח את הבעיות הבסיסיות של אזורים נחשלים, למרות "השיפורים הקוסמטיים".
בנוגע לחלקו של הנורדסטה בפיתוח הכלכלי המואץ, נראה כי מבחינת הפיזור המרחבי של הפעילות הכלכלית, עד אמצע שנות ה-70, רוב הייצור התרכז באזור המטרופולינים בדרום מזרח ובעיקר בסאו פאולו. סאו פאולו הפכה למוקד הכלכלה בעקבות מיקום של תעשיות רבות בה ובפרברים המתרבים סביבה, ובשל הגירה פנימית של תושבים מפנים המדינה וממדינות הנורדסטה שהיוו מאגר גדל והולך של כוח עבודה זול עבור המגזר היצרני. מדינת סאו פאולו תרמה בשנות ה-60 וה-70 מעל מחצית מערכו של הייצור בברזיל. מדדים כלכליים שונים הראו כי הכלכלה הברזילאית התאוששה מהמשבר של תחילת שנות ה-60 והשנים 1967-1973 נחשבו בברזיל לתקופת "הנס הכלכלי", פחות או יותר במקביל לתקופת כהונתם של המרשל ארתור דה קוסטה אי סילווה (Arthur da Costa e Silva) ושל הגנרל אמיליו גרסטאזו מדיסי (Emílio Garrastazu Médici). בשנים אלה הגיע ריכוז הכלכלה באזור הדרום-מזרח לשיא (Guimarães Neto, 1997). הבנק לפיתוח החל לתמוך יותר בחברות פרטיות מאשר במגזר הציבורי, ובמסגרתו הוקם ב-1967 מרכז לסיוע לחברות קטנות ובינוניות (Cebrae) (BNDES, 2002).

שנות ה-70: תכניות רב-שנתיות והמשבר הפיננסי
מתחילת שנות ה-70 הממשל הצבאי החל לשים דגש על ההיבט המרחבי כמטרה בתכנון לאומי, בין השאר במסגרת תכניות פיתוח לאומיות PND. התכנית הראשונה יועדה לשנים 1972-1974 וכוונה לייצב את האינפלציה על פחות מ-20% ולהגיע לגידול שנתי של 8% עד 9% בתמ"ג (BNDES, 2002).
אולם ההיבט המרחבי בא לידי ביטוי בעיקר בתכנית הלאומית השנייה 1975-1979 PND-II, בתקופת שלטונו של הגנרל ארנסטו גייזל (Ernesto Geisel). מטרתה הגאופוליטית הייתה החלת הכלכלה הלאומית בכל שטחה של ברזיל. זאת בשתי דרכים: המדיניות העירונית התמקדה בהקטנת ההחצנות השליליות שנגרמו מהגידול המהיר באוכלוסייה, בהכנסה ובפעילות הכלכלית בציר של ריו דה ז´נירו וסאו פאולו, ואילו המדיניות האזורית התמקדה בהפעלת פרוייקטים אזוריים בקנה מידה גדול.
תכניות הפיתוח הלאומיות כללו את התכנית לאינטגרציה לאומית PIN שהחלה לרוץ מוקדם יותר ב-1970, את התכנית לחלוקה מחדש של קרקעות Proterra, וכן פרוייקטים לאומיים כגון סלילת הכביש הטרנסאמזוני Transamazônica, והמפעלים ההידרואלקטריים של איטאיפו Itaipú, על נהר הפראנה בגבול פרגואי וטוקורוי (Tucuruí) על נהר הטוקאנטינס (Tocantins) במדינת פארה (בתמיכת הבנק לפיתוח BNDE). פרוייקטים אלה נועדו לבנות את "הכוח של ברזיל" (Brasil Potência), לפי השקפת המשטר הצבאי (Farret, 2001). בתכנית PND-II הייתה גם כוונה לפתח תעשייה של מוצרים בסיסיים שתחליף את הייבוא של מוצרים אלה, בשל הגידול הרב בייצור תעשייתי המבוסס עליהם. הענף הבולט היה תעשיית המכוניות שגדלה במהירות בעקבות הקמת מפעלים של חברות כגון פורד, ג´נרל מוטורס וקרייזלר (BNDES, 2002).
סלילת הדרך הטרנס-אמזונית (BR-230) הייתה אחד הפרוייקטים בהם גם ניתנה תמיכה מצד הבנק העולמי. פתיחת הדרך שנמתחה לאורך 5,000 ק"מ מצפון-מזרח ברזיל, פחות או יותר במקביל לנהר האמזונס עד קרוב לגבול המערבי של ברזיל, הייתה אמורה לעודד התיישבות בשטחים שהיו עד אז בלתי נגישים, כחלק מתכנית האינטגרציה הלאומית PIN. הייתה ציפייה שיותר משני מיליון תושבים, ברובם איכרים שסבלו מבצורות וחלקם עברו לפרברים הצפופים ומוכי העוני בערי הנורדסטה, יהגרו לאדמות החדשות על מנת לקבל קרקעות משלהם. אולם הסתבר שהקרקע של היער המשווני לא מתאימה לחקלאות והאיכרים לא הגיעו בהמוניהם. זמן קצר אחרי סיום סלילת הדרך ב-1974 קטעים גדולים בה כבר כוסו שוב בצמחיית הג´ונגל המתפשט (Rich, 1985; Domask, 1997). דרך אחרת שנסללה היא דרך BR-165 בין קויאבה (Cuiabá) בירת מאטו גרוסו (Mato Grosso) לסנטרם (Santarém) שעל נהר האמזונס ובעצם המשיכה צפונה את דרך BR-163 שהגיעה מדרום לקויאבה. כמו במקרה של הכביש הטרנס-אמזוני, גם כאן הכוונה הייתה ליישב את האדמות הנמצאות 10 ק"מ מכל צד של הכביש (Domask, 1997).
פרוייקט נוסף שקיבל תמיכה גדולה מצד הבנק העולמי והבנקים הבינלאומיים לפיתוח (MDBs) בתחילת שנות ה-70 הוא "הקוטב הצפון-מערבי" (PoloNoroeste) שהחל עוד בתקופת קוביצ´ק בשנות ה-50. הפרוייקט כלל סלילת דרך ראשית נוספת (BR-364) לאורך 1,500 ק"מ במערב ברזיל כולל כבישים מזינים, הכנת 3 אזורים לעיבוד חקלאי עבור מתיישבים ופיתוח פרוייקט לשיפור רמת הבריאות. כביש BR-364 יצא מקויאבה דרך פורטו וליו (Porto Velho) בירת רונדוניה (Rondônia) וריו בראנקו (Rio Branco) בירת אקרה (Acre) ועד לגבול פרו. משם הוא מתחבר לכבישים שחוצים את הרי האנדים בפרו ומגיעים לנמל של לימה לחוף האוקיינוס השקט ובכך נוצר חיבור ימי קצר יותר בין ברזיל לשווקים של מזרח אסיה. יש לציין כי למרות כמה היבטים סביבתיים שנשמרו בו, זה היה פרוייקט הרסני עבור יער הגשם באזור האמזונס ואף גרם לפריצת קדחות כגון מלריה בקרב המתיישבים בשל תנאים תברואתיים גרועים וחוסר במתקני רפואה ראויים (Domask, 1997).
במסגרת תכנית PIN גם הוכנה ב-1971 תכנית לחלוקה מחדש של קרקעות (Proterra) עבור אותם איכרים שעברו להתיישב לאורך הדרכים החדשות שנמתחו לאורכו ורוחבו של אגן האמזונס.
מאמצע שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 חלה מגמה של פיזור התעשייה בברזיל במקביל להאטה בצמיחה הכלכלית. במסגרת המדיניות הפדרלית הושם דגש על מיקום פעילויות כלכליות בעיקר באזורים פריפריאליים, תוך תמיכה של הסוכנויות לפיתוח אזורי הנורדסטה והצפון (Sudene, Sudam). המוקדים הבולטים לפעילות היו: המרכז הפטרוכימי בבאהיה (Bahia); תעשיות המבוססות על החקלאות בעמקי הסאו פרנסיסקו (São Francisco) והאסו (Açu) ועל גידול הדגנים בערבות ה-Cerrado של באהיה, פיאווי (Piauí), מארניאו (Maranhão), אמזונס ומאטו גרוסו; קומפלקס המכרות והתעשייה המטלורגית קאראז´אס (Carajas) במזרח מדינת פארה קרוב לגבול עם מארניאו; ואזור הסחר החופשי במנאוס. מוקדים אלה היוו ביטוי לשילוב החקלאות והייצור התעשייתי כמו גם לפיזור ענפי תעשייה מסורתית באזורי הספר של ברזיל (Guimarães Neto, 1997).
מרכז המכרות והמטלורגיה בקאראז´אס שהוקם ב-1980 ביוזמת Sudam ובתמיכה חיצונית רבה, הוא פרוייקט המכרות הגדול ביותר באמריקה הלטינית ואולי בעולם. בתחילה האזור שימש לכריית בוקסיט אך מאז שנות ה-70 הקומפלקס שימש לכריית עפרות ברזל והפיכתן לברזל גולמי. לשם הפקת האנרגיה הדרושה לפעילות המכרות המוגברת באזור הוקם הפרוייקט ההידרואלקטרי טוקורוי שבנייתו הסתיימה ב-1984. בעקבות הפיתוח וגילוי מרבצי זהב האוכלוסייה באזור גדלה מכמעט אפס עד לכ-20,000 תושבים במרוצת שנות ה-80 (Domask, 1997).

שנות ה-80: העשור האבוד
מגמת פיזור התעשייה נמשכה בתחילת שנות ה-80, אך זו לוותה בתקופה של משבר חמור ביציבותו וביכולתו של המגזר הציבורי ליישם מדיניות כלכליות (Guimarães Neto, 1997). משום כך, גם אם הכוונה הייתה לתמוך בפרוייקטים הגדולים שהחלו בשנות ה-70 ובפיזור הכלכלה, הביצוע היה כושל ורבים מהרעיונות שהועלו נותרו על הנייר. אותות משבר הנפט העולמי שהחל ב-1973 ניכרו זמן רב בכלכלה הברזילאית שהייתה צרכנית בולטת של מוצרי נפט. אחד הפתרונות שהועלו בעת זו של צרה היה ניצול אלכוהול במקום דלק לשימוש בכלי הרכב (מה שאולי אילץ ברזילאים רבים לוותר על כמויות ניכרות של קשאסה...). בסוף שנות ה-70 הבנק הלאומי לפיתוח סייע לחיזוק המגזר החקלאי בעזרת מימון לייצור דשנים ומיכון חקלאי (BNDES, 2002).
תקופת השלטון הצבאי ביססה את תחום התכנון הלאומי מבחינה אדמיניסטרטיבית. הממשל הפדרלי הקים מפעלים ומוסדות לפיתוח אזורי בכל הדרגים: הפדרלי, האזורי, המדינתי והמוניציפלי. אך למרות הכסף הרב שהושקע בפרוייקטים אלה, הם נכשלו במבחן היציבות לאורך זמן. למשל, הכביש הטרנסאמזוני שהיה אמור להביא "אנשים ללא אדמה" ל"אדמה ללא אנשים" נותר נטוש רוב הזמן ולמעשה "מחבר כלום לשומקום". כתוצאה מהאינפלציה הגואה ומכשלון הפרוייקטים הרבים, פחתו פעילויות הפיתוח בשנות ה-80 ותקופה זו הוגדרה כ"עשור האבוד" מבחינת הפיתוח ומבחינת תכנון לאומי אזורי (Farret, 2001).
בשל ההוצאות על הפרוייקטים הגדולים, שחלקם לא החזירו את ההשקעה, החוב החיצוני של ברזיל הרקיע שחקים בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 וברזיל נאלצה להיעזר בקרן המטבע הבינלאומית, מה שהגביר את התלות שלה וחוסר היכולת להוציא לפועל את התכניות לפיתוח אזורי. למרות גילוי מרבצי מינרלים רבים באזור האמזונס והפוטנציאל ההידרואלקטרי שלו, התקציב המוגבל, החוב החיצוני וצמצום העזרה מהבנקים הבינלאומיים מנעו מהמדינה לחזק את ריבונותה באזור וליישם פרוייקטים רבים, למעט זה של קאראז´אס. פרוייקט הידרואלקטרי אחר שהגיע לכלל סיום היה סכר איטפאריקה (Itaparica) על נהר הסאו פרנסיסקו באזור הסרטאו (Sertão), הערבה היבשה שבמערב הנורדסטה, פרוייקט שבמסגרתו היה צורך לעקור 7,000 משפחות (Domask, 1997).
בתחילת שנות ה-80 "הבנק הלאומי לפיתוח כלכלי" משנה את שמו ל"בנק הלאומי לפיתוח כלכלי וחברתי" BNDES. הפיתוח הלאומי שינה כיוון מהתמקדות בתשתיות לאומיות לכיוון סוציאלי יותר. תהליך זה קרה בד בבד עם ההפשרה ביחסים בין השלטון הצבאי לחברה האזרחית בתקופת שלטונו של ז´ואו בפטיסטה פיגיירדו (João Baptista Figueiredo) בשנים 1979-1985. המדיניות הזו החלה עוד בתקופת גייזל שהנהיג מיתון באמצעי הפיקוח של הממשל ואיפשר מעט יותר חופש ביטוי במסגרת מדיניות שנקראה "הפגת המתח" (רחום, 1990). פיגיירדו הקים ב-1982 את "הקרן להשקעות חברתיות" (Finsocial), שיועדה לתמוך בתכניות לאספקת מזון, דיור זול, בריאות, חינוך וסיוע לאיכרים. בנוסף, מדיניות הפרוטקציוניזם ותחליפי הייבוא המשיכה לאפיין את הכלכלה (BNDES, 2002).

סוף שנות ה-80 ושנות ה-90:
חזרה לדמוקרטיה, ייצוב הכלכלה ותכניות לאומיות חדשות
לקראת סיום המלחמה הקרה ובעקבות המשבר הפיננסי העמוק, השלטון הצבאי בברזיל החל להפעיל מדיניות של פתיחות (Abertura) כלפי תהליכים פוליטיים וחברתיים. הנשיא פיגיירדו העניק חנינה למתנגדי השלטון שנשללו מזכויותיהם הפוליטיות ופעילותן הפוליטית הגלויה של מפלגות השמאל הותרה, כמו גם פעילותם של איגודים מקצועיים (רחום, 1990). בסיום תהליך ה"אברטורה", בפעם הראשונה בהיסטוריה העולמית עד אז, העביר הצבא את השלטון לממשלה אזרחית ללא כל מאבק.
ב-1985 נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות לאחר יותר מ-20 שנה ובהן נבחר טאנקרדו נווס (Tancredo Neves), פוליטיקאי ותיק שעבד עוד בשנות ה-50 עם ז´טוליו ורגאס. כמה שבועות לאחר בחירתו הוא אושפז בבית חולים ולא התאושש. לאחר מותו של טאנקרדו נווס, נכנס מי שהיה סגנו, ז´וזה סארניי (José Sarney) למשרד ב-Palácio do Planalto, ארמון הנשיאות בברזיליה. בתקופת סארניי (1985-1990) גובשה "תכנית הקרוזאדו" (Plano Cruzado) לייצוב המטבע הברזילאי ולהורדת האינפלציה, גובשה תכנית פיתוח רב-שנתית לשנים 1986-1989, שנקראה "תכנית 2010" (Plano 2010) ונחקקה החוקה השמינית של 1988. ב-1988 גם אושר חוק הרפורמה האגררית שביטל את העיקרון לפיו למדינה יש זכות להחרים כל אדמה שתחפוץ. החוק ביטא את ההשקפה כי לבעלות על קרקע יש חשיבות חברתית (רחום, 1990).
ב-1986 יצאה לדרך "תכנית הקרוזאדו" שנקראה על שם המטבע שהחליף אז את הקרוזיירו. התכנית הייתה הימור נועז בכך שהקפיאה את המחירים ובלמה את האינפלציה בן-לילה. זה הביא בתחילה לעלייה בכוח הקנייה של האוכלוסייה, והצרכנים הגיבו בהתאם. אך התעשייה והחקלאות בברזיל לא יכלו לעמוד בעלייה בביקוש ובצריכה הגבוהה. בשלב מסוים הקפאת המחירים כבר לא החזיקה מעמד והיא הופסקה. בסופו של דבר האינפלציה עלתה שוב, השכר הריאלי ירד והפעילות במשק הואטה. ב-1987 היה צורך שוב לפנות ל"תכנית קרוזאדו 2" ול"תכנית ברסר". תכניות אלה בעצם חזרו על אותם רעיונות של תכנית הקרוזאדו הראשונה, אך לא הצליחו להוריד את האינפלציה התלת-ספרתית וברזיל נאלצה להכריז על שמיטת-חובות, מהלך שהשפיע על הכלכלה הברזילאית עוד זמן רב (BNDES, 2002).
החוקה השמינית אושרה באוקטובר 1988. היא כללה כמה סעיפים משמעותיים מבחינת חברה ועבודה, כגון שיתוף כל העובדים ברווחים של המפעל, קביעת מכסת שעות מירבית בשבוע עבודה ל-44 שעות, תשלום על שעות נוספות, חופשות שנתיות וחופשות לידה בשכר והזכות לשבות (רחום, 1990). בנוסף, החוקה כללה פרק שלם שהוקדש לנושאי איכות הסביבה, בעקבות הפיתוח הבלתי מרוסן והניצול החומס של אגן האמזונס בשנות ה-70. כל אזרח זכאי, לפי עקרונות פרק זה, לסביבה מאוזנת מבחינה אקולוגית ועל הממשלה לדאוג לכך, כמו גם לגבש תכניות חינוך בנושאי שמירה על הסביבה. אישור פרוייקטים הידרואלקטריים שכוללים הצפת שטחים ויישוב מחדש של תושבי שטחים אלה יותנה בהסכמתם של אותם תושבים (Domask, 1997).
תנאים אלה בחוקה נועדו למנוע מצב כמו זה שקרה בעקבות "תכנית 2010" שיצאה לדרך שנתיים קודם לכן. תכנית זו כללה בין השאר הקמת 125 סכרים על נהרות השינגו (Xingú), האראגואיה (Araguaia) והטוקאנטינס והצפת 9 מיליון קמ"ר של אדמה בדרום מדינת פארה, לאורך נהר השינגו, אחד מיובליו העיקריים של האמזונס, תוך עקירתם ויישובם מחדש של חצי מיליון תושבים, רובם משבט קאיאפו (Kayapó) שיושב באזור. לאחר הפגנות מחאה רבות, הבנק העולמי החליט ב-1989 שלא לממן את הפרוייקט ומאז הפסיק לממן פרוייקטים הידרואלקטריים באזור אגן האמזונס (Domask, 1997).
לאחר המעבר לדמוקרטיה בסוף שנות ה-80, תפיסת הריבונות על המרחב והפיתוח הלאומי שרווחה בקרב אנשי השלטון הצבאי השתנתה לכיוון של מדיניות כלכלית ליברלית ופיתוח בר-קיימא. הושם דגש רב יותר על החוסן הכלכלי והפוליטי של החברה האזרחית מאשר על חוסנה של המדינה. חוקת 1988 העניקה עצמאות תחיקתית וגם יותר סמכויות בנושאים כלכליים למדינות ולרשויות המקומיות, מה שתרם לביזור גדול של סמכויות הממשל (Domask, 1997). שינויים בשוק המקומי ובעיקר הליברליזציה של הסחר גרמו למיזוג או לפירוק חברות לאומיות. הפיתוח בתקופה זו התמקד באזורים מפותחים כלכלית, בהם קיים מגזר יצרני תחרותי, אשר היה בכוחם להשתלב בשוק העולמי, בעוד האזורים הנחשלים נותרו מאחור (Farret, 2001).
ב-1990 נבחר הנשיא פרננדו קולור דה מלו (Fernando Collor de Mello) בבחירות הישירות הראשונות לאחר כ-30 שנה. קולור דה מלו שינה את היחס השלילי של ממשל סארניי כלפי התערבות חיצונית בפיתוח בברזיל, ושם את הדגש על פנייה לשוק העולמי תוך חיזוק הקשר עם ארה"ב ומדינות מתועשות אחרות. קולור הדגיש את השמירה על האמזונס וביטל בין השאר את הכיסוי באספלט של קטע דרך BR-364 שבין ריו בראנקו לגבול פרו. הממשל גם הגדיר 5 שמורות שבהן לא תורשה כל פעילות הרסנית. כמובן שלצד המטרה הגלויה של שמירה על הסביבה, קולור חיפש בעזרת פעולות אלה תמיכה פיננסית חיצונית למדיניותו הכלכלית (Domask, 1997). קולור ניסה להקפיא את כל ההשקעות ולבלום את הצריכה במטרה לייצב את המחירים ואף להביא לירידתם, אך פעולות אלה לא טיפלו בבעיה הבסיסית, הגירעון התקציבי. הנשיא הצעיר והראוותן לא הצליח לקיים את הבטחותיו לייצב את הכלכלה והודח ע"י הקונגרס ב-1992 בשל המצב הכלכלי ובשל גילויי שחיתות בממשלתו. את מקומו תפס סגנו איתמר פרנקו (Itamar Franco) עד לבחירות של 1994.
בשנת 1991 ברזיל חברה למדינות שכנות והקימה יחד איתן את Mercosur, ארגון השוק המשותף לברזיל, ארגנטינה, פרגואי ואורוגואי. ב-1996 הצטרפו אליהן גם צ´ילה ובוליביה כחברות משקיפות ללא זכות הצבעה. אחד הצעדים החשובים של "מרקוסור" הוא הסכם לשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי שנחתם ב-1995. ההסכם הוא צעד לקראת איחוד כלכלי עתידי שיכלול בין השאר מעבר חופשי של סחורות ושירותים. בנוסף ברזיל מקדמת את שיתוף הפעולה הכלכלי עם שאר מדינות אמריקה במסגרת המגמה להגיע לשוק חופשי של אמריקה (FTAA – Free Trade Area of the Americas) (Domask, 1997).
מאמצע שנות ה-90, הממשל הפדרלי בראשותו של הנשיא פרננדו הנריקה קארדוזו (Fernando Henrique Cardoso - FHC) מתחיל ליישם מדיניות של ליברליזציה ואינטגרציה כלכלית. "תכנית הריאל" (Plano Real) שקארדוזו, כלכלן וסוציולוג, הוציא לדרך ב-1993 כשר אוצר בתקופת כהונתו הקצרה של איתמר פרנקו, החלה להניב פירות בצורת ייצוב הכלכלה. היה מדובר בתקופת מעבר בין היפר-אינפלציה לייצוב מוניטרי שבה כל המחירים נקבעו לפי יחידת ערך חדשה שהפכה עם הצלחת התכנית למטבע החדש, הריאל. (BNDES, 2002). האינפלציה שהרקיעה לשיא של 1,246% ב-1994, צללה ל-23% ב-1995 ול-10% ב-1996. FHC שנכנס לתפקיד בתחילת 1995 המשיך בעזרת הבנק לפיתוח לאומי את תהליך ההפרטה של חברות פלדה, חשמל, פטרוכימיה, נמלים, רכבות ותקשורת. התהליך נמשך מספר שנים ואיפשר לממשלה לטפל בתחומים כגון חינוך, בריאות, ביטחון סוציאלי ושמירה על החוק (BNDES, 2002). FHC גם פעל לחיזוק שיתוף הפעולה של ברזיל בזירה הגלובלית בנושאים כגון פיתוח בר-קיימא, בין השאר בעקבות "פסגת כדור הארץ" (Earth Summit) שנערכה בריו דה ז´נירו ב-1992. הוא המשיך את יוזמתו של קולור בתחימה של עוד 58 שמורות אינדיאנים ו-4 שמורות יער במסגרת "יוזמת האמזונס" (Amazon Initiative) ב-1995, בעזרת מדינות ה-G7 ומוסדות פיננסיים בינלאומיים (Domask, 1997).
גם ההשקעות הזרות בברזיל הלכו וגדלו בשנות ה-90, לאחר הגבלות יחסיות בתקופתו של סארניי. באמצע שנות ה-90 הגידול בהשקעות במסגרת תכנית DEI (Direct External Investments) הגיע לשיא. תוך שנה הן גדלו פי 3, כאשר ב-1995 ההשקעות הזרות הישירות עמדו על 2.9 מיליארד דולרים וב-1996 הן עלו ל-9.4 מיליארד (Domask, 1997). אך הייתה גם ביקורת על ההשקעות הזרות. מפלגות שונות בקונגרס הלאומי סבורות כי רוב ההכנסות הנובעות מהשקעות חיצוניות ישירות אינן מושקעות מחדש במדינה ולכן לא מסייעות להקמת עסקים חדשים. משנת 1995 חלה עלייה בשיעור המעבר של חברות מבעלות לאומית לידיים חיצוניות. יש לומר כי חוגי אליטות מסוימים בברזיל לא רואים בכך בעיה, כי הם מאמינים שזה יביא לעלייה בשינויים הטכנולוגיים וייצור יותר מקומות עבודה מקצועיים במדינה (Lopes Neto, 2001).
במקביל, כתוצאה מפערים בין-אזוריים גדלים והולכים בשל המדיניות הכלכלית הליברלית, ממשלתו של FHC שוב מעלה את נושא התכנון המרחבי במסגרת תכניות הפיתוח הרב-שנתיות של 1996-1999 ("ברזיל בפעולה") ושל 2000-2003 ("קדימה ברזיל!") ותכניות נוספות ייחודיות לתחום מסוים.
ב-1993, עוד טרם הרצת התכניות הרב-שנתיות, יצאו לפועל תכניות במימון ה-BNDES שנועדו לטפל בבעיות המגזר החקלאי. במסגרת תכנית אחת הוענק מימון ל-40,000 איכרים בעלי חוות קטנות ובינוניות בריו גרנדה דו סול. התכנית השנייה נקראה "נורדסטה תחרותי" (Nordeste Competitivo) שכללה מחירים נוחים ותנאים נוחים להחזר ההשקעות. אחת ההצלחות של תכנית זו היא פיתוח מטעי הפירות בפטרולינה (Petrolina) שבמדינת פרנמבוקו (Pernambuco). הבנק לפיתוח לאומי הקים מחלקה שתפקח על הפרוייקטים לפיתוח אזורי ובסך הכל השקיע בשנים 1997-2001 כ-23 מיליארד ריאל למימון פרוייקטים בנורדסטה, בצפון ובמערב-מרכז (BNDES, 2002).

Brasil em Ação - "ברזיל בפעולה", 1996-1999
התכנית הרב-שנתית "ברזיל בפעולה" יצאה לדרך באוגוסט 1996 והעמידה בראש סולם העדיפויות 42 פרוייקטים המיועדים לקידום ופיתוח בר-קיימא שנבחרו עפ"י יכולתם למשוך השקעות יצרניות חדשות המכוונות להקטנת הפער הבין-אזורי והחברתי. בין 1996 ל-2000 הושקעו בתכנית 70.1 מיליארד ריאל, מתוכם 22.1 מיליארד בתשתיות ו-43.6 מיליארד בתחום החברתי. נכון ל-1999, תכנית "ברזיל בפעולה" התרחבה ל-58 פרוייקטים. ערים שלהן יש תכונות ספציפיות המבדילות אותן מאחרות, כגון תפקודים לאומיים המשלימים את התפקודים המקומיים שלהן, קיבלו העדפה. דוגמאות לסוג זה של "עיריות אסטרטגיות" הן אלה הנמצאות באזורי ספר, אלה שיש להן מורשת סביבתית, היסטורית, אינדיאנית ותרבותית מיוחדת, אלה השייכות לריכוזים אורבניים בין-מדינתיים (interstate), ואלה הממוקמות באזורי עוני אנדמיים (Farret, 2001).
במסגרת התכנית הותוו גם "צירי-על" (Macro-Axis) לאומיים לאינטגרציה ופיתוח (ראה מפה 2). התכנית הגדירה השקעות ציבוריות ופרטיות לביסוס התשתית הכלכלית ב"צירי-העל" הללו, שנועדו למתן את חוסר האיזון הסוציואקונומי, אשר התרחב בין השאר גם בשל הגירה פנימית מאזורים נחשלים למרכזים העירוניים הגדולים (Lopes Neto, 2001).
בין הפרוייקטים במסגרת התכנית Brasil em Ação: [1] בניית הכביש המהיר BR-174 היוצא ממנאוס ועובר דרך בואה וישטה (Boa Vista) בירת הטריטוריה הצפונית רוראימה (Roraima), סיודאד גויאנה (Ciudad Guayana) שמהווה מרכז עירוני וכלכלי חשוב על נהר האורינוקו במזרח ונצואלה ועד לקראקס (Caracas) בירת ונצואלה. פתיחת ציר התחבורה הזה כוון לעודד גידול בייצוא במרכז התעשייתי ואזור הסחר החופשי של מנאוס ובאזור הצפון כולו. כמו במקרה של כביש BR-364 במערב, מדובר בפרוייקט בעל השלכות חוצות גבולות שאמור לעודד שיתוף פעולה אזורי בתחום הפיתוח הכלכלי. [2] התכנית לפיתוח התיירות PRODETUR שמכוונת לפיתוח התשתיות בנורדסטה. [3] הצבת קו התקשורת צפון-דרום ונתיב המים אראגואיה-טוקאנטינס, באזור המערב-מרכז, פרוייקטים חיוניים לקידום המגזר החקלאי באזור זה. [4] הרחבת הכבישים "פרנאו דיאס" (BR-381) בדרום מזרח, בין סאו פאולו ובלו הוריזונטה ו"מרקוסול" (BR-116) בדרום, בין סאו פאולו לפורטו אלגרה (Porto Alegre). שדרוג הצירים הללו שיפרה את הנגישות התחבורתית בין הנורדסטה לדרום ואיפשרה פיזור וחלוקה-מחדש של תעשיית הרכב ממדינת ריו גרנדה דו סול (Rio Grande do Sul) המפותחת בדרום לסלוואדור (Salvador, בירת באהיה) וכן חלוקה של צינורות הובלת הגז מבוליביה לברזיל (Lopes Neto, 2001).



ניתן לראות כי בוצעה חלוקה של אזורי הצפון והנורדסטה לכמה צירים. בחלק הדרומי של הנורדסטה הותווה ציר פיתוח באגן נהר הסאו פרנסיסקו, ואילו ציר אחר שמבוסס על פיתוח לאורך נהרות הוא ציר אראגואיה-טוקאנטינס המחבר את ברזיליה, גויאס (Goiás) וטוקאנטינס עם המדינות הצפוניות מארניאו ופיאווי.

Habitar Brasil – "לשכן את ברזיל", 1995
תכנית זו מנהלת את יישום המימון המועבר באמצעות קרנות מהממשל הפדרלי לממשל המקומי עבור שיקום אזורי בנייה ודיור בלתי חוקיים. תכנית זו חדשנית במובן שהיא מציבה בתור קריטריון לקבלת מימון של קרנות פדרליות את פעילות הממשלים המקומיים בחיזוק המסגרות של מערכות התכנון והביצוע שלהם על בסיס בר-קיימא.
לפי נתונים מ-22 רשויות מקומיות, היכולת לגבות מסים מקומיים ובעיקר מסי רכוש היא נמוכה מאוד. זאת בעיקר בגלל המחיר הפוליטי של העלאת ערכי הנדל"ן, אשר באופן כללי, נמוכים משווי השוק שלהם. המשמעות של זה היא פחות משאבים להשקעות של הרשות המקומית וכתוצאה מכך דרישה גוברת להעברת כספים מהממשלים בדרג המדיני והפדרלי ויצירת מעין מעגל קסמים של תלות. בממוצע, פחות מ-25% מהכספים של הממשל המקומי מגיעים ממסים הנגבים ע"י הרשויות עצמן. הרוב מגיע מהעברות חוקתיות מהממשלים המדיני והפדרלי. זו אחת מהבעיות העיקריות שעלו במסגרת הניהול העירוני. בעיות אחרות הן החוסר ביתרונות פוליטיים ביישום תכנון ושימושי קרקע ובשליטה על הגידול העירוני. זה בדיוק מה שתכנית "לשכן את ברזיל" מנסה לעודד רשויות לעשות (Farret, 2001).
תכנית נוספת, "מודרניזציה בניהול הפיסקלי המקומי", היא התכנית המשלימה לתכנית הקודמת, והיא מבוססת על אספקת מימון לרשויות המקומיות במטרה לתת להן גישה למערכות ממוחשבות שתוכננו לשיפור יכולתן הניהולית, כולל הכשרת הסגל הטכני והאדמיניסטרטיבי שלהן (Farret, 2001). תכנית זו גם מבוצעת בעזרת הבנק הלאומי לפיתוח, ולפי הנתונים שלו היא העלתה את הכנסות הרשויות המקומיות ב-60% בממוצע, ובחלק מהמקרים גם במעל ל-100%, כגון בבלם (141%), בפורטלזה (Fortaleza) בירת מדינת סארה (Ceará) שבצפון (140%) ובפטרולינה (126%) (BNDES, 2002).

Avança Brasil! - "קדימה ברזיל!", 2000-2003
כהמשך של תכנית "ברזיל בפעולה", תכנית "קדימה ברזיל" הביאה לשינוי במערכת התכנון והתקצוב הפדרלי. תכנית זו אימצה תפישה חדשה שקבעה כי פעולות הממשל ומשאביו יאורגנו וייקבעו בהתאם למטרות שיש להשיג. לכל פרוייקט יש מנהל אחראי וכל פרק זמן נערכים דוחות והיעדים נבחנים מחדש. בהתאם לתכנית היציבות הפיסקלית, הכימות של התכניות ופעולותיהן בוסס על התחזיות לגבי המשאבים הפיסקליים לאותה תקופה (Lopes Neto, 2001).
בתכנית "קדימה ברזיל!" נושא "צירי-העל" (ראה מפה 2) שהוגדרו בתכנית "ברזיל בפעולה" מקבל משנה תוקף. החלוקה הכלכלית המרחבית בברזיל נבחנת מחדש, כאשר החלוקה המסורתית לאזורי-על לפי מאפיינים גאוגרפיים סטטיים והומוגניים מתחלפת בזיהוי תשעה "צירים לאומיים של אינטגרציה ופיתוח" המבוססים על כלכלות אזוריות, תוך כוונה לשלב אותן בשווקים הבינלאומיים בעזרת בנייה מחדש של שרשרת הייצור הפנימית, הידוק קשרי תשומה-תפוקה והגדלת אפקט המכפיל (Farret, 2001).
צירים אלה הפכו ליחידות התכנון החדשות שנועדו למשוך השקעות של המגזרים הציבורי והפרטי. ההשקעות הציבוריות נועדות למנוע מצבים של "צוואר בקבוק" ומכשולים אחרים לפיתוח, ומתרכזות בארבעה תחומים: תשתית כלכלית (תחבורה, אנרגיה וטלקומוניקציה); הון חברתי (חינוך, בריאות הציבור, דיור ותברואה); מידע וידע (ניהול עירוני ואזורי, מחקר ופיתוח, הכשרה וכו´); וניהול סביבתי (פיקוח על משאבי מים ויער וכו´) (Farret, 2001).
לצד התכניות הללו, חוק חשוב שהועבר לפני כמה שנים בקונגרס הלאומי הוא "חוק העיר" (O Estatuto da Cidade) אשר מגדיר מערכת של כלים חוקיים חדשים אשר יאפשרו לרשויות המקומיות לשלוט באופן יעיל יותר על הפיתוח המרחבי העירוני ולהילחם כנגד ספסרות מקרקעין. יותר מאשר מקור של ערך מוסף, כמו כל סחורה אחרת, קרקע עירונית תשמש גם לתפקיד חברתי, כאשר לממשלים המקומיים יהיה הכוח להגדיר שימושים ו/או עדיפות לקנייתה. חוק זה אמור לחזק את היכולת החוקתית של הממשלים המקומיים, בעיקר בערים הגדולות של ברזיל (Farret, 2001).

המצב כיום
המטרות החשובות בתכנון הלאומי כיום הן השתלבות תחרותית של הכלכלה בשווקים העולמיים; המלחמה נגד העוני והבידוד החברתי; צמצום אי השיוויון בתחום האזורי, בתחום ההכנסה ובתחום איכות החיים; אינטגרציה של כל הטריטוריה הלאומית; הרפורמה של המדינה; הגדלת היכולת המוסדית והניהולית של הממשלים המקומיים ושל השתתפות החברה האזרחית (Farret, 2001).
מבנה הפיתוח האזורי בברזיל כיום מעוצב ע"י המשרד לאינטגרציה לאומית המפקח על פעילותן של הסוכנות לפיתוח הנורדסטה ADENE (לשעבר SUDENE) והסוכנות לפיתוח האמזונס ADA (לשעבר SUDAM), כמו גם על פעילות הקרנות לפיתוח הצפון-מזרח והאמזונס (FINOR, FINAM), המחלקה הלאומית לעבודות כנגד הבצורת DNOCS, והחברה לפיתוח עמק נהר הסאו פרנסיסקו CODEVASF. הקמת המשרד לאינטגרציה לאומית באה לפתור את בעיית הניתוק בין האזורים השונים. הבנק של הנורדסטה והבנק של האמזונס הקשורים למשרד האוצר, מפעילים שתי קרנות נוספות עם זיקה לאזורים שלהם: הקרן של הנורדסטה FNE והקרן של הצפון FNO, לצד הקרן של המערב-מרכז FCO (Lopes Neto, 2001).
הקמת הקרנות האזוריות לפיתוח מצביעה על החשיבות שניתנה לפיתוח האזורים העניים. הקרנות אמורות למלא תפקיד חשוב לצד הסוכנויות, אך עדיין קיים ספק לגבי מידת הצלחת היישום שלהן, בעיקר בשל ניהול לא תקין שהגיע לעתים לכדי מעילות. לעומת FINOR, סוכנויות ה-DNOCS ו-CODEVASF חסרות משאבי מימון ראויים והן בקושי מתפקדות ולא מעט פעמים עמדו על סף סגירה (Pamplona, 2000).
ניתוח של הפיזור המרחבי של ההשקעות בתעשייה מצד המגזר הפרטי והבנקים הרשמיים מגלה חלוקת עבודה בין האזורים בברזיל, כאשר הענפים שיוצרים דינמיקה של כלכלה לאומית נוטים עדיין ברובם להתרכז בדרום-מזרח, בעוד שענפים פחות חשובים, בעלי ריכוז הון נמוך, עוברים לאזורים הפחות מפותחים, בעלי כוח אדם זול יותר בצפון ובנורדסטה. הדרום-מזרח עדיין מושך השקעות זרות יותר מכל אזור אחר (Lopes Neto, 2001). בנוסף, המדיניות כיום נוטה להתמקד במשיכת השקעות זרות ופחות בתמרוץ ושיפור התחרותיות של פירמות קיימות (Bonnelli, 2001).
בבאהיה, הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינות הנורדסטה, נוצר ריכוז בולט של הכלכלה סביב כמה ענפי תעשייה מסורתית, כגון תעשייה פטרוכימית. המאמצים לגוון את הכלכלה התבטאו בעיקר בתחרות פיסקלית שבמסגרתה למשל הועבר מפעל "פורד" ממדינת מאטו גרוסו דו סול (Mato Grosso do Sul) שבמערב-מרכז לבאהיה. אולם הבעייה היא שלא נוצרו קשרי תשומה-תפוקה, שירשור ומוצרים משלימים עם מפעלים נוספים. גם ניסיון של פיתוח אשכולות סביב מוקדים בעלי פוטנציאל לדינמיקה של פיתוח כלכלי לא נחל הצלחה רבה בבאהיה. לעומת זאת, במדינת ריו גרנדה דו נורטה (Rio Grande do Norte), הממוקמת בקצה הצפוני-מזרחי של ברזיל, ההישענות על המדיניות המסורתית בתחום התעשייה לא הייתה מוחלטת ואחת התכונות שהביאו לשגשוג יחסית למדינות אחרות בנורדסטה היא גמישות ויכולת הסתגלות לשינויים בשוק, כגון מודרניזציה בענפי חקלאות שונים ופיתוח שירותים (Lall, 2003).
במדינת סארה, תושבי האזורים הפנימיים והיבשים יותר, כמו במדינות נוספות בנורדסטה, עדיין תלויים בחקלאות כמקור עיקרי לפיתוח כלכלי, ולכן פיתוח התעשייה והשירותים לא תרם לשגשוג באזורים אלה. מצב זה גרם להגירה פנימית גם למדינות אחרות בברזיל וגם לבירה פורטלזה, מה שהביא ליצירת שכונות עוני מסביב לעיר הגדולה ולבעיות החברתיות הנלוות. על מנת לעצור מגמה זו, הוחל בגיבוש תכנית לפיתוח ענפים לא-חקלאיים (אם כי בחלקם מבוססי חקלאות) שיתאימו לתושבי האזורים הכפריים מוכי העוני, ואשר יופנו לא רק לשוק המקומי שאינו בעל כוח קנייה רב. יעד אחר הוא חיזוק של כמה ערי שדה בינוניות בסארה במטרה להופכן למרכזים אזוריים שיהוו מוקד לפעילות הכלכלית המתגבשת באזורים הכפריים וימנעו או יפחיתו את ההגירה הפנימית (Bar-El et al., 2002). יש להדגיש כי תכנית זו גובשה ביוזמת הממשל במדינת סארה ולא ברמה הפדרלית.
כפי שמוצג ברעיון "צירי העל" בתכניות האחרונות, אין כיום מדיניות פיתוח ספציפית לאזורים המתפתחים. הטענה הרווחת היא כי זה נגרם כתוצאה מיוזמות בזבזניות ולא יעילות, כגון ה"מלחמה הפיסקלית" בין מדינות. קיימת ציפייה כי ממשלת השמאל שקמה בתחילת 2003 בראשות לואיס אינאסיו "לולה" דה סילווה (Luís Inácio Lula da Silva) הסוציאליסט, איש איגודים מקצועיים שצמח במעמד הפועלים, תציב שוב את המדיניות האזורית בראש סולם העדיפויות ומוסדות כמו ה-BNDES כבר מנסחים מסמכים וניירות עמדה לגיבוש מדיניות שתעודד פיתוח מקומי ואזורי. כמו בהרבה מקרים, אין תמימות-דעים לגבי המדיניות הרצויה (Lall, 2003).
ומה לגבי ברזיליה? תכנון הבירה נחשב לכישלון, למרות הרעיון החיובי והתקוות הגדולות שליוו אותה. הכישלון נובע אולי בין השאר מהחיפזון בו היא נבנתה, כמו תכניות רבות בתקופת קוביצ´ק שרצה לדחוף פיתוח של 50 שנה ב-5 שנים. הקמתה גררה חוב של כ-2 מיליארד דולרים. התכנון הפיזי לא מאפשר עד היום מגורים עבור העובדים מהשכבות הבינוניות. גם ההתמצאות בעיר די קשה לאדם זר המסתובב ברגל ומחפש סימנים מסוימים להיעזר בהם, כיוון שהעיר מכוונת לנסיעה במכונית וחלקים רבים בה דומים. אחד הכינויים של העיר הוא "עיר שלושת הימים", כיוון שעובדים רבים נמצאים בה רק בימים שלישי, רביעי וחמישי ולאחר מכן נוסעים לריו או סאו פאולו לבלות סופשבוע ארוך. מסביב לעיר הוקמו כמה ערי לוויין עניות, "אנטי-ברזיליאס", בהן מצטופפים מהגרים מהנורדסטה, מגויאס ומהאזורים העניים של סאו פאולו, ברובם מובטלים. הממשל מנסה לעודד אותם לחזור למקומות מהם באו. מבחינת הפיתוח האזורי הרעיון של הקמת ברזיליה היה לכוון את ההתיישבות לכיוון מערב, ובכך הייתה הצלחה מסוימת עם סלילת הדרכים שעברו דרכה ממזרח למערב ומצפון לדרום ופיזור האוכלוסייה באזור (Moerschel, 1996).


סיכום

במשך השנים, המדיניות האזורית בברזיל עסקה בהקצאת מוצרים ושירותים עירוניים בלבד, והעניקה דרגות משתנות של תשומת לב באמצעות שלוש רמות הממשל. פעמים רבות זה הביא לבזבוז וחוסר יעילות שבאו לידי ביטוי בכפילות של פעולות, בשינוי סדרי עדיפויות, ובאיבוד קרנות מימון ציבוריות. בין הגורמים לחוסר יעילות זו יש להדגיש את חוסר ההגדרה הברורה של סמכויות ושל מגבלות הניהול העירוני וכן מחסור כללי בקרנות (Farret, 2001).
בחוקה של 1988 מודגמת ההגדרה הבעייתית והחסרה של הסמכויות של רמות הממשל השונות. בעוד שע"פ החוקה הממשלה הפדרלית אחראית על ניסוח ויישום של הארגון המרחבי של הטריטוריה ועל הגדרת קווים מנחים כלליים לדיור, תברואה ותחבורה עירונית, היא חייבת לקדם תכניות לדיור ותברואה בשילוב עם הרשויות המחוזיות והמוניציפליות. לאחר 1988 העברת האחריות לפיתוח עירוני לרשויות המקומיות גרמה לבלבול מסוים ברמת הניהול המקומי. בעוד שחלק מהרשויות נטלו את היוזמה בחיפוש אחר שיטות יצירתיות לפתרון הבעיות העירוניות שלהן, רוב הרשויות נותרו משותקות בעודן מחכות להעברת כספי קרנות ולהנחיות ניהוליות מהממשל הפדרלי (Farret, 2001).
אם קיימת הנחה כי הנורדסטה מקבל את התקציב והתמיכה הפיסקלית המתאימה והבעיה היא ביישום התכניות והשימוש הבלתי יעיל במימון, מסתבר כי גם הנחה זו מתגלה כלא לגמרי נכונה. לפי נתונים משנת 2000, בחלוקת העברות מרצון תושבי אזור הנורדסטה מקבלים את הסכום הנמוך ביותר לנפש מכל אזורי-העל: 7.95$, לעומת 11.62$ לתושב בדרום ו-8.13$ לתושב בדרום-מזרח. גם ההשקעות הפדרליות בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה לא היו מספקות לאורך השנים. הן היו שוות ואולי מעט גדולות יותר בנורדסטה לעומת האזורים המתקדמים של ברזיל, אולם בתחומים אלה יש לצפות לתמיכה גדולה הרבה יותר לאזורים הנחשלים (Pamplona, 2001).
הבנק לפיתוח (BNDES) הוא כיום המקור העיקרי להשקעות בברזיל. האם הוא המקור הגדול להשקעות בנורדסטה? מסתבר שלא: 80% מהשקעות הבנק הולכים לדרום-מזרח ולדרום, לעומת 20% שהולכים לצפון, לנורדסטה ולמערב-מרכז. "הבנק הלאומי לפיתוח כלכלי וחברתי" גורם בעצם להגדלת הפערים (Pamplona, 2000). ההסבר של נשיא הבנק כי ההשקעה תואמת לחלקם של האזורים בתוצר המקומי הגולמי פשוט מקומם, כיוון שאי אפשר לצפות מאזורים נחשלים לתרום יותר לכלכלה אם משקיעים בהם לפי מה שהם תורמים במצבם הנוכחי. כמו בתחומי הרווחה, יש גם כאן מקום להשקיע יותר כדי שבעתיד ניתן יהיה לקבל יותר תוצר מאותם אזורים.
רוב הפרוייקטים לא נחלו הצלחה בשל היעדר עקביות, הערכה לא נכונה של האמצעים להשגת המטרות, מחסור במשאבים, והממד המרחבי הגדול מדי של הפרוייקטים שבעטיו היה קשה להוציאם לפועל. רוב ההשקעות בנורדסטה לא הגיעו בגלל סביבה תומכת לעסקים או מצע תחרותי המציע יתרונות יחודיים, אלא בשל כוח העבודה הזול ותמריצים שונים. לכן לא ניתן לזהות ריכוז אגלומרציות כלכליות המסייעות ליצירת תעשייה יותר תחרותית, כיוון שהחברות שנמשכו לאזור, לדוגמה, לא הביאו ליצירת קשרים מוסדיים עם הגופים המקצועיים ומערכות המחקר והפיתוח המקומיות (אוניברסיטאות, בתי ספר טכניים וכד´). גם החברות שכן קשורות לאוניברסיטאות ומכוני המחקר המעטים לא משקיעות במחקר ופיתוח, והן כמעט לא תורמות לפיתוח האזור ותושביו (Lopes Neto, 2001).
לפי נתונים משני העשורים האחרונים הפער הסוציואקונומי עדיין גדל. ב-1980 ההכנסה של המשפחות העשירות ביותר בברזיל (1.8% מכלל המשפחות) הייתה פי 10 מההכנסה של המשפחה הברזילאית החציונית. בשנת 2000 המשפחות העשירות (2.4% מכלל המשפחות) הרוויחו פי 14 מהמשפחה החציונית. לגבי הפער הבין-אזורי, ב-1980 67.2% מהמשפחות העשירות בברזיל גרו באזור הדרום-מזרח ובנורדסטה 9.4% בלבד. ב-2000 המספר בדרום-מזרח עלה ל-73.5% ובנורדסטה ירד ל-7.2% (Boucher-Colbert, 2004).
נראה כי אופי התמיכה שמקבלות מדינות הנורדסטה בשנים האחרונות לא מביא לצמצום הפערים, אלא תורם לשכבות המבוססות יותר באזורים אלה. ייתכן כי המשך ריכוז ההשקעות במטרופולינים הצפופים בדרום-מזרח ובדרום יגרום להגירה מוגברת אליהם ויעמיק את הפערים התוך-מטרופוליניים הקיימים כבר עתה בממדים גדולים. כך עשוי להיווצר מצב שבו הפערים הכלכליים-חברתיים בתוך אותו אזור יהיו עמוקים הרבה יותר מאשר הפער הבין-אזורי.


הצעות למדיניות חדשה לפיתוח אזורי בברזיל
לופס נטו מביא במאמרו את הצעותיה של טאניה באסלאר (Tânia Bacelar) מתוך Brazilian Regional Dynamics: Toward Competitive Des-Integration.
הציר המרכזי של המדיניות החדשה לפיתוח אזורי ע"פ באסלאר צריך להיות מושתת מצד אחד על שאיפה לצמצום הפער הבין-אזורי ברמות ההכנסה והזדמנויות התעסוקה, ומצד שני על יעילות, בעזרת יישום של מבנה יצרני שמסוגל להתמודד ברמה הלאומית והבינ"ל. יש לטפל בנטייה להתפוררות ע"י אינטגרציה בינלאומית וסלקטיבית של אזורים ותת-אזורים בעלי תשתית מבוססת ואשר מוכרים בזירת העסקים העולמית (Lopes Neto, 2001).
א. דרך חדשה להתמודדות עם הממד האזורי: אזורי מודרניזציה החולקים אותו מרחב אזורי עם אזורים נחשלים.
מדיניות פיתוח חדשה שמתחשבת בהטרוגניות והמגוון שבברזיל. בניגוד למה שניתן לחשוב, צריך להתייחס לשוני בין אזורי-העל בברזיל בתור פוטנציאל חיובי ולא בתור בעיה. בכל יחידה ברמה הלאומית והמאקרו-אזורית, יש לזהות, לשם קידום פעולות עתידיות, את רמת הפיתוח הכלכלי של תת-האזורים השונים בה (מטרת הפעולה של המדיניות האזורית) ואז יש לסווג את תת-האזורים ל-4 קבוצות:
1. תת-אזורים דינמיים, המאופיינים בגידול בולט, בגיבוש של מבנה מודרני ותחרותי וביכולת קיימת או פוטנציאלית להתחרות בשוק הלאומי הפתוח והחופשי יותר ובשוק הבינ"ל.
2. תת-אזורים בתהליך של שינוי מבני, שלמרות שהם ניחנים בפוטנציאל כלכלי ותחרותי גדול, עשויים לעבור, בטווח הקצר והבינוני, תהליך שינוי מוגבר במבנה היצרני שלהם, המיועד, מעל לכל, לשלב תהליכים טכנולוגיים חדשים.
3. תת-אזורים בעלי פוטנציאל המנוצל במידה מועטה, עדיין שוליים, ביניהם טריטוריות אשר צריך להכיר ולזהות את האפשרויות האמיתיות לניצול הפוטנציאל שלהן, בהקשר של חלוקת עבודה חדשה ושל החדרה גדלה והולכת של אותם אזורים לכלכלה הבינלאומית.
4. תת-אזורים הגובלים במדינות שכנות במערב ובצפון ברזיל, להם יש חשיבות בשל הייחודיות הכלכלית והגאופוליטית שלהם. לדוגמה טריטוריית רוראימה בה עובר הכביש המחבר את מנאוס עם ונצואלה.
ב. הטיפול המיוחד בהתאם לאזור: כל מקרה הוא מקרה
לכל אזור ותת-אזור יש בעיות ייחודיות המצריכות טיפולים ופתרונות ייחודיים. על מנת לספק פתרונות לתמונה מורכבת כזאת – שבה להטרוגניות מתווסף גם תהליך של הכנסה מהירה של הכלכלה הברזילאית לשוק העולמי התחרותי ביותר – מדיניות הפיתוח האזורי הלאומית החדשה צריכה להתחשב בכל מקרה לגופו. לפיכך, יש ליצור תהליכי פיתוח אזורי תוך התחשבות בפוטנציאלים, בסכנות, בבעיות או באילוצים של האזורים בתוך כל אזור-על, תוך תשומת לב לדרגת ההחדרה שלו לכלכלה הבינ"ל ולדינמיקה הנוכחית של הבסיס היצרני שכבר הוכנס (Lopes Neto, 2001).
ג. הקמת מועצה לאומית למדיניות אזורית
לפי באסלאר, נקודת המוצא כרגע היא הגדרה של פורום לדיון על הנושא האזורי בברזיל. היא מציעה בתור התחלה את הקמתה של מועצה לאומית למדיניות אזורית, הקשורה ישירות לנשיא הרפובליקה ובראשותו. "פורום ההחלטות" הזה יורכב מנציגים של הממשלה ושל הפרלמנט, וישתתפו בו גם נציגי ארגונים לא-ממשלתיים וחוץ-פרלמנטריים. בפורום הזה ההחלטות החשובות יותר יתקבלו מתוך שימת דגש על הטיפול בנושאים האזוריים הנוכחיים בברזיל (Lopes Neto, 2001).
ד. הקמתה של קרן לאומית לפיתוח אזורי
במקביל, יש להקים קרן לאומית לפיתוח אזורי (FNDR), לפי הדוגמה של האיחוד האירופי, שתהווה כלי בעל כוח והשפעה. יש צורך לערוך סקר של המשאבים הזמינים להקמתם של מוסדות אשר יאפשרו את שיתוף הפעולה בין שלוש הישויות הפדרליות (הפדרציה, המדינות, והרשויות המוניציפליות) למימון הפיתוח, תוך שמירת האוטונומיה של כל אחת מהן והשארת מרחב פעולה לאימוץ דרכים חדשות לשיתוף פעולה בין הממשלה והיזמות החופשית, תוך התגמשות ע"פ מגמות התקופה (Lopes Neto, 2001).
ה. הקמת מערכת של אשכולות
בסביבה חדשה כזאת, הערך של אימוץ "מודל האשכולות" או "מערכות פיתוח מקומיות" (LDS) עבור האזורים העניים יותר במדינה, יציין את ההיפתחות לגישה המועדפת לתשומה, עם רווח סופי במונחים של עלות. אולם התועלת המשמעותית ביותר היא בתהליך של חדשנות ושיפור. החברות מרוויחות גישה מהירה למידע, לרעיונות החדשים ולחידושים המוצגים ע"י ספקים ומרכזי מחקר ופיתוח (Lopes Neto, 2001).
המטרה העיקרית של גישת האשכולות עבור הנורדסטה היא השגת שינוי תרבותי ניכר, כיוון שתושבי הנורדסטה שומרים על הראייה המסורתית של שגשוג, לפיה משאבים טבעיים וכוח עבודה זול הם הגורמים הקובעים את התחרותיות. הרעיון הוא לשלב את כל השותפים באשכולות, כגון חברות יזמיות, מוסדות אקדמיים והממשלה, בעבודה משותפת המאפשרת מחויבות של כל אחד מהשותפים לדרכי פעולה חדשות. רק בדרך זו, אפשר יהיה להשיג גלובליזציה ותחרות ולהכיר בחדשנות כמקור חשוב לשגשוג (Lopes Neto, 2001).

לסיכום, בהתייחסות לנושא של מדיניות לאומית ככלי לפיתוח אזורי, ניתן לומר כי לממשלה הפדרלית יש תפקיד מרכזי בתמיכה באזורים הנחשלים בברזיל. אולם לשם כך עליה לשנות את השיטה ולאזן את ההשקעות שהוקצו בעבר לאזורים המפותחים יותר ע"י השקעה מאסיבית בנורדסטה, כיוון שלמדינות ולרשויות המקומיות אין את המשאבים הדרושים לכך. אם יינתן אור ירוק לשוק חופשי, הפערים הקיימים זה מכבר רק יעמיקו (Pamplona, 2000). מצב זה לא ייתן לברזיל להתרומם ולקיים סוף-סוף את ההבטחה הגדולה הטמונה בה.
לא מזמן פורסם כי ברזיל עשויה להצטרף כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם (Labott, 2004). בשביל להגיע למעמד שכזה עליה קודם כל להוכיח את יכולתה לדאוג לרווחתם של תושביה. פער בין-אזורי גדול כמו שקיים בברזיל מרמז בעצם על כך שהמדינה עוד בתהליכי הפיתוח ומקומה עדיין לא בליגה של הגדולות באמת. כדי לייצג בכבוד את העולם הלטיני בזירה הבינלאומית על ברזיל לתת גיבוי כלכלי-חברתי הולם לשאיפותיה המדיניות. ולשם כך על העם בברזיל לתת בתורו גיבוי וסבלנות לממשל הדמוקרטי שמנסה לעשות את הצעדים הנכונים בכיוון של צדק חברתי.



מקורות

רחום, אילן (1990), ברזיל בעבר ובהווה: האליטה והעם, הוצאת פפירוס תש"ן.


Bar-El, Raphael (org.), Shachar, Arie, Schwartz, Dafna, and Bentolila, David (2002), Reduzindo a Pobreza Através do Desenvolvimento Econômico do Interior do Ceará, Fortaleza: Edições Iplance.

BNDES (2002), BNDES – Fifty Years of Development
http://www.bndes.gov.br/english/book50years.asp
http://www.bndes.gov.br/english/book50years/Book_Presentation.pdf

Bonnelli, Regis, (2001), "Políticas de Competividade Industrial no Brasil", Serie Desarollo Productivo No. 116, CEPAL, Santiago de Chile.

Boucher-Colbert, Marc (2004), Brazil: 2.4% Have 1/3 of Riches, Brazzil – Nation, April 2004
http://www.brazzil.com/2004/html/articles/apr04/p128apr04.htm

Domask, Joseph Jeffrey, (1997), A Holistic Systems Approach to International Environmental Politics and IR Theory: A Case Study of Brazil and Amazonia, A Dissertation Submitted to the Faculty of the University of Miami in Partial Fulfillment of the Requirements for the Degree of Doctor of Philosophy in International Affairs, Coral Gables, Florida June 1997
http://www.geocities.com/RainForest/Canopy/1316/files/Dissertation.html

Farret, Ricardo, (2001), "Urban and Regional Planning in Brazil: The Role of the Federal Government", DISP Online, Vol. 147, pp. 8-13.
www.orl.arch.ethz.ch/disp/pdf/147/147_1.pdf

Guimarães Neto, Leonardo (1997), "Desigualidades e Políticas Regionais no Brasil: Caminhos e Descaminhos", Planejamento e Políticas Públicas, no. 15 (June 1997), pp. 41-93, IPEA: Instituto de Pesquisa Econômica Aplicada.
http://www.ipea.gov.br/pub/ppp/ppp15/leonardo.pdf

Labott, Elise, (2004), "Powell Calls Brazil ´Serious Candidate´ for U.N. Security Council", CNN.Com Site, Wednesday, October 6, 2004
http://www.cnn.com/2004/WORLD/americas/10/05/powell.brazil/

Lall, Somik, (2003), Brazil: Economic Development at Sub-National Levels: What Works, What Doesn´t and Why?
http://www.nemesis.org.br/docs/somik1.doc

Lopes Neto, Alfredo (2001), Lessons From Brazil´s Regional Development Programs, OECD – China Conference, October 2001.
http://www.oecd.org/dataoecd/58/29/2369827.pdf

Moerschel, Jake (1996), Construction in Brasília, Brazil, Macalester College Geography Department
http://www.macalester.edu/geography/courses/geog261/jmoersch/geography.html

Pamplona, Armando (2000), Public Policies in Brazil´s Northeast: A Program, George Washington´s University, The Institute of Brazilian Business & Public Management Issues, Minerva Papers
http://www.gwu.edu/~ibi/minerva/Fall2000/Armando.Pamplona.pdf

Rich, Bruce M., (1985), "The Multilateral Development Banks, Environment Policy, and the United States", Ecology Law Quarterly 4, no. 2, pp. 681-745.
אין תגובות

הודעות אחרונות

19:04 | 25.02.13 uma cuica
12:57 | 18.02.13 פ ר י א ו ר
12:50 | 17.02.13 Liza Listvinsky
22:18 | 13.02.13 uma cuica
18:48 | 13.02.13 bethania
08:50 | 12.02.13 shellyland

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ