00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא יש רק 2 - בלוג אומנה

למה בחרתי להיות אמאומנת, ומה לא ידעתי לפני כן

אני לא זוכרת מתי היתה הפעם הראשונה בה חשבתי להיות אם אומנת.

אני זוכרת שזה היה בראש שלי מאז ומתמיד.

כילדה, התנדבתי למען אנשים ובע"ח. אהבתי לעזור. הרגשתי משמעותית כשעזרתי. זה עשה לי טוב. אהבתי לעשות תמיד יותר ממה שצריך, הלכתי עד הקצה, אהבתי לעשות דברים עם משמעות.

ככל שהזמן עבר והתקדמתי בגיל ולא מצאתי זוגיות, הרעיון להיות אמא יחידנית נהייה יותר ויותר רלוונטי. אבל רוב הנשים אולי פונות לתרומת זרע, או לאימוץ, או משקיעות עצמן במציאת זוגיות. אני לא. אני הלכתי לאומנה. רציתי הורות עם ערך מוסף, משהו אחר ובלתי אגואיסטי. זה היה נראה לי ערך יפה לחיות לפיו. לגדל ילד שכבר קיים, שצריך בית חם. הייתי רווקה, חסרת ניסיון בגידול ילדים, ותמימה. ולמרבה ההפתעה, די במהרה, ולמרות החששות שלי שאולי לא יאשרו אותי לאומנה, קיבלתי ילד.

אני לא יודעת מה בדיוק עבר לי בראש. האם חשבתי שאציל ילד? האם חשבתי שהוא יפול לתוך זרועותיי ויתגבר על כל הטראומות? אני רק זוכרת שחשבתי שיהיה קשה, ואפילו מאוד קשה, אבל שבסוף זה יסתדר.

 

היום אני מבינה שהייתי תמימה. מאוד מאוד תמימה. וזה היה טוב להתחלה, כי התמימות נתנה את הדחיפה להתחיל בתהליך. אבל היום אני יודעת שהקשיים לא הולכים ונפתרים עם הזמן. הם הולכים ומתחדדים. מידי פעם הם מקבלים צורה ופנים אחרות. משתנים לבלי היכר אך לבסוף מתבררים כמוכרים. גוזל ואני נמצאים במערבולות של תחושות, רגשות, התנהגויות ובחירות שמשחזרות כל הזמן את הטראומה שהוא חווה בגיל שבו אפילו לא יכול היה להתגונן.

 

גוזל הגיע אליי פצוע. לא רק נפשית, אלא גם פיזית ממש. בשנה הראשונה, הוא התמודד עם כל מיני דלקות ופצעים שהלכו וחזרו על עצמם ולא התכוונו להירפא - כך זה נראה - לעולם. אני לא שוכחת כמה משחות מרחנו, לפעמים שילוב של כמה משחות, ג'לים ותרופות למשך שבועות ארוכים, וכלום. דלקות עקשניות, אימתניות, נצמדות אליו כמו דבק, לא רוצות להניח. אבל זה היה רק קצה היריעה.  

 

גוזל הגיע כשהוא לא יודע מה זה "אמא", ורוצה מאוד לדעת. את אמא? השכנה אמא? הגננת אמא? אמא של החברה בגן היא אמא? האמא מהקלט חירום - היא אמא?? (ואם כן אז למה אני לא איתה? למה עברתי אלייך? למה היא לא יכלה להמשיך להיות אמא שלי? היא לא רצתה אותי? למה?) האמא הביולוגית היא אמא? (אז למה אני לא איתה? אם היא לא יכולה לטפל בי, אז אולי אני יכול לטפל בה! אז למה אי אפשר שאהיה איתה)? האמא האומנת היא אמא? שתיכן אמא? אהההההה מה זה אמא בכלל??? מה זה המושג הזה שכל הילדים סביבי מדברים אותו, ואני כל כך לא מבין???

 

ילד בן חמש, קטן-גדול, עם חוויות של חיים שלמים, הגיע לאמא שאהבה אותו מהרגע הראשון וידעה שהוא שלה, אבל האהבה שלה אליו היתה רק פתח לחיים אחרים, הוא היה צריך לבחור בהם כדי להרגיש לגמרי בטוח. ושם היה הקטץ'. שם היה הקושי. איך אבחר בחיים אחרים, הוא חשב, כשהמשפחה הראשונה שלי כל כך חסרה אותי? יש לי אחריות להמשיך להיות הילד שלהם, לשמור על נאמנות אליהם. וחוץ מזה, איך אבחר לסמוך על האמא החדשה הזאת, אחרי מה שעברתי?

 

התשובה היתה פשוטה. לא אבחר. אעשה כל מה שאני יכול לעשות כדי להתגלגל הלאה, כי ככה זה, כי זה מה שאני רגיל שקורה לי, וזה מה שיקרה שוב. אני נאמן למה שאני מכיר. למי שאני מכיר. לכל מה שקרה לי, ולכל מה שעברתי. אדם הוא סך האנשים שהשפיעו עליו וסך החוויות שלו. וזה מי שאני. אני גוזל שעובר ממקום למקום, מדבר לדבר ומטראומה לטראומה.

 

כמובן, שילד בן חמש לא יכול לדבר ככה, אלה לא מחשבות או חוויות שיכול היה להעביר במילים. ההתנהגות שלו באה, ודיברה את מה שלא יכול היה להגיד. 


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל katanchikit אלא אם צויין אחרת