11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ב-עצם

ברווט 400 פברואר 2017

ברווט 400 פברואר 2017

הבעיה הציבה עצמה לפתחי, מועד רכיבת ה 400 השנתי התנגש עם מחויבות משפחתית. רכיבה מגניבה מאילת לתל אביב, והשנה לא אוכל להשתתף. טל הקשיב להתייפחויות שלי, והציע לצאת לרכיבה נוספת שבועיים לפני התאריך המתוכנן. וואללה? למה לא. ואני רוצה לנסות לרדת מעשרים שעות ברכיבה הזו, הודעתי ויישרתי קו ציפיות עם טל.

כמו בשנים קודמות התייצבתי באילת ביום חמישי. קצת הופתעתי מהקרירות שבה העיר הדרומית קיבלה אותנו. אפילו רעדתי בדקות הראשונות מחוץ לאוטובוס. הקונספט לרכיבה כלל מינימום ציוד. לא התפנקתי בכפכפים ובבגדים אזרחיים, ויתרתי על תיק אוכף גדול ומרווח. הסתפקתי בתיק כידון גדול יחסית והימרתי על ציוד קור מינימלי יחסית, שתי חולצות ארוכות, מעיל ניילון, מחממי רגליים וכיסוי אצבעות לנעליים. התחזית מדברת על 8-9 מעלות צלזיוס לאורך הלילה. בדרך כלל אנחנו מודדים פחות מהתחזית.

האסטרטגיה העיקרית היא הפסקות קצרצרות ככל האפשר, ורכיבה מהירה בשאר הזמן. להערכתי הכושר שלי מאפשר עמידה גבולית במסגרת הזמן שקבעתי, בתנאי שלא אתקל ברוח אף רעה. תרכב מהר, עצור מעט וקווה לטוב. ברכיבה הזו אני חונך שימוש ראשון בקסטה בעלת טווח גדול מזה שאני מורגל בו. עד גלגל עם 32 שיניים כשבעבר ידעתי לכל היותר 27 שיניים. מקדימה קומפקט.

במהלך הלילה עשו נגדי יד אחת הטלפון והמטען. במקום לטעון את הטלפון, המטען מרוקן אותו. עד שהבוקר מגיע הבטריה מרוקנת לגמרי. יקצתי בכוחות עצמי מעט מאוחר מהמתוכנן. נסיון כושל לטעון את המכשיר בשעה פלוס שנותרה ליציאה שם אותי בעמדה קצת בעייתית. במהלך הרכיבה עלי לצלם עצמי בנקודות ביקורת. עכשיו אין מצלמה. אני תלוי בטל שיצלם אותי ומשביע אותו לא לברוח לי במהלך הרכיבה.

ארוחת בוקר טובה, מפנים את החדר ומתייצבים בנקודת ההתחלה בדגל הדיו. מקליקים ויוצאים לדרך ב 8:30. ישר לעליה להרי אילת. הגלג"ש 32 חלומי. אני יודע שזו הפעם היחידה בה באמת אוכל להעריך את המעבר. הגוף מזהה שינויים, מסתגל והופך את השינוי לשגרה. ברכיבות הבאות ה 32 ירגיש לי כמו קצה החבל שמערכת ההילוכים נותנת לי. אבל היום הוא מרגיש לי כמו הארכה של 4 מטרים לחבל שאני מכיר. תענוג. הטיפוס לא קל. מתיש וקשה. אבל לא קורע ומפרק כמו בפעמים הקודמות. בסיום העליה הרגליים מרגישות מאוששות תוך זמן קצר. הפידול יכול להמשיך ואפשר להכניס לתוכו מאמץ ללא כאב. מזג האוויר נוח, משהו כמו 18-23 מעלות במהלך היום. חוסך מים ומפחית התגבשות מלח בבגדים המעודדת שפשפות.

בסוף העליות מתחיל המישור החוצה את בקעת סיירים ואת בקעת עובדה. הרוח הנגדית ערנית ומוחשית. מתחילה לחרב את התוכניות לרכיבה הזו. אנחנו רוכבים בירידה ובמאמץ רב של סיבובי פדלים, בקושי שומרים על 25 קמ"ש. בעבר רכבתי כאן במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש. כדי לעמוד ביעד של 20 שעות, צריכים מהירות רכיבה ממוצעת של 20 קמ"ש. ברוטו. מהירות שכוללת בחישוב הזמן את הכל, עצירות, עליות, תקלות. מאחורינו הרי אילת עם מהירות רכיבה איטית במיוחד. לפנינו העליות במישר ובמצפה רמון שינגסו בלי בושה עוד זמן רכיבה יקר במהירויות נמוכות. אנחנו צריכים לפצות על אובדני הזמן האלו במישורים, ברכיבה מהירה. ועכשיו היא לא כל כך מהירה. והמישורים האלו עם הרוח הצפונית החזקה נמשכים עד צומת ציחור. בדרך אפילו פגשנו שרוול רוח, ואפשר היה לראות שקיבלנו את כל השרוול. ועוד לא דיברנו על מנוחה, ועל המחיר שנשלם על המאמץ הרציף הזה, נגד העליה או נגד הרוח.

העליה למצפה רמון. חילצתי את התמונה הזו בקושי בעזרת טיפות האנרגיה האחרונות בטלפון. סרפנטינה או שתיים לאחר מכן מצאתי זווית מוצלחת יותר, אבל הטלפון כבר פרש סופית.

נעשה את הכי טוב שאפשר ונראה מה הלאה. בכל זאת מצליחים לרכוב מהר יותר מ 20 קמ"ש ולאט לאט מצמצמים את הפער. עצירה של 10-11 דקות ברוטו בנאות סמדר מסמנת את הסטנדרט ברכיבה הזו. זה זמן לפיפי, למלא בקבוקים, ללעוס משהו בביסים גדולים ולצאת. הזמן לחוץ לאללה. בצומת ציחור, אחרי עוד מאמץ צפוי של רכיבה נגד הרוח, פונים 90 מעלות שמאלה לכיוון מערב ונכנסים לאיזור גבעי. לא עוד רוח נגדית מתישה. כן כמה עליות מורגשות שלא מאפשרות לפצות על אובדן הזמן. הגלג"ש 32 יקירי. ביחד מטפסים את כל העליות הגדולות, עד מעלה העצמאות שמסמן את תחילת המישורים והירידות בדרך לתל אביב. מאבדים עוד זמן. לפי התוכנית הגעה ב 16:30 למצפה רמון תשים אותנו בעמדה נוחה יחסית. ריאלית לסיום מוצלח. בפועל אנחנו מגיעים למעלה 5 ו 15 דקות מאוחר יותר (טל הקדים אותי בעליה). מוותרים על עצירה במצפה וממשיכים בדוך עד לתחנת הדלק בעבדת. בול בזמן לשקיעה.

בעבדת חייבים לעצור, להתאושש מהעליות הגדולות ומהמאמץ הרצוף של היום. לעבור לבגדי לילה וקור. לאכול טוב. פה אנחנו מבינים את הפרקטיקה של מנהגו של הזמן. שאין הוא מחכה לאיש. ברגע הגעתנו לעבדת, זמן הרכיבה הממוצע היה 20 קמ"ש ברוטו. סוף סוף סגרנו את הפער שהצטבר בתחילת ביום ובמהלכו. אחרי חצי שעה הפסקה, זמן הרכיבה הממוצע ירד ל 19 קמ"ש ברוטו. כל כך מהר נפתח פער של עשרה קילומטר ביננו לבין איפה שאנחנו צריכים להיות. והזמן לא עשה סימנים שהוא הולך לנוח בהמשך הלילה. מחכה לנו עבודה קשה כדי לסגור את הפער וכדי לשמור עליו. אני מקווה שהרוח לא תהיה רעה אלינו. מאמין שעכשיו זה תלוי בה. וברגליים שלנו.

הלילה קר. ביום התפנקנו בטמפרטורות נוחות, עכשיו אנחנו חשופים לצד השני של המטבע. העצירה הבאה באורים וזו ההזדמנות שלנו לתפוס את הזמן. קצת עליות בין צומת חלוקים לצומת טללים, ויותר ירידות באותו קטע. ולאחר מכן הירידה המתונה בכביש לצאלים. רוכבים בכל הכוח שאפשר להפיק בלי הפוגה. הקצב מרגיש טוב. הרוח מתגלה כאפסית, דגלים שמוטים מטה מעמודיהם כקפואים בזמן. נהדר. מבחינתי שישאר ככה כל הלילה ואני מסודר. עד אורים השגנו את הזמן. 20.7 קמ"ש ממוצע בכניסה לתחנת הדלק. טל קצת מתעכב שם, אני מרגיש שאני חייב לצאת. עד שאני יוצא כבר 20.4 קמ"ש ממוצע. ברכיבה איטית מחכה לטל שתיכף תופס אותי. אין זמן לבזבז. לפנינו קטע של עליות לצומת הנשיא ולבית קמה. ספק אם נחזיק שם 20 קמ"ש, הזמן יתקרב אלינו ועוד מחכה לנו עצירה מחוייבת בבית קמה. טל עייף, צריך קפה. נשארים שם טיפה יותר זמן מהצפוי. איכשהו הוא שותה את הקפה תוך פחות משתי דקות ואני מוצא עצמי מופתע, מעכב אותו במקום לחכות לו.

הירידות המענגות חולפות על פני רוחמה ומגיעות לשדרות. האספלט בכביש הזה עדיין מחורבן. אנחנו מבססים את היתרון על הזמן. יתרון קטן. חלקו מתכרסם בעליות המתונות עד צומת גבעתי ועוד יותר לאורך כביש 3 עד צומת נחשון. אבל היתרון מספיק יציב כדי להסיר דאגה מליבנו. הגוף כואב בכל מקום. הרכיבה המהירה וזמני ההתאוששות האפסיים מורגשים היטב. בכתפיים ובצוואר, בעור הישבן, בכפות הרגליים הבוערות במאמצי טיפוס. הרוח עדיין 0. הטמפרטורות מגיעות עד 5 מעלות. קטן עלינו אחרי הטמפרטורות השליליות של שבוע שעבר. תורמות לכך הרכיבה המאומצת והעצירות הקצרות שלא מאפשרות לגוף להתקרר. אם לא יהיו תקלות טכניות, ההצלחה מובטחת.

כביש 44 על גבעותיו המתגלגלות. 40 מישורי ולא מהווה אתגר של ממש. מצומת הטייסים מלא רמזורים. אבל הזמן ספייר הופך אותם ממדאיגים לרק מטרידים. עוד רמזורים בתוך העיר. משתמשי הדרך באבן גבירול שיכורים כולם. חלקם מאלכוהול או מתאוות בשרים או ממון, אחרים מנעורים. מתמרנים בין המכשולים והסכנות. מגיעים למגדלור שבשפך הירקון ומצטלמים בשעה 3:50 בערך בדיוק. לפני 19 שעות ועשרים דקות עמדנו ליד דגל הדיו באילת.

קר וחשוך. אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלאסוף קצת את המחשבות ולרכוב למקלחת החמה הקרובה ולמצעים היבשים. בעוד שבועיים תצא לדרך שוב רכיבת ה 400 מאילת לתל אביב. אך לא אוכל להצטרף לרוכבים. למזלי טל הציע לי את הרכיבה הזו. 

 

התמונה בראש הרשומה באדיבות טל קציר

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל זכיר אלא אם צויין אחרת