1212
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הסיקורית

אוכל, מוזיקה, חופש - סיוון סטרומזה

אריאל זילבר: ללא פוליטיקה ועם הרבה מוזיקה טובה

31/01/2016

בתיאטרון ירושלים, עם להקה, תזמורת סימפונית של יותר מ-60 נגנים ואריאל זילבר מחוייך אחד על הבמה, 
שכחתי למשך שעה וחצי מהשבוע שחלף, מהשיגרה, הממשלה והמלחמות.


לבוש בחולצה לבנה, זקן ארוך וכיפה, הוא החל לשיר:

"אנחנו במסך עשן 
מנותקים מסדר וזמן 
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה 

נסירה דאגה, נסירה מועקה"

המופע נפתח עם השורות הללו, והרגשתי שהן מדברות עליי.
אחרי יום עבודה, אחרי נסיעה בשני אוטובוסים ומונית, באתי להתנתק ולהסיר מועקות ודאגות.

זילבר, שנמצא בכותרות לאחרונה בעקבות קבלת פרס מפעל חיים והתנגדותה של אחינועם ניני לכך (די כבר!),
לא הזכיר מילה אחת במהלך הערב על הפרס, על אחינועם ניני או על דעותיו הפוליטיות, וטוב שכך.
הוא בא פשוט לעשות מוזיקה משובחת, הדבר שהוא יודע לעשות כל כך טוב.



עם מיטב שיריו הוא הצליח לשמח אולם שלם של חילונים ודתיים, צעירים ומבוגרים, ולגרום לי לרקוד (בישיבה, במקום, אבל עדיין לרקוד!) ולהתרגש.
יש משהו מרומם נפש בכל כך הרבה נגנים על במה אחת וזמר אחד ויחיד. כאילו כולם הגיעו רק בשבילו, לעשות לו כבוד.

במהלך המופע הופתעתי לגלות שאני למעשה מכירה (ואוהבת) ממש טוב את כל השירים של זילבר, 
ואפילו בשניים שלא הכרתי - עד הפזמון כבר התאהבתי בהם ושרתי ביחד איתו.
הוא שר בתיאטרליות ובכישרון עם כל הגוף וכל הנפש,
ומצליח להיות מצחיק ומרגש בו זמנית, גם בלי יותר מידי דיבורים בין השירים.

צילום: סיוון סטרומזה

החל ממסך עשן, שוכב לי על הגב, אגדה יפנית, ואיך שלא, ברוש, 
דרך שיר פחות מוכר - "נודדת", ועד שיר של שמוליק צ'יזיק -"מונה",
הוא סחף אחריו את הקהל שיודע כמעט את כל המילים ונותן לו כל כך הרבה אהבה,
עד שזילבר אמר "רגע רגע, לא נגמרה ההופעה עדיין" כשקיבל מחיאות כפיים כה רבות.

בין שיר אהבה של זילבר לארץ ישראל ועד שיר אהבה לאשתו (ולא, לא לכלבה שלו), 
הצטרף אליו שלומי שבן המוכשר.
דווקא בימים בהם הימין והשמאל מתכתשים בלי סוף והאשמות הדדיות נשמעות משני הצדדים,
מקסים היה לראות איך השמאל והימין מנגנים ושרים יחד בהרמוניה מושלמת,
התחבקו, חייכו והצחיקו אחד את השני.
השילוב ביניהם הרגיש כה טבעי ונכון, והלוואי שבחיים האמיתיים היינו מצליחים לשלב כוחות כמו במוזיקה.


צילום: סיוון סטרומזה

הם שרו יחד שירים של כל אחד מהם
ושלומי שבן גם שר לבד את שירו "התעוררות" ואמר "השיר הזה הוא דואט אז אני אשיר אותו עם עצמי".
הביצוע שלו בליווי התזמורת הסימפונית עשה חשק להציע לו שיעשה גם הוא הופעה שלמה עם תזמורת. זה התאים בול.

בסיום המופע, לאחר שכבר ירד מהבמה, חזר זילבר עם מיקרופון בידו, 
ובקצב מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל, זימר בעמידה כראפר מן המניין את "גברת חזרזרת".
עם מלא אנרגיות, עם הג'יבריש והקולות המוזרים שמזוהים איתו כל כך, עם כמה בילבולים במילים,
זה היה סיום מעולה ושמח לערב הנהדר הזה.

המינוס היחיד בהופעה הזאת בעיניי, היה שהיא נגמרה מהר מידי.
יכולנו בכיף ליהנות מעוד כמה שירים חדשים או וותיקים, של זילבר לבד, עם התזמורת או עם שבן.
כל אחת מהאופציות הייתה מהנה ומוצלחת.


אז אני כבר מחכה בקוצר רוח לדיסק החדש שלו שאמור לצאת בשבוע הקרוב
וממליצה בחום לכל אוהבי המוזיקה של אריאל זילבר, מהימין, מהשמאל ומהמרכז, לרוץ להופעה שלו.
הנאה מובטחת!


 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל STRONGIT אלא אם צויין אחרת