00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שבריר שניה

I don't know how she does it/אליסון פירסון

זה לא ספר חדש, הוא מ 2002, וקראתי אותו באנגלית כחלק מהמאמץ שלי לשמור על השליטה בשפה. 

הסיפור בקיצור נמרץ הוא על קייט רדי, בת 35 שהיא מנהלת קרנות פיננסיות בחברה נחשבת בלונדון, ובנוסף ,נשואה ואמא לשניים. הספר כתוב כסוג של יומן אישי, כאשר האתגר הבלתי אפשרי שקייט חווה הוא להיות אשה עובדת בחברה הישגית, כאשר ההצלחה בעבודה מתנהלת ביחס ישר לאי השקעה בבית ובילדים (ולהיפך). אחד הנושאים המרכזיים הוא הפער שעדיין קיים בין גברים לנשים בכל הקשור לחלוקה המסורתית של בית וחוץ , איך הוא מוסווה שוב ושוב, וציפיות החברה בהקשרים האלה. 

תחילת הקריאה היתה מתישה, ולא הייתי בטוחה אם אמשיך עד הסוף,  אבל משהו בכל זאת תפס אותי בהמשך עד כדי כך שאת הפרקים האחרונים כבר קראתי ללא יכולת להניח את הספר. 

היו שם המון דברים שיכולתי להזדהות איתם וגם לא מעט דברים שעצבנו אותי, הכתיבה לכשעצמה מאוד משעשעת וצינית, עם אבחנות חדות ויפות, מצד שני, עם יותר מדי הכללות ובסוף בסוף גם הבנתי שיש סיכוי סביר שזה ספר שנכתב בכוונה עם קיצוניות מהסוג שמאפשר ביתר קלות לעבד אותו לסרט (ואכן מסתבר שהספר הזה הופק לסרט ב 2011 :) ). 

אז מה יש שם בעצם? קצת על ההתנהלות בחברה לונדונית מצליחה, טיסות ומפגשים עם לקוחות בחו"ל, פוליטיקה פנים ארגונית שמתוארת כנשענת במידה רבה על הפערים בין גברים ונשים. המון רגשות אשמה של אמא שלא נמצאת שם לטפל בילדים שלה ביום יום, עד כדי כך שלא בטוחה מה הם אוהבים לאכול, מה מצב החברויות שלהם, כמה שוקלים, ואיך לחנך אותם. קצת חברויות עם חברות, שבאות לידי ביטוי בעיקר בהתכתבויות אימייל משעשעות, היחסים עם המשפחה (הורים, אחים), השקרים הקטנים שנועדים שלא להדאיג, המאבק היומיומי עם מיליוני הפרטים שצריך לטפל בהם, ולזכור אותם, סוג של רומן אימיילים קצר, ומעט שעות שינה. 

הקצב מאפשר גישה לזרם התודעה של קייט רדי, ושם מצאתי לא מעט מקומות להזדהות, האבחנות הדקות, רגשות האשמה הכבדים לגבי מגוון נושאים, הדינמיקה המשפחתית, הצורך בשליטה וחוסר הרצון או היכולת לבקש עזרה, החשק לברוח לפעמים מהכל, והציניות כמובן.
מצד שני, התפיסה לפיה הכל מתבסס על מאבקי כח בין גברים לנשים, והחלוקה לשחור ולבן, שבה או שאת אמא ואשה, או שאת אשת קריירה, אחרת בוודאות את כושלת באחד מהם, כאן לא יכולתי להזדהות ולא רציתי להסכים. גם התפיסה לגבי אי היכולת של גברים לבצע דברים כמו שצריך, החל מניקיון הבית וכלה בקניות בסופר. נכון שכיף לצחוק על זה, אבל זה לא באמת שונה מהבדיחות על יכולת הנהיגה של נשים.

היו כמה קטעים מעוררי מחשבה בהם קייט שמה לב לעוצמת ההשפעה שיש להורים על הילדים, כאשר היא קולטת שבתור הורה היא יכולה לתת לשאלות הכה תמימות שלהם כל תשובה שעולה על דעתה, ותוהה בקול רם אם ענתה נכון לשאלות כמו "האם גם את תמותי אמא? ". 
יש את כל עניין המסרים הסמויים והציפיות מההורים - להגיע לבית הספר, להכין עוגות, לארח בצורה מסויימת, לאפשר או לא צפייה בטלויזיה. האם אמא טובה היא זו שנמצאת שם כל הזמן, לוקחת ומחזירה מבית הספר, מכינה עוגות וריבות תוצרת עצמית ומחזיקה בית מתוקתק לעילא, או שזו האמא שמגשימה את עצמה ובפועל היא המפרנסת העיקרית. מכאן גם שמו של הספר - איך היא עושה את זה? והזה הוא השילוב הבלתי אפשרי (כך מסתבר) של הכל. 

מבלי לעורר ספוילר, אומר שגם הסוף שבו היא "בוחרת צד" יש בו קתרזיס מסויים, אבל בעצם כניעה מוחלטת לתכתיבים שלפי קייט רדי אומרים או שאת כאן או שאת שם, אחרת את לא בשום מקום. 
ונכון שגם כשבסוף רואים מה באמת בוער בה, ודי ברור מה הולך לקרות, מובן שאין פה ויתור מוחלט, אבל עדיין, אפשר היה לקחת את הסיפור הזה גם למקומות אחרים, קצת יותר מתוחכמים. 

לציטוט אני בוחרת את אחד הקטעים שהצחיקו אותי ובו קייט מתארת את תחושות האשמה וחוסר התפקודיות למול האומנת שהיא מבקשת ממנה להצטרף לחופשה משפחתית שלהם ביורודיסני:

"She agreed to accompany us to EuroDisney in much the same way the British agreed to give back India.... I feel I have to spend the entire time apologising profusely for things I haven't done. Sorry Ben woke everyone up last night with his snoring, sorry room service so slow, sorry French people don't speak English."

אז כן, הספר בהחלט מומלץ מבחינתי, הוא ללא ספק יצית מגוון של רגשות, חיוביים ושליליים, וזה כל הכיף בקריאה, לא? ואם לקחת צד בהשראת הגברת רדי - אני משערת שנשים יהנו ממנו יותר, אבל לגברים זו הזדמנות לקרוא ולדעת מה עובר לנו בראש. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שבריר שניה אלא אם צויין אחרת