00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי ניקוד

מעוף

יש לי חיבה מיוחדת לספרים העוסקים בהיסטוריה אפרו-אמריקנית - גם ספרים ביוגרפיים ואוטוביוגרפיים, כדוגמת סיפור חייו של העבד הנמלט פרדריק דאגלס, וגם ספרים בדיוניים העוסקים ביחס לשחורים לאורך ההיסטוריה האמריקנית. רוב הספרים שקראתי בנושא היו ממוקמים סביב תקופת מלחמת האזרחים או שנות השיא של מאבק התנועה לזכויות האזרח. אבל לאחרונה קראתי ספר שמתרחש בתקופה מוקדמת יותר ומוכרת (לפחות לי) פחות.

הספר המצאת הכנפיים מאת סו מונק קיד (שגם ספרה המפורסם החיים הסודיים של הדבורים עוסק ביחסי לבנים-שחורים בארה"ב, אם כי בתקופה מאוחרת הרבה יותר) מתחיל בצ'רלסטון שבקרולינה הדרומית ממש בתחילת המאה התשע-עשרה ומשתרע על תקופה של כמה עשרות שנים. במרכז הספר עומדות שתי נשים חזקות, חכמות ואמיצות - השפחה הנדפול ובת אדוניה שרה.

בתחילת הספר שתי הדמויות צעירות מאוד, אך כבר מהרגע הראשון ברור שמדובר בילדות יוצאות דופן בתעוזתן, חוכמתן ורגישותן. הנדפול לומדת מאימה המרדנית כיצד להיות אדם גאה ועצמאי למרות נסיבות חייה. שרה, לעומתה, יוצאת כנגד משפחתה ומוסכמות החברה שבה היא גדלה ומסרבת לתמוך בעבדות. למרות מיטב מאמציה היא נאלצת לקבל את הנדפול כשפחה הפרטית שלה, אבל היא נחושה בדעתה למצוא דרך לשחרר אותה בבוא היום. מאבקה לשחרור העבדים הופך גם למאבק לשחרור עצמה מכבלי החברה שבה היא גדלה והערכים שעליהם היא מושתתת.

הסיפור מסופר לסירוגין מפי הנדפול ושרה. בחלק מהמקרים זוכה הקורא לקבל שתי זוויות שונות לאותו אירוע. במקרים אחרים מספרת כל אחת מהגיבורות על אירועים שהתרחשו בחייה הנפרדים. למרות השוני הרב בנסיבות חייהן ובאופיין הבסיסי, קיימים לא מעט קווים מקבילים ביניהן מבחינת האופן שבו הן מתמודדות עם הרצון העז להגדיר את עצמן באופן שונה מהמקובל והתפקיד החשוב שממלאים קרובי משפחה, בני זוג פונטציאליים, השכלה, דת וקהילה במסע חייהן האישי. 

על אף החיבה ההדדית וההשפעה הניכרת שיש לכל אחת מהן על חיי האחרת קיד מצליחה להימנע מליפול במלכודת המפתה של הפיכת השתיים לחברות הכי טובות, וזאת לדעתי אחת מנקודות החוזק של הספר. 

נוסף להנדפול ולשרה הספר מצייר שתי דמויות נשים נפלאות נוספות - אמה של הנדפול, מאמא, ואחותה הקטנה של שרה, נינה - ומתארת בפרוטרוט את התקופה ההיסטורית והמיקום הגיאוגרפי שבהם מתרחשת עלילת הספר.

רק בתום הקריאה, כשקראתי את הערת המחברת, גיליתי ששרה גרימקה אכן הייתה אישה חיה וקיימת (זה כתוב על הכריכה האחורית, אבל אני משתדלת להימנע מלקרוא אותן אם אני יכולה). ההסברים של הסופרת על תהליך הכתיבה, הדמויות המקוריות וההבדלים ביניהן לבין מקבילותיהן בספר הוסיפו מאוד לחווית הקריאה שלי.

הספר מומלץ לא רק לאלה שמתעניינים דווקא בנושאים האלה ספציפית אלא לכל מי שאוהב לקרוא סיפור טוב עם דמויות חזקות ומעניינות וקורטוב היסטוריה.

וכך הוא מתחיל:

היתה תקופה באפריקה שאנשים ידעו לעוף. מאמא סיפרה לי את זה לילה אחד כשהייתי בת עשר. היא אמרה, "הנדפול, סבתא שלך ראתה את זה בעיניים שלה. היא אמרה שהם עפו מעל עצים ועננים. היא אמרה שהם עפו כמו קיכלים. כשבאנו להנה השארנו ת'קסם הזה מאחורה."

מאמא שלי הייתה פיקחית. היא לא ידעה לקרוא ולכתוב כמוני. כל מה שהיא ידעה בא מהחיים בצד הנדיר של החסד. היא הסתכלה לי בפנים, איך שהם נשטפו בצער וספק, ואמרה, "את לא מאמינה לי? מאיפה את חושבת הגיעו השכמות שלך, ילדה?"

העצמות הדקות האלה הזדקרו לי מהגב כמו גולות. היא טפחה עליהן ואמרה, "זה מה שנשאר מהכנפיים שלך. עכשיו זה רק מין עצמות שטוחות כאלה, אבל יום אחד את תקבלי אותן בחזרה."

אני הייתי פיקחית כמו מאמא. כבר בגיל עשר ידעתי שהסיפור הזה על אנשים שעפו הוא שטות גמורה. לא היינו אנשים מיוחדים שאיבדו את הקסם שלהם. היינו עבדים ולא הלכנו לשום מקום. רק אחר כך הבנתי למה היא התכוונה. ידענו לעוף ועוד איך, אבל לא היה לזה שום קשר לקסם.

 

(המצאת הכנפיים. סו מונק קיד. מאנגלית: קטיה בנוביץ'. כנרת זמורה ביתן, 2015. 400 עמ')

 

חמוטל ילין

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל בלי ניקוד אלא אם צויין אחרת