00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

מי אמר שקל להיות מובטל?..

                                                                                              

 

שלום לחבריי בבלוגיה!

אני חוזרת אחרי הרבה זמן שלא הייתי כאן. זאת אומרת, כן הייתי, אבל לא מספיק כדי שיתאפשר לי לכתוב פוסטים חדשים. את המעט זמן שהיה לי ניצלתי לביקור בבבלוגים של אחרים, לקרוא את מה שכתבו, להגיב, אך בעיקר כדי להתעדכן. הזמן הקצר לא מספיק להגיע לכולם, לצערי, אז אני מתנצלת בפני אלו שלא שמעו ממני בזמן האחרון ושלא התייחסתי למה שכתבו.
למרות אילוצי השיגרה, זמן זה לא התירוץ היחידי...גם מחסום כתיבה רציני שתקע אותי, גרם להיעדרות ממושכת שלי מפה. בכלל, אני חייבת להודות שאני מקנאה ומעריצה בו זמנית את אלו שמסוגלים לעבוד, לנהל חיי משפחה ובמקביל לתחזק גם בלוג פעיל באופן רצוף. אני ממש לא יודעת איך הם עושים את זה, כי אני כאמור לא מצליחה, אבל כל הכבוד להם...

לא פשוט לחזור לשיגרת כתיבה. מהרגל של כתיבת רשומה אחת לשבוע, לרדת לכלום בשבוע, זה בהחלט שינוי רציני. אז רגע לפני שמכריזים עלי כאן בבלוגיה כ"פרסונה נון גרטה", אני מקווה שיהיה לי קצת יותר זמן עכשיו להשקיע בבלוג שלי. בתקווה כמובן שנשארו לי כמה קוראים שלא התייאשו...ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת עכשיו?? בימים אלו סיימתי לעבוד. בעצם לא בדיוק סיימתי, יותר נכון, פוטרתי. כן, גם אצלי זה קרה. הקשיים הכלכליים שגורמים למפעלים וארגונים להיסגר ושתמיד מדברים עליהם בחדשות, הגיעו גם למקום העבודה שלי והחליטו לצמצם ולסגור את הסניף החיפאי בו עבדתי. מה שאומר שאחרי עשר שנים גם אני מצטרפת למעגל דורשי העבודה. במילים אחרות ופחות נעימות...אני הופכת להיות מובטלת. שינוי כזה אומר שאיאלץ לבלות בזמן הקרוב בין לשכת התעסוקה, אתרי האינטרנט של דורשי עבודה והליכה לראיונות. אז אני מקווה שבין לבין ישאר לי גם זמן, אבל בעיקר חשק, לבלות גם כאן. ואולי מי יודע?.. "מעז יצא מתוק" ואחזור לכתוב יותר...

למי שלא היה מובטל אף פעם, אני יכולה לספר שלמרות מה שחושבים, זה בכלל לא קל להיות מובטל! אומנם נכון. מהר מאוד אפשר להתרגל לסטטוס החדש, וגם למצוא בזה לא מעט יתרונות, במיוחד בחורף כשמזג האוויר מאוד סוער בחוץ. את יכולה להישאר עם הטרנינג, שלא יורד מעליך מהבוקר ועד שאת חוזרת שוב לישון. זה דומה קצת כמו שבת חורפית אחת ארוכה ושמתארכת עוד יותר, בבית המחומם עם המרק המהביל. האדים נצברים על החלון משינויי טמפרטורה, את מנגבת אותם עם קצה השרוול, מסתכלת על הסערה שמתחוללת בחוץ ומבסוטית שאת כבר לא צריכה לרוץ. הריצה היחידה היא בקלילות לעבר המטבח, מתלבטת איזה מרק להכין ולשלב בתפריט הצהריים של היום...

אבל אחרי שאת קמה מתי שאת רוצה, הולכת לאן שבא לך, ועושה רק מה שמתחשק לך מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד...עדיין כשאת מתייצבת בלשכת התעסוקה, את כבר לא כל כך מתלהבת משכרון תחושת החופש הזה. העמידה בתור המשתרך למכשיר ההתיצבומט שיגיע תורך להושיט את האצבע לסרוק את טביעת האצבע שלך, תורמת להתחזקות תחושת המסכנות והנזקקות. את צריכה להזכיר לעצמך כל רגע שבשביל זה את עובדת כל השנים. משלמת כמו טטל'ה ואזרחית טובה את התשלומים לביטוח לאומי ושזה כסף שלך ולא של מישהו שאת גוזלת ממנו. אבל גם אחרי שאת מנחמת את עצמך ונרגעת שאת צריכה להתייצב רק פעם בחודש, כי את הרי כבר בת חמישים...עדיין לא נעלמת התחושה הזיפתית. את מבינה שבכל זאת יכולה להיות גם בעיה לא קטנה. לא פשוט למצוא את עצמך ללא עבודה בגיל כזה. זה לא סימפטי להתחיל לחפש עבודה ולשווק את עצמך עכשיו, לאור העובדה שאת כבר לא כל כך צעירה, בלי תואר אקדמי, בנוסף גם דיסלקטית לשפות ועם הפרעות קשב וכאבי גב. אז נכון. למרות המגבלות אני לא שוכחת שיש לי את היכולת לתפקד בתנאי לחץ עם משימות מרובות במקביל, הווה אומר, שאני נחשבת למולטיטסקינג בעבודתי, וכמובן עוד הרבה תכונות חיוביות אחרות ובעיקר המלצות מעולות שקיבלתי, ובכל זאת זה מטריד...(אגב, אם מישהו שמע על משרד שמחפש מזכירה באזור חיפה, מוזמן לפנות אלי בשימחה)...

אז איך אומרים אצלנו הפולנים??צריך להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה והמחמירים מוסיפים ומזכירים שמלימון תמיד אפשר לעשות לימונדה. אז עם תובנות כאלו שינקתי מקטנותי, אני ממש לא מתכוונת להפוך את הבלוג הזה ל"יומנה של מובטלת" ולהתבכיין ולקטר לכם כאן. בעצם אולי קצת...

למרות שברגעים אלו ממש אני כותבת את הפוסט הזה, עדיין אני מרגישה שהכתיבה לא זורמת כמו שהייתי רוצה. בזמן האחרון מחסום הכתיבה היה כל כך קשה וארוך, שזה הרגיש לי כמו פקק תקוע. כל משפט שהתחלתי לכתוב נמחק מהר מאוד ושום דבר לא הצליח להתגבש לאיזו רשומה אמיתית. אני יודעת שחלקכם לא מבינים על מה אני מדברת, כי הכתיבה אצלכם הפכה להיות חלק מהשיתוף היומיומי ולכן הרבה יותר קל לכם. אתם פשוט נכנסים לבלוג, מספרים מה עבר עליכם בימים האחרונים ובזה נגמר הסיפור. או הפוסט...במקרה הזה. אבל מה לעשות שאצלי זה ממש לא ככה. נכון שכבעלת בלוג כתבתי כבר לא מעט פוסטים, אבל עדיין כתיבת רשומה אחת קטנה, כרוכה מבחינתי בלא מעט מאמץ ואני צריכה להשקיע בשביל זה הרבה מאוד אנרגיות ולא רק מוזה. נו..טוב, אולי עכשיו האבטלה תביא איתה גם את ההשראה. מסתבר שגם מערכת היחסים שלי עם הבלוג מורכבת ולא פשוטה, בדיוק כמו מערכת היחסים שיש לי עם המשקל שלי ועם עוד מערכות יחסים שיש לי בחיים...אבל נראה לי שעדיף לעצור כאן...

אז זהו חבר'ה, בינתיים! למרות שהפוסט היה אמור להיות פחות חיובי הוא עזר לי למצוא עוד יתרון באבטלה. לפחות עכשיו יהיה לי הרבה יותר זמן לקרוא ספרים. מה שאומר שמבחינתכם תיאלצו לקרוא גם מדי פעם המלצה. כי הרי כמו תמיד, אני אופטימית, אבל אלופה בהדחקה...

להשתמע בפוסט הבא!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

58 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת