00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אולי תקשיבו לפולניה מבוגרת?

המלחמה בעיניים שלי.

26/07/2014

למרות שתמיד היו לי קוצים במקום שמקובל לשבת, שנבעו כנראה מהפרעת קשב שאף אחד לא שמעה  עליה בשנים שחילקתי את שעות הלימוד בין ישיבה על הספסל שבכיתה או עמידה  מאחורי הדלת של הכיתה. לפעמים הוזמנתי כלאחר כבוד למנהלת. המנהלת ודרכה יתר המורים הודיעה לאמי לקונית...הבת שלך ילדה "מאוד" אינטליגנטית, אבל עצלנית. מי שמכיר אותי יודע שאני רחוקה מלהיות עצלנית. בקשר לאינטליגנציה...הדעות חלוקות עדיין (אני רק בת 73 וחצי).

מדוע זה אני מקדישה לעצמי פתיח  כל כך מיותר? במיוחד בימים הטרופים האלה? למה זה טוב ולמי זה אכפת?  אנא, תשימו לב איך כמו תלמידה שקדנית וחרוצה  הכנתי לי אתמול חומר לרשומה הזאת. הקשבתי, צילמתי, ערכתי ומקווה שהרשומה תצדיק את המאמץ. כל זה למה? ההסבר שייך כמו כל דבר לאותה התקופה.

אני זוכרת, למרות מרחק הזמן שאם קיבלתי לפעמים מחמאה ממורה כלשהו, הרגשתי חובה לפחות זמן מה להצדיק אותה. כנראה שבתוכי פנימה אני גוררת איתי עדיין את כל התסכולים שהיו מנת חלקי בילדותי העשוקה. מי שביקר בבלוג שלי בזמן האחרון, לא יכול שלא לשים לב על ש"זכיתי" שלוש פעמים זה לאחר זה "בבחירת העורך".כל זה מבלי לכתוב על נושאים שקשורים ברייטינג גבוהה.

אני רק מקווה שהעורכים לא לעגו  ל"הקשישה הסנילית" והעניקו לי את הבולים בזכות ולא בחסד.


לפעמים...ותלוי מאיזה צד מסתכלים גם המלחמה מצטלמת יפה.


התמונה הזאת הזכירה לי קצת את מראות ממלחמת ששת הימים.

 

זהו האיש שנראה לי הכי רציני מכל "הארסנל" של הפרשנים בטלוויזיה. 


"הפרדוקס" הקיים אצל כמעט מחצית מתושביה של הארץ הזאת(גם שלי!). רוצים להפיל את החמאס......

 

אבל לא מאמינים שזה יצליח


 

מזל טוב ושפע ברכות לרובי ריבלין, אשר סוף, סוף בטקס צנוע ביותר הושבע אתמול לנשיא העשירי של ישראל!

לצערי, התמונה לא כל כך מחמיאה לרובי. אבל יחסית לביבי באותו מעמד הוא נראה טוב.

 

נכון?

 

אתמול ירדה לי אבן מהלב ולפי איך שפרס נראה התמונה גם מליבו של לפרס. אני אסביר. כאשר פרס נבחר לנשיא, חשתי שהוא מבוגר מדי לתפקיד כל כך קשה ויצוגי. מה גם שמיד בהתחלה ראיתי את פרס בטלוויזיה ברגע מביך בו הוא נרדם לשבריר השניה תוך כדי דיבור. כנראה הוא באמת היה גמור מעייפות, היות שהיום ברצון הייתי מתחלפת איתו בחיוניות שלו. בתמונה פרס מבטיח לנו חגיגית להמשיך לעבוד. מה עם קצת מנוחה? שמעון פרס הוא ממוצא פולני וכנראה הוא כבר ינוח בקבר. עד 120 שמעון!

 

את האיש הזה הייתי מזמינה לכמה שנים לישראל. בכל תפקיד שירצה לכהן בו. הוא שריף אמיתי, שהיה לו האומץ לעשות מעשה. הוא עלה על מטוס לישראל, בכדי להוכיח שאין סיבה לתרגיל לא נעים שנעשה ע"י אמריקה שלו לאחיו היהודים. זה גבר אמיתי!

 

שאלה...למה בשנים האחרונות מקובל לנהל דיונים רציניים כמו מלחמה למשל באויר פתוח? מכוניות עוברות ואנשים מסתובבים. קשה לנהל ככה דיון וקשה גם להבין אותו. לי זה מפריע. ולדעתי זה לא מכובד ובמקרה הזה גם לא בטוחי.

 

נכון שזה מאוד לא יפה מה שארה"ב ואחריה גם רוב אירופה עוללו לשמיים הפתוחים שלנו....למרות...שלא כל כך ריחמתי על רוב האבודים (יש כאלה שנסעו בתפקיד) בשדות תעופה שונים שציפו אחרי שנהנו שיצליחו לחזור כמתוכנן לארצנו הלוחמת. תגידו שאני רעה...נכון.

 

מה שכן הרגיז אותי ש"אל על" היחידה שיכלה להחזיר את הבנים ארצה, לא פספסה את ההזדמנות לעשות קצת כסף (בכל זאת יהודים).אגב...במיוחד לא ריחמתי על התיירים שביקרו בטורקיה שמאז פרשת הכסא הנמוך שונאים אותנו שינאת נפש. לתמונה הבאה אין לי מה להוסיף.

היא מדברת בעד עצמה.

 

אתמול בפעם הראשונה (אני מקווה שאחרונה) נהרג בהפצצה עובד זר מפיליפינים. (לא זה בתמונה) הוא היה בארץ רק חודשיים. כידוע, הישראלים לא כל כך אוהבים את העבודה השחורה ומעבירים אותה בשכר נמוך לעובדים זרים שעוזבים לכמה שנים את ארצם ואת הקרובים  בכדי לפרנס את משפחתו.  אפשר היה לצפות שאם הם נשארים בזמן המלחמה בארץ שלפחות הממשלה תדאג להם למיגוניות. חבל שהישראלים לא אוהבים לעבוד עבודה פיזית שתורמת לגוף ולנפש הרבה יותר ממכון כושר.

 

תרשו לי להרכין את ראשי לפני אחד מהנופלים במלחמה הזאת. ודאי שמתם לב איזה אחוז גבוהה בין חללים הם בני קיבוצים. לא משנה מה שתגידו...הם תמיד היו והם נשארו "מלח הארץ". 

 

למרות שתוך עבודתי על הרשומה הזאת התקבלו עוד כמה ידיעות גורליות וכואבות אני מסיימת. לא לפני שאני מראה לכם את התמונה שצימררה אותי ביותר.

זאת קצינה ששימשה שנים רבות כראש אגף הנופלים. בתפקים הקשה הזה היא זאת שמסרה למשפחות רבות את הבשורות הקשות. היות והייתה לה תחושה רעה כאשר בנה התגייס. היא הקליטה אותו בלי ידיעתו והייתה זאת באמת שיחתם האחרונה. התמונה והכתוב אומרים הכל.

 

זהו...מחר יום חדש, אבל ליבי לא שקט עלי. גם הפעם אני לא יודעת מה אני רוצה, ולא משום שאני קפריזית. מה יהיה עלינו? על הדורות הבאים? כל כך הרבה מלחמות...עד מתי?.

נ.ב. תסלחו לי על השגיאות כתיב. אני עייפה מאוד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

38 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הקלפטה הפולניה אלא אם צויין אחרת