33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

"סכנה" מילה עם תקוה....

 

צעדנו, גם הפעם. שורות. הקולות השתדלו להיות רכים יותר. היינו רק הילדים. היתומים שנאספנו.

העמידו אותנו בשורה ואמרו – זהו. בשבילכם המלחמה נגמרה! רק צריך לעשות עוד מקלחת אחת חמה. להחליף סמרטוטים בבגדים ויוצאים לדרך.

ואני, הבוגר, דוחק את אחי לאחור. התור מתקדם. נכנסת קבוצה למקלחות ואני דוחק אותם לסוף. הראש צריך לעבוד. איך נמלטים מפה. אנחנו הארבעה. חייב למצוא מוצא.

שמתי סימנים בנכנסים. אחד עם שער אפרסמוני ומקורזל היושב על צוואר ציפורי דק וארוך. בוודאי אזהה אותו כשייצא. אם ייצא. והראש פועם והקולות מדברים. אם נתגלגל כחולים אולי לא יטרחו? ואולי נצמד לצריף ונבלע בצללים?

התור מתקדם עוד ואני לוחש: "אחורה, אחורה".

האפרסמוני יצא, צבע שערו צבע גם את לחייו. עיניו התעוררו. עוד תהיתי האם זה הוא? הממורט. אחריו צעדו מתוחי כתפיים ילדים אמיתיים.

התור התקדם ואני מתרגע. אמנם מקלחת של מים. אמנם בגדים של אנשים. הפסקתי להדוף לאחור. המתנתי יחד מהוסה. נותן לשתיקה להיכנס פנימה ולהתנחל בגופי. מרפה.

המים זרמו, קיבלו אותי חמימים, מרככים, שוטפים זיכרונות ביעותים. נותן להם לנשור כאן. מרים ראשי. מושיט פני אל הזרם השוטף אל האדמה הכאובה הזו. לא לוקח איתי.

נקי אני יוצא אל הדרך. אוחז בבאחי בידי הרחבה, היודעת. בהדרגה פוגשים חיים. פוגשים בני אדם. רואים עיניים אחרות, שולחן, מפה, צלחת, אוכל. מסובים לשולחן הסדר כמו משפחה. עדין מלחמה סביב ובכל זאת מארחת אותנו משפחה יהודית בלב עיר. כמו לפני שרעדה האדמה וזרקה אותנו מעליה.

שוב עולים על משאיות. בדרך אל הים. ילדים, נערים, יָלְדוּת. עולים אל ספינות דייג זקנות, מרופטות ומחייכות. צפופים על הסיפונים. סקרנים, מיטלטלים. שטים כך בים שחור מספר ימים. יורדים מהספינות ומיד עולים על רכבת עצלה האוספת אותנו אל חיקה בעיר שעשנה האוריינטלי צובע בסלסולי מזרח את שמה – איסטנבול.

לאט לאט מתרחקים ממנה אל המרחבים. בתחילה ירוקים ובהדרגה מצתהבים. אפי נח על זגוגית החלון. רוצה לספוג הכל. רוצה לבנות בפנים את המראות. מידי פעם אני מציץ לצדדים אל הישנים. מסדר ראש נשמט או רגל נופלת.

שומע איך מתמזגים הלמות ההתרגשות עם קולות גלגול הגלגלים על המסילות. לב הך, לב רך, לך רב. תך תך תך. רכבת חיג'זית נוסעת לאט.

אוסף בעיניים, שלטים עם אותיות רוקדות, מתגלגלות, מתעקלות במזרחיות מדברית. צריחים מזמרים, צלילים עטופי סופות אבק נשמעים מתערבלים עם אלו של הרכבת. מחליף את העברים בעכשווים.

ים כחול נעים סבר מלווה את הדרך. מוסיף חיבוק מחייך. מלטף את כחול עיני, מחבר אל החול. קולות הגלגול על המסילות נמשך נמשך. לב הך, לב רך, לך רב. תך תך תך. יום ועוד יום ועוד אחד אחריו.

מנהרה שחורת לוע מאפשרת לעצלה להיכנס אט, אט. שששצ''צאצטשששששיייי, היא שורקת. 

שלט כחול לבן משתלשל על כותל האבן החצובה של המנהרה. אותיות מרובעות נוקשות, כתובות עליו. זכר בית, זכר חדר, זכר המורה המלמד נקשרו פה על שלט קטן, המכריז בעברית:

 

ס  כ  נ  ה!

 העצלה  משקשקת וממשיכה לה: לב הך, תך, לב, רך, רך, רך, ... החלה לצאת מהחשכה אל האור.

כולי נרעד, אני מסית את החוטם מהזגוגית מחביא דמעה אל כפל שרוול. המילה האחת! זו המזהירה לכאורה, מזהירה, אך בשפת הקודש ושנות אלפים היא כתובה - "סכנה" - זו המילה, הביאה אותי סוף סוף לחופי מבטחים והבטחה.

רגיעה שלמה!

סובב אל אחי המנומנמים.

אומר להם: "הגענו הביתה אחים"!

3.5.1944 – ראש הנקרה.

ישראל, אסתר, שייקה, שמריהו וינשטיין.

ילדי טרנסניסטריה

ילדים מניצולי מחנות טרנסניסטריה, שהגיעו לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער".

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

33 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת