00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

"השביל"

הוא היה ידוע בשכונה כ "השביל", דרך עפר צרה שהובילה מרחוב שטמפפר בפתח תקוה לבריכת השחייה של מכבי. במשך כל ימות השבוע היא שימשה כקיצור דרך לבריכה. בשבתות כשנערך על המגרש משחק ליגה היו מתאספים עליו מאות אנשים שחיפשו דרך להתפלח לתוככי המגרש עצמו ולפעמים ההצגה היתה נערכת כאן ולא על המגרש עצמו. 

השביל הזה אינו שונה מאלפי שבילי עפר אחרים אולם עבורי היתה לו משמעות מיוחדת מעצם  קיומו וסביבתו. היינו משחקים עליו ג'ולים ותמיד הופיעו בו בורות קטנים ומהמורות אין ספור. עבור אימי מיקומו היה נפלא והיא לא ניצרכה לחפש אחרי, כל שעליה היה לעשות זה לפתוח את חלון המטבח בקומה השלישית ולשאוג לעברי:

 "עלה הביתה. זמן לאכול ארוחת ערב ולנוח! מה זה כל הזמן אתה רק משחק, הגיע הזמן לנוח גם"

ואני כהרגלי הייתי עונה לה: "עוד חמש דקות!"

וכך זה חזר על עצמו מספר פעמים עד שהייתי עולה סוף סוף הביתה. 

חברי היו שואלים אותי כל הזמן: " מה מפריע לה שאתה משחק ג'ולים, הערב עוד לא הגיע!"

ואני שהייתי נבוך מאד הייתי עונה: "יאללה נמשיך במשחק, שתצעק כמה שהיא רוצה זה בריא לריאות ובסופו של דבר היא תתעייף, לא אני."

מה היה לי למהר ולסיים את ההנאה שבמשחק עם חברי, נהנינו מאד יחדיו ולקבל את הצעקות היה לי זמן גם אחר כך.

מצידו האחד של השביל השתרע כאמור מגרש מכבי ומצידו השני עמד שטח ריק וזרוע בטרשים ששימש כמזבלה זמנית לקבלני הבניין. אלה שולחים אליו את משאיותיהם המלאות בחול ושברי לבנים. לימים הבנתי שכל החומר שנשפך שם במשך השנים שימש כתשתית לכביש שקם כאן אחר כך. בנתיים אנחנו כבר מצאנו לו שימוש כשהיינו משחקים שם מחבואים ומשחקי מלחמה, מבעירים מדורות בגומות שנוצרו כתוצאה מערימות שנשפכו זה לצד זה וקולים תפוחי אדמה אותם היינו גונבים מהסל בבית.

בעונת החורף היו הגומות הללו מתמלאות במי הגשמים ואז היינו מביאים ארגזי פרי הדר ריקים ומנסים לשוט עליהם בשלוליות שנוצרו אולם ברוב המקרים הארגזים היו שוקעים במים האלה לפני שהספקנו לומר "ג'ק רובינזון", לא היתה לנו זפת על מנת לאטום אותם על מנת למנוע את חדירת המים לתוכם שהמים ולכן הן שקעו מייד.    

מעט שמאלה משם ניתן להבחין בלול עופות ומאחוריו עץ איזדרכת. בלול הזה היתה שכנתנו רושקה מגדלת את התרנגולות לפסח ואוספת כל יום כמה ביצים טריות לארוחת הערב. עץ האיזדרכת סיפק פירות צהובים בגודל של דובדבנים ופעם אחת אף טעמתי וכמעט הקאתי את הנשמה. גועל נפש, ממש מגעיל, אולם אני כמובן ילד סקרן מאד מטבעי ותמיד רוצה לדעת למה ומאיפה. בשעות הערב המאוחרות היו מגיעים לשם עטלפים (אני אפילו לא יודע מאיפה) והיו אוכלים את הפירות המגעילים הללו, משסיימו היה חלקם עף אל גג ביתינו להעביר בו את הלילה.

למחרת בבוקר הייתי עולה לגג ומוצא אותם תלויים על חוטי הכביסה, הייתי מלטפם קלות שלא להפחידן, מאד התפעלתי מצורתם כעכברים מעופפים. היה להם עור רך ונעים למגע והם לא התנגדו לליטופי, כך נהגתי לעשות במשך דקות ארוכות.

בין השביל למגרש עצמו היתה גדר כפולה שנועדה למנוע התפלחויות למגרש בשעת המשחק. אנחנו היינו "מתפלחים" במשך השבוע לשטח שבין שתי הגדרות על מנת לחפש כל מיני זוחלים וצפרדעים שהתחבאו מתחת לאבנים הרבות שנמצאו שם. הבאתי מספר צנצנות ריקות שאימי נתנה לי ואספתי שלשולים, מרבי רגליים, וצפרדעים. הבאתי אותן הביתה והנחתי אותן על המדף בחדרי, כך היה לי אוסף קטן של זוחלים והלכתי למצוא אוכל עבורן.

כשחזרתי לחדרי כולן נעלמו כלא היו.

"אמא, ראית את החיות שלי?" שאלתי

"לא, לא ראיתי, אולי הן ברחו!" ענתה אימי

אני לא טיפש, היה לי רגש שהיא העיפה אותן החוצה.

"כנראה שבאמת היה להן צפוף. העיקר שתהינה בריאות ושמחות" אמרתי לה וחשבתי לעצמי "את מי את משקרת?"

וכך זנחתי אט אט את רעיון איסוך הזוחלים שלי.

חוויות רבות חוויתי כאן והמקום צר מלהכיל את כולן, לכן אסתפק בכמה מהם להפעם. 

 

הקליקו על התמונות להגדלה

 

כך נראה ה"שביל" מחלון המטבח שבדירתנו כשהוא מתפתל לאורך גדר המגרש. משמאל נראה הלול של רושקה ומאחורין עץ האיזדרכת.הקטע משמאל לכביש היה מזבלת הקבלנים וכעבור כמה שנים נסלל עליו כביש. כל הנוף הזה נמחק מהעולם ולא קיים יותר! ממש מתגעגע אליו ואל החווית שסיפק לנו בשפע.

 

מבט מחלון מטבחנו על המגרש ובריכת השחייה של מכבי פתח תקוה. בקידמת התמונה נראה עץ פיקוס גדול מסוכך על היציע. בקטע זה אהבנו לשבת שלוש פעמים בשבוע ולחזות באימוני קבוצת הכדורגל של מכבי פתח תקווה. כאן היו נערכים כל הדיונים והתחזיות למשחק בשבת וגם כל הניתוחים לגבי השחקנים ויכולתם המקצועית.בהמשך השביל ניראית הבריכה מוקפת בחומת אבנים וניתן להבחין ביציעי בטון לצידה השמאלי. בערבי הקיץ היא שימשה כקולנוע והוקרנו בו סרטים. לימינה של הבריכה השתרעה חורשת צפצפות נהדרת שהשרתה צל רב וגם בה היינו מבלים רבות כשהיינו הולכים לבריכה (25 גרוש כניסה). מטט צפונה מהחומה היו פרדסים רבים ומשם הבאתי את הסברס שמימנו את בילויי בקולנוע.

 

 

השביל הזה היווה שביל רב שימושי עבורנו ואני מאמין ששבילים כאלה היו קיימים בכל שכונה ושכונה בארץ עליהם היו הילדים דאז משחקים וחווים חוויות יום יומיות רבות.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת