00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

פרקי אבות

 

                                    

יש ספרי עיון שנועדו רק "להציץ" לתוכם. ספרים כאלו שלא באמת מתעמקים בהם ואנחנו מהר מאוד ממהרים לסגור אותם. למרות זאת הספרים האלו נחשבים בעיניי לסוג של ספרי לימוד. אחרי הדפדוף בהם אני תמיד קצת יותר חכמה מקודם. את הספרי עיון כותבים בדרך כלל פילוסופים או הוגי דעות חכמים, שאחרי לימוד רב והתעמקות העלו את הגיגיהם וידיעותיהם על הכתב. מה שעושה אותם בדרך כלל מושקעים בחשיבה מעמיקה ומחקרים שנעשים לאורך שנים. אני לא חושבת שיש בית שלא קיים בו ספר עיון אחד לפחות. לעומתם ספרי קודש וכל מיני ספרים הקשורים בנושאים דתיים, לא בדיוק פופולריים בארון הספרים החילוני, חוץ מהתנ"ך כמובן. הם תמיד נחשבים מחוץ לתחום וכאלו שניגשים אליהם בחרדת קודש...

כפי ששיתפתי אתכם לא פעם אז אתם בטח כבר יודעים שאין לי שום התנגדות עקרונית לדת ומסורת. אני אפילו חושבת  שבספרות הזו יש לא מעט פילוסופיה וחוכמת חיים, מה שיכל לתרום לנו לעולם טוב יותר שקצת יותר נעים לחיות בו.  אממה...מה שקרה הוא ההיפך. חלק גדול מהציבור שמתעמק ומתנהל ע"פ הספרים האלו, שכח כי ארץ דרך קדמה לתורה וכל בני האדם שווים (השיבוש בפתגם מכוון למי שתהה...). דווקא הם מצליחים לפעמים ללבות את היצר הרע ולהשתמש בשם הדת לכל אינטרס שיש להם. חלקם משנורר כספים מהציבור, חלקם אף מטיל נידוי וחרמות, עד קיום טקסי פולסא דנורא ושידול להרג ורצח. מהאנשים האלו אנחנו מצפים להתנהגות מוסרית ומצפונית הרבה יותר, וזה לא תמיד קורה!

                                           

אומרים שלכל יהודי יש ניצוץ בתוכו. אז אני לא ממש נלחמת בלכבות אותו, אבל בטח גם לא עושה שום מאמץ כדי להבעיר אותו עוד יותר. הקונפליקט הזה קיים בי. מצד אחד האנטי הגדול הזה שמתחולל בתוכי, ומצד שני הערכה שיש לי לאנשים שצרכו מזון רוחני-תורני, ובקיאים בספרות דתית-פילוסופית. ההתלבטות הזו מצליחה לפעמים לתעתע בי וגרמה לי להתפתות לקנות ספר מסוג כזה, בשבוע הספר בשנה שעברה. את "פרקי אבות" של אביגדור שנאן. כחברת מועדון בסטימצקי היתה אפשרות לקבל הנחה על כל מיני ספרים שבמבצע והם כללו גם ספרי עיון. אז "על הדרך" רכשתי גם אותו. מאז הוא ישב אצלי על המדף. למרות היותו ספר גדול, בולט, ושכמעט בלתי אפשרי להתעלם מהנוכחות שלו בספריה, בכל זאת הצלחתי איכשהו לפסוח מעליו כל פעם ולגשת לקחת לי ספר אחר לידיים. הרגשתי שאין לי חשק ולא בא לי להתעמק בו וש"כאילו" חבל לי על הזמן לדפדף בו. מעדיפה להתחיל עם ספר קריאה "אמיתי" תמיד. וככה הוא נשאר לעמוד אצלי על המדף מיותם, עד שיום אחד זה קרה. התפתיתי והחלטתי להקדיש גם בשבילו זמן פנוי.

                                       

לא פעם אנחנו שואלים את עצמנו בכל מיני מצבים מסויימים, למה אין ספר כזה עם כללים מאוד ברורים של איך צריך להתנהג במצב כזה או אחר. בדרך כלל אנחנו מקבלים החלטות בחיים בהסתמך על נסיון אישי, הרגל, חינוך או מתוך אינטואיציה פנימית. אבל יש לא פעם דילמות או מצבים חדשים שמשאירים אותנו עם התלבטות מה הכי נכון לעשות. אנחנו עמוסי קלישאות ופתגמים ומליון ואחת סיסמאות, אבל ברגע האמת לא תמיד יודעים איך לנהוג. לציבור הדתי נחסכות הרבה פעמים שאלות ותהיות. הם מתייעצים עם רבנים מוסמכים ולא חולקים על דעתם. הרבי הוא הסמכות האחרונה והעליונה. הוא פותח את ספרי הדת, מוצא את התשובה ופוסק הלכה. בזה נגמר הענין מבחינתם.

פרקי אבות שימש בעבר הרחוק מעין מדריך אישי שהאדם אימץ לעצמו הכולל מוסר השכל. למרות שהספר הזה עתיר בתובנות, ברור שהוא לא יכול לשמש לנו בעידן של היום ארגז כלים. לא בקבלת החלטות ולא בצמתים החשובים של החיים. אבל נחמד לעיין בו ולהיזכר בפתגמים של חז"ל, שאת חלקם אומנם אנחנו מכירים, אבל יש עוד הרבה מאוד פתגמים מעניינים שנכתבו ולא הגיעו לידיעתנו. חכמי המשנה היו כנראה גאונים בדורם והצליחו לזהות את התכונות האנושיות, בעיקר אלו שמועדות לפורענות. הם שאפו ליצור חברה ערכית שתחיה במערכת ישרה וצודקת. הם האמינו בעיקר בקיומו של שכר ועונש. האימרות חכמות ועוסקות בנושאים כמו, יחסים עם הזולת, התרחקות מן השררה וחשיבות הצדק והשלום. מסתבר שכוחם יפה בכל דור ודור ובכל מקום וזמן. מאחר והטקסטים שבתוכו לא מובנים מספיק לציבור החילוני, שלא נחשף לכתיבה תנכית, עושה פרופ` שנאן עבודה יפה לדעתי ומביא פירוש ישראלי חדש לפרקי אבות, שיקל על הקורא המודרני. בנוסף הוא מביא גם מידע אודות החכמים שכתבו את אותם תובנות. בקיצור, אחלה ספר לדפדף בו...

אז מי לא זוכר את אחד המערכונים המפורסמים של הגשש החיוור, "זה שעולה או זה שיורד??" עם השאלה המצחיקה, על מי מוטלת החובה להגיד שלום ראשון, כאשר שני שכנים נפגשים בחדר המדרגות...כן, אותו מערכון ידוע עם הזרבובית. אפילו סוגיה כזו מוזכרת בפרקי אבות. עד כדי כך התעמקו הרבנים כדי לתת לכל סיטואציה הסבר ופתרון.

  • ולסיום הבהרה חשובה!
    על מנת שכותבת פוסט זה לא תואשם בהטפה לחזרה בתשובה, חשוב לציין כי הוא לא נכתב כרשומת המלצה, אלא כסקירה בלבד. כל העושה שימוש בנאמר, עושה זאת על פי שיקול דעתו בלבד!!

דפדוף נעים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת