44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כתיבה בע"מ

ביקורת - כמה טוב להיות פרח קיר (הסרט)

זאת ביקורת (שהיא הרבה יותר המלצה מביקורת) על הסרט (וגם קצת על הספר, בין לבין) של "כמה טוב להיות פרח קיר". רציתי לכתוב את הביקורת הזאת כבר הרבה זמן, אבל רק עכשיו יצא לי. תהנו <:

~.~

שם: כמה טוב להיות פרח קיר.
במאי: סטפן צ`ובוסקי.
אורך: 103 דקות.
ז`אנר: דרמה, רומנטיקה.
דירוג: החשיבו אותו כ - pg-13, ואני מניחה שזה די מדויק... אולי קצת יותר. הסרט כולל שימוש בסמים, רמיזות לאקטים מיניים (אבל לא משהו נורא בכלל) וגם בקטעים מסוימים אקטים של כפייה ושל אלימות, דבר שגורם לסרט הזה להיות די טריגרי. אבל מעבר לכך אין יותר מידי הגבלות.
תקציר (מתוך האתר הזה):  "כמה טוב להיות פרח קיר" הוא עיבוד לספרו של סטיבן צ`ובסקי, שהביא אותו בעצמו אל הבד.

כזכור, גיבור הספר הוא צ`רלי - נער בשנתו הראשונה בבית הספר התיכון, שבוחר כמעט במודע לעמוד בשולי החיים, ממש כמו פרח קיר. הוא מניח לכולם לקחת ממנו את מה שיש בו: את עזרתו, אהבתו, כוחותיו. 
צ`רלי מנסה לברוח מן החיים, אך מופתע לגלות שיש בו רצונות משלו: שהוא אוהב ורוצה שיאהבו אותו, משתוקק ורוצה שישתוקקו אליו. צ`רלי מספר את סיפורו במכתבים שהוא שולח לאדם שאיננו יודעים מי הוא, מכתבים מצחיקים עד דמעות ומדכאים עד כאב, מכתבים אינטימיים יותר מכל יומן שקראתם מעודכם. 
במכתבים אלה אנו מתוודעים לא רק לצ`רלי ולמשפחתו, אלא גם לחבריו החדשים סמנתה ופטריק - נער ונערה מבוגרים ממנו הלוקחים אותו תחת חסותם ומלווים אותו בצעדיו הראשונים בחייו כנער מתבגר, בהתנסויותיו במין ובסמים, ובעיקר בעמידה אל מול החיים, שממנה הוא חומק שוב ושוב.
ב"כמה טוב להיות פרח קיר" מככבת אמה ווטסון, המוכרת כמובן בעיקר כהרמיוני מסדרת "הארי פוטר" ולאחר סיומה, מוכיחה שהיא מסוגלת להרשים גם בלי קוסמים מסביב.
טריילר: לחצו כאן.
 
מאוד אהבתי את הסרט של "כמה טוב להיות פרח קיר".
 
קודם כל אציין שראיתי את הסרט אחרי שקראתי את הספר, ככה שנקודת המבט שלי מאוד מושפעת מהספר. אמשיך ואומר שזה אחד הסרטים-על-פי-ספרים הכי טובים שיצא לי לראות אי פעם, ללא ספק.
 
רוב הסיכויים שרביםות ממכםן שמעתם עליו, הוא היה מאוד פופולארי בארצות הברית. אצלנו בישראל הוא נשאר רק לפרק זמן קצר מאוד על המסכים - אני לא יודעת למה, אבל כנראה שלמרות הכל, הישראלי.ת הממוצע.ת לא נדלק.ת על מה שהאמריקאי.ת הממוצע.ת נדלק.ת עליו - אבל בתור ספר הוא די הצליח גם אצלנו, ואני די בטוחה שאתםן עדיין תוכלו למצוא אותו בחנויות.
 
הקאסט של הסרט הזה הוא מעולה, ואיכותי, יש לציין - אמה ווטסון (הלא היא הרמיוני האגדית, אבל בסרט הזה היא גם מוכיחה שהיא יכולה לעשות הרבה מעבר להרמיוני), לוגאן לרמן (הוא מקסים, ואפילו שקצת חסרות לו הבעות פנים לדעתי, הוא מתאים לדמות של צ`ארלי בצורה מושלמת) ועזרא מילר (שכבר ראיתי שלושה סרטים שלו ואני יכולה להגיד בפה מלא שיכולות המשחק שלו פשוט מצוינות).
 
היו כמה קטעים שלא היו בספר אבל כן הופיעו בסרט. זה לא היה נורא כי הם  לא הפריעו לזרימה ולהנאה, אז זה באמת לא קריטי - אני פשוט לא מבינה מה עשו את זה... קצת מיותר. אבל מעבר לכך, כן - הסרט-על-פי-ספר הטוב ביותר שיצא לי לראות לאחרונה (ואולי הכי טוב אי פעם - במקום ראשון יחד עם "משחקי הרעב", נדמה לי).
הסרט הזה מלא ברגש, במשמעות ובהתגברות על קשיים. הייתי אומרת שזה סרט התבגרות קלאסי, אבל זה מרגיש לי קלישאתי, ואני לא רוצה להפוך את הסרט הזה לקלישאתי, כי הוא לא.
 
אני חושבת שמזמן לא ראיתי סרט שכל כך קשה... איך אגיד את זה?... שכל כך קשה להגדיר אותו. הוא לא ממש קולע לז`אנר אחד. הוא מין ערבוב משונה של שמח ועצוב, של הומוריסטי ודרמתי. הוא לא בדיוק קומדיה רומנטית (ואם הוא כן קומדיה רומנטית - אז הוא בהחלט הקומדיה הרומנטית הטובה ביותר שראיתי... או לפחות מתחרה על המקום הראשון עם "אופטימיות היא שם המשחק" ו - "500 ימים עם סאמר), אבל הוא גם לא בדיוק דרמה. קשה מאוד לתייג את הסרט הזה, ואולי דווקא בגלל זה כל כך אהבתי אותו. הוא השאיר אותי מבולבלת, מדוכאת אבל גם שמחה, וגרם לי לחייך מין חיוך עקום ומוזר.
 
עוד דבר שאהבתי הוא את העובדה שהםן שמו כל כך הרבה דגש על המוזיקה. בספר, עם כל הכבוד (ויש המון כבוד, כמו שאתםן בוודאי יודעיםות), אין אפשרות להשמיע מוזיקה תוך כדי (אפילו שהסופר הקפיד לרשום את השמות של השירים ושל המבצעים בכל פעם שהיה אזכור לשיר כלשהו). בסרט, לעומת זאת, הייתה אפשרות לשים שירים, והם בהחלט ניצלו את האפשרות הזאת - דבר שיצר סאונדטרק נפלא.
 
לגבי השאלה של האם כדאי קודם לקרוא את הספר לפני שרואים את הסרט - מצד אחד, אני תמיד ממליצה קודם לקרוא את הספר, פשוט כי בספר תמיד רואים את כל המחשבות הלא כתובות, את כל הסאב-טקסט, את כל הרגשות שמבעבעים מתחת לפני השטח. נכון - הסרט זה הפיתרון האולטימטיבי לעצלניםות דווקא בגלל זה - אבל בכל זאת, אני תמיד ממליצה כן לקרוא את הספר לפני. אבל אתםן יודעיםות מה? דווקא במקרה הזה - זה פחות קריטי בעיני. הסרט עושה את העבודה בצורה כל כך מצוינת, ומלא בכל כך הרבה סאב-טקסט משל עצמו, שאם ראיתםן את הסרט לפני שקראתםן את הספר - זה באמת יחסית לא נורא.
 
אעבור לדבר קצת על הדמויות.
 
פטריק היה הדמות האהובה עליי. קודם כל בגלל עזרא מילר המדהים, ששיחק אותו בצורה פשוט מופתית, אבל גם בגלל הדמות עצמה - אהבתי אותו מאוד גם בספר. הוא פשוט... כל כך אופטימי כל הזמן, אבל גם מתמודד עם דברים לא פשוטים בו זמנית, וזה פשוט גורם לך... לרצות לחבק אותו עד שהוא יקרוס מחוסר חמצן.
 
גם את סאם אהבתי מאוד. דווקא אותה יותר אהבתי בספר. לא בגלל המשחק של אמה ווטסון, חלילה - הוא היה מעולה - אבל פשוט... יותר אהבתי את סאם המרוחקת, האדיבה, המתוקה, הלא מושגת, כמו שהיא הוצגה בספר. בסרט היא הייתה קצת יותר... אני לא יודעת - פגיעה? כן, אני מניחה שפגיעה. וזה קצת לא התאים לי עם איך שהיא הוצגה בספר, כשמיניסטית החכמה והנחמדה.
 
מצ`ארלי קצת התאכזבתי. שלא תבינו לא נכון, הוא היה בסדר גמור בתור דמות בסרט, אבל זה פשוט ש... נדמה כאילו המעבר שבין הספר לסרט הקשיח את הדמות שלו, איך שהוא. בספר הוא היה כל כך ילדותי (או שאולי זה פשוט האפקט שנוצר מהאופן הטיפה-עילג שבו הוא כתב? אני לא יודעת), כל כך קטן, כל כך מבולבל, לא מבין. בסרט נדמה היה שהוא כמעט עצמאי. זה היה מוזר. וגם - בסרט הורידו את כל הקטעים שבהם הוא בכה - והיו לא מעט. אני לא יודעת באיזו כוונה עשו את זה, אבל חבל לי.
 
רציתי לציין גם עוד כמה דמויות - שאומנם הן רקעיות, אבל מקסימות לא פחות - קודם כל, מרי אליזבת` המדהימה, שאיך שהוא, גם עם העובדה שהיא לא הוצגה באופן מאוד חיובי בספר או בסרט, יצא לי להזדהות איתה נורא. אליס, שגרמה לי לחייך יותר מפעם אחת (בעיקר בסרט - בסרט יותר הדגישו את הנוכחות שלה, אני לא יודעת למה, אבל אהבתי את זה), את אחות של צ`ארלי, וגם באופן כללי את המשפחה שלו (למרות שבספר המשפחה שלו הוצגה באופן פחות חיובי מאיך שהיא הוצגה בסרט - בעיקר אח של צ`ארלי ואבא שלו, וגם באופן כללי, השמיטו הרבה קטעים של המשפחה של צ`ארלי).
 
בקיצור - אין ספק שזה סרט נפלא, גם בתור עיבוד מספר וגם בתור עצמו, ואני ממליצה לכולםן לראות אותו - אני מבטיחה שתהנו.
 
~.~
 
מקווה שאהבתםן,
 
תצביעו בסקר ^^,
 
מייטי בי. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל mital0sanity אלא אם צויין אחרת