1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

עד הירח ובחזרה?

 
כשבבלוג הבית פורסמה תחרות "עד הירח ובחזרה" הקוראת לנו לכתוב על "משהו יפה ורומנטי, או משהו פסיכי ומטורף שעשיתי עבור בת הזוג" הגבתי מידית שחבל שאני לא אדם רומנטי.
תמיד ידעתי שאני לא אדם רומנטי במיוחד. אני בד"כ לא קונה פרחים לאהובתי, לא כותב לה שירים ליריים רומנטיים, לא מכין לה ארוחה מיוחדת לאור נרות...
 
אבל לאחר מחשבה נוספת החלטתי שאני לא בטוח רומנטיקה מהי.
לכן, כמו כל אדם מעשי ולא רומנטי, ניגשתי למילון ובדקתי את הגדרת הרומנטיקה:
"השקפת עולם המבוססת על הרגש, הדמיון, ההזיות, העדפת הרגש על השכל".
 
אין ספק – זה לא אני.
השקפת העולם שלי תמיד הייתה מבוססת בעיקר על השכל ולא על הרגש.
אני לא מתיימר לומר שאין לי רגשות... לפעמים אני אנושי, אבל אני מעדיף להסתמך על השכל. זו למשל הסיבה העיקרית  בגללה אני לא מאמין באלוהים.
 
קצת סטיתי מהנושא. (אגב סטייה, בשרשור בפורום הבלוגיה seymore butts הסביר שהבלוג שלו מהווה הוכחה לרומנטיות שלו. אני בטוח שהוא משקיע הרבה רגש ברשומות, אבל אני חושד שרוב האנשים לא יראו משהו רומנטי בבלוג שלו).
אני בטוח שהיו לי הרגעים הרומנטיים שלי ואולי אני אצליח להיזכר במשהו ולהיכנס ברצינות (וברגש) לתחרות הרומנטית הזאת, אבל כרגע אני רוצה לכתוב משהו מאוד לא רומנטי.
 
את הביטוי "עד הירח ובחזרה" אני מכיר מהספר "תנחש כמה אני אוהב אותך" של סם מקברטני.
ספר מקסים – לא מעט בזכות האיורים של אניטה ג`ראם.
למי שלא מכיר, הספר מתאר שני ארנבים – אחד גדול והשני קטן, המתחרים בלתאר זה לזה כמה הם אוהבים את השני (או את הראשון, תלוי בנקודת המבט).
כל כמות אהבה שהארנב הקטן מצליח לתאר מוכפלת מיד ע"י הגדול. לדוגמא, הארנב הקטן אומר: "אני אוהב אותך הכי גבוה שאני יכול לקפוץ!"
והארנב הגדול עונה: "ואני אוהב אותך הכי גבוה שאני יכול לקפוץ!" – שזה כמובן גבוה יותר, כי הארנב הגדול פשוט גדול יותר.
 
לקראת סיום הספר (הלא ארוך) הארנב הקטן מוצא משהו שאי אפשר להתחרות בו. הוא אומר: "אני אוהב אותך ישר עד הירח".
הארנב הגדול לכאורה לא מוצא מענה. הוא מודה שזו אהבה גדולה ומשכיב את הארנב הקטן לישון. אבל אחרי שהקטן נרדם, מוסיף הגדול בלחש: "ואני אוהב אותך ישר עד הירח וגם בחזרה"
 
הספר באמת מקסים ואהוב בביתנו, אבל אם אני מסתכל עליו מצד השכל ולא צד הרגש יש בו משהו שמפריע לי:
למה אהבה צריכה להיות תחרות? למה הארנב הגדול מרגיש צורך לנצח את הארנב הקטן ותמיד לומר את המילה האחרונה? ולמה הוא משתמש בעליונות הפיזית שלו לשם כך?
 
בספר הכל נעשה בכוונה טובה וברוח טובה ושני הארנבים באמת מאוד אוהבים זה את זה ונהנים מכך, אבל לדעתי אהבה אמורה להיות הדדית ולא ניתנת לכימות.
ובודאי שאוהבים לא צריכים להתחרות בשאלה כמה הם אוהבים זה את זה.
(במאמר מוסגר אציין שהספר "נחש כמה אני אוהב אותך" כנראה מדבר על אהבה בין הורה וילד – שאינה נחשבת ל"אהבה רומנטית", אבל אפשר לראות בו גם אהבות אחרות).
 
עוד משהו שמטריד אותי בספר – אבל זה כבר לא קשור לאהבה ורומנטיקה כלל – הוא תרגום השם. למה "תנחש כמה אני אוהב אותך" ולא "נחש כמה אני אוהב אותך"? מדוע צורת הציווי הפכה ללא חוקית בשנים האחרונות?
 
הרשומה מוקדשת באהבה רבה לאשה שאיתי – שאני מקווה שהיא יודעת כמה אני אוהב אותה (שזה במקרה בדיוק עד הירח ובחזרה!)
 
 
והרשומה המומלצת –רכבת שלג בירושלים.. קפיצה קטנה לחו"ל – בבלוג של micka0011
 
 

 

ועוד משהו, במיוחד לעננת:

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

107 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת