00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

אני אמא

30/12/2012

 

יש משפט כזה שאומר שעם ילדים, ברגע שאת כבר חושבת שהדברים מתחילים להסתדר- הכל משתנה. ואת צריכה להשתנות ולשנות בהתאם.

בדיוק בגלל זה יש לי חוק שאומר שאסור לדבר יותר מידי על הדברים הטובים. הדברים הטובים לא זקוקים למילים, אפשר להרגיש אותם בקלות.
יום אחרי שאני מספרת כמה כיף וטוב, כמה קל וזורם- הכל משתנה פתאום. היא נהיית חולה, או שיוצאות שיניים, או שמפסיקה לאכול כמו שצריך, או שכבר לא נרדמת בקלות לבד, או שמתעוררת בלילה כל שעתיים, או שמקטרת כל היום ורוצה רק על הידיים.
בגלל החוק הזה יוצא שאת כל הדברים הטובים אני שומרת לעצמי ומקסימום זורקת איזה "הכל בסדר גמור היה לנו יום טוב".

אני עוברת כל כך הרבה דברים עם עצמי.
ואני שמחה שאין לי ברירה אלא להתמודד. אין לי ברירה אלא להחליט בעצמי. זה אימון טוב בלחיות, בשביל מישהי שמאוד קשה לה לקבל החלטות.

להיות אמא... ווואאאווו...
מילים לא יוכלו לתאר הרבה.
מאוד קשה לשבת ולכתוב על משהו כל כך גדול.
בכלל מאוד קשה כבר פשוט לשבת ולכתוב.

להיות אמא...
הכי מאתגר שאפשר
הכי מרגש
הכי מספק
הכי מטלטל
הכי מחזק
הכי מבלבל
הכי בטוח

זה התפקיד הכי קשה שיש ויחד עם זאת אני רוצה כבר עוד ועוד ילדים.
לא בטוחה כמעט בכלום ויחד עם זאת אני הכי בטוחה שיש.

בחיפוש תמידי אחרי מציאת עצמי כאמא. כל רגע חוקרת ובודקת, לומדת משנה ומשתנה.

מחפשת איזון בין נתינה מקרוב ונתינה מרחוק.
נתינה מקרוב היא להיות שם כל הזמן, לדאוג לה כל הזמן, לתת לה את כל החום והאהבה, לפנק, לפרוק את כל הרגשות העצומים בחיבוקים נשיקות וקיווצ`וצ`ים.
נתינה מרחוק היא לא לחנוק, לאפשר לה לפתח עצמאות, לא להיות לידה בכל רגע ורגע, לא לקפוץ מכל קיטור, להיות בעולם שלי כדי שהיא תראה שהוא לא סובב רק סביבה וכך תוכל לפתח לעצמה עולם משלה.

מרגישה שאני מוצאת לאט את הדמות שלי. מצליחה לשלב בין כל האפשרויות האינסופיות, ללמוד מכולם. כל כך הרבה אמהות והשפעות מסביבי, וכל אחת כל כך שונה... אמא שלי, אחותי הגדולה, אחותי הפחות גדולה, חמותי, הגיסות שלי, המטפלת, הלוחשת לתינוקות, שיטת החינוך השלו, שיטת עקרון הרצף... ועוד ועוד. לכולן יש תפקיד גדול בגיבוש הדמות שלי כאמא. כולן משפיעות עלי מאוד. כולן עוזרות לי. וכולן מבלבלות אותי.
אני מתחילה להבין שהמפתח הוא לשלב בינהן. לקחת מכל אחת את מה שמתאים לי ולתינוקת שלי. לעשות טעויות, ללמוד ולשנות. לנחש ולבדוק. וזה כנראה לא ייגמר לעולם. אולי עם הזמן זה יעשה קל יותר. אולי עם הזמן יהיה פשוט יותר לעמוד מאחורי ההחלטות שלי גם כשהן שגויות לדעתו של מישהו אחר.

היצור הקטנטן הזה, גדל בתוכי ויצא מתוכי. לומד ממני הכל. אוהב אותי אהבה טהורה ונקייה. מלמד אותי אושר אמיתי מהו. מלמד אותי נתינה אמיתית מהי.

הייתי כל כך בטוחה שיהיה לי פשוט וקל להיהפך לאמא בין לילה. המציאות הייתה שקיבלתי שתי סטירות מצלצלות.

בתחילתה של הדרך הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחתי. שאני תלויה על חוט דקיק בלי לדעת מה יש למטה. כשהרמתי את הראש ראיתי בעיקר סימני שאלה, חוסר וודאות וחרדות.
היום אני עומדת זקופה על אדמה בטוחה. ואפילו מתחילה לראות סביבי ניצנים ירוקים ופרחים שמבצבצים להם בכל מקום. כשאני מרימה את הראש, אני רואה אופק בהיר.



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת