00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

The Reporter

ביקור אצל רופא השיניים

18/08/2012

ישנה סיבה אחת עיקרית שגורמת למרבית בני האדם לשנוא מוסכים ורופאי שיניים - והיא העובדה שאין לנו כמעט שום יכולת לברר האם איש המקצוע דובר אמת והאם הטיפול שהוא מציע הוא אכן הטיפול המתבקש. אלא שבעוד שבחלק גדול מבעלי המקצוע איננו יכולים לעמוד על קנקנה של דיאגנוזה, הרי שבמקרה המוסך ורופא השיניים אנחנו מגיעים לשם כשאנחנו במצב של קרייסיס, של מצוקה אמיתית. אין לנו את היכולת או את הכלים הנכונים ללכת ולבקש הצעות מחיר. במקרה המוסך אנחנו מסיקים שממילא כולם רמאים, ועם רופאי השיניים אנחנו יודעים שמי שזה לא יהיה - זה הולך לכאוב לנו ולא רק בכיס.

גם לרופאי השיניים וגם למוסכים יש את ה"מורשים". מוסך מורשה הוא עבור ההדיוט לא יותר ממורשה לגבות מחיר מופקע עבור החלפת סנן אויר. לא זו בלבד, אלא שבזמן מתן הצעת המחיר עבור העבודה, הסכום המופרז נזרק לחלל האויר כדבר של מה בכך, כאילו היתה זו קופאית בסופרמרקט השכונתי. זו אולי הסיבה העיקרית שמעולם לא הלכתי לעשות טיפול במוסך מורשה; כי מעבר לכך שאני לא מרשה לו לגבות ממני מחיר אסטרונומי על מה שבעיניי נתפס כטיפול פשוט, אני גם לא מרשה לו להתייחס למחיר שהוא דורש כאילו מדובר בענין טריויאלי ולא כנסיון נואל להוריד אותי מנכסיי.

במשך שנים רבות הייתי מטופל במוסך כללי, מה מכנים אותו "חאפר", כלומר כזה שאמור להיות מסוגל לטפל כמעט בכל כלי הרכב. כשהייתי יושב מול בעל המוסך כדי לשמוע על שברון הכיס שאני עומד לעבור, הוא היה מפרק לגורמים את החשבון כדי שיהיה לי ברור וגם משאיר לי פתח להתמקח על המחיר. אם המחיר היה גבוה בעיניי הוא גם היה מתנצל על גובה המחיר וגם מנסה להסביר בקול מתרצה איך הגיע לסכום תוך שהוא מנסה לייצר לי הנחה יש מאין.
בפעם היחידה שכיתתתי רגליים למוסך מורשה כדי לטפל בבעיה ששום מוסך אחר לא מצא לה פתרון, אמר לי המוסכניק כי הם פועלים ב"שיטת הסלאמי", או במילים אחרות: "אנחנו מפרקים לך את כל חלל המנוע, מוציאים החוצה, מפזרים אותו על הרצפה, ומחזירים חלק חלק בחזרה, בודקים שהוא עובד, וממשיכים להחזיר עד שאנחנו עולים על הבעיה". במילים אחרות, כדי לדעת מאיפה צצים התיקנים הוא מבקש לפרק את כל הבנין ואז לבנות מחדש.
לא בבית ספרנו; מה גם שבלי למצמץ בעיניים הוא ביקש ממני אישור על מינימום אלפיים שקל כדי להתחיל בעבודה. רק עבודה. בלי חלפים, אם יתבקשו, או אם יהיה צורך למשל גם לפרק את גחון הרכב, הגה, ציריות ופעמונים, בולמי זעזועים, מסרק ומשאבות.
שלחתי אותו לחפש אותי בסיבוב.
הוא הודה לי ברמיזה כי פראייר נוסף נכנס כעת למוסך ואני מבזבז את זמנו.

עם השיניים היה לי לכאורה קל יותר כי היה לי רופא אחד טוב במשך שנים רבות. לא רופא "מורשה" אלא "חאפר", כזה שמתנצל על גובה הסכום בסוף הטיפול ומנסה לייצר הנחה יש מאין. גם הסכומים תמיד נעו סביב הכמה מאות שקלים ואף פעם לא קיבלתי את התחושה שהוא מחפש אצלי בעיות בזמן שהוא צולל אל תוך לועי עם פרוז'קטור ומגרד-עצם.

להבדיל ממוסך אליו הרכב מגיע באפיסת כוחות כשאינו יכול לנוע עוד, הרי שכאבי שיניים יכולים להימתח עד ליום שבו העששת עצמה מתחילה למות מזיהום. כאב הוא מושג סובייקטיבי ובשנים האחרונות למדתי על עצמי שגם כשאני יורק דם זה לא מספיק חמור אם אני מסוגל להרדם בלילה. וכך חלפו להם השנים ועשיתי טעות קריטית כשהחלטתי לחזור וללעוס מסטיקים, הקרויים ובצדק "קוטלי הסתימות מספר 1". וכשאחת עפה לי ברוב הדרה והשאירה לי בור בשן שאפשר לקבור בו כלב קטן, הבנתי שאני חי על זמן שאול.

את התור לרופא קבעתי אחרי לילה ללא שינה. ומכיוון ועברו שנים רבות החלטתי ללכת לרופאים המורשים, אלה המועסקים בקופות החולים. חשבתי לתומי שהמחירים או הגישה שלהם תהיה רכה ופייסנית יותר, אלא שמהר מאוד התבדיתי ולו בגלל העובדה שהמקום הגדול נראה כמו בית חרושת לכאבים כשמכל חדר עולים רעשי המקדחים המצמררים. הבנתי שאני בסך הכל עוד אבן בחומה.
הרופא שבחן אותי עם פרוז'קטור ומגרד עצם צקצק בלשונו ואני כבר הבנתי שזה לא ייגמר בכמה מאות שקלים אחרי הנחה. הוא כיבה את הפנס והזמין מיד צילומי נשך. אחרי בחינת הצילומים הוא פסק כי עלי לעבור מספר טיפולים ושלח אותי עם הדיאגנוזה למזכירות כדי לקבל הצעת מחיר.
יאללה, אלף חמש מאות זה עוד סביר, מלמלתי לעצמי בהכנעה.
המזכירה תקתקה את הדיאגנוזה למחשב ולפני שעוד הספקתי לפלרטט איתה היא כבר ירקה לעברי משהו שנשמע כמו אלפיים וחמש מאות שקל. ככה, בלי למצמץ, בלי להתכווץ, בלי מילות הרגעה או ניחומים, בלי "בוא נראה מה אפשר לעשות עם המחיר". וכך כדור הברזל שכמו נורה מלוע של תותח, כך גם היא היתה בלתי ניתנת לעצירה בהשוואה למהירות האיטית שבה המוח ניסה לעבד את המידע ולהדחיק אותו.
"איך אתה משלם ? מזומן ? כרטיס אשראי ? בכמה תשלומים ? לחלק לך ? אולי אתה רוצה לרדת על ארבע בזמן שאני לוקחת את צינור הסאנקשן ודוחפת לך אותו עמוק ?"
מאיפה נחתו עלי האלפיים וחמש מאות שקלים האלה ? והיא מציעה לי לחלק לתשלומים כאילו שזה לא כסף, כאילו שזה לא משהו שמרגישים; שפתאום אחרי שנה וחצי אתה לא מבין על מה עוד יורדים לך כל חודש מאתיים שקלים...
"נו טוב, תחלקי", אמרתי לה מתוסכל שיודע שאין לי באמת עם מי לדבר ולשאול אם אין דרך אחרת לפתור את התקלה.
לא זו בלבד, שהרופא שכנראה עבד בעברו בהוצאה לפועל, שלח אותי גם לעשות צילום מקיף וברור באיזה מכון, שמא הוא פספס עוד איזה אוצר בלום בתוך אחת השיניים האחרות.
הוא סקר את הצילומים הברורים ושוב צקצק בלשונו. מה הוא מצקצק כל כך הרבה ? מה זו האסטרטגיה הנמוכה הזו לגרום לי להאמין שהלסת אוטוטו נופלת, ואני לא מדבר על הלסת התחתונה.
הוא הראה לי בצילומים איפה הוא מאבחן עוד בעיה, ושלח אותי עם הדיאגנוזה המעודכנת שלו למזכירות לקבלת הצעת מחיר. היא תקתקה במרץ את דבריו ופלטה לי הצעת מחיר של קצת יותר מאלפיים שקלים.
העפתי לה את ההצעה מהיד.
"אני לא רוצה את הטיפול הזה ואני לא בטוח שאני ארצה להמשיך את הטיפול שכבר התחלתי", אמרתי לה. "קצת נסחפתם פה, וזה בא לכם בטבעיות לזרוק לבן אדם בפרצוף הצעת מחיר של 4 וחצי אלף כאילו מדובר על השתלות בכל הפה. כבר יותר זול להחליף את הגולגולת", וזה דווקא לא אמרתי לה. לצערי.
בקיצור אני עכשיו תלוי כעת בין טיפול המנע להמשך הטיפול. פחות מאלפיים אני כבר לא אצא מהם.
נראה לי אני אחזור לחאפר.
הוא לפחות מתנצל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פנומן 72 אלא אם צויין אחרת