00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

הגיגים על הגיל

02/01/2013

                                            

          

קיבלתי על עצמי החלטה מושכלת לעבוד עם עצמי יום יום לא להרגיש מבוגרת. וככה אני עושה. משננת לי כל בוקר כמו מנטרה את כל העצות שנתנו לי. לא נפרדת בשום אופן מהילדה שבי, משתדלת להתלבש אופנתי וצעיר, מתאפרת, מתבשמת, בעיקר מחייכת, מנסה (לא תמיד בהצלחה...) להרגיש חיוניות ולשדר רעננות. נפגשת עם חברות ומשכנעת את עצמי ואת מי שמסביבי, שבגיל חמישים אני צריכה להרגיש לפחות כמו בת ארבעים. אבל הכל טוב ויפה עד שאני חוזרת הביתה. אויש...אז מחכות לי בתיבת הדואר לא מעט הזמנות. לא, לא לאירועים כמו בריתות או חתונות. אני מתכוונת הזמנות מסוג אחר...לבדיקות!!

למי שלא ידע עד היום אז בגיל חמישים זה הגיל שמתחילות להגיע אליך ישירות הביתה, הזמנות לבדיקות תקופתיות. ועוד איזה בדיקות...

בדיקת ממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטן השד.

בדיקת דם סמוי לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס.

בדיקת פאפס לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם.

לא כולל הבדיקה הכללית ששולח אותך רופא המשפחה לגילוי מוקדם של כולסטרול/סוכר/טריגליצרידים.

מה שאומר שאם ארצה או לא, יהיה כבר מי שיזכיר לי את הגיל הביולוגי והאמיתי שאני נמצאת בו ולא זה שאני רוצה להיות בו...וככה בין רגע אני שוכחת את כל מה שהבטחתי לעצמי בבוקר ואת כל מה שגרם לי להרגיש צעירה. בבת אחת אני מתחילה להפנים שאוטוטו גם גיל המעבר יהיה כבר מאחורי ואני בדרך לקבוצה הנחשבת לגיל השלישי. מן תחושה כזו שאם לא הבנתי את זה עד עכשיו, זה הזמן. למרות שעד היום לא באמת יודעים להגדיר מהו הגיל שנחשב כבר לגיל השלישי. יש כאלה שאומרים שזה מחמישים וחמש ומעלה ויש את ה"מפרגנים" במיוחד, שזה רק החל משישים. אוף... קשה לי להאמין שאני כותבת את המספרים האלו, אני כבר מתחילה להרגיש איך הדופק שלי מתחיל להאיץ, קשה לי לנשום וזה עושה לי לא טוב, גם אם אני עוד לא בקריטריון הנכון...

אומרים שיש אנשים שמגיעים לאמצע החיים מתחיל לעבוד אצלם מנגנון ההכחשה. אני לא חושבת שאני נחשבת למתכחשת, כי אני מוצאת את עצמי בינתיים מתעסקת לא מעט עם הגיל החדש. לומדת לקבל אותו בברכה...יותר נכון...מכריחה את עצמי לקבל וגם קצת להתרגל אליו, כמו לכל דבר בחיים. רק עד שמפנימים ומעכלים, חולפת לה כל כך מהר שנה, ועוד אחת וככה בלי להרגיש חולפות להן השנים ועם הזמן מתרגלים...

 

                

יש תקופות בחיים כשאנחנו מגיעים אליהם אנחנו מגלים עובדות חדשות על החיים. אם בגיל ההתבגרות גילינו את האהבה ורצנו אחריה...אז בגיל חמישים כשהסידן בורח מהגוף אנחנו מבינים שאין טעם לרוץ אחריו...ויחד עם התובנות מגיעות להם החרדות.
באחת הבדיקות שזומנתי אליה הייתי צריכה להגיע למרפאת חוץ הממוקמת מעל מחלקה גריאטרית. כפי שידוע לכם במחלקות הגריאטריות יש תמיד ריח כבד באוויר...וזה מגביר אצלי את תחושת הדכדוך. קשה לי לראות איך הקשישים, שבמקרה ה"טוב" מדדים בהליכונים ובגרוע על כסאות גלגלים, מסיימים כך את החיים. החוסר אונים והתלות המוחלטת באנשי סיעוד וכח עזר, מעורר בי תמיד חמלה ורחמים, אך גם צמרמורת וחרדה מפני העתיד.

                       

מאוד מקוממת אותי הזנחה של ילדים כלפי הורים. קשה לי להבין את זה. איך זה שכהורים אנחנו כל כך דואגים לילדים שלנו, שהגן או המשפחתון בו הם שוהים ברוב שעות היום, יהיה נקי ומטופח ושסדר עדיפות ראשון תהיה ההגיינה, אבל כשהילדים גדלים הם לא דואגים להורים שלהם באותה מידה. הם הופכים להיות אדישים כלפיהם ומזניחים אותם. 
עצוב שאין לנו במדינה אף שר בממשלה שאחראי אך ורק לאוכלוסיית הקשישים. אני חושבת שהגיע הזמן שיהיה תפקיד מוגדר לזה. שיהיה מי שידאג למחלקות הגריאטריות לא רק כדי שיהיה לקרובי המשפחה שמגיעים לבקר נעים, אלא במיוחד למען כל אלה שחיים שם עד סוף ימי חייהם. מגיע להם לקבל את הזכות הבסיסית  להיזדקן בכבוד!!

לסיום הרשומה היה מתבקש לצרף את השיר "אל תשליכני לעת זיקנה"...אבל לא הצלחתי עם הקישור שלו, אז תצטרכו להסתפק בלזמזם אותו מהזיכרון שלכם, בתקווה שהוא עדיין מתפקד...

שבת שלום לכולכם ורק בריאות!

התמונות מ-Google

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

77 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת