00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומנו של קוטר ממוצע

דפוס חוזר

השבוע החולף היה עבורי מסעיר, אפשר לומר אפילו מרגש. לראשונה מזה זמן רב, חשתי שבע רצון מהעבודה שלי. הייתי מסופק מההספק. בעבר הלא רחוק, שבוע כזה עשוי היה להוביל אותי לשכרון חושים - או כוח - שאחריו כל יום רגיל היה מרגיש כקפיצת בנג'י ללא חבל. אך למזלי הרב, החיים הכינו אותי מראש ודאגו שלא אתבלבל ולא אתבשם מאוויר הפסגות רק כדי למצוא את עצמי מתבוסס לאחר מכן בביבים.

זה התחיל כאשר נתבקשתי להכין לעיתון של יום ראשון כתבה של עמוד, מעין סיכום מצגת טיפים ליזמים מתחילים של יוצרי Instagram, האפליקציה שמנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג ראה לנכון לעשות בשבילה יותר ממה שלא עשה עבור מאות הקמפיינים נוסח "אם מיליון איש יצטרפו - מנכ"ל פייסבוק יחליף את לוגו האתר בתמונה של [גלעד שליט / מפגינים במדינות ערב / מודעת מבוקש עם תמונתו של מחמוד אחמדינג'אד]", וקנה אותה במיליארד דולר; ביום שני הייתה זו כפולה (שני עמודי עיתון) על איומי אבטחה בעולם הסמארטפונים, שקיבלה הפניות בעמודי השער של "הארץ" ו-TheMarker; ביום שלישי זה נמשך כאשר אייטם אינטרנטי שלי הופיע בעיתון כמבזק; ביום רביעי נרשמה הופעה במדור "הכל אישי", שהוא המקבילה העסקית לתוכנית של גיא פינס; וביום חמישי הסתיים שבוע המסחר בדקות תהילה עם מבזק נוסף. ללא ספק הישג מרשים למי שבמשך 7 חודשי עבודה בעיתון לא הצליח לפרוץ את גבולות אתר האינטרנט יותר מפעם בכמה שבועות.

כשהתחלתי להגדיר את עצמי כעיתונאי טכנולוגי - עם פתיחת "חדשוטק", אי שם ב-2008, שבוע כזה היה חלומי האולטימטיבי. אפילו לפני שנה הייתי עושה מזה עניין גדול הרבה יותר מכמה סטטוסים מצולמים בפייסבוק. אבל אותו גורם בלתי נראה, שחלקנו קוראים לו אלוהים, אחרים מכנים אותו מזל וכמה מאיתנו מעדיפים לפנות אליו כאמא טבע (או אדמה), לימד אותי בשנה החולפת כמה לקחים חשובים. זה הרלוונטי לשבוע זה אירע כמה שבועות אחרי תחילת עבודתי ב-TheMarker: בוקר אחד, בעודי פוסע ברחובות דרום תל-אביב בדרכי למערכת, ראיתי עיתון פתוח על המדרכה. העיתון נפרש כך שלא יכולתי כמעט שלא לדרוך עליו, וכשעברתי לידו הצצתי וראיתי שהכתבה שבהתה בי בחזרה, מוכתמת בסימני נעליים, הייתה כפולה של כתב ממדור מתחרה, ודווקא אחד הכתבים המתחרים היותר חביבים עלי.

מה שהכמעט-מפגש בין הנעל לבין כתבתו של העמית המוערך לימד אותי הוא שעם כל הכבוד לעולם העיתונות, האמרה לפיה העיתון של היום ישמש מחר לעטיפת דגים אינה עוד סיסמא נבובה. כולנו כאן, בבלוגיה, יכולים לקנא מכאן ועד הכוכבים בכל אותם ברי מזל שנפל בחלקם לכתוב במדיות שנראות לנו כנפוצות יותר או נחשבות יותר משלנו. אך האמת היא שכולנו - החל מכותבי עמודי השער של העיתונים הגדולים ועד לאחרון הבלוגרים המעדכן את יומנו הוירטואלי רק פעם בחודש (אהמ) - בסך הכל מתחרים על מעט תשומת לב של קוראים שמחר (או מחרתיים) לא יזכרו בכלל את שמנו. ההבדל היחיד הוא במחויבות לסטנדרטים ובחופש הבחירה מה לכתוב ועל איזה נושא. מה שחשוב הוא שנפיק מהכתיבה את מרב ההנאה האפשרית, ונזכור שבסופו של יום, ההנאה שנפיק מהופעה בולטת בעמוד בית (מודפס או וירטואלי) קצרת-מועד ופחותת-רמה בהרבה מההנאה המתמשכת שבעצם העיסוק.

בונוס: הנה תובנה נוספת מתנת גיא גרימלנד, לשעבר כתב ההיי-טק של TheMarker והיום דובר אינטל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל musichunter85 אלא אם צויין אחרת