00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

על חיות, בעיטות ומחשבות או- רוצה לישון!!!

איזה תסכול...

אחרי שעה ורבע בערך של נסיונות להירדם, התייאשתי סופית. הכנתי קפה, שמתי אוכל לחתולים הנודניקים והתיישבתי לכתוב. אולי לפחות ייצא מזה פוסט..

גם הלילה, כמו בכל לילה, הכלבה שלי, לשצורך הפוסט תקבל את השם "נבחן", החליטה שזה הזמן המושלם לנבוח על העולם ללא הפסקה. הפעם השעון הראה 04:27... אני חושבת לעצמי שזה מאוחר, בדרך כלל זה קורה בסביבות 02:30, אז או שהפעם היא התחילה מאוחר, או שהיא נובחת כבר שעתיים ורק עכשיו התעוררתי.
מסתובבת לצד השני בהכחשה לידיעה המחלחלת שאני צריכה לקום.
יכולה להירדם בחזרה תוך שניה, אבל כמו תמיד, מהרגע שהיא העירה אותי אני נתקפת חוסר נעימות מהשכנים שאולי שומעים..
עוד צרור נביחות רמות,
הפסקה קצרה,
ושוב צרור נביחות.
אין ברירה, אני קמה.
מגששת למצוא את המשקפיים שלי ומרימה את עצמי בכבדות מהמיטה.
מאוד משתדלת לשמור על עצמי עירנית מספיק כדי לא להיתקע במשהו ומצד שני לא לפתוח עיניים ליותר מחריץ דק כדי לא להתעורר לגמרי...
מחכה בעיניים עצומות כשהתריס החשמלי עולה לאיטו,
יוצאת החוצה לקחת את "נבחן" הנלהבת אל המלונה שלה וסוגרת אותה בפנים.

לא להיבהל, אני לא מתעללת בה. זכיתי בכלבה מיוחדת במינה שצריכה מדי פעם שפשוט ייסגרו אותה במלונה "מאורה" שלה, שזה המקום האהוב עליה בעולם. את רוב זמנה היא בוחרת גם ככה להעביר בתוך ה"מאורה", רק שם היא נרגעת ומרגישה בטוחה. בזמן האחרון אני מבינה שהיא נובחת כל לילה כדי שאני אקום לסגור אותה כי אחרת היא לא מצליחה להירגע ולהירדם.
בכל אופן, היא נכנסת באושר גדול ונשכבת בפנים, ואני חוזרת לתוך הבית וממהרת למיטה.

מנסה להירדם.
קשיו התעוררה והיא בועטת בי ומשתוללת בתוכי כמו משוגעת. 

היינו אצל הרופא שלשום ואני יודעת שהיא כבר עם הראש למטה. אני מצליחה לזהות מתי זה רגל ומתי זה יד, מתי זה שתיהן ביחד ומאיזה צד.
קשיו... אני מתחננת אליה במחשבותיי, תני לאמא לישון... תרדמי נו... אני שמה יד על הבטן ושולחת אנרגיות מרגיעות עד שלבסוף היא נרגעת.

עשר דקות עוברות. 
יש לי פיפי. 
קמה, עושה, וחוזרת למיטה.

עוד כמה דקות עוברות,
אני ממש צמאה אבל מסרבת לקום.
ממשיכה בעקשנות לנסות להירדם.

היינו בערב בסיור לקראת לידה בבית החולים והיה לנו כיף ומרגש.
אני חושבת על זה.
סוף שבוע 30...
מוסיפה גם את המחשבות הרגילות המכוונת ללידה טובה. מתרכזת בכל הפרטים ומזמינה לי בדיוק את מה שאני רוצה.

מרגישה את הידיעה הברורה- הולכת להיות לי חווית לידה טובה ובריאה, בסופה תצא אל העולם תינוקת טובה ובריאה.

רעש של רשרוש שקית ממלא את השקט.
איזו חובבנות!!! אני כועסת על עצמי...

אסור שיישארו שקיות בבית במהלך הלילה כי החתול הנחמד שלי, שלצורך הפוסט נקרא לו "קרצ", אוהב לעשות איתן רעש כי הוא יודע שזה מטריף אותי תוך שניות, והוא רוצה אוכל כמובן (החתולים שלי רוצים אוכל בכל רגע נתון)! 

השקית מרשרשת ואני נטרפת.
בלי להתמהמה אני קמה במהירות ומתחילה לחפש.
"קרצ", שכבר רגיל לסיטואציה, נצמד לרגליים שלי ולא מסגיר דבר.
מדליקה אור ועושה סיבוב במטבח, ואז בסלון- כלום.
הולכת לחדר השני, מצאתי.
על השידה מונחת ברשלנות נוראית שקית עם בגדים שהאיש שלי פשוט השאיר שם!!
השקית נדחפת לאיזה ארון.
אני חוזרת לחדר.
שוב פיפי.
ממלאת כוס מים ושותה.
חוזרת למיטה. 

מחשבות, מחשבות, מחשבות.

תירדמי כבר!! אני צורחת על עצמי כל כמה דקות.
תיכננת יום ארוך ומלא בפעילות! איך תשרדי אותו אם לא תשני עכשיו???
מתהפכת לצד השני.

מחשבות, מחשבות, מחשבות.

הלידה, אינספור דברים שצריך לבדוק ולארגן, אינספור החלטות שצריך לקבל, אינספור משימות שחייבים להספיק, עבודה שלא נגמרת על הצעת המחקר שלי, פגישות עם המנחים שלי, חופשת פסח שמתקרבת סוף סוף, כל מה שאנחנו רוצים להספיק בה, בדיקות שאני עוד צריכה לעשות, רשימות שאני צריכה להכין, מתנות שאני צריכה לקנות, חברות שאני רוצה לראות...
הכל צף ועולה בבלאגן גדול ומציף אותי.
כל כך הרבה דברים לעשות אני כבר מתה שיתחיל היום הזה שאני אוכל להתקדם במשהו...
מתהפכת לצד השני.
אולי כבר כדאי לקום וזהו?

שורפות לי העיניים כל כך... 
רוצה לישון!!!
פשוט כל כך רוצה לישון.

05:20
מתהפכת לצד השני.
האיש שלי משנה תנוחה ועובר לגב.
לא עוברת דקה והוא מתחיל לנחור.
במיומנות-על אני מחזירה אותו לצד והוא חוזר לישון בשקט.
מתהפכת.
קשיו שוב ערה לחלוטין ובועטת בי.

מחשבות על הרשומה הנוכחית עולות לפתע ואני מתחילה להבין שזהו, כנראה שכל היום כבר נהרס לי גם ככה. אין כבר סיכוי להירדם.
התלבטות קשה- לקום ולעשות יוגה, לעבוד על הצעת המחקר (דחוף מאוד!!!), או לכתוב רשומה? 

עכשיו אני כאן.
העיניים עדיין שורפות,
השעון המעורר של האיש כבר צלצל פעמיים והוא תכף קם.
ואני רק מקווה להספיק היום כמה שיותר ושיהיה יום טוב..

נראה לי שאני חוזרת קצת למיטה...
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת