66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

חג כל הדלעות

31/10/2011

אמנם סיימנו זה מכבר את חגי תשרי בקול תרועה (ע"ע גלעד שליט), והכרזתי באופן רשמי ומוחלט שאני מעדיפה את שגרת ימי החול על פני החגים, אך זה לא אומר שאני לא פוזלת פה ושם לחגים של אחרים. אוטוטו יחגגו שם מעבר לים את "ליל כל הקדושים" (Halloween) ואותי מסקרן תמיד לדעת מאיפה הכל התחיל. אז הנה כמה דברים נחמדים שלמדתי:

את ליל כל הקדושים, חוגגים בלילה של ה- 31 באוקטובר. מקורו של החג בימי קדם. הקלטים, אשר חיו לפני כ- 2000 שנה באירלנד, בריטניה וצפון צרפת ציינו את תחילת השנה ב- 1 לנובמבר. היום הזה סימל את סוף הקיץ ותחילת החורף אשר יביא עימו ימים חשוכים וקרים.

הקלטים האמינו כי בלילה שלפני תחילת השנה החדשה, מיטשטשים הגבולות שבין עולם החיים לעולם המתים, ובלילה של ה- 31 באוקטובר חוזרות רוחות המתים אל הארץ, שדים אכזריים ורוחות רעות יוצאות מבתי הקברות, והם רודפים אחרי החיים. כדי להתגונן מפני הרוחות המפחידות וכדי לבלבל אותן, התחפשו הקלטים לשדים ורוחות. האנשים נהגו לשאת בידהם דלעת מרוקנת, שפרצוף מפחיד חרוט בקליפתה ונר דולק בתוכה. הם גם האמינו, שקירבת רוחות המתים איפשרה דווקא ביום הזה למכשפות ולשאר העוסקים בעניין להתנבא באופן מדוייק.

לפני רדת השקיעה, נהגו לכבות את האש באח שבבית ולהבעיר מדורות. סביב המדורה התקיים טקס של גירוש שדים וריקודים סביב האש. למחרת החג הבעירו את האח מחדש מאש המדורות של יום האתמול.

כדי לרצות את רוחות המתים, נהגו להשאיר מיני מזונות על אדן החלון. העניים היו עוברים בין הבתים, מבקשים אוכל ומקבלים "עוגת נשמה" תמורת ההבטחה שיתפללו לנשמת המתים. זהו מקורו של המנהג "trick or treat" שבו הילדים עוברים מבית לבית, מצלצלים בפעמון הדלת וצועקים לפותח "טריק אור טריט"- בעלי הבית צריכים לתת לילדים ממתק ואם לא- יעשו לו הילדים תרגיל- יקשקשו על מדרכת הבית או יזרקו ביצה על החלון.

בשנת 609 לספירה, קבע האפיפיור את יום ה- 1 בנובמבר כ"יום כל הקדושים", וכמאתיים שנה אח"כ, הכריזה הכנסייה על ה- 2 בנובמבר כ"יום כל הנשמות" לזכר כל המתים כולם.

אגדה אירית עתיקה מספרת על  איכר בשם ג'ק, שהערים על השטן תחבולות שונות והוציא ממנו הבטחה כי לא יכנס לגהנום. לאחר שמת, השטן עמד בהבטחתו, וג'ק לא נכנס לגהנום, אך גם לגן עדן לא הורשה להיכנס בשל מעשיו הרעים. השטן צייד את ג'ק בגחל שיאיר את דרכו, ושילח אותו לגורלו. ג'ק הניח את הגחל בתוך לפת מרוקנת, עימה הוא נדד בחיפושיו אחר מקום מנוחה, עד עצם היום הזה....

כשהגיעו המהגרים האיריים לארה"ב- הם השתמשו בדלעת הנפוצה כל כך באמריקה. המנהג הנפוץ עד היום הוא לרוקן את הדלעת מהתוכן שלה, לגלף פרצוף מפחיד, להניח בפנים נר ולהציב אותה על החלונות או מחוץ לדלתות הבתים. מכנים את הדלעת הזו Jack-’o-lantern(ג'ק עם הפנס).

ועוד כמה תמונות מדליקות מהאתר של מרתה סטיוארט

והמלכה בכבודה ובעצמה כאן:

מתוך הבלוג שלה.

וגם אני התפארתי פעם בדלעת משלי:

והנה דברים מדליקים שמוכרים ברחבי הרשת:

מכאן

מכאן

מכאן

מכאן

אין על האמריקאים האלה, תמיד יודעים לחגוג את החגים שלהם בסטייל.

ולמי שהצליח להגיע עד כאן ולשרוד את האוניברסיטה המשודרת שלי היום, מגיע פרס בצורת מתכון ללחם דלעת, כמתבקש.

את המתכון המלא תוכלו לקרוא בבלוג המקסים של שמרית: שמרית- זה לא רק שמרים .

אבל אני אתן לכם טיזר היישר ממטבחי:

 

הלחם הזה טעים בטירוף. בתאבון.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת