00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

מי הם העניים במדינת ישראל?

10/10/2011

באופן כללי, זה היה צפוי.

זה היה צפוי שמסקנות הוועדה של טרכטנברג יתמקדו במה שבאמת חשוב, ולא בבזבוז כסף ורעיונות פופוליסטיים ממדרשה של דפני ליף. זה היה צפוי ש"מנהיגי המחאה" ההזויים יתנגדו, ואף ינסו להרים מחדש את המחאה. זה היה צפוי שעופר עיני, אהוד ברק ואלי ישי ינסו לרכוב על הגל הזה, על מנת למוסס את אותם חלקים בדוח טרכטנברג שפוגעים בכוחם של הוועדים הגדולים, במשרד הביטחון, ובהטבות שמקבלים החרדים.

למעשה, היה אדם אחד בכל העסק הזה שממנו ציפיתי ליותר. לאדם הזה קוראים איציק שמולי, יו"ר אגודת הסטודנטים, שמייצג לכאורה ציבור רחב שמשלם את מרבית המיסים במדינה. המלצות טרכטנברג הן חריפות במיוחד, בייחוד לגבי הקיצוץ במערכת הביטחון ולגבי האוכלוסייה החרדית (ראו את הפוסט הזה לגבי הנושא). ברגע שהסטודנטים מתנגדים, ש"ס יכולה להשתמש שוב באותם תירוצים חברתיים עלובים על מנת למוסס את הסיכוי האחרון למהפכה בתמריצים של האוכלוסייה החרדית בארץ.

איציק שמולי היה יכול לפעול אחרת, מבלי לבגוד בעקרונותיו. הוא היה יכול להילחם למען יישום הדוח, ולהכריז שהוא רואה בו רק את השלב הראשון בדרך למהפכה כוללת יותר. ייתכן שבמעשיו בשבועות האחרונים, בניסיונו לגרוף לעצמו רווח פוליטי כלשהו ועוד רבע של תהילה, השפיע איציק שמולי באופן דרמטי על עתידה של מדינת ישראל.


אז למה ה"חברתיים" מתנגדים לדוח?

לדעתם, הוא אינו עוזר מספיק לאוכלוסיות החלשות בארץ, לעניים. למרות שאני נוטה לצד הקפיטליסטי של המפה, אני בהחלט מסכים שיש לנסות ולשפר את השוויון באוכלוסיה (על ידי שיפור מצבם של העניים, לא על ידי קיצוץ משכורותיהם של העשירים). במדינות מערביות מודרניות האוכלוסיות תלויות אחת בשנייה. אם אוכלוסיה מסוימת תשלם פחות מיסים, הכנסות המדינה יקטנו וכל האוכלוסיות יקבלו פחות שירותים מהממשלה; אם אוכלוסיה מסוימת תזדקק ליותר שירותים סוציאליים, כל האוכלוסיות יאלצו לממן את השירותים האלו בהגדלת מיסים. על כן, שיפור מצבם של העניים הוא האינטרס של כולנו, גם של העשירונים העליונים בחברה.

בישראל קיים אי שוויון חריף בהכנסות. בשנת 2010 פרסם ארגון ה OECD דוח לרגל הצטרפותה של ישראל לארגון, בו נטען כי המדיניות לצמצום העוני והפערים החברתיים בישראל מהווה חולשה משמעותית של המדינה. ברוב מימדי העוני והאי-שוויון ישראל נמצאת בקצה הלא-רצוי של המדרג; בין השאר תחולת העוני (אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני) בארץ היא פי 2 מאשר בממוצע ה OECD, פערי ההכנסות בין העשירון ה 9 לבין העשירון התחתון הם פי 1.5 מאשר ממוצע ה OECD, והפער ברמת החיים של שני עשירונים אלו גבוה בשליש מאשר ממוצע ארצות ה OECD.

הבעיה היא שרוב אותם "חברתיים" פשוט אינם מחוברים למספרים - הם לא יודעים מיהם העניים. יש להם בראש איזה שהוא דימוי "דיקנסי" של העניים. צ'ארלס דיקנס כתב על החברה התעשייתית האנגלית של המאה ה 19, שם פערי המעמדות היו אדירים בהשוואה לעולם של היום, והניידות החברתית הייתה אפסית. העניים של מדינת ישראל אינם, ברובם המכריע, ילדים שקוראים לאור נרות ספרים של א.ב. יהושוע וזקוקים רק לעוד קצת כסף (או לדיור ציבורי להוריהם) על מנת שיוכלו להתקבל לאוניברסיטה ולצאת מחיי העוני. במציאות, רובם הם עניים מסיבות תרבותיות ומבניות. רובם עניים מכיוון שהם או חרדים, או ערבים, וסתם תוספת של כסף לא תוציא אותם ממעגל העוני.


מיהם עניי מדינת ישראל?

קו העוני בישראל מוגדר כ 50% מההכנסה החציונית הפנויה למשפחה. מדובר בהגדרה שרירותית שיש לגביה הרבה וויכוחים, אבל כל הגדרה תהיה שרירותית לצורך העניין. ההגדרה הזו בעייתית בעיקר כשבוחנים שינוי על פני זמן, למשל מכיוון שתוספת כסף לכולם לא תשנה את כמות העניים, אבל היא פחות בעייתית לצורך השאלה שלי – מיהם העניים בארץ. לצורך שאלה זו, מן הסתם גם אם ניקח הגדרה אחרת, כגון 2-3 עשירונים תחתונים, נקבל פחות או יותר את אותם המספרים.

על פי דוח ממדי העוני והפערים החברתיים לשנת 2009 של המוסד לביטוח לאומי, קו העוני בשנת 2009 עמד על 2,270 ₪ לאדם שחי לבד, 3,630 ₪ לזוג ללא ילדים, ו – 5,807 ₪ למשפחה עם שני ילדים. כ - 20% מהמשפחות בישראל הן עניות על פי הגדרה זו, וכ – 36% מהילדים (כלומר, למשפחות עניות יש יותר ילדים מאשר למשפחות לא עניות).

תחולת העוני משתנה בין המחוזות השונים. במחוז הצפון בשנת 2009 32.3% מהמשפחות הוגדרו כעניות, במחוז המרכז 13%, במחוז תל אביב 13.1%, במחוז הדרום 23.6%, במחוז ירושלים עבור יהודים תחולת העוני של משפחות היא 22.7%, ועבור הערבים 71.2%. מחוז ירושלים הוא העני ביותר.

הקבוצות העניות ביותר הן החרדים והערבים. משקלם של החרדים בשליש התחתון של העניים הוא פי 3.6 ממשקלם בכלל האוכלוסייה, 57% מהמשפחות החרדיות הן עניות, ו – 13% מהעניים הם חרדים. 53.5% מהמשפחות הערביות מוגדרות עניות, ו – 36% מהעניים הם ערבים (המהווים כחמישית מהאוכלוסייה הכללית בארץ). מצבם של הערבים והחרדים מבחינת העוני הורע בשנים האחרונות, בעוד שמצבם שהעולים והקשישים השתפר. כ - 20% מהקשישים מוגדרים עניים, ו - 17.4% מהעולים.

להלן גרף שמסכם את האחוז באוכלוסיה הכללית והאחוז באוכלוסית העניים עבור קבוצות נבחרות:


שימו לב שהאחוזים לא מסתכמים ל 100%, הקבוצות שם לא "מוציאות אחת את השנייה". קשישים כוללים גם קשישים ערבים וקשישים חרדים, למשל. את הערבים והחרדים ניתן לחבר, כי ככל הידוע לי לא קיימים "ערבים חרדים" בארץ, וכך מגיעים ל 48% מהעניים על פי הגדרת קו העוני. מכיוון שמדובר באוכלוסיות עם מספר ילדים רב, אם נבחן את רק את הילדים נקבל אחוז גדול הרבה יותר. תוציאו את החרדים והערבים מהמשוואה – ומדינת ישראל תהיה במקום לא רע בכל מדד של עוני ביחס למדינות ה OECD. דרך אגב – בניתוח זה המוסד לביטוח לאומי השתמש בהגדרה די שמרנית של "חרדים". בדוחות אחרים ראיתי אחוזים גדולים יותר של חרדים ביחס לכלל האוכלוסייה, באזור ה 8% - 12%. ישנם הרבה וויכוחים בספרות לגבי ההגדרה המדויקת של חרדים, ולא תמיד אפשר ליישם "הגדרה עצמית" (כלומר, פשוט לשאול אותם, וגם זה לא בהכרח אמין), כך שאין באמת אחוז מדויק.


ההצעות של המוחים לא ישנו את העוני בחברה החרדית והערבית. אולי פרויקטים של דיור ציבורי יעזרו לחרדים, אבל יש לי תחושה ששכונות חרדיות של דיור ציבורי במרכז תל אביב זה לא בדיוק מה שהיה לדפני ליף בראש... לערבים זה לא יעזור בכלל, כפי שניתן לקרוא בכתבה הזו בכלכליסט.

אם נניח לצורך העניין שאין הרבה חרדים וערבים שהם קשישים עניים (זה די סביר - האוכלוסיות האלו מאוד צעירות. אחוז הקשישים החרדים הוא די זניח כי בדור שלהם היו מעט חרדים, לקשישים החרדים יש שלל ילדים שיטפלו בהם אז לא סביר שהם יהיו עניים, וכנ"ל לגבי הערבים, בייחוד אצל הערבים המוסלמים), אז עוד 20% מהעניים הם קשישים, שגם להם הדיור הציבורי לא יעזור בדבר. זה משאיר לנו רק כ 30% מהעניים. כפי שניתן לראות מהנתונים, גם אם אוכלוסיית העולים חופפת במידה מסוימת את אוכלוסיית הקשישים והחרדים, עדיין סביר שהיא מהווה חלק משמעותי מאותם 30% שנותרו לנו. זה חדשות טובות, מכיוון שמצבם של העולים הולך ומשתפר כבר שנים רבות, וככל הנראה בעוד עשור רבים מאלו שעניים כיום כבר לא יהיו עניים. רבים מילדי העולים לומדים באוניברסיטאות תארים מתקדמים, והם ימשכו את הוריהם אחריהם אל עבר העשירונים העליונים של האוכלוסיה.

החרדים והערבים, לעומת זאת, יישארו עניים, כל עוד לא יהיה שינוי מהותי במבנה המשק, במדיניות הממשלה, בשיטה הפוליטית. שיעורי הילודה במגזרים אלו יבטיחו כי העוני במדינה רק ילך ויגדל.


ערבים

בתוך החברה הערבית, הבעיה העיקרית היא אצל ערבים מוסלמים; אצל ערבים נוצרים ודרוזים שיעורי התעסוקה, העוני והילודה יותר קרובים לאלו של היהודים, והן גם אוכלוסיות קטנות יותר.

בסוף שנת 2009 נאמדה האוכלוסייה המוסלמית ב-1.286.5 מיליון נפש. יותר ממחצית מהאוכלוסייה המוסלמית מרוכזת באזור הצפון (37.1% במחוז הצפון ו-14.3% במחוז חיפה). עוד 21.3% גרים במחוז ירושלים. האוכלוסייה המוסלמית היא אוכלוסייה צעירה: 39.6% מהאוכלוסייה המוסלמית הם בגיל 14-0 (כ-510 אלף) ורק 3.3% מהם בגיל  65 ומעלה (כ-43 אלף). מבנה גילים זה הוא תוצאה של רמת פריון גבוהה של הנשים המוסלמיות. יחד עם זאת, שיעור הפריון הכולל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) ירד משנת 2000 בכילד אחד לאישה.

אחוז ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי בשנת 2009 בקרב מוסלמים בגילאי 15 ומעלה היה 39.8% (61.0% בקרב גברים ו-18.0% בקרב נשים). שיעור השתתפות הנשים נמוך משמעותית בהשוואה לאחוז זה בקרב יהודיות, נוצריות ודרוזיות (57.9%, 49.7% ו-22.2% בהתאמה). אחוז הבלתי מועסקים בקרב מוסלמים בגילאי 15 ומעלה היה בשנת 2009 9.3%.

החסמים המרכזיים עבור יציאה מעוני בחברה זו כוללים את הגדלת שיעורי התעסוקה, בייחוד אצל נשים, והשקעות מסיביות בחינוך, בגנים, בצהרנים וכו'. ישנה בעיית דיור במגזר הערבי, אבל היא בעיקר נובעת מאפליה ארוכת שנים בחסות בירוקרטיה ממשלתית. כמובן, חלק מהעניין הוא תרבותי; הרשויות המקומיות הערביות נוטות להתנהל באופן שערוריתי, ומתקשות לגבות מיסים מתושבי הערים.


חרדים

על פי סקירה שערך הלמ"ס בשנת 2009, 12% מהיהודים מעל גיל 20 הגדירו את עצמם כדתיים, ו – 8% הגדירו את עצמם כחרדים. שיעור החרדים גבוה יותר בקרב הצעירים: בגילאים 20-29 14% מהיהודים מגדירים את עצמם כחרדים, בהשוואה ל 2% בלבד בקרב בני ה 65 ומעלה. 22% מהחרדים גרים במשקי בית שיש בהם 5 ילדים או יותר, בהשוואה ל 2.4% בקרב האוכלוסייה היהודית כולה.

78% מהחרדים חיים במשקי בית בהם ההכנסה הממוצעת לנפש היא עד 2,000 ₪, בהשוואה ל - 48% בקרב הדתיים, 37% בקרב מסורתיים, ו – 24% בקרב החילוניים. מבחינת שייכות לכוח העבודה, רק 52% מהגברים החרדים משתתפים בכוח העבודה, בהשוואה ל – 94% מהגברים הדתיים, 91% מהמסורתיים ו – 93% מהחילוניים. בקרב הנשים 61% מהנשים החרדיות שייכות לכוח העבודה, בהשוואה ל – 83% מהדתיות, 80% מהמסורתיות, ו – 88% מהחילוניות. ברבע מהמשפחות החרדיות שני בני הזוג אינם עובדים.

החסמים המרכזיים עבור יציאה מעוני בחברה זו כוללים שינוי מהותי במערכת החינוך החרדית, ושינוי התמריצים עבור גברים חרדים מבחינת הכספים שהם מקבלים עבור הישארות בישיבות.


הדוח של וועדת טרכטנברג מתייחס לנושאים אלו – ראו כאן לגבי החרדים, וכאן לגבי הערבים. אבל זה לא מעניין את דפני ליף ואת איציק שמולי. הם אוהבים אנקדוטות, המספרים לא מעניינים אותם. הדוחות לא מעניינים אותם, ואני בספק אם הם טרחו לקרוא אותם בכלל. הם רוצים צדק חברתי. הם רוצים להפגין. הם רוצים לצבור לעצמם כוח פוליטי ותהילה תקשורתית. כמובן, זה גם לא מעניין את עופר עיני, אהוד ברק, ואלי ישי. הם רוצים לשמר את המצב הקיים, ולהגדיל את כוחם הפוליטי ככל האפשר. למעשה, זה לא מעניין אף אחד.

בקיץ האחרון הייתה הזדמנות לשנות את המסלול של מדינת ישראל, לשנות את רוע הגזרה. כיום נראה כי ההזדמנות הזו פוספסה. את המחיר אנחנו והילדים שלנו נשלם, והוא יהיה כבד.

 


 

נ.ב.

לאחר בדיקה נוספת של הנתונים, גיליתי שהגרף שהצגתי הוא למעשה של משפחות ולא בודדים. למשל, משפחות חרדיות מהוות 13% מהמשפחות העניות, ו - 5% מהמשפחות בארץ. מכיוון שמשפחות חרדיות וערביות הן בעלות יותר נפשות מאשר משפחות אחרות, סביר שאם הייתי מציג את הנתון עבור בודדים, אחוז הערבים והחרדים באוכלוסיה הענייה היה גדל, אולי אפילו גדל באופן דרמטי. למשל, רק 5% מהמשפחות בארץ הן חרדיות, אבל מהנפשות האחוז כבר גדל לאזור ה 8% - 12%.

 




הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

41 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת